מעיין תל אביב יפו פרשת מקץ

דבר המערכת


קוראים אנו בפרשיות אלו על יוסף הצדיק שהצטיין במיוחד בשמירה על הקדושה.
על אף היותו במצרים מרכז הזוהמה והטומאה בעולם, עמד בנסיונות הקשים שעלו לו ביוקר רב ואף בשלילת חרותו ובישיבה של שנים רבות בכלא המצרי.
אולם לימדונו חז"ל שאל לו לאדם להכניס את עצמו למקום של נסיונות, ויש לו לאדם לעשות הכל כדי לא להגיע לנסיון, שהאדם לא יודע אם יוכל לעמוד בהצלחה בניסיון.
ועל זה אנו אומרים בתפילה, ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון, שלעיתים בעקבות הנסיון בא הבזיון.
כלפי מה הדברים אמורים, חיים אנו בעולם מלא בפתויים ונסיונות, וקשה מאוד לעמוד באותם נסיונות ובפרט לילדינו הרכים, לכן יש לו לאדם לעשות הכל כדי להמעיט ככל האפשר מלהגיע לנסיונות עצמם. לכן יש לו לאדם לשלוח את ילדיו לתלמודי תורה אשר הם כתיבת נח שמגינה מפני "המבול" אשר מתרחש בחוץ, וכך יש סיכוי גדול יותר לעמוד איתן בנסיונות החיים.
בברכת חנוכה שמח
ושבת שלום
הרב נתן אלנתן

הליכות עולם

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו
עפ"י פסיקותיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א


