המאמר המלא - אלי ישי
שלום רב,
לאור בקשתם של אלו שאין להם חשבון פייסבוק, מצרף את המאמר המלא שפרסמתי אתמול.
אשמח לקבל הערותיכם.
תומר
לא על ישי לבדו
מזה כשבוע נמצא שר הפנים אלי ישי במרכזו של דיון ציבורי סוער. כמי שמופקד על מערך הכיבוי, ולנוכח מימדי אסון השריפה בכרמל, הקולות ההולכים וגוברים בדרישה להתפטרותו של ישי מובנים בהחלט. לצד זאת, קשה להתעלם מאווירת הבְלִיץ על ישי. הרושם הנוצר הוא כי הלחץ הציבורי המופעל על ישי לשאת באחריות המיניסטריאלית מושפע במידה רבה מחוסר הלגיטימציה לה הוא זוכה על תפקודו הסקטוריאלי כנבחרו של הציבור החרדי. במילים אחרות, אין לשלול את האפשרות כי הזעם הרב המופנה כלפי ישי מקורו ביוזמות מעין 'חוק האברכים' ולאו דווקא בגין חלקו באסון השריפה בכרמל. דיון בתפקודו של ישי כשר האחראי על מערך הכיבוי חייב להיות נקי מכל פניות ושיקולים זרים. המאמר הנוכחי מבקש להציע מסגרת מעט שונה לניתוח האירועים הקשים ובכלל זאת, העמדת אחריותו של ישי במספר מבחנים.
ראשית, למיטב הבנתי, דיון מן הסוג הזה חייב לגלם בתוכו את השאלה האם תביעה דומה להתפטרותו של שר הפנים הייתה נשמעת גם אם האירוע היה מסתיים בשריפה של 50 אלף דונמים של חורש וללא נפגעים בנפש. סביר להניח שלא.
סוגיה נוספת המחייבת בירור היא באיזו מידה איפשרו האמצעים הקיימים להשתלט על השריפה במהלך השעתיים הראשונות להתפרצותה. בהנחה שכוח האדם והציוד הקיים כיום באיגוד הכבאות מספיקים להשתלטות על מוקד שריפה קטן, הרי יש בכך כדי לחזק את הטענה כי ניתן היה להימנע מהתדרדרות של האירוע וכנגזרת מכך, להפחית בהכרח מאחריותו של ישי לתוצאות העגומות ולהשאירה בדרג המקצועי של מערך הכיבוי.
לעניין זה אני מציע מסגרת נוספת, שלישית במספר, לניתוח האירוע הקשה. צוות מומחים שנתבקש לנושא קבע כי מכלול של גורמי אקלים וסביבה הוא שגרם להתפשטות השריפה במהירות העצומה. לפיכך, קיים יסוד סביר להניח כי מערך כיבוי מוטס, גדול ומיומן ככל שיהיה עשוי היה למנוע את הנזק האקולוגי בשעות ובימים שלאחר מכן ואולי אף להציל חלק מהישובים שנפגעו, אך ספק רב אם היה מונע את הפגיעה הקשה בנפש בשעות הראשונות של האירוע. דווקא ההחלטה לשלוח קורס שלם של צוערי שב"ס לפַנות בית מעצר באזור מועד לפורענות הוא שמחייב חקירה מעמיקה. חקירה מאין זו עשויה להוביל דווקא אל המשרד לביטחון פנים כאחראי לתוצאות הקשות.
היבט רביעי, רחב בהרבה, נוגע לסוגיית קצה גבול אחריותו של שר ממונה. דיון בסוגייה זו יעשה באמצעות שני אירועים קשים אחרים. מסקנותיה האישיות של ועדת החקירה ל'אסון המסוקים', נעצרו ברמת מפקד הבסיס אליו השתייכה טייסת היסעורים. לא מפקד חיל האויר, לא הרמטכ"ל, ודאי לא שר הביטחון נמצאו אחראים לאירוע. גם ב'אסון גשר המכביה' הסתפק בית המשפט בהרשעתם של המהנדס והקבלנים ולא כלל המלצות אישיות כנגד שר החינוך, התרבות והספורט. אירועים נוספים כגון 'אסון השייטת' ותאונת הרכבת בשרון אף הם לא גררו המלצות כנגד השר האחראי מה שמחזק עוד יותר את סימן השאלה סביב אחריותו האישית של ישי.
