טוב, הבטחתי. הבטחות צריך לקיים.
והנה הסיקור על הדיסק החדש "מיאמי-יבא", ולמרות שהדיסק יצא בשושן פורים, הסיקור יהיה דווקא ברוח ההגדה של פסח. (ותודה ל"הדובר" שנתן לי את הרעיון באמצעות האשכול שלו "כנגד ארבעה בנים").
שינוי השם - על שום מה?
מאז ומעולם, במשך שנים רבות, נקראו האלבומים של פרחי מיאמי על שם השיר באנגלית שהופיע באלבום. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו בקיאים בהיסטוריה של פרחי מיאמי, מצוה עלינו להזכיר את בסיעתא דשמיא, כלל ישראל יחד, שבת ירושלים, תורה היום, מן השמים, אחד אחד וכו', שאר האלבומים של פרחי מיאמי שנקראו על שם השיר באנגלית, עד שבא "רווח" ושינה את המסורת.
רק הלך "רווח" ובא "מיאמי משיח" והנה אחריו "מיאמי יבא". לא עוד Boys Choir, אלא רק ירחמיאל ביגון ומיאמי.
אם זה עושה טוב למכירות? אני לא בטוחה. אבל גם לא בטוח שהמכירות של פרחי מיאמי תלויים באמת בשם האלבום. כל דיסק שהם יוציאו ימכור בלאו הכי.
בכל מקרה, אם זה היה תלוי בי, האלבום היה נקרא "מעם ה'". ובכלל השיר "יבא" לא נראה לי כזה להיט גדול ע"מ לקרוא לדיסק בשמו.
מעשה בחמישה מעבדים שהיו מסובין ב...
איפה באמת? נראה שירחמיאל בילה את שלושת השנים האחרונות בטיסות בקו תל-אביב-ניו-יורק. שלושה מעבדים אמריקאים, שניים ישראלים. מקהלת הגברים-ישראלית אף היא. הנגנים - חלקם ישראלים וחלקם אמריקאים ובסיס המקהלה, היינו ילדי המקהלה והסולנים, אמריקאים אף הם.
לעניות דעתי, ריבוי המעבדים דווקא עושה טוב לאלבום הזה. למרות שאהבתי מאוד את העיבודים של ישראל לאם ומשה לאופר בשעתם, כאשר כל אחד מהם עיבד אלבומים שלמים לבדו. ההצטרפות של מונה ב"רווח" קצת צרמה לי. הכל היה ישראלי מדי, כבר לא המיאמי הרגילים... אולם כעת, על אף שמונה משתתף גם הוא בעיבודים לאלבום, לא מרגישים אותו מאוד חזק. כלומר, למעט השיר "זמן שמחתנו" -שזה עיבוד מובהק של מונה, למשל את השיר "אוים ונורא" - לא הייתי חושבת שהוא עיבד אלמלא היה כתוב כך שחור על גבי לבן בעטיפת האלבום.
את עמלנו - אלו הסולנים
ירחמיאל ביגון, האיש שעשרות ילדים עברו תחתיו. תחילה מהססים, חסרי ביטחון, מתרגשים ומתביישים, ואחרי כמה שנים תחת שרביטו של המנצח, יוצאים ביד רמה, ובעיקר - בקול רם. זוכרים את יהשוע בנדר בתחילת דרכו? ואת דורון לוין? יאיר קניג שלא פצה פה בסולו ועכשיו כל סולו שלו הוא תאווה לאזניים?
כמו שירחמיאל אמר בראיון אצל נחום סגל, לא נותרו הרבה ילדים מתקופת "רווח" במקהלה, ולאמן ילדים חדשים זה לא דבר פשוט. אבל נראה שהוא הצליח ובגדול. אולי קצת ביד חזקה ובמורא גדול, ואני מקווה שלא בזרוע נטויה, אבל הוא עושה את העבודה כמו שצריך וכמו שהרבה מנצחים אחרים היו מאוד רוצים לעשות אותה.
ניתן להתווכח עד כמה סולן מסוים מוצא חן בעיני (באזני) או לא, ניתן גם לחלוק על ביגון לגבי כמות קטעי הסולו שקיבל סולן אחר, אבל נראה לי שאף אחד לא חולק שכל סולו באלבום הזה הוא באמת מושקע. ומי שרוצה לחלוק, אדרבה, נשמח לשמוע את דעתו.
כמה מעלות טובות...
אז כמה מעלות שבאמת מצאו חן בעיני באלבום "מיאמי יבא":
מקהלת הגברים - היא קיימת, יש לה נוכחות, אבל כל כך בעדינות שהיא כמעט לא מורגשת, וזה מעולה. כך בדויק זה צריך להיות. נראה לי שביגון מצא סוף סוף את האיזון הנכון בין מקהלת הילדים - שהיא העיקרית והדומיננטית, לבין מקהלת הגברים שתורמת הרבה לאלבום, אבל לא אמורה להיות כ"כ בולטת (ואולי אפילו אגריסיבית - כמו ברווח).
