אתי דור דוברובינסקי - פקידת סעד לחוק הנוער לשכת הסעד גבעתיים - דרשה לפסול את השופט דן מור מלדון בתביעת לשון הרע שלה נגדי בסך 206,000 ש"ח
השופט דן מור, מבית משפט שלום תל-אביב, שידוע כשופט ישר, הגון ולויאלי, הודיע בתחילת דיון "לשון הרע" של אתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק הנוער, שיפסול את עצמו מלדון בתיק.
השופט דן מור, אמר שהוא היה מצפה שפסילתו תגיע דווקא מהצד של הנתבעים, ולא מהצד של התובעים - פקידת הסעד.
שימו לב כיצד פקידי הסעד שרגילים לשלוט בשופטים, פוחדים משיפוט הגון וצודק, ומבקשים לפסוק את השופט לדון בתיק, ללא סיבה הגיונית.
השופט אישר פסילתו בתיק.
ערעור על פסילתו של השופט יוגש על ידי מר יעקב בן יששכר מהתנועה למען עתיד ילדינו.
א. בהגשת תובענה זו של פקידות הסעד, עשו התובעות אתי דור פקידת הסעד ואיציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאלי, שימוש לרעה בהליכי בית משפט, תוך שהינן משקרות, ממש כך, את בית המשפט, ואינן חושפות את האמת המסתתרת מאחורי כוונתן המרושעת - השתקת העיתונאית לורי שם טוב ונסיונן הנואל להלך אימים על מי שמעז ומהין למחות על התנהלות עובדי ציבור בשרותי הרווחה (שעשו לעצמם נוהג ונוהל להוציא ילדים מביתם ולהשימם במוסדות הרווחה, ללא שיש על פקידי הסעד גוף מפקח "אומבודסמן" ו/או מי שנותן את הדעת על התנהלותן השערורייתית ממש), ונותן ביקורת שיפוטית לטובת הציבור.
ב. תובעת 1 אתי דור - יותר מאשר רוצה להאבק על "שמה הטוב", מבקשת את ראשה של לורי שם טוב, ולכן צירפה את התובעת 2 - איציק פרי - והאגודה לקידום העבודה הסוציאלית, אשר שמה לא הוזכר, לא הושמץ ואיננה צד לענין.
הוספת התובעת 2 לתובעת 1, מעידה כי התובעת 1 מבקשת יחד עם תובעת 2 לסרס את כוחה של העיתונאית לורי שם טוב לפעול ולפרסם על פשעי פקידת הסעד שסרחה בתפקידה, ואחראית על הוצאת ילדים מביתם ללא שנשקפת סכנה לחייהם.
ג. דברי התובעת 2 – הינן חזרה זהה ומדויקת לכתוב בתצהיר עדות ראשית של התובעת 1.
ד. תובעת 2 - אגודה לקידום העבודה הסוציאלית (ע"ר) בראשה עומד איציק פרי, כך שמדובר בתביעה של המדינה כנגד המשיבה. תביעה אזרחית של אדם פרטי, אין לה לפרקליטות מקום לייצג אדם פרטי במשפט אזרחי.
ה. הענין חמור מפני שזהו אך המשך לדיכוי הנורא הזה שמתקיים במדינת ישראל ממש מתחת לאפינו, במדינה המנסה להציג עצמה כנאורה, אבל מאידך זוהי הסנונית הראשונה המבשרת את קיום הסדקים בעמודי הפלדה הרקובים של המפלצת הזאת שהבינה שאינה יכולה להמשיך לרבוץ סתם כך בכיף ולהמשיך להתחרדן בשמש ללא מורא והפרעה, מהיום המפלצת הזאת תצטרך להילחם על המשך קיומה ולנסות להציל את עורה.
ו. האופן בו קם יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים איציק פרי, ומאשים את המשיבה שהינה אלימה כנגד העובדים הסוציאליים, ללא בדל ראיה, כשהוא יודע גם יודע שמדובר בשקר גס נתעב שאף הוכח כשקר, לא רק שאינה יודעת גבול אלא איציק פרי קם ומאשים את האמא המשיבה, כיצד היא מעזה להגן על ילדיה.
ז. כל עניינה של התביעה איננו אלא להשתיק בצורה ברוטאלית ואלימה ממש את העיתונאית לורי שם טוב, בדרך דיקטטורית, למנוע מהאמא לורי שם טוב למלא את תפקידה כעיתונאית, הנושאת תעודת עיתונאי מטעם איגוד התקשורת והעיתונות בישראל וכמייסדת בעמותה לזכויות ילדים והורים – ע.ל.י.ה (ע"ר), עמותה שמטרתה מניעת הוצאת ילדים בכפיה על ידי פקידי סעד ממשרד הרווחה והשמתם במוסדות משרד הרווחה, למנוע מהמשיבה למלא את תפקידה העיתונאי – הבאת האמת לציבור, לחבל בעתידה האישי והכלכלי של המשיבה ואגב כך לטייח ולכסות על מחדליהן של התובעות, על ניהולּן הכושל בחטיפת ילדי המשיבה ממשמורתה ועל המשך הידרדרות ילדי המשיבה תוך סיכון ממשי לחייהם של ילדי המשיבה.
ח. לורי שם טוב העיתונאית תטען, כחלק מזכות היסוד שלה לחופש הביטוי, לבין זכותה של התובעת לשמה הטוב, האיזון הנכון בין שתי זכויות אלו, מאפשר מתן קדימה לזכות הביטוי, ועל אחת כמה וכמה כשהמשיבה מפרסמת אך ורק את האמת על התנהלותה האלימה והברוטאלית של המשיבה כנגד ילדי המשיבה.
הכלל הוא שענין ציבורי בפרסום משמעו קיומו של אינטרס ציבורי בפרסום (א' שנהר, דיני לשון הרע, בע' 225). מקובל ליישם בעניין זה את המבחן המכונה "מבחן התועלת":
"השאלה באיזו מידה קיים אינטרס חברתי בחשיפת המידע הנכון אודות הפרט מוכרעת על פי "מבחן התועלת" שהציע פרופ' זאב סגל ואומץ על ידי הפסיקה. המבחן קובע, כי "'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בענינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו". (שם, ע' 228).
לורי שם טוב טוענת, כי פרסום התנהגות והתנהלות התובעת 1, הינה חובה ציבורית ממעלה ראשונה, שכן אתי דור פקידת הסעד, מוציאה ילדים ממשפחות, באופן מוכח במסמכים ראייתים ללא הצדקה, ומסתמכת על "תחושות", "הרגשות" ו"דיווחים מבעלי ענין", תוך שהינה גורמת לפירוק משפחת הילדים שמוצאים מביתם.
