מתוך ויקיטקסט

פרק י

והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסדים היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר ה' ממש בפיו, וכמו שכתוב: "ואשים דברי בפיך", וימינו תחבקני בגמילות חסדים, דחסד דרועא ימינא וכו'. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה, היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפילה, ובפרט בקריאת שמע וברכותיה, כדי לומר "ואהבת" כו' "בכל לבבך ובכל נפשך" וכו' באמת לאמיתו, וכן "והיו הדברים האלה" וכו' "ודברת בם" וכו', להיות דבר ה' בפיו באמת, ואין אמת וכו'. וכן לקיים כל המצוות, כמו שאומרים "אשר קידשנו במצוותיו", כמו "הרי את מקודשת לי", היא בחינת קודש העליון, לשון פרישות והבדלה, שאינו יכול להתלבש תוך עלמין משום דכולא קמיה כלא חשיב, אלא בבחינת סובב כל עלמין, הוא רצון העליון ברוך הוא וכו' כמו שנתבאר בליקוטי אמרים פרק מ"ו. וגם אחר התפילה אומרים "אליך ה' נפשי אשא", דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'. וכל זה על ידי ההתבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא בהעמקת הדעת בשתיים לפניה ובפסוקי דזמרה, כנודע.

ומאחר שהתפילה היא בחינת תשובה עילאה, צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה. וזהו שאמרו רז"ל במשנה: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", ופרש רש"י: הכנעה. והיא בחינת תשובה תתאה לעורר רחמים כנ"ל, וכדיליף התם בגמרא מקרא דכתיב "והיא מרת נפש".

אכן בברייתא שם תנו רבנן, אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה. ועכשיו בדור יתום הזה, שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה, אזי עצה היעוצה להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנ"ל. ומי שאי אפשר לו בכל לילה, על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני יום השבת, כנודע ליודעים שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ושב"ת אותיות "תש"ב אנוש", כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו', ובפרט תפילות השבת ודי למבין.

(ובזה יובן מה שכתוב: "שובה אלי כי גאלתיך". פירוש, כי מאחר ש"מחיתי כעב פשעיך", היא העברת הסטרא אחרא, ו"גאלתיך" מן החיצונים בהתעוררות רחמים עליונים באתערותא דלתתא בתשובה תתאה כנ"ל, אזי "שובה אלי" בתשובה עילאה).