יומא דהילולא של רביה"ק ה"צמח צדיק" זי"ע

לרגל יומא דהילולא אעתיק מפורום 'בחצרות החסידים' אודות

הקשר בין רביה"ק הצמח צדיק זי"ע להרה"ק הדברי חיים מצאנז

זי"ע (תוש"ח ל'מיםבכנרת')
----

"הרב מצאנז הוא ידידנו הטוב"...

קשרי ידידות אמיצים שררו בין מרן הדברי חיים להרה"ק רבי מנחם מנדל מויז'ניץ זי"ע, אף שהיה צעיר ממרן הדברי חיים בכארבעים שנה.

מרן הדברי חיים העריצו מאד, והיה אומר שכאשר הרה"ק מויז'ניץ מברך "אשר יצר" רועדים שרפי מעלה. מרן הדברי חיים אף היה שולח פעמיים בשנה קוויטל להרה"ק מויז'ניץ, לפני פסח - שיזכה להיות נזהר ממשהו חמץ, ולפני ראש השנה - שיזכה לכתיבה וחתימה טובה. (קדוש ישראל)

כשביקר מרן הדברי חיים אצל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, חותנו של הרה"ק מויז'ניץ, שיבח הרה"ק מרוז'ין בפני מרן הדברי חיים את חתנו ואמר עליו שהוא "כלי מפואר". אח"כ הוליכו הרה"ק מרוז'ין אליו לראותו, ומשמצאוהו ישן רצה לעוררו, אלא שמרן הדברי חיים לא הניחו באמרו "שהוא ישן יפה" [ער שלאפט שיין]. מחבר הספר "אבן שתיה" היה פעם בויז'ניץ לפסח, ונתעכב שם עד יומא דהילולא של מרן הדברי חיים כ"ה ניסן. בסעודת מלוה דמלכה שמע מהרה"ק מויז'ניץ שסיפר בעצמו עובדה זו, והוסיף, שמרן הדברי חיים עמד והמתין בחדר החיצון עד שיקום. באותה שעה בא עוד רב אחד לשם והם התחילו לפלפל בקול גדול עד שהתעורר משנתו. בסיום דבריו הפטיר הרה"ק מויז'ניץ ואמר: "הרב מצאנז היה ידידינו הטוב". (רביה"ק מצאנז)

נמשך מפה קדשו אש...
על הביקור האמור של מרן הדברי חיים אצל הרה"ק מרוז'ין, מסופר, כי באותה שבת היו שם הרבה צדיקים, ביניהם הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע ועוד. בני משפחתו של הרה"ק מרוז'ין שהיה להם קביעות לשבת בסמוך לאביהם בעת עריכת השולחן הטהור, הסכימו הפעם להיעדר מה"טיש" כדי לפנות מקומם לאורחים החשובים, ואילו חתנו הרה"ק מויז'ניץ לא רצה להפסיד ועמד מאחורי מרן הדברי חיים, שישב במקום הרביעי מהרה"ק מרוז'ין. לימים סיפר הרה"ק מויז'ניץ שחותנו הקדוש שוחח אז בענינים העומדים ברומו של עולם ממדרגות האר"י והבעש"ט הק'. לבסוף פנה אל מרן הדברי חיים ושאל אם הוא מסכים לדבריו. מרן הדברי חיים שתק ולא הגיב מאומה, אך הרה"ק מרוז'ין עמד על כך שיסכים לדבריו, באומרו: "רצוננו שיסכים עמנו, שהרי כבודו הוא מבית דין הגדול בדורנו!". על פי גירסא אחרת אמר עליו, שדבריו מכריעים לפסק הלכה כי הוא מבי"ד של מעלה.
הגה"צ מנאראל שליט"א מוסר, שהרה"ק מויז'ניץ אמר: "ראיתי שדיבר חותני הקדוש עם הרה"ק מצאנז, ובמו עיני חזיתי שכאשר דיבר חותני נמשך מפה קדשו אש עד לאזנו של הרה"ק מצאנז, וכן להיפך"... (קובץ נחלת צבי גל' י"ב עמ' ק"ו)