האם מותר לתת לשליח להדליק הנרות גם כאשר בעל הבית יש באפשרותו להדליק בעצמו

מקור הדין דמהני שליח במצוות נלמד במסכת קידושין (דף מא' ע"ב). דא"ר יהושע בן קרחה: מנין ששלוחו של אדם כמותו? שנאמר: ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד! אלא מכאן, ששלוחו של אדם כמותו. ע"כ. אלא דמ"מ אמרו בגמרא שמצוה בו יותר מבשלוחו. דאיתא במשנה (קידושין פ"ב מ"א) האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. ואמרו על זה בגמרא (שם ע"א) השתא בשלוחו מקדש, בו מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא.
וכתב על זה רש"י שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי. וכן פירש הר"ן על הרי"ף (שם) וכן פירש הברטנורא (שם). וא"כ הוא רק עצה טובה שנתנו לו חז"ל ע"מ שיקבל שכר אבל אין בו איסור כל שהוא כשבא וממנה שליח.
אלא דמרן החיד"א בשיורי ברכה (יו"ד סי' רס"ד) כתב דאם עושה שליח למול את בנו הו"ל כאלו קיים המצוה בעצמו, אלא דחסר ממנו פרט זה, דמצוה בו יותר מבשלוחו, שנראה כמתעצל מן המצוה, ואם מכבד לאדם גדול ואומר לו שיהא שלוחו, נראה דיש צד לומר דאין כאן פקפוק, דכנגד מצוה זו איכא כבוד הבריות, וכבוד המצוה שתעשה בגדולים. ע"ש. (ואע"פ שבראשונים לא מצאנו טעם זה אבל טעמא דמסתברא הוא).
וא"כ נמצינו למדין שיש לומר בזה ב' טעמים שלפי דברי רש"י והר"ן ליכא איסורא כלל רק עיצה טובה הוא ולפירוש החיד"א איסורא נמי איכא אא"כ מכבד אחרים דרך כבוד אזי אין בזה זילזול.
והנה יש לדון אם בכל המצוות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, ואם יתאמץ במצוה יקבל שכר טפי, או דילמא יש מצוות שעליהם נאמר כן ואילו על שאר מצוות נאמר שלוחו של אדם כמותו והוי ממש כאילו הוא עצמו טרח במצוה.
ומפשטות רש"י משמע שמצוה בו יותר מבשלוחו נאמר על כל המצוות שהרי פירש שעוסק בגופו מקבל שכר טפי, וא"כ מאי שנא מצוה ממצוה, אלא ודאי כוונתו שעל כל המצות אמרינן הכי. ולמעשה כן מבואר בספר תוספת שבת (סימן רעג סק"י), ובאמת שגם המג"א (סי' רנ' סק"ב) כתב שבכל המצוות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו (וכ"כ הא"ר ומחב"ר שם).
אולם מהר"ש קלוגר בספרו חכמת שלמה על השו"ע (שם) כתב שאין זה מוכרח שי"ל דדוקא בקידושין ושבת הדין כן שמצוה בו יותר מבשלוחו ולא בשאר מצוות ע"ש. (ואמנם חזר וכתב כן הגר"ש קלוגר שמצוה בו יותר מבשלוחו אינו אלא בקידושין והכנת שבת בספרו שו"ת שנות חיים (בקונטרס פרט ועוללות סי' לג') אולם בשו"ת האלף לך שלמה (אור"ח סי' שטז') נראה שדעתו שמצוה בו יותר מבשלוחו נאמרה גם לשאר מצוות וצ"ע). ולמעשה כן כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' קכח') שדוקא בקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו שאין השליח נהנה מן הקדושין כלום ואדרבה נפסד שנאסרת עליו. אבל בשחיטה והפרשת חלה וכיוצא בהם לא יהא מצוה בו יותר מבשלוחו.
ובאמת שמרוב הפוסקים נראה שסוברים שבכל המצוות כולם אמרינן דין זה שמצוה ביותר מבשלוחו (עיין קצוה"ח (סי' שפ"ב סק"ב) לעניין מילה, ובשע"ת (סי' רנ' סק"ב) ובפ"ת (יוד סי' רסה' אות טז') לעניין סעודת חתונה ומילה ושו"ת חת"ס (יו"ד סי' רצ"ה) לעניין פדיון ושו"ת רב פעלים (יו"ד סי' ב' וסי' לה') לעניין שחיטה מילה וסנדקות, ושו"ת אפרקסתא דעניא (יו"ד ח"ג סי' קצג') לעניין בחירת קלפים לספר תורה, ושו"ת הר צבי (אור"ח ב' סי' ג') לעניין הפרשת חלה, ועוד (שם סי' לג') לעניין הפרשת תרומה, ועיין עוד בכף החיים סופר (יו"ד סי' כח' אות נ') שכתב שבכסוי הדם יש בו מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אם שחט הרבה וכיסה א' שכבר קיים המצוה יכול לכבד אחרים בנשאר כדי לזכותם, ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שיבת ציון לבנו של הנודע ביהודה (סי' נד') לעניין פדיון, ועוד יש רבים מהפוסקים דס"ל שעל כל המצוות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו. ועיין עוד בשו"ת מהר"י מינץ (סימן ב') שכתב וז"ל: מכל מקום מצוה היתה בו בחתן לקדש בעצמו יותר מבשלוחו. וכן כתב האגודה פרק במה מדליקין גבי הדלקת נר חנוכה וז"ל אם אלמנה בעלת הבית תדליק ותפטור בני ביתה דכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו. ע"כ).
ולכן לדינא ודאי הוא שעדיף שידליק בעה"ב בעצמו ולא יתן לשליח להדליק הנרות אא"כ א"א בעניין אחר.



תוקן על ידי - תלאביבי60 - 29/12/2005 22:05:27

דור דור ודורשיו

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו



המקבל השמיני אליהו הנביא (המשך)

