המאמר ביום ליום היום

מרן הסטייפלר זיע"א על מרן מלכא שליט"א

הרב ישראל בן יעיש


מדובר בספר שהתקבל כבר בכלל הציבור כמעין מפכה ממנו אבן פינה חשובה לדליית תורתו של מרן הסטיייפלר זיע"א. בימים אלו נשלמו חמשה כרכים מלאים וגדושים ממעשי רב שנכתבו בידיו האמונות של תלמידו הגדול של בעל הקהילות יעקב הלא הוא הגר"א הורביץ זצ"ל תלמיד חכם מובהק וממעתיקי השמועה בדורנו.
כעת עם הופעת הכרך החמישי לאור עולם, התפרסמו ממנו בעיתונות החרדית קטעים נבחרים ומרתקים מימי סערת מלחמת יום הכיפורים ונבכיה.

בין השורות מתגלים פרטים ושאלות חשובות שהופנו באמצעות הגר"א הורביץ אל הסטייפלר זצ"ל שעסקו בבעיות הקשורות בזיהוי החללים וקבורתם.

רבות מהשאלות התקבלו מאת הרב מרדכי פירון מי שהיה הרב הראשי לצה"ל באותם ימים [ולאחר מכן הרב הראשי לציריך שבשוויץ] בהקשר לעניינים כאובים שונים כמו במקרה טראגי בו נפל טנק למים בתעלת סואץ ולאחר כמה שעות כבר קשתה מלאכת זיהוי החיילים שנמצאו בתוכו עקב השתנות פניהם. מרן בעל הקהילות יעקב הורה שלדעתו אין להתיר את עגונתו של החייל על פי זיהוי הפנים באופן כזה אם לא על ידי אמצעים נוספים. לפליאת השואלים המשיך בעל הקהילות יעקב והדגיש כי בעניין זה יש להתייעץ רק מרן שליט"א ולהסתמך אך ורק על חוות דעתו ההלכתית. מדבריו השתמע בבירור: בכל המערכת של הרבנות הראשית של אותם ימים היה רק בר סמכא אחד מבחינתו והוא מרן שליט"א.

אסמתכא חשובה זו באה כהמשך לאחר שבאחד מכרכי הספר הקודמים מעיר הגר"א הורביץ כי היו נושאים הלכתיים שונים בהם כדרכה של תורה הייתה דעתו של מרן שליט"א שונה ממה שאחז הסטייפלר זצ"ל, אומנם בכלליות הורה בעל הקהילות יעקב לתלמידיו לעיין בספרי היביע אומר "כי יש להסתכל בעיוניו" ובכלל שיבח את דרכו של מרן ומומחיותו בציון והבנת גדולי האחרונים הספרדיים שלא רבים זכו לכך. ["הם טובים מאוד" כלשונו]

בספרו זה האחרון אותו כתב תלמידו של בעל הקהילות יעקב בשלהי ימיו ומכאן חשיבותו הוא מביא כי רבו הגדול לא הסתיר את הערכתו להכרעה ההלכתית המוצקה של רבנו בעל היביע אומר ואף במקרים רבים אחרים הדגיש לשואליו בבחינת "לכו אל יוסף וכל אשר יאמר לכם תעשו", כך היה גם במקרה בו נמצא חייל רק שלושה ימים [כאשר העדות לזיהויו הייתה רק בידי אשה] שאז ציין הסטייפלר כי לדעתו אם יש לחייל ניירות זיהוי בכיס ניתן להסתמך עליהם כאמצעי לזיהוי גם לאחר כמה שעות בהם שהה החייל במים או אחר שלושה ימים בהם שהה בשדה בלא תנאי שימור מתאימים. לדעתו הוסיף, אפשר להסתמך גם על הדיסקית הצבאית אם היא עדיין בצווארו של החייל אך בשונה מכאשר היא בכיסו שאז סביר להניח שהיא נלקחה מחלל אחר.
הגר"א הורביץ מציין כי מרן זיע"א שיבח את הרב פירון שהרבה לשאול מחששו לטעות בהלכה אך הזהיר וקבע כי בשאלות הרות גורל אלו שקדושת בתי ישראל תלויים בם יש לעשות הכל רק לאחר ההתייעצות וההכרעה של מרן בעל היביע אומר שליט"א שכבר עלה לכהן פאר בתפקידו כראשון לציון והתברר שהדור זקוק לו כאשר המינוי בא במקומו ושעתו.

מעניין לציין כי בקיאותו והבנתו הנדירה של מרן שליט"א בספרי הפוסקים ובשאלות המגוונות שהגיעו לפתחם במהלך הגלות המרה הובילו את השאלות הסבוכות ביותר של אותם ימים אל רבנו שליט"א וכך ישב מרן עם הרב פירון במיוחד בשנת תשל"ד "כדי לדון ולפסוק בקרוב לאלף תיקים של חללי צה"ל הקדושים, הי"ד, אשר היו נשואים והשאירו אחריהם אלמנות צעירות לימים" וכפי שכתב רבנו שליט"א כי לאחר שראה שרבותינו בדורות עברו התפנו מכל עסקיהם בכדי להתיר עגונות לעוצם החשיבות והכאב: "לכן שמתי מבטחי בה' שיאיר עיני בתורתו, ונעתרתי לבקשת הרבנות הצבאית, וישבנו יחד במותב תלתא כחדא, ואחרי העיון והדיון בכל תיק בפ"ע הוצאנו פסקי דין להתרת נשים מעגינותן".

כך אנו מוצאים בספרו הגדול של מרן ה"יביע אומר" [חלק ו - אה"ע סימן ג] את מרן מוכיח כדבריו של הסטייפלר ומורה שניתן אכן להסתמך על הדיסקית כזיהוי ואין לחשוש שמא הושאלה מאחר וכך גם לגבי השאלה השניה כותב מרן: "מסמכים אישיים או דסקית זיהוי בכיס בגדו של החלל במקרים רבים לא נמצאת דיסקית בצואר החלל, אך נמצאו מסמכים אישיים, כגון תעודת זיהוי, פנקס יוצא צבא, פנקס שבוי, כרטיס קליטה, ולפעמים דיסקית בלי שרשרת, בכיס החולצה או בכיס המכנסים של החלל, המעידים על זהותו. ולכאורה אע"פ שכל אלו הם בכלל כלים דלא מושלי אינשי, ועדיפי מינייהו, מיהו אכתי יש לחוש שמא השאיל בגדו לחבירו, ושכח בתוכו את המסמכים האישיים או הדיסקית שלו" בהמשך הדברים מוכיח מרן בסברות ובאריכות מפליאה כי ניתן להקל ולהסתמך על מסמכים מזהים המצויים בכיסו של החייל בין היתר בגלל שהרי בצבא אין לחשוש שמא הושאלו הבגדים מחיל אחד לחבירו מאחר וזו עבירה על ההוראות והנוהג כחוק.

עדות מרתקת זו מביתו של בעל הקהילות יעקב נכתבה בתאריך חשוון תשל"ד כאשר זמן לא רב אחר כך, בחודש שבט באותה שנה כבר ישב מרן שליט"א והורה הלכה למעשה להרב פירון כי בצירוף הוכחות ואומדנות אחרות האמצעי הטוב לזיהוי מדויק במקרים קשים אלו הם צילומי השיניים וטביעות האצבעות שהם מהדברים הייחודים לכל אדם ואדם כפי שהוכח מדעית וכבר התקבל בין פוסקי זמנינו.




תוקן על ידי - ac22 - 16/06/2005 8:04:19