"אצלי לוקחים והוא נותן"...
מרן הדברי חיים היה מפליא מאד את כח הצדקה של הרה"ק מויז'ניץ. על כך סיפר כ"ק האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל, שפעם ישב מרן הדברי חיים עם בניו הקדושים ושיבח בפניהם את גודל מעלת הצדקה של הרה"ק מויז'ניץ, ודיבר על זאת בערגה רבה. תמהו הבנים ושאלוהו: "הלא גם אבינו מפזר כל ממונו לצדקה, ואם כן מה הוא החידוש של הרב מויז'ניץ?". השיבם מרן הדברי חיים: "אכן צודקים אתם, אך אצלי לוקחים, ואילו הרה"ק מויז'ניץ נותן". וביאר בעל האמרי חיים, כי על דלתות ביתו של מרן הדברי חיים צבאו המוני אביונים גדלים וביקשו שהרה"ק מצאנז ירחם עליהם ויכלכלם, אולם הרה"ק מויז'ניץ שקד על דלתות בתי אנשים, שמבחוץ היו נראים אמידים ובעלי יכולת, והוא בעיני קדשו חזה את מצבם הכלכלי ואת דחקם הכספי, והיה מפרנסם ומכלכלם בדרך כבוד. (אור החמה)

מסירות נפש בכל עת ובכל רגע לפני השי"ת

על גודל הערצתו של מרן הדברי חיים להרה"ק מויז'ניץ יעיד הסיפור דלהלן:

כאשר ביקר בעל ה"כתב סופר" זצוק"ל אצל מרן הדברי חיים, בשהותו במרחץ "באדען", באחד הפעמים כאשר פלפלו ביניהם בפלפולי אורייתא, נודע למרן הדברי חיים שהרה"ק מויז'ניץ הגיע, והניח את בעל הכתב סופר באמצע הפלפול ורץ לקבל את פני הרה"ק מויז'ניץ בשמחה ובכבוד רב, אע"פ שהיה צעיר לימים הרבה יותר משניהם. הדבר היה לפלא רב בעיני הכתב סופר, ובאחד ממכתביו אל אחיו הגאון רבי שמעון סופר זצוק"ל מקראקא סיפר לו על התנהגות זו של מרן הדברי חיים.

לימים, כשנפגש רבי שמעון עם מרן הדברי חיים, שאל אותו מה ראה להניח את אחיו ולרוץ לקראת הרב מויז'ניץ הצעיר. השיב לו מרן הדברי חיים בדרך צחות: "מדוע נבנה בית המקדש בהר המוריה, מקום בו הושיט יצחק את צוארו לעקידה, ולא בהר סיני מקום בו ניתנה התורה בקולות וברקים? אלא מכאן ראיה, שמקום העקידה בו פשט יהודי את צוארו להשי"ת עדיף אצל הקב"ה ממקום מתן תורה, ושם הוא מקום השראת שכינתו. והנה מעידני על הרבי מויז'ניץ שהוא מוסר נפשו בכל עת ובכל רגע לפני השי"ת, ואיש כזה עדיף גם על גדול בתורה ובחכמה כאחיך הגאון מפרשבורג".