אם צדיקים מטמאים במיתתם

הנה בגליון הקודם ביארנו את מחלוקת הראשונים האם צדיקים מטמאים במיתתם, ובאמת שהפוסקים האריכו בזה רבות אם מותר לכהנים להיטמא לרבותיהם ולצדיקים, דהנה בשו"ת בית שערים (חיו"'ד תמ"ח) הביא דברי התוספות בכתובות שרבינו חיים רצה להיטמא לר"ת, והקשה מהא דאיתא (בסוכה כ"ה) על אותם שהיו טמאים לנפש אדם בין למ"ד נושאי ארונו של יוסף היו ובין למ"ד מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקים בנדב ואביהו, מדוע נקראים טמאים והלא צדיקים אינם מטמאין, וכתב לתרץ שאף לרבי חיים הכהן לא "שאין הצדיקים מטמאים, אלא "שמותר" להיטמאות לצדיקים.
ואח"כ הביא דברי התוספות בבבא מציעא שדברי אליהו שצדיקים אינם מטמאים הם רק דחיה, וכתב לבאר שבאמת צדיקים אינם מטמאים אלא שאין אנו יודעים מי הוא צדיק גמור שאינו מטמא ולכן בבבא מציעא כתבו התוספות שדברי אליהו הם רק דחיה משום דספיקא דאורייתא לחומרא לשיטתם הוא מהתורה ולכן אסור להיטמא, ורבי חיים סבר שספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן ולכן בכה"ג דעתו היתה להקל משום כבודו של ר"ת עיי"ש.
ובשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' רלא') האריך בדין זה רבות שאין להביא ראיה מדברי הזוהר הנ"ל וכן אין להביא ראיה מרבי חיים הכהן שרצה להיטמאות לר"ת ששם יש הזדככות הגוף והתפשטות הגשמיות שאין להביא ממנה ראיה לאחרים.
ואח"כ כתב דלעיקרא דמילתא להלכה כבר הרעישו בזה הפוסקים כי מה שיש מקילין ואומרים שמותר לילך על קברי צדיקים הוא טעות ואין להם על מה לסמוך להקל באיסור דאורייתא ח"ו עיי"ש. ובאמת לא נזכר בשו"ע שום דעה להקל בזה ח"ו, וידוע מ"ש בתומים (בקיצור תקפו כהן סי' קכ"ד) שכל דעה שהרב ב"י והרמ"א שמו זכרונו אחרי הדלת אין לחוש לו וקיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האומר במטבע הקצר שו"ע והגהת רמ"א עיי"ש, והרי בשו"ע לא נזכר שום חילוק בזה.
והוסיף שבפתחי תשובה (יו"ד סי' שע"ב סק"ב) הביא מבתי כהונה (ב"ד סי' כ"ג), דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו, והביא מתשובות מהרי"ל (סי' ק"נ) שכתב להדיא שקברי צדיקים מטמאין באהל.
ועוד כתב שכל הראשונים, רבינו גרשום הרשב"ם התוס' הרמב"ן הריטב"א חי' הר"ן והנמוק"י בחידושיהם למסכת בבא בתרא (נ"ח ע"א), לגבי רבי בנאה שהיה מציין מערות הקבורה (מערת המכפלה ועוד צדיקים), פירשו שרבי בנאה ציין את המערות משום טומאת כהנים, ובעיון יעקב (שם) (להגאון בעל שבות יעקב) כתב דמזה יש להביא ראיה שאף המת שלא ע"י מלאך המות רק ע"י הקב"ה ג"כ יש בו דין טומאה וכו' עיי"ש.
ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ד חיו"ד סי' לה' אות ז') שכתב לאסור לכהנים ללכת על קברות הצדיקים. כי מבואר בכמה מקומות בש"ס שהצדיקים מטמאים. וכמ"ש בסוכה (כה:). ובב"ב (נח). ובכתובות (קג:) ובתוס' שם. ומ"ש אליהו לר' יהושע הגרסי שאין צדיקים מטמאים, כבר כתבו התוס' בב"מ (קיד:), שאין זה עיקר טעמו, אלא משום דר"ע היה מת מצוה שאין לו קוברים, לפי שהיה מהרוגי מלכות והיו יראים מלקברו. והביאו עוד מתנא דבי אליהו שאליהו אינו כהן. ע"ש. ושכ"כ הגאון בעל תקלין חדתין בפאת השלחן (סי' ב סט"ז), שיש למנוע מנהג איזה כהנים שהולכים על קברי התנאים ואמוראים באמרם שאין קברי צדיקים מטמאים. וטעות הוא בידם שאפי' יוסף הצדיק ואבות העולם מטמאים. ורבנן קשישאי לא עבדי הני. וכ"כ מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סי' עו). ומהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' קעז).
ובשו"ת יחווה דעת (ח"ד סימן נח') אחר שהביא לכאן ולכאן וציין שרוב הראשונים פירשו שרבי בנאה (בבא בתרא נח' ע"א) היה מציין המערות שלא יכשלו בהם הכהנים, ושכיוצא בזה פירש רש"י בבבא מציעא (פ"ה ע"ב) גבי ריש לקיש מציין מערתא דרבנן, שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל, שלא תארע תקלה על ידי צדיקים. עכ"ל. והגאון יעב"ץ בהגהותיו לבבא מציעא (פ"ה ע"ב) כתב, נראה לי שהיה ריש לקיש מציין הקברים כדי שידעו אנשים מקומם ויבואו להתפלל על קברם, ולהודיעם על כל צרה שלא תבוא על הצבור. והיינו נמי דרבי בנאה דהוה מציין קברי האבות, בבבא בתרא (נח ע"א), שקברי צדיקים כמו האבות בודאי שאינם מטמאים, אלא נפקא מינה כדאמרן, וכמו שאמרו בסוטה (ל"ד ע"ב) גבי כלב שהשתטח על קברי האבות. ע"כ. וגם הכפתור ופרח (פרק י"א) כתב בההיא דבבא בתרא (נ"ח ע"א) כדברי היעב"ץ, מ"מ העיקר הוא כרוב הראשונים שציון המערות היה שלא יטמאו בהם הכהנים אף שמדובר בצדיקים. והאריך בזה מאד להוכיח שהלכה למעשה כדעת האוסרים לכהנים להטמאות למתים ושאין להביא ראיה כלל להתיר בדבר, והביא הרבה אחרונים שצעקו על זה (ודחה בשתי ידיים דברי שו"ת בית שערים שהבאתי שרצה לתלות דבר זה בדין ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או דרבנן) וכל המעיין שם באורך דבריו ירווה נחת.

