יום ליום נגד הרב ישראל רוזן

סופו הוכיח את תחילתו

בשבת האחרונה סערו הרוחות בשדרות. לא בגלל שרון, לא בגלל עומרי, ולא בגלל המשטרה שרוצה לעצור את הרבבות הבאים לשדרות, כדי להתחבר לגוש קטיף. הסערה בגלל מאמר באחד העלונים המתיימר להיות פה למתיישבי גוש קטיף ולמתנגדי ההתנתקות.
האמת היא שלעומת כותב המאמר אני ישנתי טוב כל הלילה. למרות שגם אני קראתי את המאמר ולא האמנתי. נכון, דעתי נגד ההתנתקות, אבל נגד כל אלימות. אך דעתם של שכני החרד"לניקים היא – להתנגד ולעשות הכל כדי למנוע את הגזרה.
בשבת האחרונה, הם זעמו וזעפו. מיד רצתי לביתי לנבור בארכיון שבראשותי ולהוציא את המאמר באותו עלון של אותו כותב, בה משתלח, רק לפני שבועות מספר, בגדולי הדור שליט"א ובראשם במרן מאור ישראל שליט"א. כמו אז כך בשבת האחרונה, מחאתי והתרעתי מפני דעותיו של כותב אותם שורות. אלא שהפעם הם היו שותפים לקולות המחאה.
הם תהו איך מעז אותו האיש לקפל את הדגל בטרם הסתיים המאבק, ובפרסום דעתו היום, נתן לתומכי ההתנתקות להבין כי המאבק תם. יש התנתקות והמוחים או אלו שיתנגדו לפינוי – הם שוליים שבשוליים.
כותב המאמר מסכם את דבריו, לאחר התפוארה הבוכייה, כי במוצאי תשעה באב, על המתיישבים בגוש קטיף לקפל את הדגל הכתום ולהניף את הדגל השחור. לעזוב את גוש קטיף ברצון, תוך צעדת מחאה.
דעתם של החרד"לניקים בבית הכנסת הייתה: מצוות ישוב ארץ ישראל, היא כשאר המצוות החשובות, כאיסור אכילת חמץ בפסח. בוא ונאמר שהשלטונות יחייבו את היהודים לאכול חמץ בפסח, הרי נאבק עד הסוף, נלחם, וודאי שלא נקפל את הדגל, או נאמר זאת בטרם הסתיים המאבק. ועוד טענו, למרות שאין מסתמכין על הנס, יש לצפות ולחכות שהנס בוא יבוא. והטענה העיקרית: איך הוא מעז לכתוב כזה מאמר שיפיל את רוחם של החלוצים בגוש קטיף, כי הנה אנו יושבים במרפסת ביתנו שותים כוס קפה ושומעים בכאב את הקולות של הפינוי. האם תפקידנו לפגוע ברוחם? חובתנו לחזק אותם!
את המאמר הראיתי לכמה תושבים בשדרות, והם זעמו: אולי שכותב המאמר יעמוד במקומנו. אולי יועיל אותו האיש לבוא לשדרות ולהסביר לתושביה איך בדיוק נינצל מטילי הקסאמים ביום שלמחרת ההתנתקות, כאשר עזה תתקרב לאשקלון, נתיבות, וכמובן שדרות.
דגלים לא יפתרו את הסכנה, ההיפך, יציאה עם דגל שחור, רק תגביר את הסכנה. ההתקפלות מסוכנת יותר מהכל.
הערה נוספת: מי שתחילתו לפתוח פה ולהעליז על גדולי ישראל סופו הוכיח את תחילתו. ועכשיו שיפתחו עיניהם של אלו שהלכו בשבי אחריו בחושך ולא מיחו.

* * *

אם עסקינן בשדרות ובדגלים, הנה רעיון חדש של תושבים בעיר הקסאמים: הנפת דגל צהוב.
תושבי העיר יחד עם תושבי אשקלון נקראו השבוע להניף את הדגל הצהוב, כמחאה על המשך ירי הקסאמים, או כלשון היוזמים, כך יוכלו תושבי ישראל לזהות את ה"שחר האדום" – אלו שיום ולילה שרויים בצל הפחד והאימה. ילדיהם שרויים בפאניקה וחרדה, מחשש שבכל רגע יפגעו מטיל שכבר הרג ופצע רבים.
יוזמה חשובה שאולי תעורר את ראשי הממשלה הרדומים.

יצחק קקון
(המאמר מפורסם השבוע במדור "מאמר פותוח")