אלוף ישראל באגרוף חזר בתשובה-בחשיפה ראשו

קיבלתי מעונג שבת- קטעים מחשיפה ראשונה עם אלוף ישראל ששב לבוראו, בתשובת המשקל.

=======================================
הוא התחיל להתאמן בגיל 18 בשיטת הלוחמה הזו, שהיא לוחמה אשר מי שרוצה להצליח בה חייב שתהיה לו הרבה מ"רוח הלחימה" והרצון לתקוף... הנקודה השנייה שמלמדים אותך באימונים היא "אל תפחד", אסור שהפחד יוביל את מהלכיך, עליך להיות היוזם כל הזמן.
"אותי זה לימד (לימים) עד כמה קשה להילחם ללא חשק ורצון לנצח. ישנם הנלחמים ביצרם רק בגלל ש"כך צריך", יתכן וזו האפשרות העומדת לרשותם באותו הרגע, אך ברור כי הם לא יגיעו רחוק.
שיטת לוחמה זו משתמשת גם ברגליים וככזו מחויב כל הלומד אותה לחשל את גופו היטב לספוג מכות כואבות ביותר בלי להישבר, כך בפשטות אם לא תתרגל ללחום תוך כדי קבלת מכות בידיים וברגליים לא תוכל ללחום, לא פחות חשוב להרגיל את הגוף לתת מכות בלי שהן יכאבו למכה עצמו, חלק גדול מהמכות יוצרות מגע בין עצם לעצם בעוצמה רבה (מכה שכזו ברגל מכונה "בלוק" ולא בכדי.) והן כואבות מאוד.
האם לא זהו אחד הפירושים של הפסוק "שבע יפול צדיק וקם"? שואל אותנו שלמה...

שלוש שנים חלפו מהיום בו החל להכיר את התחום מקרוב וכבר ניצב הוא בקרב האמיתי הראשון בחייו, קרב בו התמודד על אליפות הארץ.
הניצב מולו היה אדם שהתאמן שתים עשרה שנה לקראת אותו הרגע ואם לא די בכך הרי שהוא גם שקל קרוב לעשרה ק"ג יותר ממנו (למשקל ישנה משמעות רבה בתחום) "כעשרת אלפי אנשים צפו בקרב הזה אבל הפחד הגדול ביותר שלי היה מהכישלון בעיני המאמן" אומר שלמה. –

בסיבוב השלישי של הקרב הגיע רגע בו הניף הנאבק השני את רגלו כדי להתקיף בבעיטה אדירה. שלמה ניצל את הרגע והפילו (במה שמכונה "נוק-אאוט") ובכך סיים את הקרב בניצחון מזהיר. "כשאתה מתקיף", כך מלמדים באימונים, "ההגנה שלך פחות טובה!"
היום, כשאני נזכר בקרב הזה אני מבין כמה התביעה עלינו גדולה. הרבה יותר קל לצאת ו"להתקיף" בפרויקטים נועזים ויומרניים מול היצר הרע וחיילותיו הנמרצים, אבל אנו לא שמים לב שבאותו הרגע ממש אנחנו חושפים את עצמנו ל"התקפת נגד" מצידו, כזו העלולה להותיר אותנו בסופו של דבר מנוצחים כשלעיתים אפילו איננו יודעים איך וכיצד קרה הדבר שכל ה"רצון הטוב" הזה שלנו התהפך לצד השני.