פרפראות בפרשה


וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני עומד על שפת היאור (מא, יז).

במדרש רבה נאמר על פסוק זה: הדא הוא דכתיב (תהלים פח): "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע".
את דברי המדרש הללו הסביר הצדיק רבי מאיר מפרימישלן. כאשר חלם פרעה את חלומו, נאמר: "ופרעה חלם והנה עמד על היאור".
אולם כאשר פרעה סיפר את חלומו ליוסף, ניסה פרעה את יוסף, האם באמת חכם הוא, משום כך שינה מחלומו ואמר: "בחלומי הנני עומד על שפת היאור".
מיד תקן יוסף את פרעה ואמר, כי בחלומו לא עמד פרעה על שפת היאור אלא על היאור!
זהו שאומר הפסוק: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" – מהי העדות שהעידה לפרעה כי יוסף הוא חכם אשר כדאי למנותו על כל ארץ מצרים? "שפת לא ידעתי אשמע" – כאשר יוסף תיקן את דבריו ואמר כי פרעה לא עמד על "שפת" היאור כלל…



ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (מא, מה)

מבאר רש"י: צפנת פענח, מפרש הצפונות".
אם כן – שאל הצדיק רבי יהודה לייב מגור, בעל ה"שפת אמת" – היה יוסף צריך להקרא "פענח צפונות"?
אלא – תירץ הרבי – יוסף זכה למידה נפלאה של גילוי הנסתרות מפני שהיה מצניע עצמו מאוד, ומסתיר את צדקתו מפני הבריות.
משום כך נקרא יוסף: "צפנת פענח". "צפנת" – משום שהיה מצפין את עצמו. "פענח" – זכה לפענח תעלומות.



ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות (מג, לד)

כידוע – אמר פעם רבי נפתלי מרופשיץ – חג החנוכה חל תמיד בשבוע שבו קוראים בתורה את פרשת מקץ. דבר זה מרומז בפסוק: "ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות".
"חמש ידות" הם גם חמש הפעמים שאנו מזכירים בתפילת "על הניסים", את המילה "יד":
"מסרת גבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך".

