תראו מי שמבקר / אבי יעקובי
מהלך שגרתי של הצגת הצעה ראשונית של תקציב, הכולל גם הצעה לקיצוץ בתקציבי הישיבות, וויכוח לגיטימי בין פוליטיקאים על דרכי התגובה לצעד זה, הפך על ידי אותו עיתון משמיץ לחרפה ולאסון. וסיעת ש"ס, לדעתם, אמורה להטות אוזן לעצותיהם, ולהגיב על ההתפתחות רק בפרישה מהממשלה.
מכיוון שש"ס לא הראתה סימנים של כוונה לציית לאותם עסקנים, החל ביטאונם לפרסם גיבובי בלע ונאצה כנגד תנועת ש"ס. אך כמובן שללקסיקון ההשמצות של ביטאונו של גפני אין מתחרים, ולא עובר שבוע בלי שהם נועצים במישהו את שיניהם וציפורניהם החדות והמורעלות.
לדעת אותו ביטאון, את ש"ס לא מעניינות הישיבות, והכתב פ. חובב תמה על ש"ס שמגיבה בשתיקה רועמת, ומבהיר שדבריו הם כנגד "הפוליטיקאים הפועלים בשם ש"ס ולא תלמידי הישיבות אותם ש"ס מייצגת, וכל עולם התורה מתייצב במלוכד כנגד הגזירות", סוף ציטוט. משפט שנסתר מיניה וביה. שהרי כל תלמידי הישיבות שהצביעו ש"ס בחרו בה כדי שתלך בדרכו של מרן פוסק הדור מאור ישראל שליט"א, ולא בדרכו של גפני. והפוליטיקאים לא פועלים בשם עצמם אלא בשם מרן שליט"א.
גפני לא יחליט עבור חברי מועצת חכמי התורה מהי הדרך הנכונה להגיב על ניסיון הקיצוץ, אם הידברות שקטה או מחאה קולנית. אם לצאת מהממשלה או להאבק בה מבחוץ.
הם אשר ישבו בממשלה הקודמת, שכונתה על ידי מרן שליט"א "ממשלת שמד שבשמד", ממשלה שהתנכלה לעולם הישיבות במכוון, ולא רק עשתה תרגילים פוליטיים. ממשלה שבערלות לב ביצעה את פשע הגירוש, והיתה אטומה למצוקות וחסרת כל חמלה. יהדות התורה תמכה בממשלה הזו וקיבלה תמורת זאת תפקידים, ליצמן התחפר בוועדת הכספים ולא עזב את כסאו גם כאשר הממשלה חתכה וקיצצה בתקציב המשפחות העניות והנזקקות. וכאשר הממשלה הנוכחית הציעה לו להצטרף תמורת 500 ₪ לחודש לכל משפחה ברוכת ילדים הוא סרב לעשות זאת, ובגינו כל משפחה מקבלת כל חודש פחות 500 ₪ ממה שיכלה לקבל. גם אחד מרבני דגל התורה, אמר כי מעשי הממשלה ההיא,(שבה היתה יהדות התורה חברה) גרועים יותר ממה שעשתה שולמית אלוני.
התועים מדריכים את הרועים
לא בכדי ש"ס קיבלה פי שניים מהמנדטים של כל פלגי יהדות התורה גם יחד. ולפי מבדקים שנעשו, רוב הציבור החרדי ובני הישיבות הצביעו ש"ס, וזאת כי הם סומכים עליה יותר מאשר על יהדות התורה. וזו חוצפה רק להעלות על הדעת שש"ס תתנהל לפי האווירה השוררת ברחוב וחצי בבני ברק ולא על פי דעת מורי דרכה.
ויתרה מזו, מי הוא הבא לדרוש את כבודם של בני הישיבות?! אותו פ. חובב שזלזל בישיבת מיר המעטירה אך לפני שבועות ספורים, וכינה אותה "ישיבת מחסה לשפנים"... ובעקבות כך קמה מחאה אדירה בקרב כל בני התורה, ובעלון התורני "מסביב לשולחן" נכתב אודות כך: "ויש באשר ילכו - חושך מסנוורם. כך הוא דברי החובבן פ. שפצה פה בדברי ליצנות על נוהג בני הישיבות, תוך זלזול בדברים שראו להתיר לנהוג ראשי הישיבות משגיחיהן ורבניהן". והנה אותו "חובבן פ.", עדיין לא התנצל על הדברים המחפירים הללו, ולא הודח בבושת פנים, אלא הוא עדיין מדבר בשם "בני התורה". ואותו חובב ערך את העיתון באותו יום בו נכתבו השמצות ריחניות במיוחד על עדת התימנים.
אל עדת המשמיצים בביטאון הצטרף צייר ציורי ילדים, שצייר קריקטורה בסגנון אנטישמי מכוער ודוחה במיוחד בה נראה איש ש"ס זורק אבן על בחור ישיבה הטובע במים על מנת שימצא את מותו. (אגב, אחד מראשי הארגון להסברה יהודית, אמר על הקריקטוריסט הלז, כי ציוריו גורמים להעצמת השטנה בקרב הציבור החילוני כנגד הציבור החרדי, ואת פירות השטנה הללו קטפה שינוי).
אלה "מורי הדור", עורכי וכתבי הביטאון שחונכו בכלל בישיבות תיכוניות והם המעמידים את עצמם בשורה אחת עם מרנן מעתיקי השמועה, חברי מועצת חכמי התורה ומרן פוסק הדור שליט"א בראשם. כשמרן הרביץ תורה לאלפים מידי יום, אותו צייר ילדים עדיין לא חזר בתשובה וצייר ציורי תועבה בעיתונים חילוניים וכותבי יתד למדו במוסד פשרני. הם, שתעו ועדיין תועים בדרך, מבקשים להורות למרנן ורבנן את הדרך שילכו בה וידריכו את ישראל.
