הצופה מצא לתקוף רק את אלי ישי על השבת

פורסם בהצופה של שבת מאת שאול שיף:

המאמר המתפרסם להלן נוטף דם. לעיתים עסקיו של הכותב עומדים על סף קריסה רק בגלל התעקשותו שלא לחלל את השבת. אנחנו, שלושה עיתונאים שומרי מצוות, החלטנו שלא לעמוד עוד מנגד ולהפנות את מכתב הזעקה הזה לכל גדולי-ישראל ולבעלי השפעה בציבור הדתי, לבל תהיה השבת למרמס דווקא תחת רגלי "מקדשי שביעי", חלקם אולי ללא ידיעה.
מנחם רהט, שבתאי טלר, שאול שיף.

מי באמת מחלל את השבת?
מאת משה בכר
אני מצטט מעיתון "הצופה" מיום שני, ד' בתמוז (11.7.05): "ח"כ ישי תוקף את הנהלת המכביה על חילול שבת המוני בחזרה הגנרלית..." לדבריו: "אין גבול לחוסר הבושה ולחוצפה. מדובר בארוע המקבץ יהודים מכל העולם... ובאה הוועדה המארגנת ורומסת ברגל גסה את סמלו של העם היהודי השבת... אם מדינת ישראל מבזה את ערכי היהדות, מה יש לצפות משאר אומות העולם...".
לידיעתך, ח"כ אלי ישי: כמעט בכל ארוע או חזרה גנרלית המתקיימים במוצאי שבתות וחגים יש חילול שבת (או חג). במיוחד בקיץ. כולל ארועים של הציבור הדתי וכולל ארועים תורניים. להזכירכם, ח"כ הרב גפני וח"כ שאול יהלום הציעו בעבר אמנה חברתית לשבת, דהיינו: "תרבות כן, מסחר לא"... אכן יודע מפיק נפש בהמתו.
הציבור הדתי נוהר בהמוניו במוצאי שבתות וחג לארועים ומופעים כאשר כל ההכנות הטכניות נעשות בעצם יום השבת. אפילו זמרים "חסידיים" מופיעים במוצאי שבת, כאשר הם והמפיקים שלהם מספקים את מרכולתם, ביודעם שאת ההכנות יש לעשות בשבת, כך שצרכני התרבות הדתיים יקבלו את המזון התרבותי תוך עצימת עיניהם על חילול השבת.
כמי שעוסק במקצועות הבמה שנים רבות (הגברה ותאורה), אני נדהם בכל פעם מחוסר הבושה והחוצפה של רבים בציבור הדתי, שרומסים ברגל גסה את "סמלו של העם היהודי השבת!" אם הציבור הדתי מבזה את ערכי היהדות, מה יש לצפות מהוועדה המארגנת של המכביה?
ולהלן מספר דוגמאות: בעיר מרכזית בשרון המכונה "הפנינה", התקיים ארוע בחסות גוף תורני, המיועד, כמובן, לקהל הציבור הדתי. כך, במוצאי שבת פרשת שמות, במלאת עשור לפטירתו של הרב... בשילוב זמרה ודברי תורה. אך מכיוון שהשבת קצרה ויוצאת מוקדם "ואין זמן לעשייתן", "נאלץ" הצוות הטכני להגיע לפני צאת השבת. מיותר לציין, כי היה צורך לשנע עובדים וציוד ולעשות דרך ארוכה ממחסני אותה "חברה" עד להיכל התרבות של אותה "פנינה". בנוסף, אוי לאותה בושה, הבעלים של אותה "חברה" שהלוגו שלה מתהדר באותיות בס"ד, היה כנראה באותה שעה בדיוק באמצע סעודה שלישית. ואם לדון אותו לכף זכות: הוא הבין בדרך הקשה, כי שמירת השבת תגרום לקריסת עסקיו.
באותה "פנינה" תנועת נוער דתית גדולה וחשובה מקיימת את הטקס המרכזי כשעה לאחר צאת השבת בכיכר המרכזית בעיר. כלומר, ביום השבת עצמו היה מי שעשה את "העבודה השחורה" (הקמת כל הציוד של מערכות הקול והתאורה) עבור ציבור שומר אמונים, והיה מי שכמובן מצא היתר "מפני צורך גדול מאד".
מחלקה של תרבות תורנית באותה "פנינה" קיימה מופע חסידי, במיוחד לכבוד מוצאי שבת "שובה" מעין מסע התעוררות לכבוד עשרת ימי תשובה בשירה ובדברי תורה. גם כאן היה מי ש"חסך" כספי ציבור, שכן זול יותר להתקין את מערכות הקול והתאורה בעצם יום השבת מאשר ביום שישי.
האגף לתרבות תורנית של מושבה ותיקה (בעברה) מקיימת מופע חסידי במוצש"ק בהיכל הספורט העירוני. הנתון הוא, שניתן להתקין את מערכות הקול והתאורה ביום שישי החל מהשעה 14:00, כאשר השבת נכנסת בשעה 17:15, ומכיוון שאני מסרב לשעה זו בגלל השבת שעומדת בפתח, שוב היה מי שעשה את העבודה השחורה לדתיים.
קבוצת יישובים דתיים (דרום הר חברון) מציינת 30 שנה לקיומה. הארוע נערך ביום ראשון ביער מרוחק מכל יישוב ויש כמובן צורך בחזרה גנרלית במוצאי שבת. המפיקים (הדתיים) עושים חושבים... אם ניקח חברה שתספק לנו את מערכות הקול והתאורה בבעלות של שומרי שבת, הרי יש צורך בהקמת הציוד ביום שישי, להעמיד שמירה ביער המרוחק. ההעדפה היתה "חיסכון בכספי ציבור". הם בחרו בחברה (מחיפה) שהשבת אינה מהווה מחסום עבורם, ושוב היה מי שעשה את "העבודה השחורה" לדתיים.