סיפור לשבת



שלא להונות אחד מישראל בדברים

עגלה עמוסה בנוסעים נסעה לה לאיטה בדרך. העגלון ישב לו בניחותא על מושבו והמושכות רפויות לו בידו, והסוסים אכן שרכו רגליהם אט אט.
לפתע נשמעה קריאה מתוך העגלה לכיוון העגלון: "שמא תואיל בטובך להזדרז מעט, אנו ממהרים".
שמע זאת העגלון, הטיב אחיזתו במושכות והדהיר את סוסיו, אך לא עבר זמן רב ושוב הרפה מעט והסוסים הגיבו בהתאם, אף הם האטו את צעדיהם.
ושוב נשמע קול מתוככי העגלה, "הזדרז, השעה כבר מאוחרת, בקצב כזה אנו נגיע אחרי השקיעה".
הצליף העגלון בסוסיו והללו הגבירו את הקצב – אך כעבור זמן מועט שוב הואט הקצב, והנוסעים בעגלה סבלנותם פוקעת.
נוסעים אלו היו הגאון רבי דוד בכר מגדולי התורה בתורכיה בתקופתו של ה"נודע ביהודה" – יחד עם בני משפחתו הוא נסע לחתונה – בערב זה הוא משיא את בנו וקצרה רוחם להגיע למקום החתונה במועד.
מאחר והסוסים שוב האטו, פנה רבי דוד אל העגלון בקוצר רוח וקרא, עצלן שכמוך, וכי אינך יכול להזדרז?
שמע זאת העגלון והצליף בסוסיו בחוזקה, או אז פתחו הסוסים בדהרה ותוך שעה קלה הגיעה משפחתו של רבי בכר אל מקום החתונה.
שילם רבי דוד לעגלון את שכרו, ובשמחה נכנסו הכל למקום החתונה.
מיד לאחר החופה ניכר היה כי דבר מה טורד את מנוחתו של הגאון, הוא התנצל בפני מחותנו כי עליו לסדר דבר מה חשוב ופנה ויצא אל הרחוב. כאן חיפש הצדיק אחר העגלון שהובילו, אך נודע לו כי הלה עזב את המקום ויצא לדרכו.
רבי דוד לא התמהמה הוא שכר עגלה ויצא מהר לדרך, כשהוא מתחנן בפני העגלון הדהר את סוסך והשג את העגלון שעזב זה עתה.
לאחר שעה קלה נראתה העגלה הנכספת. רבי דוד ירד מעגלתו נרגש ונסער ועצר את העגלון שהסיעו לחתונה.
סלח נא לי, אמר רבי דוד לעגלון כי כניתיך עצלן! והעגלון לתדהמתו עונה לו – אינני סולח.
"מדוע" – שאל רבי דוד בתמיהה, "ראה, מיד לאחר החופה של בני עזבתי את המקום, עזבתי את החתונה ואת המונים, שכרתי עגלה וחיפשתיך כדי לבקש ממך סליחה ומחילה – הבן, חשוב היה לי להגיע בזמן לחתונת בני, לכן הייתי קצר רוח וסבלנותי פקעה – ועתה שוב מבקש אני ממך סליחה".
אך העגלון בשלו – "אינני מוחל".
התחנן רבי דוד לפני העגלון והוסיף ואמר, "מוכן אני לתת לך כל מה שתדרוש ובלבד שתמחל לי", אך העגלון מסרב בתקיפות.
"מה בכל זאת אוכל לתת כדי שתמחול לי" שאל רבי דוד בקול נשבר.
"תמורת מחצית מהעולם הבא שלך, אם תתן לי אזי אסלח לך", ענה העגלון.
"אני מוכן ומזומן", אמר רבי דוד, ותוך כדי הסכמתו הוציא ניר וכלי כתיבה וכתב לו כי הוא מקנה לו את מחצית חלקו לעולם הבא.
עתה – התרצה העגלון ואמר לו עכשיו מחול לך.
בניו של רבי דוד ציינו בהקדמתם לספריו את המעשה הזה והוסיפו שכנראה מן השמים העמידו את הגאון המופלג רבי דוד בכר בניסיון כדי לראות עד כמה יהיה מוכן להשתדל כדי לרצות את חברו שנפגע.

יהדות בתל אביב יפו

מסיבות חנוכה ברחבי תל אביב - יפו (חלק א')
אלפים משתתפים ונהנים !

