חגי גאולה – שעת רצון ... לאכילה!...

זמנים בהם נעשו לישראל ניסים בעבר, כמו בפסח, בפורים, בחנוכה – חוזרים כל שנה! אלו הם זמנים מיוחדים של שעת רצון בשמים להביא לישראל עוד חסדים וניסים – אם רק אנו נוכיח מלמטה – התעוררות, הקרבה וצעקה לעזרה!!

בפסח, נגאלנו – בזכות שצעקנו לקב"ה!

בפורים, נגאלנו בזכות מסירות והקרבה של אסתר ומרדכי!

בחנוכה, נגאלנו – בזכות הקרבה של משפחת מתתיהו הכהן והמעטים מעם ישראל שחברו עמם!

והנה חולפת שנה ועוד שנה:

חולפים להם פסח, פורים וחנוכה – ומה הצעקה של ישראל לבורא עולם?

בפסח – יש "מסירות נפש" בהכנת ארוחת ליל הסדר ולפיכך פסח נהיה ל"חג המצות"... פורים – הוא חג "אזני המן" והצעקה לקב"ה מתחלפת ברעשנים של פורים...

חנוכה הוא "חג הסופגניות" והחנוכיות... מי זוכר שיהודה המכבי עם אחיו וישראל – הקריבו את עצמם כדי לשחרר את ארץ ישראל מהכובש היוני! מי "ממשיך" את דרכם כיום?! קואליציות עם "דתיים" – שמוכרים אדמות קודש שהקב"ה החזיר לעמו בניסי ניסים, מוכרים תמורת שלמונים וטובות הנאה... זה "המשלוח מנות" שמחזירים לקב"ה – ועוד טוענים ש"משיח יבוא מעצמו"...

הלכה מסירות הנפש ובאה במקומה – מסירת אדמות קודש – מחשש... לפיקוח נפש"!!... אולי ליהודה המכבי יש מה ללמוד ולתקן מעשיו?!

מי קובע: ה' מ ל ך   ה ע ו ל ם - או "גדולי – הדור"… ה מ ח ר י ש י ם ! ?...

אומרים לאדם לצעוק למשיח, להזהיר אחרים כנאמר בהקשר לצפה הרואה סכנה (יחזקאל לג') –

והוא שואל: " מי הרב שלך", "אני נשמע לרב שלי" וכו'...

ה' מלך העולם בכבודו ובעצמו ציוה לצעוק אליו בשעת צרה ולתקוע בשופר ובחצוצרות!

גם חזרו והסבירו זאת רבי שמעון בר יוחאי, הרמב"ם, החפץ חיים, הרבי מלובביץ, הרב ניסים יגן, רבנו בחיי ועוד ועוד... אבל, לחסיד השוטה – כל זה "לא מספק" = הוא לא עובד את הקב"ה - אלא דרך "גדולי הדור"... והם – מחולקים במחנות... בחצרות... בסיעות... במפלגות... ברדיפת כבוד (לא לקב"ה – אלא לעצמם...) וברדיפת כיבודים... מתקשטים בתוארי כבוד ו"קצונה דתית"... כבוד ה' מחולל, צרות נופלות כגשם על החלשים...פיגועים... פיצוצים..ילדים נשים קשישים מאבדים אברים... והם מחרישים...ממשיכים בשגרת המחנות והפילוגים...

לא מתאחדים לצעוק למשיח – ומלחמת גוג ומגוג כבר בפתח!!!...

בבית דין שמים – לא יעזור לחסיד השוטה שיאמר: "אבל הרב שלי לא אמר לי"...!!!

כי הראשון לציון באמת – הוא הקב"ה, ולא בשר ודם שהתקשט בתואר לא לו ועשה תורה משלו...

"אדוננו מורנו ורבנו" – באמת, הוא ה' מלך עולם, ולא בשר ודם שהתקשט בתואר לא לו!...

משיח בן דוד שיבוא – לא יקרא בתוארים מנופחים אלא יקרא "עבד ה'" ("עבדי דוד" = יחזקאל לד')

והוא לא ימציא תורה עבור מחנה משלו – אלא יעשה את רצון ה' כפשוטו ולא את רצונו האישי!...

יום ה' הגדול והנורא של ה' מלך העולם קרב ובא. באותו יום ה' ישפוט כל אדם: מהחסיד הקטן ועד למתקרא אדמור ו"ראשון לציון"!

ה' מלך ישפוט ולא הרב הראשי ישפוט - הרב הראשי ושאר המנהיגים ישפטו איך הרדימו את הכבשים...

=======================================================================

הסיפור שלפננו קשור גם לגאולה ולחג הפסח וממחיש היטב את ענין אליהו הנביא והגאולה שיבשר עליה –

והאם באמת אנו חפצים בגאולה מכל הלב והנפש – או שחפצים אנו בחג הפסח לנצח!!