אותו ביקור של הרה"ק מויז'ניץ היה בערב ראש חודש תמוז, ומרן הדברי חיים הפציר בו שישאר עמו לסעודת ראש חודש, אלא שהוא סירב באמרו כי אצה לו הדרך להתרפא במארינבאד. כעבור איזה זמן מצאו את מרן הדברי חיים רץ נבהל ממקום למקום וזועק "ואתן אדם תחתיך", ולא ידע איש מה כוונתו בזה. רק מאוחר יותר נודע, כי בהיותו במארינבאד ישב הרה"ק מויז'ניץ במרפסת דירתו, שהיתה באחת הקומות העליונות של אכסניתו. הוא היה שקוע בקריאת מכתבו של חסידו ר' מנחם מנדל מקומענשט שליד צ'רנוביץ (שהיה גביר עצום, וצדקת פזרונו היתה לאין ערוך עד שרבו היה מתקנא בו), שכתב אליו מוינה כי שער השוורים ירד מאד ועלול להגרם לו הפסד גדול. לפתע נשבר אחד המוטות המחזיקים את המרפסת, והיא התמוטטה בקול רעש גדול. הרה"ק מויז'ניץ נפל עם כסאו מגובה רב לחצר ואיבד את הכרתו. הרופאים אמרו נואש לחייו, כי היה כבד גוף, וחששו לריסוק אברים. ברם להפתעת הכל התחזק הרה"ק מויז'ניץ אחרי הנפילה ושב אט אט לאיתנו. הגה"ק רבי יחזקאל מדעש זצוק"ל שהכיר את המקום, סיפר, שהנפילה היתה מכמה קומות, ופלא פלאים כיצד לא ניזוק הרה"ק מויז'ניץ.

אמר אז מרן הדברי חיים, כי אילו היה שומע בקולו להשאר עמו לסעודת ראש חודש, לא היתה קורה פרשת הנפילה, והיה מבטל מעליו הדינים מכל וכל. אותו זמן הלך לעולמו רבי יעקב דוד, בנו הצעיר של הרה"ק מויז'ניץ, והבינו שעליו היתה כוונת מרן הדברי חיים בקראו את הפסוק "ואתן אדם תחתיך". (תפארת שבמלכות)

"ישים נא את לבו הטהור לזאת"
הרה"ק מויז'ניץ שימש כנשיא ארץ ישראל לחסידי ויז'ניץ וכל מחוז מרמורוש. הוא הציע לפני מרן הדברי חיים את שאלתו, האם יש לאנשי מרמורוש שעלו לארץ ישראל דין של עניי עירך, לגבי להקדים ולהפנות אליהם דוקא את הכספים הנשלחים לא"י ממחוזות מרמורוש. מרן הדברי חיים השיב לו על כך, והתשובה מודפסת בשו"ת "דברי חיים" (ח"ב חו"מ סי' סח) "רב שלום וברכה לידידי מחו' הרב המאה"ג ב"ק מופ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל נ"י האבד"ק ויזניצא יע"א. הגיעני מכתבו וחשתי למהר עשות רצונו, ועיינתי בדבר זה. והנה לא מצאתי על פי דין שום רמז שיהא קדימה לאנשי מארמאריש היושבין בא"י, הגם שממקומם בא יבא הרבה נדבות, מ"מ אין להם שום קדימה עפ"י דין... ורק למען השלום יותן להם איזה קדימה כאשר יובן לרוהד"ק..."

אגרת נוספת כתב אליו מרן הדברי חיים בענין "מעות ארץ ישראל", בה כותב: "שלו"י וברכה לידידי מחו' הרב המאוה"ג בו"ק חו"פ מופ"ה ע"ה פ"ה נ"י ש"ה כקש"ת מו"ה מנחם מענדל נ"י האבד"ק וויזעניצא יע"א. אחד"ש כמשפט. ידע כ"ק אשר ח"א הרב החסיד דק"ק טאסט הי' בכאן עם מכתב קדשו ואתו הסליחה על אשר דברתי עמו מן המבוכה הידוע בלי משא פנים והשבתי לו כפי דעתי והבנתי הפעוטה. ובדרך אגב אעיר אותו נא ונא להפציר ולהזהיר את כל מי ששומע בקולו ומסתופף בצלו, לבל יתן יד להפריד אלוף ח"ו לעשות פירוד בין הדביקים תושבי אונגארן ואנשי פולין בענין מעות אה"ק, אדרבא יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו, ואשר אחזה אנכי וכמעט הוא האמת אשר ע"י הפירוד שנעשה בעוה"ר זה הי' גרמא בנזקין חבילין דמעיקין התגברות האפיקורסים על יראי ה' שנענשו להפרד מהם מכ"מ ולדחות איברים גדולים מן האומה עם זרעא מעליא דיפוק מנהון, וע"ז ידוו כל הדווים וכמאמר קדוש ישראל הבעש"ט זצוקלל"ה כ"ז שהאבר מחובר אל הגוף יש תקוה ש"י. ע"כ ישים נא את לבו הטהור לזאת, ואתן מהתם ואנן מהכא ברצות ה' דרכינו נאחד לבבם לאחד..."

