אלון נוריאל 
המלחמה של השר נהרי למען חינוך ילדי ישראל אינה פוסקת לרגע. תקצוב השעות לבתי הספר של מעיין החינוך התורני הופלה לרעה לעומת בתי הספר הממלכתיים. בכדי לפתור את המשבר יזם והוביל השר נהרי בשעתו תיקון לחוק שמשמעתו הכללת תקצוב ילדי ישראל הלומדים ברשתות החינוך התורני כחלק שווה עם תקצוב בתי הספר הממלכתיים. בכך הופסקו התקציבים הייחודיים למוסדות החינוך והוכנסו בספר התקציב. יצוין כי התקציב שאושר לא יובא במסגרת תמיכה ממשלתית היוצר צורך להיאבק מידי שנה לפני הבאת התקציב. ליוזמה זו התנגדה התנועה לאיכות השלטון וטענה "כיוון שרשת החינוך נחשבת במסגרת מוכר שאינו רשמי עליה להיות מתוקצבת באותה מסגרת" כלומר רק 75% מהתקצוב. בג"ץ דחה השבוע את העתירה וקבע כי מטרת החוק הייתה נכונה וצודקת ובאה להשוות את תלמידי החינוך התורני והעצמאי בתוך שאר תלמידי מערכת החינוך לעניין תקציבי משרד החינוך. כפי שפורסם ביום ליום מנהל בנוסף השר נהרי מאבק בממשלה בכדי להשוות את תקציבי מעיין החינוך התורני גם בתקציבים המועברים באמצעות הרשויות המקומיות וגופים נוספים.
השר נהרי אמר ליום ליום כי "החלטת בג"צ נותנת גושפנקא לטענתנו כי רשתות מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי הינן הזרוע הביצועית הייחודית של משרד החינוך למגזר החרדי ועל כן ההסדרים התקציביים שנעשו בגינם בצדק נעשו ועל פי אמות מידה שוויוניות. "אני מקווה" ,הוסיף השר נהרי ואמר, "שהתנועות שרוממות השוויון בגרונם יפנימו עתה שתלמיד חרדי זכאי בדיוק לאותן זכויות כמו לשאר תלמידי ישראל ולא משנה מה מסגרת הלימודים בה הוא לומד".
העתירה והבג"ץ
בעקבות פסיקת בג"צ בתשובה לעתירתה של התנועה לאיכות השלטון, נגד חוזר מנכ"ל משרד החינוך מיום 1.6.03, בו נקבעו ההנחיות באשר לתקצוב שעות בבתי הספר של תאגידי מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי.
בנוגע לשני התאגידים, נאמר בחוזר המנכ"ל, כי "תקצוב השעות יהיה סך כל תקציבי השעות המוענקים לילדים הבאים בשעריהם ובמידה ואינם מקיימים מדיניות רישום אינטגרטיבית אזי יהיה תקציבם 90% מסך השעות" ובלשון אחר, תקציב השעות של התאגידים יהיה כמו כלל ילדי ישראל.
טענתם של עו"ד אליעד שרגא וברק כלב, מהתנועה לאיכות השלטון הייתה כי, הסדר זה מפלה לטובה את רשתות החינוך ביחס למוסדות המוכר שאינו רשמי ועל כן יש לפרש לטענתם את סעיף 3א1 ו- 2 לחוק יסודות התקציב, בו נקבע ההסדר התקציבי של רשתות אלו, באופן שלא ייתן להן עדיפות על פני בתי ספר שבמסגרת המוכר שאינו רשמי ושלא מאוגדים בתאגידי החינוך.
עוד טענו העותרים כי, הפרשנות הנכונה לסעיף 3א(י) לחוק, הקובע שהתאגידים יתוקצבו לפי אמות מידה שוויוניות כמו לכלל ילדי ישראל, היא שהם יתוקצבו כמו ילדי המוכר שאינו רשמי ולא כמו כלל ילדי ישראל.
השופטת דורנר בפסק דין מנומק דחתה את טענות העותרים בטענה שכוונתו המפורשת של המחוקק בחוק יסודות התקציב הייתה להחריג את רשתות החינוך משאר מוסדות המוכר שאינו רשמי, ולהשוות את מעמדם לכלל ילדי ישראל.
השופטת ברלינר חידדה נקודה זו באומרה כי "אם כטענת העותרים מה הועילו חכמים בתקנתם – היכן החריג? הרי במצב של מוכר שאינו רשמי היו הרשתות גם לפני הוספת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב". והדברים מדברים בעד עצמם.
השר נהרי שהיה ממובילי התיקון לחוק יסודות התקציב אמר עוד "כי מטרת התיקון הייתה במפורש שרשתות החינוך ישמשו כזרועו הארוכה והייחודית של משרד החינוך ובכך להכליל את תלמידי הרשתות כחלק אינטגראלי מכלל תלמידי משרד החינוך על כל המשתמע מכך
השר נהרי תקף את התנועה לאיכות השלטון ואמר כי במקום שהתנועה תפנה את משאביה לעניינים בהם יש חוסר שוויון היא מנסה בכל דרך לנגח את הציבור החרדי בלי שום יסוד משפטי או הגיוני.
השר נהרי הוסיף ואמר כי "למרות התיקון לחוק ולמרות פסיקת בג"צ עדיין אין שוויון מלא בתקצוב רשתות החינוך והוא פועל בממשלה למען השוואת תקציביהם גם בתקציבים המגיעים דרך הרשויות המקומיות וגופים אחרים".
http://www.shasnet.org.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=127074