"ידא אריכתא" של מי?
לאנשי ביטאון גפני יש תשובה אחת ויחידה על כל הטענות שמעלים כנגדם. "אנחנו ידא אריכתא של גדולי התורה שלנו, כל מילה הנכתבת בעיתון מפוקחת על ידי וועדה רוחנית והרבנים מכתיבים לנו מה לכתוב". שום תשובה עניינית אינה מצויה בפיהם.
קשה להאמין שגדולי התורה הכתיבו על ישיבת מיר את ביטויי הגנאי שנכתבו עליה בעיתון, ושמבקר רוחני או גשמי אישר לכתוב על עדת בני תימן את שנכתב עליהם. וזה רק חלק קטן מהתקלות המרובות מאוד שיצאו תחת ידי העיתון הזה. ואם כן איך נדע מה ציוו גדולי התורה ומה כתבו חבר מרעי העיתון מתוך הכאב בטן שלהם?. מה כתב המבקר ומה כתבה אישתו (המשמשת כעורכת בעיתון וכותבת ומאשרת טקסטים, גם כאלו המוגדרים "השקפתיים")?. מה נכתב מתוך ערכי התורה ומה נכתב בכדי לשרת את האינטרסים של גפני?
ובמקום להאריך בשאלות, עדיף להקשיב לדברי ח"כ הרב אברהם רביץ, מ"דגל התורה" ב"קול חי" שכפוף לאותם רבנים שגפני וביטאונו כפופים. שאומר שהעיתון הוא לא ביטאון "דגל התורה", וביקר בחריפות את הדברים שנכתבו בו. והביטאון השיב לו בתגובה הלקונית, "אנשים מתוך המחנה, האמורים לפעול בכפיפות מוחלטת לגדולי ישראל, מצאו לנכון למתוח ביקורת נגד העיתון, בנושאים בהם הוא פעל ישירות בהוראת מרנן ורבנן שליט"א...לא את כבוד העיתון אנו מבקשים, שהרי הכל נעשה על ידי הוועדה הרוחנית, שהונחו כן על ידי מרנן ורבנן שליט"א, מכיוון שהדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם, גם מאותם גורמים מתוך המחנה, מצאנו לנכון להעמיד דברים על דיוקם, למען כבוד התורה וכבוד שמיים". כנראה שהרב רביץ יודע כיצד פועל העיתון ומהם מניעיו, ולכן הוא לא נרתע והוא ממשיך למתוח את ביקורתו. הוא יודע שאת העימות איתו ועם כל יריביו של גפני, גפני מנהל על גבה של ש"ס. בדבריו לא פגע רביץ בכבוד גדולי ישראל, אלא הוקיע את דרך המלחמה המכוערת של הביטאון, גם אם הוא צודק לדעתו.
גפני הפך את הכסף כאחד מעיקרי התורה, ומתעלם מדעת רבותיו שהתנגדו לתלות של הישיבות בכספי המדינה, וכמו שביטא זאת הרב רביץ בראיון בערב סוכות לעיתון "בקהילה" בהקשר אחר. "לא צריך להגזים בתלות של חיי עולם התורה בתמיכת המדינה מחד, ואין להתייחס לגזירות של המדינה וקיצוץ תמיכה ממשלתית כאסון גדול מדי. זה אולי חשוב אבל לא מפיהם אנו חיים."
ואם לא די בכך, רצוי להאזין לדברים של רבנים ליטאים על הביטאון הזה, לשמוע מה שחושבים עליו ברחוב הליטאי ולקרא את הביקורת הנוקבת שנמתחת עליו בביטאונים, גם של בני תורה ליטאיים, כמו "מסביב לשולחן", "עיר על תילה", "לחושבי שמו" ועוד.
אז לפני שהביטאון מאיים על ש"ס ועל כל מצביעיה שהם יצאו מהקונצנזוס, אם לא יישמעו לדברי גפני והמבקר/ת הרוחנית של ביטאונו, שיבדוק את מצבו בנדון. לא בכדי הם הפכו את הביטאון לחינמון. כי מי מוכן להיות מנוי על עיתון שגפני הוא הקונצנזוס היחיד שלו?
עדיף להיות בקונצנזוס של כל מבוקרי העיתון המונים 99% מהציבור החרדי (החסידים, הספרדים, התימנים, העדה החרדית, ישיבת מיר, משפחות ליטאיות נכבדות, בהם אב"דים וראשי ישיבות ועוד) ולא בקונצנזוס השנאה וההסתה של גפני וחבריו. שהכל יודעים מי הם הכותבים הללו ורמתם הרוחנית, ומה הפרשיות השונות שנכרכו בשמם. (אגב, ממתי להיות בקונצנזוס הפך להיות ערך ביהדות?).
כמה מצער לראות שמושגים נאצלים כמו "דעת תורה", "כבוד התורה", "בני תורה". מונחים המעוררים רטט של קדושה בלב כל יהודי, הפכו להיות לכלי משחק ביד עיתונאים ציניקנים. ולקרני ניגוח כלפי גדולי תורה שרבבי רבבות הולכים לאורם, בידי עסקנים אינטרסנטיים. כיצד בכלל אפשר לבקר גדול בתורה בשם "כבוד התורה", אין תרתי דסתרי גדול יותר. אך בביטאון החינמון "יתד נאמן" הכל יכול להיות, אצלם אין אמצעי שהוא פסול בדרך למטרה, הפסולה עוד יותר.
_________________
מאמר חכם יווני : לא אבקש כבוד, אולם לא אשנאנו. לא בקלון אחפוץ, אך לא אגור ממנו.