(מעובד מתוך הספר: "ספורי אליהו הנביא")

לפני שנים רבות חי ברוסיה רב גדול. פעם אחת, בליל הסדר, התארח אצל הרב, חייל יהודי מצבא רוסיה. החייל היה אדם פשוט, ולא ידע ללמוד תורה ולהתפלל. כל הסדר ישב החייל בשקט. כשהגיע הרב לסוף הסדר, וכולם שרו את המזמורים שבסוף ההגדה, שמע החייל באחד המזמורים את המילים: "פדויים לציון ברינה".

שמע החייל את האנשים שרים את הפסוק והתחיל לרקוד ולשמוח ולהגיד בקול גדול בשפה הרוסית: "פוידיום לציון ברינה".

(המילה פוידיום ברוסית פרושה הוא "בוא נלך"). החייל התקרב לדלת ויצא בריקוד החוצה. גם הרב שמח מאוד והתחיל לרקוד ואמר בקול גדול: "מוכנים אנו! מוכנים אנו ללכת לציון!" הרב לקח את המקל שלו ורצה ללכת אחרי החייל החוצה. אנשי הבית ראו את הרב יוצא אחרי החייל, ולא הבינו מה קורה. הם עיכבו את הרב ושאלו אותו, לאן הוא הולך, וכשיצא הרב סוף סוף החוצה, והנה החייל נעלם ואיננו. התחיל הרב לבכות וגילה לבני ביתו, שהחייל הזה לא היה אלא אליהו הנביא, שרצה לקחת איתו את הרב ואת כל עם ישראל לירושלים, אלא שבגלל שהרב התמהמה, התעכבה הגאולה.

     חודש אלול: ה' מלך העולם בא לבקר אותנו – ואנו, האם אנו הולכים לביקורי חולים?! . . .

במשך חודש שלם – חודש אלול, בכל שנה – ה' מלך העולם בכבודו ובעצמו, עוזב את כסא הכבוד,

ובא לבקר אותנו, החוטאים כפויי הטובה!

ה' אפילו בא עם עוד שני מלאכים, לביקור חולים לאברהם – מייד לאחר שעבר ברית מילה בגיל 99!

היום עם ישראל והעולם – חולים, חולים מאד – בסכנה נוראית!!

אם בן של אדמו"ר, או רב או מקובל היה חולה – אי שם בקצה העולם – מה היה עושה אותו רב?

במיטב כספו הוא היה מיד לוקח תרופות ועם הרופא הטוב ביותר טס בעצמו לקצה העולם להציל את בנו האהוב!

ישאלו בבית דין שמים, כל אחד – בין אם הוא רב, מקובל או חסיד מן השורה:

ה' מלך העולם ביקר בעצמו את אברהם החולה, וגם בכל שנה ה' מבקר אתכם בעצמו במשך חודש שלם –

האם אתה ביקרת את אחיך ומסרת להם שיש תרופה למחלה שאפילו אולי אינם יודעים שהם חולים בה?.....

רגע ממש לפני מלחמת גוג ומגוג ה' נתן אמצעים להזהיר מליוני אנשים, נשים וטף בזמן קצר:

במודעות בעיתונים, בשלטי חוצות, בתיבות דואר, ברדיו, במכוניות עם שלטים בדרכים וכו'!!

בבית דין שמים ישאלו אותך: כאשר כל יום ראית שהאניה שוקעת, עוד קומה טובעת... שמעת את הצעקות... אבל ישבת בסיפון העליון בבית הכנסת... למדת בניחותא ליד המזגן... המתנת שיבואו אליך מהקומות התחתונות... למה לא טרחת אתה, לרדת אל העם – לסיפונים התחתונים שעדיין לא שקעו?...

הם כעוורים היו – ולך יש את העינים, ההבנה ואת התרופה להצילם – וחיכית שהם יבואו אליך?!... היה לך כסף בכיס ולא הזהרת אותם במודעות, אלא שמרת אותו לבנות בית, או חסכת בבנק "לימים רעים"...

הרי כתוב "לא תעמוד על דם רעך"...

    הבעל שם טוב: לא ידעו את המנגינה של השיר. . .

מיוחס לבעל שם טוב שאמר על אלו שיבואו אחריו: הם ידעו את המקום ביער, שם נמצא הצריף בו אני מתפלל,

מתחנן ושר לקב"ה... הם גם ידעו את המילים... אבל הם לא ידעו את המנגינה!!

כלומר: את המצוות הם ידעו, את התפילות, הטכסים – את החיצוניות. אבל את המנגינה הם לא ידעו: בלב אמיתי, ופשוט לחיות בצניעות והקרבה בלי מחלוקות, בשמחה– ולהיות חייל של ה' במעשים ולא בדיבורים! לא בפקידים חפץ ה', לא בסטודנטים נצחיים שמגיעים לדרגת פרופסורים באוניברסיטת התורה, גיבורים בחכמה מול מיקרופון עם דיבורים - בלי מעשים! ה' חפץ בחיילים שיאירו את התורה בדוגמא אישית, ירדו אל העם בלי התנשאות וחיפוש כבוד או טובות הנאה ויביאו לו את דבר ה' – לפני שיהיה מאוחר!!