כן, יש גם מימונה שחלה, מה לעשות, במוצאי חג. מימונה מרכזית בקאנטרי קלאב במעלה אדומים בהשתתפות ראש הממשלה, שרים, ח"כים, זמרים, תזמורות ומקהלות כחצי שעה לאחר צאת החג. הרבנות המקומית מחרימה את הארוע בגלל חילול החג, אך אל דאגה, הארוע מתקיים בברכת הרבנות הראשית!
ויש הקפות שניות, החלות, מה לעשות, גם במוצאי חג. במקומות רבים "נחסכים" כספי ציבור והצוותים הטכניים מגיעים לשטח מיד עם צאת החג. את ההכנות ביצעו בסתר, בחג עצמו (מן חזרה כללית של הקפות שניות).
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל עד לפני מספר שנים יום הזכרון שחל במוצאי שבת, לא נדחה ליום ראשון... תיקצר היריעה לספר כמה חילולי שבת נעשו ברחבי הארץ לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. גם לאחר שהוחלט לדחות את יום הזכרון (גם לשואה והגבורה וגם לחללי צה"ל) ליום ראשון, יש צורך בחזרה כללית במוצאי שבת, בגלל שטקסים אלו מורכבים מאוד מבחינה טכנית. אי לכך, משאית ענק מגיעה לרחבת הטקס כשעה לפני צאת השבת וצוותים טכנים פורקים את מרכולתה הכבדה. חניכי תנועות הנוער הדתיים עומדים מסביב וצופים בסקרנות רבת עניין ובשקט מופתי ברמיסת השבת.
בטוחני שאם רוכל היה מוכר צמר-גפן מתוק על מקל והיה מציע מרכולתו בשבת בכיכר העיר, היה זוכה לפחות לקריאות "שאבעס" ואפילו היה מקבל דו"ח מפקח העיריה.
להזכירכם, בטקסים אלו משתתפים רבנים, יש אמירת קדיש ואל מלא רחמים, מה שלשמחתי לא מקובל כל-כך במכביה.
באיצטדיון היכל נוקיה התקיים ארוע (במוצאי שבת) של נוצרים מסיונרים. בחוץ התקיימה הפגנת ענק כנגד הנוצרים ואפילו ניתנה אזהרה חמורה למנהלי האיצטדיון בגלל השימוש שניתן לנוצרים במתקני האיצטדיון.
אבל בתוך האיצטדיון פנימה נעשה חילול שבת בהכנת הציוד על-ידי חברה שנותנת שירותיה לענק הזמר החסידי "בדיוק לפי ההלכה". אין כל דרישה ואזהרה מ"ענק הזמר החסידי" ומפיקיו הפועלים בדיוק "כהלכה" לנתק את שירותיה עם מחללי השבת ונותני השירות לנוצרים המסיונרים.
בכלל, כדאי ומשתלם לחלל שבת בארצנו הקדושה. לא היו ימים טובים כשבתות וחגים עבור חברות אלו. משאיות ענק וצוותים טכניים פורקים ומוכרים את מרכולתם לטובת התרבות, "תרבות כן, מסחר לא"(?!), בעיקר בשבתות וחגי ישראל במופעי ענק, פסטיבלים, מצעדי גאווה ועוד. אך, "מעז יצא מתוק".
רק חברות אלו מסוגלות לעמוד במפרטים הטכניים ובכמויות הציוד לטובת ההפגנות המתוקשרות היטב כנגד חילולי השבת, או סליחות המוניות באיצטדיונים ואפילו תפילות המוניות וקבלת עול מלכות שמים בזעקה מעומק הלב לקב"ה לבטל גזרות קשות.
לא מזמן קראנו בפרשת השבוע על סופו של מקושש העצים במדבר, בעצם יום השבת. לו מקושש עצים זה היה קיים בימינו היה בוודאי בעל נגריה משוכללת עם מכונות חיתוך והדבקה חכמות. נגריה הפועלת שבעה ימים בשבוע, 364 ימים בשנה (לא צריך להגזים, ביום כיפור לא עובדים!). מקושש עצים זה היה מקים בוודאי מחלקה מיוחדת לריהוט של בתי-כנסת וארונות קודש. הצלחתו היתה מובטחת.
בעבר, כאשר ראיתי לאן נושבת הרוח, פניתי ל"ועדה לשמירת השבת" בבני-ברק. נתבקשתי להשליש 20,000 שקלים (טבלין ותקילין) עובר לסוחר.
הדוגמאות המוצגות במאמר זה הן אך מעט מן המעט, שלצערי אני עד להן.
לטענת ח"כ ישי, "המידע על חילול השבת (במכביה) הועבר אליו על-ידי עובדי ההפקה, "אשר עקב פחדם לאבד את עבודתם נמנעו להיחשף".
אינני פוחד להיחשף. שמי מופיע בראש המאמר ואני גר ברעננה (הטלפון שמור במערכת). אפשר לזהות אותי לפי הכיפה שעל ראשי הסמוקה מבושה.

לא היה לו נושא לכתוב, מכירה את זה...

למה?
זה הנושא בה הידיעה אומנם המון חריגות בכתבה אבל צריך להעלות את הנושא הזה לתודעת הציבור