מעשה בחסיד...מתוך הספר אישון בת עין שיצא לאור בעז"ה

"מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו: ריקא... כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי!? אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים - על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום".
הרי בשיעור שלמדתי את המעשה הזה השכלתי מדברי הרב קוק זצ"ל אשר כתב ב"עין איה"
כי העניין במעשה הזה הוא שאדם לא יפקיר את הגבורה, הגבורה הכוונה התורה שנתנה למשה רבנו
בהר סיני מפי הגבורה,
ואני רוצה לסכם לכם במעשה הזה את כל חיינו,
כל אחד מאיתנו הולך בדרך העולם הזה, הרי אם אנו מאמינים בהשם יתברך אז אנו נקראים מתפללים
בעולם הזה, ויתכן שיבואו לאדם כל מיני ייסורים וקשיים והבלי העולם הזה שיגידו לו שלום ושיחכו שנגיד שלום
בחזרה, הכוונה היא כי הבלי העולם הזה והקשיים הם היצר הרע בכל מיני לבושים,
ואם אנו באמצע תפילה לבורא יתברך, שכל העולם הזה תפילה כמו שהזכרתי, יתכן ונענה לו שלום ?
הרי אם נענה שלום יחתכו את ראשנו בסייף, אך מכיוון שכבר אדם הראשון ענה שלום באמצע התפילה,
שאכל מעץ הדעת והוא היה בגן עדן ורק זה היה אסור לו, ומכיוון שגם אנו בעוונותינו כבר ענינו לו שלום
על זה נאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים",
הרי החרב על צווארנו, קשיי הפרנסה, הזיווג, הייסורים, אך אם אנו הולכים בעצת יצר הרע
ועובדים יותר קשה או מתעסקים בעולם הזה הרי אנחנו מחזירים לו שלום, ועל כן
כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, בטרם מותו, תלמידיו באו לבקר אותו ואמרו לו: רבינו ברכנו. [ברך אותנו]
אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו: עד כאן ותו לא?!
ענה להם: תדעו, כשאדם עובר עברה, אומר: "שלא יראני אדם!" (ברכות כח ע"ב), וכל זה מפני שירא,שיבוא
לידי בושה.
וטוב הוא שימנע מן העברות גם מחמת שמתביש מבני אדם,כי מתוך שלא לשמה בה לשמה (פסחים נ ע"ב)
ואיך יתכן שאדם לא התבייש מלפני מלך מלכי המלכים שהקב"ה בוחן כליות ולב ואין דבר ניסתר מנגד עיניו,
שנאמר "עיני ה' משוטטות בארץ" ועוד "מלוא כל הארץ כבודו" וכי אפשר לא להיתביש ממנו ומבשר ודם כן?!
וכאן נימדדת האמונה האמיתית של היהודי, והחי תן לליבו.
מתוך ספרי "אישון בת עין" שיצא לאור בעזרת ה" אם ירצה, חגי אבישר.

_________________