אני מקווה שהקשבתם טוב לאלבום והגעתם גם למסקנה המתבקשת, שיש באלבום הזה עדינות מסוימת שלא הייתה ב"רווח". למרות שהשירים הקצביים הם מאוד שמחים ואולי אפילו רועשים וחדשניים, עדין שומעים את המקהלה מאוד יפה, המוזיקה לא מנסה "לגנוב" את ההצגה משירת הילדים, אלא מרוממת את שירת הילדים לדרגה גבוהה יותר. לגבי השירם השקטים - "ותערב" הוא שיר מדהים, עם עיבוד מדהים של משה לאופר ושירה מעולה! גם "אשא עיני" ו"מהרה" - אין בהם את הכבדות שהייתה בשיר "ממקומך", או את הישנוניות בשיר "ואהבת"...
ואילו לא יצא כל האלבום הזה אלא בשביל השיר "עזור נא" - דיינו. נראה לי שזו הפעם הראשונה שירחמיאל נותן לילד שיר סולו שלם לבד לבד, בלי מקהלה ובלי ירחמיאל עצמו.
היה נותן בהם סימנים
תמיד שכיוצא אלבום חדש, קשה ללמוד את הסולנים החדשים. עד שלומדים לזהות את הקולות לוקח תקופה מסוימת. כשיצא "רווח" הייתי בטוחה שלעולם לא אלמד את שמות הסולנים בע"פ ובודאי שלא אדע לזהות את קולותיהם, אבל בסוף, כמו שניתן לשער, למדתי הכל בע"פ. לכן הפעם לא נבהלתי מכמות הסולנים החדשים, אם כי יש מדי הרבה ילדים עם שמות כמו משה-יעקב (בראון), אריה-משה (האריס), עקיבא ועוד עקיבא ועוד עקיבא, משפחות רבות שיש להם שני ילדים במקהלה (ברוין, אברמוביץ, הרשקוביץ, אייל וג'ייקובסון), יש את דוד הרשקוביץ ומצד שני את דוֹויד קרנזר, גם בראון וברוין די מבלבלים, והשמות של משפחת אברמוביץ נותנים לי הרגשה שאנחנו בבבל העתיקה, שוקדים על הגמרא (חנינה, רבינא, עקיבא - איך הגיע לפה בנימין? הוא לא שייך לתקופה הרבה יותר קדומה?).
אז טוב שיש לנו את יושי ואת יאיר, את יגאל ואת דורון, את שמולי וגם את בִּינִי שא"א להתבלבל בהם.
לכל המבולבלים למיניהם - אל ייאוש! עוד קצת מאמץ ותלמדו את כל הסולנים.
מה נשתנה?
כמה שינויים-חידושים שלא היו באלבומים קודמים:
- קבוצת ילדים שעושה הרמוניות כמעט לאורך כל האלבום, אמנם הקבוצה משתנה אבל הבסיס שלה נשאר כמעט אותו דבר (שני האברמוביצ'ים ובראון), שמתם לב בשיר "גלה", נשמע שלבנימין רבינא אברמוביץ יש תפוח אדמה רותח בפה בזמן שהוא שר "גלה גלה"...
- שיר שמושר ע"י שמונה מחברי המקהלה בלבד. הכונה כמובן ל"בעבור דוד". לדעתי זו טעות גדולה. אין ענין שבאלבום יהיה שיר כזה. אולי בהופעה זה מעניין ומגוון ששיר מסויים מבוצע ע"י חלק מהמקהלה בלבד, אבל באלבום שלם אין בזה שום ענין. מה יפה בזה בדיוק? במיוחד שחלק גדול מהקבוצה הזאת כבר לא במקהלה...
חסל סידור פסח...
לסיום, בגדול מאוד נהניתי מהאלבום. הוא מתנגן אצלי מאז צאתו וכנראה עד אחרי פסח ללא הפסקה. תמיד יש ביקורת מסוימת, אבל השבחים עולים כאן על כל ביקורת, לכן גם מיעטתי לציין חסרונות.
תקשיבו טוב לעיבודים באלבום, יש הרבה מה ליהנות מהם. שימו עין על יהודה גורקין - יש כאן סולן עם עתיד מבטיח, ואני מקווה שיאיר ויושי ישארו עימנו עוד תקופה ארוכה, כי למרות שקולותיהם משתנים הם עדין תורמים המון המון למקהלה.
לא פירטתי על כל שיר, אבל השתדלתי להביא נקודות למחשבה שנובעות מכל שיר ושיר.
מחכה לשמוע את דעתכם (לא על הסיקור, על האלבום!)