מתוך מעריב: "יום ליום" נגד הציונות הדתית
הרובינשטיינים
ליבו של אליקים רובינשטיין אטום, אברום בורג אנטי-דתי, יעקב נאמן נגד תלמידי ישיבות, יונתן בשיא הוא מקרה קל של בוגדנות והצמד אורלב-איתם נוקמים בחרדים. וגם אלעזר שטרן. ביטאון ש"ס נגד "ביאושי הציונות הדתית"
קובי לוי, יום ליום
14/9/2005 15:19
כמה תשפוכת של זעם וביקורת ספג שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, על תמיכתו בתחילה בהריסת בתי הכנסת בגוש קטיף המדממת. לא שרובינשטיין התרגש, אבל אלה שציפו ממנו, לאיזה קורטוב הזדהות עם מקדשי המעט הללו (עקב איזושהי כיפה קטנה על פדחתו, במקרה או שלא במקרה) התרגשו, ועוד איך התרגשו. רבים וטובים חשו כי הנ"ל ממש בוגד במורשת ישראל, תורת ישראל ובהלכה הצרופה, האוסרת פגיעה והרס של בתי כנסת. רובינשטיין חשב אחרת, היה גם רב חשוב שחשב כמו רובינשטיין, אבל נסוג בו. רובינשטיין ניצב כצור החלמיש. להרוס.
"היו אפילו מוסלמים שחשו יראת כבוד כלפי מקומות קדושים ולא העיזו לשלוח יד בהם, וכאן בא שופט בישראל המוגדר כדתי וקובע בשרירות לב כי חיילים יהודיים יבואו ויפרקו את בתי הכנסת. רק מי שליבו אטום לכל דבר שבקדושה, שכל מושג של יהדות רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, מסוגל לקבל החלטה כזו". כך הטיחו במר אליקים, כבוד השופט, עסקנים ורבנים מכל הקצוות. נו, נו, ליבו אטום. מעניין.
נאזכר כאן בסוגריים, שבחסדי שמים, ממשלת ישראל, התעשתה, ורוב שרי הממשלה כולל ראש הממשלה שרון, ובניצוחו של שר הבטחון שאול מופז, החליטו להימנע מאקט זדוני ופוגעני זה. הבזיון נמנע בחלקו. נו מילא.
ונעבור לרובינשטיין, כמשל. ובכן רובינשטיינים לא חסרים לנו, באקלים הארצישראלי. הם מצויים כמעט בכל פינה. בכלכלה, בפוליטיקה, בבתי המשפט, בעיריות ובעיתונות. איפה לא. חז"ל מסבירים, שנה ופרַש קשה מכולם.
משום מה, ובאמת ללא הצדקה, רבים וטובים מאיתנו פיתחו מעין הערכה ויראת כבוד, לאותם חובשי כיפות מצטמקות, אשר שקעו להם במצולות האקדמיה, או ביצת הפוליטיקה, ומשם הם מטיפים לנו מוסר צדקני תוך גלגולי עיניים מתחסדות.
חומץ בן יין
הרובינשטיינים, צריך לזכור, לא שייכים, פשוט לא שייכים לעולם התורה. שלוש תפילות ביום, נענוע לולב וישיבה בסוכה לא הופכים עם הארץ מצוי, למי שיש לו התבטלות והערכה להלכה, למוסר יהודי וללימוד תורה.
יכול לשבת לו רובינשטיין שכזה, בכל פינה בממסד הישראלי, ויעמוד מולו רב פוסק, תלמיד חכם עצום שיד ורגל לו בכל מכמני התורה, ודעתו דעת תורה צרופה, אל מול פקידון אקדמאי בעל תואר כזה או אחר, ולהרגיש שהוא חכם יותר, מעמיק יותר, וצודק יותר. הפקידונים הללו מפתחים להם תחושת עליונות, עקב כמה ידיעות קלושות שלהם בכמה ספרי מוסר, וסימן כזה או אחר בשולחן ערוך שהם עסקו בו, בימי הישיבה התיכונית. אם הם זוכרים איזו אגדת חז"ל, בליווי מוסר השכל בצידה, ועוד פתגם אידישאי, הם בכלל מגביהים עוף, משל היו נשרים בשמים ואנחנו עכברי השדה.
מעציב לכתוב את זה, אבל זו המציאות. הציונות הדתית, הפכה ברבות השנים לתעשייה של רובינשטיינים כאלה שיורים לה ברגליים, ומרגישים צודקים. די אם נאזכר כמה מהם, לא בנוסטלגיה, בתפישת עולמם ובמעשים רעים שנחרתו לדראון עולם בציבוריות הישראלית בכלל, ובעולם החרדי בפרט.
מי יכול לשכוח את אברום בורג, חומץ בן יין. הבן של, אשר ניהל הסתה אנטי דתית והצליח להתברג לפני למעלה מעשור, בצמרת מפלגתו. תוך שיסוי ולשון בלע, בעודו מבזה רבנים ואישי ציבור חשובים, נישא בורג ג'וניור על גלי ההערצה של השמאל, והפך לתקווה הלבנה של מפלגתו. כולם נהנו לציין "שהוא דתי, והנה הוא חושב הפוך מן הרבנים". מציאה גדולה.
