מה הסיפור של הערבי אצל מרן
| מעשה בערבי שניסה להתערות |
 |
| מאת דני רובינשטיין |
|
| כך נהפך בנו של הלוחם הפלשתינאי קטוע הרגל לחשמלאי החביב על החרדים בירושלים |
|
|
*-- one picture in article *
*-- displaying lines right to the picture *
|
|
 |
|
פורים בישיבה בירושלים, השבוע (למצולמים אין קשר לכתבה). מאהר-מאיר התכונן היטב למבחן של הרב |
|
|
תצלום: אלכס ליבק |
|
|
במזרח ירושלים הערבית שלאחר מלחמת 1948, לא היה טיפול מסודר בנכי המלחמה. כמה מהצעירים הערבים, שלחמו ביחידות הפלשתיניות תחת פיקודו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני (שנהרג בקסטל באפריל 1948) ונפצעו קשה, נשלחו לטיפול רפואי בלבנון. בשובם, קיבלו הנכים סיוע ממוסדות ציבור ערביים. אחד מהם, בן למשפחת סקאפי שידיו נקטעו בקרבות, פתח דוכן לעיתונים ולספרים משומשים ברחבת השוק של שער שכם. בעזרת תותבות וקרסים מכר את מרכולתו מהדוכן, שנקרא "ספריית הלוחם הפצוע". גם בשער הפרחים הסמוך נפתח בית קפה קטן של נכה שרגלו נקטעה ושאיבד כמעט לחלוטין את מאור עיניו. זה היה "קפה הלוחם הפצוע" של אבו-דאוד, שנפצע בקרבות סמוך לשער יפו.
לאחר המלחמה נסגרה "ספריית הלוחם הפצוע", ואילו "קפה הלוחם הפצוע" בשער הפרחים המשיך לפעול עוד שנים. באותם ימים, ביקרתי בבית הקפה כמה פעמים ושמעתי מהבעלים, שאחד מבניו החל לעבוד בעיריית ירושלים. בעירייה הכיר הבן חשמלאי פרטי בשם יעקב, שהיה זקוק לעוזרים צעירים. הבן המליץ על אחיו, וכך התחיל מאהר, צעיר בניו של אבו-דאוד, לעבוד כשוליית חשמלאים אצל יעקב, הקבלן לעבודות חשמל.
מאהר, אז בן 13, למד במהירות את מקצוע החשמלאות אצל יעקב, ואף החל לדבר עברית שוטפת, כמעט ללא מבטא זר. רוב לקוחותיו של יעקב גרו בשכונות הדתיות והחרדיות, של ירושלים. הוא גם ביצע עבודות בבתי כנסת, בישיבות ובבתי המדרש, ומאהר הסקרן למד משהו על אורחות החיים של בני השכונות האלה. פעם אפילו סיפר לי, שהוא יודע כיצד מתפללים בנוסח באי בית הכנסת של היזדים בשכונת הבוכרים (שבו נושא הרב עובדיה יוסף דרשה שבועית). כשהיה צריך לבצע עבודה בבית כנסת, נהג מאהר לחבוש כיפה לראשו. הוא מעולם לא התחזה ליהודי, אבל כל מי שנכנס לבית כנסת חובש כיפה, וכך נהג גם הוא.
ליעקב, שדיבר ערבית אותה למד בבית הוריו שמוצאם מסוריה, היה אז עובד נוסף, יוסי, ממוצא פרסי. השלושה - יעקב, מאהר ויוסי - עבדו יחדיו ושוחחו ביניהם בדרך כלל בעברית, אם כי מדי פעם היו שני היהודים מדברים ערבית עם מאהר.
יום אחד התבקש יעקב הקבלן לתקן מזגנים בבית פרטי גדול של רב חרדי. בשיחת טלפון ביקש הרב מיעקב שיביא לעבודה רק פועלים יהודים. הוא לא הסביר מדוע, ויעקב לא שאל. יעקב, שהחליט שמאהר יעבוד בבית הרב בכל זאת, ביקש ממנו שלא ידבר ערבית שם ושאם הרב ישאל אותו לשמו, יאמר שקוראים לו מאיר ושהוא גר בשכונת בית ישראל. "אין בעיה", אמר מאהר שהכיר היטב את בית ישראל. כשהגיעו לעבודה, שאל הרב את מאהר-מאיר על מקום מגוריו ואף הוסיף ושאל אותו מי הרב שלו. מאהר, שהתכונן למבחן, ידע מה לענות. לעומתו, יוסי, לא נתן לרב תשובות מספקות והאחרון סילק אותו.
מאז, בשורה של מקומות עבודה בשכונות הדתיות נהפך מאהר למאיר. באחת הפעמים, יעקב ומאהר תיקנו את רשת החשמל בדירה של משפחה דתית מברוקלין שעלתה לירושלים ועברה לשכונת בית וגן. לפני שהתחילו בעבודה הגישה להם בעלת הבית קפה, והעובדים שוחחו, כדרכם, בעברית ובערבית תוך שהם קוראים למאהר בשמו האמתי ולא מאיר.
כעבור כמה שעות, עם סיום העבודה, עזב יעקב את הדירה ומאהר נשאר לנקות את הלכלוך. או אז הבחין הנער, שבפח האשפה שבמרפסת נמצאת כוס זכוכית, אחת מאלה שמהן שתו קודם שהתחילו בעבודה. הוא הרים את הכוס וראה שאין בה כל פגם. מאהר הביא את הכוס לבעלת הבית, שהיתה במטבח, ושאל אותה: "אולי עשית טעות, כי זרקת לאשפה כוס שלמה?" האשה נבוכה מעט, ומאהר הוסיף: "אולי זרקת אותה כי אני שתיתי ממנה?" האשה התנצלה ואמרה: "נכון, זרקתי אותה כי אנחנו מאוד מקפידים על כשרות, ולא רציתי להשתמש עוד בכוס ששתה ממנה מישהו שלא שומר כשרות".
מאהר הנעלב אמר לה, ש"יעקב לא שומר כשרות והוא אוכל במקומות של ערבים. למה לא זרקת את הכוס שלו?" האשה התנצלה שוב ואמרה שאינה רוצה לפגוע, אבל היא לא מכירה את תנאי ההיגיינה של הערבים. היא בקשה ממאהר, שלא יעשה עניין מכך. האשה יצאה מהמטבח, ומאהר סיפר לי, שלקח את כוס הקפה, רחץ אותה היטב והניח אותה בין שאר הכוסות שעל המדף. כששבה בעלת הבית שאל אותה הנער: "האם תוכלי לומר איזו היא הכוס שלי, בין כל הכוסות האלה?"
חלפו השנים. אביו של מאהר, אבו-דאוד, בעל "קפה הלוחם הפצוע" משער הפרחים, מת מזמן ובית הקפה שלו נסגר. במקומו עומד כיום דוכן ירקות. אבו-שנב, בעל מסעדת החומוס הסמוכה, כיוון אותי לביתו של מאהר, שהתבגר מאז, הקים משפחה גדולה ונהפך לקבלן עצמאי. לדברי מאהר, כיום הרבה יותר קשה מאשר בשנים ההן. האלימות והפיגועים הגבירו את החשדנות, את הדעות הקדומות, את השנאה ואת העוינות. רבים מבקשים נקם. הוא מדבר כמובן עברית, אבל שפתו פחות קולחת מזאת שדיבר כשעבד כנער, שוליית חשמלאים, אצל יעקב הקבלן. |
*--end switch about number of pictures in article*
 |
|
|