=הקרב האמיתי

על רגעי התהילה מעדיף שלמה לדלג... הוא גם לא ניסה לשחזרם שוב בהיות ופנה לעולם התשובה בו ערך קרב גדול בהרבה, קרב בו מהצד השני ניצבה דמות בעלת ניסיון ושבעת קרבות לא פחות מזו שניצבה מולו בקרב הקודם...
הוא החליט לשרוף ולנתק את כל הקשר הרגשי שהיה לו לעבר ה"מפואר" הזה. גם את רוב החפצים המנציחים את אותם רגעים הוא השמיד לאחר החזרה בתשובה, בתקופה בה הבין שלא עליה תהיה תהילתו לנצח. ערימת תמונות גדולה (רוב רובן של התמונות מן העבר ) שהושלכה אל האש הייתה רק אחד מהחלקים של אותה "הינתקות" פרטית.
אותו חבר שהכניס את שלמה לעולם האיגרוף ונשאר איתו שם יחד, הוא גם זה שהכניסו לעולם התשובה כשגם כאן כמובן הוא נשאר איתו ב"ה יחד.
אותו חבר הציע לו לבוא עמו לבית הכנסת "מרום ישראל" (של הרב בר-שלום) בעירם בת-ים ומשם החל הכל.
"אני זוכר את עצמי נוטל סידור ושואל היכן צריך "לקרוא". מאן דהוא הצביע לי "מכאן ועד לכאן" על מה שהיום מוכר לי כתפילת העמידה.
לאחר מספר שורות נתקלו עיניי בכיתוב: "בעשרת ימי תשובה אומרים זכרנו לחיים..." שניות מספר הספיקו לי בשביל 'להבין' כי המדובר הוא על עשרת הימים הראשונים של האדם לאחר חזרתו בתשובה... כנראה הכוונה היא ממש אלי - הסקתי, בעשרת הימים שהחלו זה עתה... בהמשך התפילה ובימים הבאים כבר הייתי מתורגל, את כל התוספות כבר "ידעתי" להוסיף בלי היסוסים ופקפוקים.
לאחר כמה ימים שאל אותי חבר נוסף שהגיע לתפילה "מה קוראים" ואני הראיתי לו, תוך שאינני שוכח להצביע לו על התוספות והשינויים אותם עליו "לקרוא" בעשרת הימים הקרובים... כי לכל אחד יש את עשרת הימים שלו...
יהודי שעמד לידינו ושמע את הסברי ה'מלומד', ניגש, ובעדינות ראויה לציון הסביר לי את טעותי...

לאחר כשבועיים התקיימה במקום הרצאתו של הרב יהודה יוספי שליט"א מ"ערכים". הוא דיבר ארוכות על פלאי בריאתו של ה' אותם רואים בגוף האדם: "המשאבה" שבלב, העיניים, השמיעה וכו' הוא המחיש זאת כל כך טוב ולפתע הכתה בי המחשבה שהנה בעצם גוף האדם אינו "צעצוע", האיגרוף אינו סתם 'משחק ילדים' בו מתאגרפים כדי לבדוק מי מצליח להכות טוב יותר, המכות הללו נספגות בגופם של אנשים חיים, כאלה שבגופם פועלות כל אותן המערכות שהרב מתאר ברגש כה גדול ואמיתי, ישנה מכה הפוגעת באותו לב מופלא וישנה הפוגעת בראש בו שוכנים המוח, העיניים האוזניים. כך ישנן מכות ש'סתם' מכאיבות לאותו אדם ולאותן מערכות שבגופו שנברא עבורו במיוחד על ידי בורא העולם .
כה חזק זה 'הכה בי', עד שהחלטתי לבדוק את כל שאר דבריו של הרב בסמינר, כשהוא הציע לציבור ללכת לסמינר הייתי הראשון שנענה בהתלהבות, זה נשמע לי דחוף לבדוק ולהבין את משמעות הדברים הכל כך עוצמתיים שהוא אמר, ואת השלכותיהם עלי.
בסוף הרצאתו עת פנה לציבור בקריאה לקבל על עצמם את מצוות הציצית הייתי שוב
הראשון שניגש. ברכתי בקול רם ומאותו יום הציצית עלי.