מי זוכר את יעקב נאמן, פרופסור, שהיה שר אוצר בממשלת ישראל, ואף הוא עסק בשיסוי וליבוי יצרים נגד תלמידי הישיבות. הכיפה הקטנה על ראשו, לא הפריעה לו לסנוט ולהטיף מוסר לעולם החרדי, ולהפוך את תלמידי הישיבות לפרזיטים ולעלוקות מוצצי דם, בסגנון השטירמרי הכול כך מפורסם. ממש נאמן.
אלוף שטרן, חובש כיפה, בוגר בית מדרש, איים על המתנחלים, לא מכבר, כי אם יתנגדו לפינוי הוא יבטל את ישיבות ההסדר, מהן הוא צמח. עוקר את העץ שהצמיח אותו... גם מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, ספג מסורת ושורשים מהסוג הדתי לאומי, והוא סנט בשרי הממשלה שחזרו בהם מהריסת בתי כנסת. דמויות יותר אקטואליות ופחות אהודות.
יונתן בשיא, יניק ולא חכים זה, צמח בחממה הדתית הלאומית, והיה גאה לשאת על עצמו את תואר המנתק הלאומי, ולעשות רצונם של האדונים הנכבדים, ששלחו אותו להתעמר באומללי גוש קטיף. הוא בא – כביכול – מתוכם, אבל מהר מאד רקד לפני משלחיו את ריקודי "המה יפית" של מושק'ה מול הפריץ הגוי. אבל עם כל הכבוד ליונתן בשיא, הוא עוד מקרה קל של בוגדנות. קל מאד.
איתם ואורלב
בואו נא להיזכר בח"כים הנכבדים, זבולון אורלב ואפי איתם, שמכרו את נכסי הציונות הדתית בגוש קטיף, בעבור חופן נקמנות ביהדות החרדית. אוי כמה נורא להיזכר בפניהם מדושנות העונג, כאשר התחברו לטומי לפיד ושות' על בסיס של מצע, שכולו הרס וארס מוסדות הדת, ופגיעה גורפת בלומדי התורה. הו, כמה שהם נהנו לראות כיצד נתניהו מתנכל לאברכי הכוללים ולתלמידי הישיבות, כל קיצוץ במילגות, כל חיתוך בתמיכות, נטע בהם תחושת שליחות עליונה, שהנה הם מקדשים את אידיאלי הציונות הדתית, זו שהפכה את ההתיישבות לקודש, ואת לימוד התורה לחול. אך בעוד הם משתפים פעולה עם הגרועים שבאויבי התורה והאמונה, משך אריק שרון את השטיח מתחת לרגליהם, והם כמובן זכו להיות גם המנתקים הכי גדולים של ישובי גוש קטיף שעל אוכפם הם רכבו בדרך לכנסת.
הנה כי כן, מטיפי המוסר הגדולים של היהדות החרדית, אורלב את איתם, הם בעצם אחים לקרב, במהלכו הם פגעו פגיעה אנושה בעולם היהודי, כולל בעולמם שלהם, קרי המתנחלים, אבל הכל כשר בעיניהם. אין מה לדבר אורלב ואיתם מזכירים לנו את אוהבו של המלך, שהיה לו שונא אחד. אמר המלך לאוהבו: "אני מוכן להעניש את שונאך, אבל בתנאי שגם אתה תקבל חצי מהעונש". השיב אוהבו של המלך: "אני מוכן שתוציא לי עין אחת... העיקר שיעקרו שתי עיניו של השונא".
שקשוקה קטלנית
היתה זו סקירה קצרה על הרובינשטיינים, אלה שמנוערים מדעת תורה, אבל הם הכי חכמים בעיני עצמם.
ושוב חשוב להדגיש, כי הציונות הדתית, היא זו "שזוכה" להוציא מתוכה פרי ביאושים שכזה, והכל נובע מן העובדה, שהללו מנוערים מלימוד תורה, ורחוקים מהתבטלות לגדולי עולם. אשר על כן, הם הופכים בעצמם לרבנים גדולים, לפוסקים, לרועים רוחניים. סגי נהור. וכידוע, אין טיפש יותר גדול, מאשר מי שחושב עצמו לחכם.
אל תכעסו על השופט רובינשטיין, הוא לא אשם, השיטה אשמה. ואת השיטה הזו שמגדלת משכילים-מסכילים, שהם שקשוקה קטלנית של אקדמיה ושמץ יהדות, הם ממשיכים לבשל במטבחי האקדמיה שלהם, ללא נקיפות מצפון, ומבלי לקלוט את גודל האסון שהם ממיטים בעיקר על עצמם.
המאמר יתפרסם בגיליון הקרוב של "יום ליום".
 |
|
|