"דביקות בורא עולם שבו שגבה בכל רגע ורגע"...
סיפר האדמו"ר מטאמשוב זצוק"ל, שסיפר לו הרה"ק בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע, שפעם שבתו שני הצדיקים מרן הדברי חיים והרה"ק מויז'ניץ בסמיכות מקום, ורק נהר הפריד בין שני הבתים. דרכו של הרה"ק מויז'ניץ היה לנוח בכל יום אחה"צ לזמן מה, ונאמן ביתו ר' אפרים חשב לנצל את ההזדמנות בשעה קלה זו ולקבל את פניו של מרן הדברי חיים. אמר וכן עשה. כשהגיע, נתן לו שלום והחזיר לו שלום. אדהכי והכי ראה שמרן הדברי חיים לוקח את המקטרת בידו והחל להכות באיש העומד לפניו, כשהוא צועק עליו ונוזף בו "דו גאלגאן" ועוד ביטויים. הנהגה זו היתה תמוהה מאוד בעיני ר' אפרים, שלא הורגל לראות זאת בבית רבו.

כשחזר הגבאי למעון רבו, הופתע לראותו ער שלא כמנהגו בכל עת. רעדה אחזתו ופחד נפל עליו, אולי יקפיד עליו הרה"ק מויז'ניץ. כשאבריו דא לדא נקשן נכנס לשאול את רבו אם צריך לדבר מה. לתמהונו הרב קיבלו רבו בספר פנים יפות, ואמר לו: "ידעתי בני ידעתי שהיית אצל הרה"ק מצאנז, מה עוד שהתפלאת על הנהגתו להכות ולנזוף באנשיו. אך דע לך, שדביקות בורא עולם שבו גדלה ושגבה בכל רגע ורגע, ואם הוא מרגיש שמפסיקים אותו מהדביקות התמידית, מתחיל הוא לצעוק ולהכות כדי שלא יפריעו אותו מדביקותו, ועי"ז ממילא נושעים המבקשים את ברכתו". וסיים הרה"ק מויז'ניץ: "אנו עדיין צעירים, ובכוחנו לסבול הפרעות אלו מבלי להגיב מאומה"... (ימים מקדם עמ' קע"ז)

"אכן, זהו דבר גדול ונורא"...
אחד מחסידי צאנז נקלע פעם לביתו של הרה"ק מויז'ניץ. הוא ביקשו לספר לו מגדולת רבו, וכשהחסיד החל לספר דברים רבים מעניני עבודתו וקדושתו, הגיב הרה"ק מויז'ניץ על כל סיפור וסיפור: "אין זו רבותא אצל הרב מצאנז!". לבסוף סיפר על דבקותו העלאית בהדלקת נרות חנוכה, שמנהגו היה לעמוד מול הנרות שלוש וארבע שעות, כשכולו בוער ברשפי אש שלהבתיה. פעם כשנתעלף אחרי ההדלקה בנו הרה"ק מגארליץ מרוב פחד ואימה מגדולת המעמד, ובנסיונות להשיב אליו את רוחו, הקימו הקהל רעש וצעקות על כי הפעולות לא הועילו כלום, עד שהבהילו רופאים. בינתיים באו ונקבצו כל בני העיר, וחצר מרן הדברי חיים היתה הומה מאנשים שסחו מהענין בקול ובהתרגשות. בתום סדר עבודתו פקח מרן הדברי חיים עיניו ושאל לפשר השאון וההמולה, ומדוע נאסף כל ההמון. כל הנוכחים התפלאו כיצד אפוא לא הרגיש ולא הבחין בעוצם דביקותו מהרעש והשאון הגובר והולך. כשסיים את הסיפור, הפטיר הרה"ק מויז'ניץ: "אכן, זהו דבר גדול ונורא". (מקור חיים)

