אלי ישי בביקורו בלוד השבוע

זה מצב לא פשוט בעיר שצעדה אחרי הליכוד כמעט בעיוורון. זו הסיבה שישי בא לביקור. כדי להפגין נוכחות ולומר שש"ס היא הכתובת החדשה של מצביעי הליכוד המאוכזבים. "איזה אדם יקר, אלי ישי", התחנף אליו רגב בלשכה. ישי התרווח על כיסאו ברוב נחת. אפילו שחל באותו יום צום י' בטבת, לציון תחילת המצור על ירושלים, ושום דבר לא בא אל פיו, רוחו של יו"ר ש"ס היתה טובה עליו. "אני חושב שהרבה אנשי ליכוד הם עם הפנים קדימה לש"ס", תיקן ישי את ראש העיר.

"מי כמוך יודע שהליכוד גרם למיליון וחצי אנשים שחיים מתחת לקו העוני", הרצה ישי למארחו, "מי כמוך יודע שחצי מיליון ילדים הולכים רעבים לבית הספר. בתקופה שלנו לא היה דבר כזה. כשהיינו בממשלה דאגנו שכל ילד יילך שמח לבית הספר". רגב הינהן בראשו לאות הסכמה והניח יד מחבקת על כתפו של ישי.

איתרע מזלה של לוד שראשי העיר שלה דירדרו אותה לתחתית. אחד אחרי השני הם הודחו בידי הציבור או בידי משרד הפנים. ועדה קרואה רדפה ועדה קרואה, בניסיון למזער את נזקיהם של העסקנים, אך לבסוף שב השלטון לידיהם. ועדה ציבורית שמינה משרד הפנים מצאה שרגב חסר כישורים ויכולת לנהל עיר. אבל רגב, הודות לקשריו הפוליטיים, דילג מעל הוועדה והתיישב על כיסא ראש העיר. "בטח שהוועדה טעתה", הסביר, "תראה את העיר, התוצאות מדברות בעד עצמן".

ההערכה בעיר היא שהליכוד המפוצל יירד בצורה משמעותית בבחירות והקולות יילכו לקדימה ולש"ס. על מפלגת העבודה לא מדברים כאן. לפחות לא בשלב זה. "למה, מה עשה בשבילנו עמיר פרץ כשהיינו בשביתה?" הזדעקה מזל, עובדת עירייה. חברתה רחל הוסיפה שתלך עם שרון, לא חשוב אם יעמוד על רגליו, ישכב במיטה, או יישב על כיסא גלגלים.

דניאל בן סעדון, ראש המועצה הדתית, מעריך שלוד אינה שונה משאר ערי ישראל. "מה שקורה בלוד קורה בכל עם ישראל", הוסיף, "בכל מקום אתה שומע שש"ס לא תרד מ-15 מנדטים. הרבה אנשים חזרו בתשובה והרבה אנשים אין להם מה לאכול. אז בטוח שהם יצביעו לש"ס. תראה מה שקרה לשרון, אני אומר לך שהרבה אנשים משוכנעים שבורא עולם עשה לו את זה כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה". בן סעדון מספר בגאווה שתושבי לוד נהנים מ-70 בתי כנסת ומעוד עשרות כוללים. הגל הדתי סוחף אחריו רבים שחייהם נקלעו למבוי סתום.

נכנס לתוך הריק

על רקע זה, משוכנע ישי שלא ירחק היום עד שהציבור הדתי-החרדי ייהפך לציבור המוביל בעיר. הוא נסמך על הנטישה ההמונית של החילונים ובעלי המעמד החזק לטובת יישובי מודיעין המשגשגים. "ישי צודק", אישר רגב, "לצערי, תן לחילונים ים ושפת ים כי רק זה מה שחשוב להם. הציבור הדתי תוקע יתד בעיר. וזה טוב".

כמו בעכו, גם כאן מורגשת דאגה מאובדן הרוב היהודי. מדברים עליה בגלוי כמו היתה צלקת פתוחה. אילולא העולים שנהרו לכאן בשני העשורים האחרונים, ספק אם היהודים היו שומרים על יחסי הכוחות של שני שלישים מול שליש לערבים. "אני מנסה לשמור על הקיים", נאנח רגב, "אבל אם לא תהיה פעולה ממשלתית רחבת היקף, אני לא נותן לעיר הזאת יותר מעשר שנים לפני שנאבד אותה לערבים. ואני מודיע לך שאם העיר הזאת תיפול, ייפלו כל יישובי הסביבה".

בשלב זה המפלגות עסוקות בפריימריס הפנימיים ולפיכך טרם נפתח ריטואל ההבטחות. לריק הזה נכנס אלי ישי, בניסיון להפיק רווחים. תודה לאל, אין במפלגתו פריימריס וכל השטויות האלה של המפלגות החילוניות. בחודשים שנותרו עד הבחירות הוא מתכוון להגיע לכל יישוב שמצוקה מרחפת מעליו. הוא מתכנן להתמקד בכלכלת הליכוד בארבע השנים האחרונות כדי למשוך בחזרה את הבוחרים שברחו ממפלגתו.

יש לו חיבה עמוקה לאריאל שרון. עוד לפני האירוע. אף ששרון ביכר את טומי לפיד על פניו וייבש את ש"ס ארבע שנים במדבר האופוזיציה, ישי היה רוצה לראות אותו שב לאיתנו, בתקווה שיפתחו דף חדש ביניהם. עדיין אוחזת בו צמרמורת כשהוא נזכר שהוא היה האדם האחרון שראש הממשלה רצה לדבר אתו לפני שהתמוטט.

לפחות נחמה גדולה הפיק ישי משנות הבצורת שנגזרו עליו. בחלומותיו הוורודים ביותר הוא לא ייחל שיזכה להגשים את הפנטזיה שלו - ש"שינוי", אויבתו בנפש, תתפוגג ותיעלם כלא היתה. הוא מעריך שמצביעי שינוי יחפשו כתובת אחרת ויפרישו את לפיד לביתו, מוקדם משציפה. "זאת תהיה ההנאה הכי גדולה שלי", סיפר, "לבוא לכנסת הבאה ולראות שספסלי שינוי לא קיימים יותר. אתה לא יכול לתאר לעצמך איזה תענוג זה יהיה".