    מיכל בת שאול המלך – ודוד המלך    .

מי שלא יוצא אל העם כמו משה, כמו דוד – ומתבייש בעצמו לצעוק למשיח, ברחוב לעמוד עם שלט וכו' –

שיזכר במיכל בת שאול המלך – שלעגה לדוד המלך בשעה שהעלה את ארון ה' לירושלים:

שמואל ב פרק ו' : דוגמא למי "שלא נאה לו" לצעוק ממש לקב"ה – כי חושב "שיתבזה"

" וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז, לִפְנֵי ה'; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד.  וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה', בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר.  וְהָיָה אֲרוֹן ה', בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה', וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ...

....וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים.  וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל מִיכַל, לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי ה'.  וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה.

וּלְמִיכַל, בַּת שָׁאוּל, לֹא הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ...!!"

כך נענשה מיכל בת שאול המלך, למרות שבאומץ יצאה לפני כן נגד אביה המלך וחילצה את דוד מבעד לחלון – וכל העונש, בא לה על הלעג לדוד – שלא חשב "איך אני נראה בעיני אנשים"... אלא איך אני נראה לפני ה' מלך העולם!

ה' מלך העולם מבטיח לישראל: אבנה אתכם מחדש, אגאל אתכם …אבל ב ש מ ח ה      ו צ ה ל ה - בקשו את הישועה!!   

אבל ישראל יעדיפו לזכות בגאולה דרך… בכי ותחנונים…למה?

ירמיהו פרק לא' פסוקים ג' עד ט'

" עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל:  עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.  עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים, וְחִלֵּלוּ....  

... כִּי כֹה אָמַר ה', רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ, בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם; הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ, הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. 

הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ--בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו:  קָהָל גָּדוֹל, יָשׁוּבוּ הֵנָּה. 

 בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם--אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ:  כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.  "

ה' מלך העולם מוכן לתת לנו   מ ת נ ה ב ח י נ ם: גאולת נצח!! ומה בסך הכל, ה' מבקש מאתנו – שנעשה "בתמורה"?! שנשמיע בשמחה וצהלה, מרצוננו: "הושע ה' את עמך"!…

אבל כאשר ישמן ישורון – ויש לו בית, מכונית, הרבה סוגים של רבנים מקובלים ואדמו"רים והאוכל בשפע –

אז יבעט ישורון: "למה לצעוק לישועה", "איפה כתוב" – שצריך מודעות למשיח… שצריך לעורר ישראל לגאולה… למה לדחוק את הקץ… בינתיים נקים עוד מפלגה דתית… עוד הקצבות… עוד שרים! והתוצאה, שבמקום גאולה בכבוד, בשמחה ובמהרה - אז תהי㢜 הגאולה בבושה, בכפיות טובה, בכפיה ורק אחרי צרות ואסונות – יבקשו את הישועה: "בבכי ובתחנונים"!!

   לכן אומר ה' בנביא יחזקאל (פרק כ') - >באיזו צורה נוראה ומבישה תבוא הגאולה: .

" חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי ה':  אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם".

ה' ישים עצמו למלך על ישראל בכח ובכעס – כי אפילו ה"דתיים" לא ממליכים את ה' עליהם כפי שהוזכר קודם:  

" הקב"ה מכריז להם לצדיקי הדור ואומר להם: צדיקי עולם! אף על פי שדברי תורה חביבים עליכם,

לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי"!!!...                        (פסיקתא רבתי פל"ה)

 שאלה: למען מי מביא ה' את הגאולה ? !

יחזקאל פרק לו'

"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' , ל ֹא   ל מ ע נ כ ם  אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: 

כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם....

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה', נְאֻם אֲדֹנָי   ה', בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם.

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל אַדְמַתְכֶם....

וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר....

ל א   ל מ ע נ כ ם אני עשה נאם ה' אלקים יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל..."

מראש, ה' אומר בצורה חדה וברורה על דור הגאולה – הדור שלנו:

ל א ל מ ע נ כ ם   אני מביא את הגאולה – אלא רק ל מ ע ן ש מ י ! אוי ואבוי לאותו דור ! !

אילו היה בדור זה לפחות נח אחד... או אברהם אחד... או משה אחד... – שהיה ראוי שלפחות למענו – היה ה' מביא גאולה,

אז הרי זה היה כתוב ונאמר!! כי ה' יודע וכותב הכל מראש!... אבל בפירוש לא מוזכר, ולא צדיק אחד!!...

למרות שבדור זה של הגאולה – יש מלאי בלתי נדלה של "גאונים", "ראשוני לציון", "גדולי הדור", אדונים מורים ורבנים" (="אדמו"רים"), "רנטגנים" וכו'....