עובדא זו מובאת בהרחבה ובכמה שינויים בספר "אהל קדושים", וכה מסופר שם: רבי משה קנר זצ"ל, חתן חתנו של הרה"ק בעל תורת חיים מקאסוב, היה חסיד צאנז בכל רמ"ח אביריו ושס"ה גידיו. זוגתו השתוקקה שבעלה האברך יסע פעם לש"ק לדודה הרה"ק רבי מנחם מנדל מויז'ניץ. חסידים הראשונים אשר כמעט כל השנה ישבו אצל רבם, היה להם כמה שבתות בשנה שבאו לביתם וביניהם השבתות מחנוכה עד שבת שירה. באחד משבתות אלו נענה להפצרת זוגתו ונסע לויז'ניץ. דודו הרה"ק מויז'ניץ כבדו וחבבו מאד ושוחח עמו ארוכות. בין השאר שאלו למעשיו בכל יו"ט ויומא דפגרא, ותשובתו היתה תמיד כי היה בצאנז. אז פנה אליו דודו ואמר לו "משה'לי אני רואה שתמיד אתה בצאנז, ספר גם לי משהו מצאנז". רבי משה ניסה להתחמק, אולם דודו לא הרפה ממנו ואמר לו: "הנה כעת אחרי חנוכה, ספר לי על חנוכה בצאנז".

רבי משה שראה שאינו יכול לסרב להפצרותיו, סיפר, כי מיד במוצאי יו"ט של שמחת תורה התחיל מרן הדברי חיים ללמוד עניני חנוכה, שו"ע או"ח, ספר משנת חסידים ועוד, ובכל יום ויום היה מונה כמה ימים נשארו עוד עד חנוכה. בערב חנוכה התפללו מוקדם בבוקר תפילת שחרית, וכן מנחה התפללו מוקדם, ומעריב התפללו בדיוק בזמן צאת הכוכבים, ותיכף לאחר מעריב ניגש מרן הדברי חיים להדלקת הנרות, וההדלקה התמשכה שעות ארוכות. לשמע הדברים, ענה לו דודו הרה"ק מויז'ניץ: "אתה בודאי חושב שעוד לא היה אדמו"ר כזה, טעות היא בידך. אצל כ"ק חותני זי"ע [הרה"ק מרוז'ין] היו צריכים כל יום לספר סיפורים מהרה"ק מברדיטשוב זי"ע, ופעם אחת שמעתי שסיפרו על עבודה כזאת גם אצלו, ואפילו עוד יותר, כי הדלקת הנרות התמשכה אצלו יותר שעות מאשר אצל רבך"...

"הכל היה בכוחו של אותו זקן וגדול הדור"... הגה"ק בעל "קול אריה" סיפר, שבעת הסתלקותו של מרן הדברי חיים, אמר לו הרה"ק מויז'ניץ: "לא תדמה בדעתך שרק לך יגיע ההפסד על ידי הסתלקות בעל הדברי חיים, כי גם לי יגיע הפסד ונזק גדול. כי בעוד הצדיק הקדוש בעל דברי חיים בחיים חיותו אתנו, אזי בכח ובתוקף אחר הייתי מדבר עם איש ישראל הבא אצלי לעזור לו בגוף ובנפש, כי הכל היה בכחו של אותו זקן וגדול הדור, וכעת באבדן רבינו, קשה לי מאד לעשות טובה ולהושיע את אחינו בני ישראל מצרותם, על ידי תפילותיי". (מעשה השם - דינוב)

