מרן הרב עובדיה נגד דליה רביקוביץ
קיבלתי מתוך "עונג שבת" של היום:
מרן הרב עובדיה נגד דליה רביקוביץ
לפני מספר ימים הלכה לעולמה אשת רוח ממיטב חלוצי הדור החילוני שצמח לצערנו בארץ הקדש. בעיני הציבור הכללי היא נחשבה מעמודי התווך ומאושיות ה"זמר העברי" אם ניתן לקרוא כך לגיבוב המילים הבלתי מהותי הזה.
תת התרבות שהיא הייתה מיוצריה העניקו לה גם רוח גבית נהדרת לפעילות שמאלנית אופיינית, בעד הנגד ונגד הבעד, ככל אלו עליהם נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". די אם נציין כי מספידיה הבולטים היו אורי אבנרי יוסי שריד ויגאל תומרקין, בבחינת אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.
היא בעצם הייתה סמל ודגל לריכוז ההבל הישראלי כפי שניתן היה להיווכח מצרמוניית ההספדים בכל כלי התקשורת ומההסתערות של המנציחים למיניהם שנאבקו על ה"זכות" להנציחה בכל דרך, עד ששרת החינוך הציעה להנפיק בול מיוחד לזכרה. קשה להבין מה דוגמה וסמל מצאו באשה שניסתה לשים קץ לחייה פעם אחר פעם, ובעצמה כנראה לא הבינה את התוכן היצוק בהם.
יתכן והייחודיות שבשיריה האפופים יגון ודיכאון אופייני הם הפינה החמה אותה מצאו כל חסרי התוחלת הישראליים של הדור החדש, כואב.
ציבור שלומי אמוני ישראל אינו מבכה במיוחד את מותה ללא עת, כפי שכמובן לא דווח בכלי התקשורת החרדיים, ולא רק מפני שהווייתה מעניינת אותנו עוד פחות מקשישה דימונאית מצויה, אלא גם בזכות הדרך המקורית שבה בחרה להזמין את מלאך המוות לפתחה. ואצלנו כידוע לא מדווחים על דוגמאות שליליות בגאווה.
אולי מפתיע, אך מרן מאור ישראל שליט"א בחר הפעם להתייחס לכך ולהוקיע את המעשה בריש גלי:
לפני מספר ימים, ביום הזיכרון לרבנית נוות ביתו של מרן מאור ישראל שליט"א, נשא רבנו שיעור הלכתי לעילוי נשמתה, נושא השיעור היה הלכות פיקוח נפש. וכה היו דבריו: "הגמרא במסכת יומא אומרת על הפסוק "ושמרתם את חוקתי ואת משפטי ועשיתם אותם וחי בהם", ולא שימות בהם. אם יש מצוה אחת עומדת מנגד, ואם תעשה אותה יהיה פיקוח נפש, אז צריך לוותר עליה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
ולכן אם אדם הסתכן ביום שבת, מחללים עליו שבת, שהשבת תלך כפרה עליו" ואז הדגיש מרן והמשיך: "התורה אומרת "וחי בהם", ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, אלה ששולחים יד בנפשם מפני הצרות שיש להם, אוי להם. באחרונה, היתה משוררת אחת שאיבדה את עצמה ושמה קץ לחייה..."
"אוי להם..." התבטא מרן שליט"א והמשיך בשיעורו כשהוא מרחיב בחשיבות הנפש הישראלית ומהותה בעיני בורא העולם עד כי כמעט כל מצוות התורה נדחות עבור קיומה.
כנראה שרק מי שקרוב אל מרכז ההוויה והקיום האמיתיים יודע להעריך את החיים שהם הכלי לתכלית המתבקשת.
 |
|
|