קול - דממה - דקה
בעקבות שיחה שהייתה לי עם מישהי, חשבתי לכתוב כמה מילים על נושא הסולנים והקולות השונים.
קחו למשל את הרשימה הבאה, שמורכבת מרוב הסולנים הבולטים של פרחי מיאמי בכל הזמנים:
יותנן פאלי
אלי לוונשטיין
אברהם וויליג
סטיוארט ביינסטוק
יעקב זחטר (we need you)
אברהם סלומון
יונתן מורגנשטרן (TorahToday)
נחום סטארק
ארי גולדווג
עודד קריטי
ייצי ספינר
אריק שטרן
זייבל פרלמן
דניאל גובר
דובי שפירא
אייזיק בנישי
דניאל מוצ'ניק
נתנאל מואלר
מרדכי שפירא
דוד קסטנבאום (ירושלים-שמעו לקולנו)
זלמן פולק
ארי רוזנר
שאול אלסן
שמחה קאץ'
יוסי שיק
אילו ניסינו לחלק אותם לקבוצות לפי סוג הקול (וסוג הסולן), נראה לי שהייתה מתקבלת תוצאה בערך כזאת:
~ יש את הקולות הנמוכים, הצרודים משהו שהטון הטבעי שלהם הוא נמוך, אך לא חסר מקים בהם הם מקבלים קטעי סולו גבוהים. נראה לי שלקבוצה זו משתייכים באופן טבעי, בראש ובראשונה, האחים שפירא: מרדכי ודובי. לאותה קטיגוריה נשייך גם את אברהם וויליג ששבר שיאי צרידות שלא נשמעו כמותם אפילו אצל מרדכי שפירא.
למרות שבאותה קבוצה ניתן לכלול גם את דניאל גובר, דוד קסטנבאום וזלמן פולק, עדין זו מחלקה נפרדת בתוך קבוצת הקולות הנמוכים, כי קולותיהם הרבה הרבה יותר נעימים לאוזן.
~ סוג אחר של קולות, הוא מחלקה לא כ"כ מודגת שכוללת לעניות דעתי, את אייזיק בנישי, ארי רוזנר, נחום סטארק ואריק שטרן. סולנים מוצלחים מאוד, לכל הדעות, שאיכותם הקולית לא מרשימה במיוחד למרות שטונים גבוהים זאת לא בדיוק הבעיה שלהם. יסלחו לי אוהדי נחום סטארק, אבל למרות שהוא נחשב סולן מוצלח במיוחד, תצביעו לי על שיר אחד בו ניתן לשמוע את איכות קולו.
~ לכאורה נשארה קבוצה אחת של סולנים בעלי טונים גבוהים וקולות מרשימים, אבל תרשו לי לעשות גם כאן חלוקה קטנה.
נתחיל בקולות הגבוהים החזקים, העצמתיים, מלאי הרגש. כאלו שאולי לא עולים בקלות לטונים הגבוהים ביותר, אבל כשהם שם, התקווה היא שלא ירדו לעולם. לדוגמא: אברהם סלומון ויונתן מורגנשטרן-סולנים שלא מספיק מוערכים, עודד קריטי-שלמרות שאני משוחדת ברור שאין כמותו, ייצי ספינר-כנ"ל, אלי לוונשטיין-כבר שנים שלא נשמע קול כמותו.
מחלקה נפרדת באותה קבוצה, היא הקולות הגבוהים, שחסרה להם עצמה ורגש בשירה, ביניהם: יעקב זחטר-קול נפלא אבל חלש, שמחה קאץ'-כנ"ל, נתנאל מואלר (מישהו התרגש מהסולו שלו ב"לא ברוח ה'"?), זייבל פרלמן, וכן-גם יוסי שיק הדייקן שלנו, שלא מזייף אפילו בחצי טון, אבל חסר לו בקול את ה"משהו" הזה שתופס אותך ומשאיר אותך עם דמעות בעינים (טוב, אולי זה המדד הזה עובד רק אצל נשים...).
~ לסיום, יש קבוצה נוספת שטונים גבהים הם הישג פעוט בשבילה, אבל ההישג הזה עובר דרך האף. נתחיל בגדול המאנפפים-יונתן פאלי, נמשיך במתחרהו - סטיוארט ביננסטוק ונסיים בגדול סולני "רווח" -שאול אלסן (שאולי, אל תעזוב!!!)
לגבי ארי גולדווג, קצת קשה לי לסווג אותו, כי אולי באופן טבעי הוא משתייך לקבוצה הראשונה, אבל גם שם הוא לא ממש בן בית. כך שאני פתוחה להצעות בענין.
במוכן שיש עוד רבים וטובים שלא קיבלו התייחסות, פשוט היריעה קצרה מלהכיל הכל. אבל אתם מוזמנים להביע את דעתכם.
 |
|
|
