חובת התוכחה על עניינים שגדולי הדור שותקים בהם

ג,יא  [ט] רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

ג,יב  הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.  [י] הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

ד,י  [ח] הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

ד,טו  [יב] רבי אלעזר אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמיים.

ד,טז  [יג] רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד--ששגגת התלמוד, עולה זדון.

ד,יז  רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן.

אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות (עוד) אחד [רש"י – שלמה]. באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה. באה אש מן השמיים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה.
יצאה בת קול ואמרה להם (משלי כב, כט): "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים".
מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלוש עשרה שנה, "לפני מלכים יתיצב לפני חשוכים בל יתיצב", ולא השגיח עליה. יצאה בת קול ואמרה (איוב לד, לג): "המעימך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר".

מוטב לכם ליצנים שתפסיקו להיות צבועים ותאמרו "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי, איש לאהליו ישראל"