שאלה בה היה מעורב הרה"ק מויז'ניץ, הפנה אל מרן הדברי חיים מחותנו הגה"ק רבי משולם זושא יצחק אב"ד טלומטש, שהיה גיסו של הרה"ק מויז'ניץ. היה זה כאשר הרה"ק מויז'ניץ ביקר בטלומטש והתאכסן כמובן אצל גיסו, התלוננה אחותו הרבנית בפניו על שוחטי המקום היורדים לחייו של בעלה. שלח הרה"ק מויז'ניץ לקרוא להם ושוחח עמם בנחת. ראש השוחטים שביניהם והזקן שבכולם דיבר עם הרה"ק בריתחה רבה, והפליט כלפיו ביטויים עולבים, כשכל העת ידיו רותתות בזעם. שאל אותו הרה"ק מויז'ניץ: "מה לך מרתת כל כך?" ומאז היו ידיו מרתתות, ונתעוררה שאלה על כשרות שחיטתו. רבי זושא שאל עליו את מרן הדברי חיים, והוא השיב לו (שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סי' ג') שיש "להעביר השו"ב שמרתת בידיו, וכן הדבר שגור בפי כל עדת ישראל השו"ב המרתת בידיו פסול לשחוט, וזכור הייתי בעודני טליא, שהיו מנסין שו"ב אם אינו מרתת בידיו ע"י צלוחית מים, ומעולם לא שמעתי להכשיר שו"ב שמרתת בידיו".

בענין נוסף שהיה מעורב בו הרה"ק מויז'ניץ, נזדקקו להתערבות מרן הדברי חיים. היה זה כאשר הגה"ק רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה פסל בעירו שוחט אחד שהיה מחסידי ויז'ניץ, ועורר בכך את זעמם של בני חבורתו שידם היתה על העליונה בעיר. הגיעו הדברים אל הרה"ק מויז'ניץ והוא התיר בכל זאת את שחיטתו. באותו זמן פנה רבי הלל גם אל מרן הדברי חיים לבקש את סיועו. תשובתו לא איחרה לבוא, ועם שהוא ניצב לגמרי לצידו, מ"מ הוא מייעץ לו לבוא בדברים עם הרה"ק מויז'ניץ באופן שתוסר התנגדותו.
וז"ל התשובה (בלקוטים שבסוף ח"ב סי' ל"ח): "להרב החריף ובקי הצדיק כקש"ת מ' הלל נ"י. מכתבו הק' הגיעני, והנה אמת עם כבוד תורתו שרשות ביד רב דמתא בעניני שו"ב לעשות כרצונו ולדון לפי ראות עיניו, בפרט רב גדול כמוהו... ומעכת"ה עשה באמת וישר, ואסור לבני עירו לעבור על דבריו, אך עכ"ז הה"ק בוצינא קדישא דק' [ויזניצא] גם לו אין להאשים, כי אצלו נראה אשר מעכ"ת בשנאה הדפו להשו"ב, וגלילות ההמה מאז ומקדם שצדיק הדור משגיח על שו"ב הגליל, ולכן כתב שאין להעבירו, ואם מעכת"ה יכתוב לו באמת שאין שנאה בלבו על השו"ב רק זולת שאינו ראוי להיות שו"ב במקומו, לדעתי אשר גם הרב הקדוש יסכים עמו והיה שלום, אבל לדעתי אין רשאים בני עירו לעבור על דבריו".