עשרות מסיבות חנוכה התקיימו ברחבי העיר כאשר כתמיד היוזמת והמארגנת של רוב האירועים היא המחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב – יפו ע"י מנהל הפעולות ר' מנשה עובדיה, אין כמעט שכונה שהמחלקה לתרבות תורנית פסחה עליה אומרים בעירייה ולא בכדי. תגובות הנלהבות של הציבור לאירועים הייתה מעל ומעבר, עד סגירת הגיליון התקיימו מספר אירועים שההד שלהם נשאר עד עכשיו.
על האירועים בולטים שהתקיימו תוכלו לקרוא בשורות הבאות:
שכונת התקווה - בגשם סוער השתתפו כ – 400 גברים נשים וילדים במסיבת חנוכה במרכז דוהל בערב שלא ישכח במהרה, בתחילת האירוע נשא דברי תורה וברכה לחנוכה אורח הכבוד הרה"ג ישראל מאיר לאו שליט"א הרב הראשי לתל אביב – יפו שדבריו כהרגלו בקודש ריתקו את הקהל, כמו כן השתתף באירוע המרא דאתרא רבה הנערץ של השכונה הרה"ג עזרא טראב שליט"א.
החלק האומנותי, השחקנים טרינטי ובמבינו הלהיבו את הקהל לא לפני שהזמר דוד יצחק שר את שירו החדש "ממעמקים" במיוחד לאירוע זה, הבינגו עם הפרסים נתן אוירה מיוחדת לשמחתם של הציבור, הנחה את האירוע בטוב טעם ר' מנשה עובדיה אשר עידכן את הציבור על שאר האירועים המתוכננים בחנוכה ברחבי העיר לקול תשואות הקהל.
יד אליהו - אולם האודיטוריום במרכז בית ברבור היה מלא עד אפס מקום בציבור שבה להשתתף ולצפות בתוכנית ענק עם מיטב האומנים, מופע אשליות של שלומי הדהים את הקהל, הצגה מרתקת, מקהלת ימין ה' עושה חיל והגרלות נושאות פרסים עשו את האירוע לססגוני במיוחד.
קרית שלום - מאות מתושבי השכונה נהנו במסיבת חנוכה מרכזית לכל המשפחה במתנ"ס בית עמיעז, הקרקס של בייגלה הלהיב מאוד והלהטוטן אליקו השאיר את הקהל פעורי פה, תקליטיית מזל טוב שמחו את הקהל.
שכונת עזרא - כ – 120 נשים השתתפו במסיבת חנוכה בשכונה כאשר הזמרת חנה שיטרית מלהיבה בשירה וריקודים את המשתתפות, הרבנית חדוה פלורנטין נשאה דברי תורה מרתקים על נס חג החנוכה.
יפו - באירוע המרכזי לנשים באולם נוה תמר השתתפו יותר מ- 200 נשים כאשר הזמרת נעמה אנקר מלהיבה את הקהל, גב' בן סימון מסרה הרצאה מרתקת לחנוכה ובסיומה התקיימה הרקדה עם הרבה שמחה, יש לציין שבאירוע נראו ציבור רב של נשים שבפעם הראשונה משתתפות באירוע מסוג זה.
תל כביר - חגיגה התקיימה באולם האירועים של ביה"כ רש"י, מאות מתושבי השכונה השתתפו בתוכנית מיוחדת, ילדי כיתה א' של בית ספר רש"י הציגו הצגה מרגשת, מקהלת הילדים של בית הספר שרו שירי חנוכה ושירים חסידיים בתזמון מדויק, תלמידי החוג לתרבוקות בניצוחו של האומן מר עקילוב נתנו הופעת תרבוקות מדהימה. כ"כ התקיים חידון נושא פרסים בהלכות חנוכה. גולת הכותרת הייתה ההצגה המלך והעני אשר השאירו את המשתתפים עם טעם נפלא לעוד אירוע כזה.
אירועים ומסיבות נוספות התקיימו בשכונות: צהלון, יפו, רמת הטייסים, נוה שרת, הדר יוסף ועוד...
יש לציין שבמספר אירועים השתתף הרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר אשר בישר לקהל שלרגל ריבוי האירועים השתדל והשיג תקציב נוסף בכדי שהמחלקה לתרבות תורנית תוכל להרבות באירועים ומסיבות לרווחת התושבים בעירנו תל אביב – יפו.
בעזרת ה' בשבוע הבא, נרחיב כאן במדורנו על שאר אירועי חנוכה שהתקימו ברחבי העיר. חנוכה שמח.