== כמו ריש לקיש
תהליך מופלא עבר עלי ברגע בו הונחה עלי הציצית לראשונה בחיי. חשתי בהארה עצומה בראשי וליבי, חשתי כי זוהי נקודת ציון דרך משמעותית מאוד בחיי הרוחניים והגשמיים, מעט מאוחר יותר התברר לי דבר נוסף: חשתי בבירור כיצד כל אותה 'רוח לחימה' וה'רצון לקרב' פרחו להם ממני כלא היו.
לאחר תקופת מה הגעתי לצדיק ידוע שלא ראה אותי בעבר ולא שמע עלי אף פעם לפני כן כדי לקבל את ברכתו. הוא - שגם באותו הרגע לא ידע את הרקע שלי - הביט בי ואמר "אתה ריש לקיש" אז עדיין לא ידעתי מיהו ריש לקיש, אך כשביררתי נדהמתי להבין את ההקשר ומאז דמותו המתוארת בגמרא מלווה אותי לאורך כל הדרך.
למעשה ריש לקיש היה אחד מגדולי בעלי התשובה שקמו עם ישראל לדורותיו, הוא היה זה שבעברו זכה להתכנות בהגדרה הלא מחמיאה "ראש השודדים", ולאחר חזרתו בתשובה להגיע להיות אחד מגדולי האמוראים (בארץ ישראל).
בשלב זה הוא גם זכה להיקרא רבי שמעון בן לקיש כאשר דברי תורתו נכנסו להיחשב כחלק בלתי נפרד מאותה 'תורה שבעל פה' בה הוגים מחכמי ישראל ועד פשוטי העם לאורך כל הדורות כולם.
בגמרא (בבא מציעא פד.) מסופר כידוע כי ריש לקיש היה בעברו ראש השודדים, בריון בעל כוח גופני מרהיב שמכר את עצמו ללודיים ונעשה להם לראש. מאוחר יותר פגשו רבי יוחנן ולאחר שראה את יכולותיו כבעל גוף חסון וחזק אמר לו את הביטוי הכל כך משמעותי "חיילך לאורייתא". ביטוי ש"תפש אותו" והכניסו לבית המדרש, שם הפך לתלמיד חכם עצום ולאחד מגדולי התורה החריפים ביותר בדורו, עד שאמר עליו רבי מאיר: "הרואה את ריש לקיש בבית המדרש, כאילו עוקר הרים וטוחנם זה בזה". כשלמדתי את הדברים חשתי ממש מקרוב כיצד אותה הארה של התשת הכוח התקיימה אצלי לפחות בחלק של הרצון ללחום, שזהו - כאמור - היה מקור הצלחתי בעבר.
מאותה תקופה בה התחלתי לשוב בתשובה התחלתי גם להרגיש במוחש כיצד הקב"ה מסובב את העולם ומנהל אותו בעצמו כביכול.
ממצב של אדם כוחני שבנה קריירה על האלימות וספיחיה הגעתי לפתע למצב בו אני לא מבין איך אפשר בכלל לנהוג באלימות כלפי אדם שלא התקיף אותך ואינך צריך להתגונן מפניו.

= העיתונות החילונית מתרגשת

מההרצאה הזו יצאתי עם התלהבות לקראת הסמינר, התקשרתי לכל חבריי והזמנתי אותם לבוא איתי אל הסמינר.
קשה לתאר את תגובותיהם של חבריי לפרץ ההתלהבות הזה. היו שציינו ש"שלמה השתבש משהו לא ברור אצלו" והיו שפשוט מאותו יום החלו לעבור אל המדרכה השנייה בכל פעם שהבחינו בי מגיע לכיוונם.
משלא נעניתי על ידי אף אחד מחבריי עליתי לרכבי ונסעתי לבד אל הסמינר שנערך באשקלון.
בשובי משם גדל בהרבה אחוז ה"חברים" הבורחים ממני.
כיפה לבנה ענקית (מהסוג המכונה 'ירמולקה'...) על ראשי, יחד עם ציצית גדולה ובולטת למראה הפחידו את אותם חברים, הם חששו להיות מושפעים ממני, הם חששו להשתכנע.
לאחר כחודש וחצי החלטתי להתקדם, נסעתי לישיבתו של הרב אלבז שליט"א, ב"אור החיים".
הרב אלבז הושיב אותי לידו ממש בעת השיעורים, הבעיה היתה שזה לא עזר לי הרבה להבין "מי נגד מי, ולמה" בגמרא. כשאמרתי זאת לרב אלבז הוא אמר לי שאם ברצוני להצליח עלי לבוא ולהתגורר ממש בישיבה.
שבתי הביתה כדי לחסל את חנות הבגדים שבבעלותי ולהתארגן לשינוי הגדול הזה בחיי.
בתקופת הביניים הזו הגיעו אלי מאחד העיתונים הגדולים בארץ כדי לספר את "סיפורו של האלוף שחזר בתשובה", זכור לי שבתוך הראיון נשאלתי על ישיבתו של הרב אלבז, התבטאתי בצורה מאוד נרגשת על השבתות בישיבה, על ההנאה הרוחנית הקיימת בהן.
כשחזרתי אל הרב אלבז הוא קרא לי מייד, הראה לי צילום שהובא מאותו עיתון בו הופיעה הכתבה, ואמר לי: "דע לך שזכית לעשות קידוש ה' גדול מאוד עם ההתבטאות הזו בעיתון".

איזה עיתון חילוני עשה איתו כתבה?