"הלוואי היה נוסע להסתופף בצל הצדיק מצאנז"...בהיות שני צדיקים הללו, מרן הדברי חיים והרה"ק מויז'ניץ, מראשי בני ישראל באותו הדור, עמדו הם בראש כמה מערכות היהדות. בענין זה אנו מוצאים במכתבו של הגה"צ רבי אהרן דוד דייטש זצוק"ל בעל "גורן דוד" אל הגה"ק המהר"ם שיק זצוק"ל, אודות מזימתם של המשכילים והרפורמים להקים "סמינר" לרבנים, כלומר ששם ייצרו רבנים לפי רוחם והשקפתם, וכה הוא כותב בתוך דבריו הנלהבים: "והנה קבלתי אתמול מכתב מהרב הגאבדק"ק קאלאמייא [הגה"צ רבי הלל] וכתב לי שיש לכתוב על כל הנ"ל להגאבדק"ק לעמברג [הגה"ק רבי יוסף שאול נאטנזאהן בעל שואל ומשיב], וישתדלו רבני החסידים, הגאבדק"ק צאנז נ"י, הרב הצדיק מו"ה יעקב שמשון האגער בק"ק קאסאוו, הרב הצדיק מו"ה מנחם מענדל האגער רב בויזניצא, הרב הצדיק מוה"ר יצחק אייזיק נ"י רב בזידיטשוב..."

הרה"ק מויז'ניץ שהכיר בגדולתו של הרה"ק רבי יוסף מאיר מספינקא זי"ע בעל ה"אמרי יוסף", אמר עליו פעם: "הייתי שבע רצון ממנו, והלואי והיה נוסע להסתופף בצל הצדיק מצאנז...".

"הטלית של אביכם משומר בידי מלאכים ושרפים!"...
גם רביה"ק משינאווא נסע להסתופף בצל הרה"ק מויז'ניץ, ובראש השנה הראשון לכהונתו של הרה"ק מויז'ניץ באדמ"ורות, בשנת תרט"ו, הסתופף בחצרו. (יצויין כי הרה"ק מויז'ניץ היה אז רק כבן עשרים וחמש, ואילו רביה"ק משינאווא היה כבן ארבעים).

בפעם הראשונה שנסע רביה"ק משינאווא אל הרה"ק מויז'ניץ, הסתיר את עצמו כאיש פשוט והתפלל ליד התנור, מקום מושבם של עוברי אורח עניים. ברם הרה"ק מויז'ניץ הרגיש בכך ואמר למשמשו שהוא מרגיש חמימות בתפילה, ושילך לחקור בין האנשים היושבים ליד התנור. כך נתגלה רביה"ק משינאווא והובל אחר כבוד לשבת במזרח ליד הרה"ק מויז'ניץ, שכבדו בחיבה רבה. מאז היה רביה"ק משינאווא נוסע אליו פעמים רבות.

פעם אחת נכנס אליו רביה"ק משינאווא עם הגאון רבי יצחק מנחם אבד"ק ריזאוולייע, והם פלפלו עמו ארוכות בסוגיית הגמ' בשבת דף כ"ג, אם ספק דבריהם אין צריך ברכה הוא לכולי עלמא, או שיש חולקים בדבר. הרה"ק מויז'ניץ הביא להם חבילות של ראיות להצדקת דעתו, עד שלבסוף הודו לדבריו.

כשנפגש פעם רביה"ק משינאווא עם הרה"ק בעל "אמרי ברוך" זי"ע, בנו של הרה"ק מויז'ניץ, שאל אותו מדוע אינו לובש "טערקישע טלית". השיב לו: "הלא גם אבא אינו לובש". ענה לו רביה"ק משינאווא: "הטלית של אביכם משומר על ידי המלאכים ושרפים מחשש שעטנז!".

אנו גם מוצאים את רביה"ק משינאווא והרה"ק מויז'ניץ יושבים יחד עם הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע והרה"ק רבי בעריש מדולינא זי"ע, בראש אסיפת היסוד של "מחזיקי הדת", שהתקיימה בלבוב בשנת תרמ"ב, לפי קריאתו של הגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא.


תוקן על ידי - יחזקאל122 - 01/11/2005 15:02:51

אני לא מצליח להבין מילה אחת מה שכתוב תנסה לסרוק שוב