היבט אחרון המחייב התייחסות היא התנהלותם של כל קודמיו של ישי בתפקיד. אמנם, האירוע התרחש ב'משמרת' של ישי, אך באותה מידה עלול היה להתרחש תחת ידיהם של כל אחד משרי הפנים הקודמים. אם ישי יאלץ לשלם בראשו מן הראוי הוא כי גם קודמיו בתפקיד, בין אם נושאים עדיין במשרה ציבורית ובין אם לאו, ישלמו בראשם. לשיטתי, אין להתייחס אל עומק הרשלנות על-פי גישה תוצאתנית המביאה בחשבון את מספר הנפגעים. אסונות עלולים להתרחש גם בהיעדר רשלנות ברורה ואילו מנגד, רשלנות חד-משמעית לא בהכרח תסתיים באסון. אם אכן מדובר בהתנהלות רשלנית של השר הממונה הרי מדובר בהתנהלות רשלנית כוללת של כל קודמיו ללא קשר לתוצאות הטראגיות.
אבל האחריות היא לא רק שלהם, אלא גם של כל אותם חברים בממשלת שרון הראשונה אשר איפשרו את ביטולו של הסיוע המוטס ושל כל יתר חברי הממשלות שכוננו מאז ולקחו חלק, בין במישרין בין בעקיפין, באזלת היד והתמוססות בעיותיו האקוטיות של מערך הכיבוי. התביעות להתפטרותו של ישי היו נכונות לו התברר כי חמשת שרי הפנים אשר כיהנו בתפקיד במהלך שש השנים שקדמו למועד כניסתו לתפקיד, הנהיגו מערך כיבוי ראוי ומקצועי וזה בוטל על ידי ישי או בהמלצתו מיד עם כניסתו לתפקיד. ספק גדול אם כך אכן קרה.
שיהיה ברור, ישי אינו נקי מאחריות. הוא השר אליו כפוף מערך הכבאות והוא יידרש לתת הסברים כמו כל אחד אחר. ישי יצטרך להוכיח כי עשה כל שביכולתו למנוע את ביטול הסיוע האוירי בתקופת ממשלת שרון. ישי יצטרך להוכיח כי לא הסתפק בניהול המאבק להגדלת תקצוב מערך הכיבוי כפי שהוא טוען, אלא וידא כי תקציבים אלו אכן הועברו ויותר מכך, כי התקציבים אכן שימשו את אותן מטרות להם יועדו. אגב, העובדה שתוספת התקציב הועברה זה מכבר בעקבות דו"ח מבקר המדינה דווקא מצביעה על חיוניותו של מוסד מבקר המדינה ולא על נסיונו של ישי לחמוק מאחריותו. לו התברר כי ישי העביר בחטף את סכומי ההקצבות בבוקר שלאחר האסון, או אז היה מדובר באירוע חמור.
ישי אינו נקי מאחריות גם לעניין האירוע הנקודתי, שכן היה עליו לזנק מיד עם תחילתו אל החפ"ק המאולתר ולא לזוז משם עד לסיומו הרשמי. נוכחותו הייתה מחוייבת גם במהלך השבת. בפן התקשורתי-תדמיתי ישי ביצע שורה של טעויות ודווקא הן אלו שהסבו לו את הנזק הגדול. הזדרזותו כשר הממונה להמליץ על הקמת ועדת חקירה יצרה את הרושם (גם אם בפועל לא התכוון לכך) כאילו מבקש הוא להרחיק את האחריות מעליו. עיתוי ההכרזה, בעיצומה של המערכה, יצר אף הוא אפקט שלילי וכמוהו אמירות המגלמות בתוכן את ההיבט העדתי-מפלגתי כמו זו שנשמעה מכיוונו של השר יעקב מרגי.
לבסוף, הישארותו של ישי בתפקיד נכונה גם בהיבט התפקודי של מערך הכיבוי ומתוך ראייה עתידית. תוצאותיו הקשות של האירוע ירבצו עוד זמן רב על כתפיו של ישי. הדעת נותנת כי מעתה ואילך ישי יפעל לשיקום יסודי של מערך הכיבוי. הוא יעשה זאת מתוך חשש להִישַנות של מקרה דומה עוד בתקופת כהונתו ומתוך רצון לנקות, ולו במעט, את אחריותו מהאירוע הנוכחי. כניסתו לתפקיד של שר חדש במקומו של ישי עלולה למוסס פעם נוספת את חשיבות הנושא. לעולם, שר חדש יוכל לנופף בטענה שהאסון לא התרחש תחתיו. די לו לאותו שר חדש להנהיג שינוי קטן ושולי במערך הכיבוי כדי להתהדר בכך שחולל רפורמה מרחיקת לכת במנגנון המרושל אשר קיבל לידיו ממילא.
* הכותב הינו תלמיד מחקר מקדים במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.
 |
|
|
