דברי אמת וצדק

דברי אמת וצדק

שאלה: לאחרונה יצא לאור קונטרס בשם יושר דברי אמת ובו כמה ענינים שמנסים להצדיק הריסת שם מרן רבי ר' שלמה מבאבוב זצ"ל ומה שעבד למעלה חמשים שנה על שלום ואהבת אחים בין הקהלות החרדיות ופרט בין כל תלמידיו וחסידים מובהקים, האם אכן הי' זה רצונו ורצון בנו הה"צ ר' נפתלי זצ"ל שלמען כבודו הם לוחמים, שיהי' לוחמים כ"כ בני איש אחד אודות כבוד ונכסים גשמיים.

תשובה  והנה חוץ ממה שנעשה חילול השם להשם באבוב באופן נורא להפיצם בקרב ישראל שהוא דבר מיותר ומה לאנשים ברחוב עם סכסוך של כבוד ודומיהם, והנה בשורות אלו ננסה להשיג ההשערות המובאים שם ואני מדגיש השערות של מחברו כי בהלכה ולמחלוקת אין כדי להכניס את הראש ורק במציאות ואכן זאת היה המציאות ואני מדגיש פה שהמטרה הוא לסתור ההשערות ולפורר דברי רוח  ועוד דבר ידוע שנשתמשים בו בתמידית האם אין אתה רוצה שישאר זכר מר' נפתלטשע חוץ ממה שאין זה מתיר להרוס מה שבנה רבינו מהר"ש השאלה נעשה למסובך יותר שבעצם היה ר' נפתל'טשי יהודי שאף אחד לא הסתכל לצדו עד כ"ט תמוז וכמעט לא היה מי שניסה לעזור לו כולל חתניו היקרים שכ"כ מדמים עכשיו ללחום על כבודו מה שקשה לי הוא למה לא דאגו חתניו משך ימי חייו שלא יהי' חולה מיום ליום, אין אני רוצה ליכנס להלכה וזאת למודעי שלא לשם מחלוקת באתי ורק להעלות מציאות הדברים ואין לזה שום שכל שתלמידי מרן מהר"ש זי"ע ילכו להתפרד בראש כל חוצות לחלוק ולהתפלג.

   והנני בזה לצד א' המוכנה בשם רמ"ד היתכן זאת שאם מכתירים את עצמם למנהיגי וממלאי מקום תלמידי הבעש"ט זי"ע ובראשם מרן הדברי חיים ששמים לעצמם למטרה לעשות ענינים  כאלו ולעסוק בביקורים יום וליל לא ישבותו, בימי קדם לא ידעו יותר מלישב וללמוד יומם ולילה ורבותינו הקדושי עלניונים שעברו את שנות המלחמה הנוראה בשנת ת"ש תש"ה ואחרי כל הזעם בדמים תרתי משמע עמלו יום ולילה זה חמשים שנה עד שראו פירותיהם בעיניהם ומהרסים כל חלק טוב עד שלא נשאר כלום אך ורק לזכות בקצת כבוד שזה חיי שעה שהוא כחלום יעוף איך מרהיבים ת"ח לילך כ"כ אחר תאותיהם לזכות לקצת כבוד ולהשחית את השם באבוב שהיה סמל של קדושה וטהרה אהבה לכל איש מישראל שלום ושלוה בארמנותיך ובלי טיפת רחמנות הורסים הכל לזכות לספק את התאות עצמי, ובשנת תש"ה כשהבוכ"ע השאיר מספר מצומצם של רועים נאמנים כמו מרן מהר"ש זצ"ל שכמו נתגלגלו בעודם בגופם לחיים שונים כאן בארצות הברית ולא אבד עשתונותיו וגם בנו אחר שבא לכאן בשנת תש"י שבאו מחיים אחרים לגמרי מארץ גאליציא איפה שגם הם ישבו על התורה והעבודה במסירת נפש

   לא יכולתי לעצור להעלות מילים הללו אחר שברוב כל חוצות נבזה שמו על הדף הראשון צורתו הקדושה של קודש הקדשים מרן מהר"ש שישמש כפרסומת לקונטרס המחלוקת בקהלתם אל תחד כבודי נתקיים במלוא מובן המילה רח"ל ועל זה יאמר גדולה מיתת צדיקים יותר משריפת בית אלקינו ששניהם נשרפו מחמת שנאת חנם ועוד לא למדו לקח.

   וכמו שהיה בהעיירה באבוב בגאליציא שמספר הדרים שם הי' לכל היותר שני מאות יהודים  והרב דמתא מרן  מהר"ש ניהל שם ישיבתו במסי"נ ולא ידעו מדבר אחר, היום מחפשים ומעונינים בכמה דברים האחד מהם שהוא עיקר עיסוקם הוא  כנ"ל ועוד מחלקים שררות לכל בני משפחתם היתכן שנוכל לדונם לכף זכות בשלמא אם הי' כוונתיהם לש"ש אבל בדרך כזו שלוקחים הכל לעצמם משמע שרק בזה הם מעונינים לעוד ועוד ועוד כבוד  ורק לצורך עצמם דורשים, ובכל מקום שיכולים לקבל כבוד כבר נמצאים שם ואין נפק"מ באיזה אופן הם מיד נמצאים שם וממש גורם חלישות הדעת איך יכול אני לסמוך על בן אדם כזה עם כל הרוחניות והמצב ממה שנשאר מההרגשה של עדינות וענות חן שאין בנמצא  ולמסקנא דמילתא למה זה מגיע לרבינו מבאבוב וכעת נגיע להנקודות קרשים בההשערות הילדותים.

   אם היה רמ"ד מתבונן יחד עם כותב הפשקוויל בכל רחבי ניו יארק בעת שהיה חמיו מסתובב עצמו בלי ראש שהיה מסתובב בכל הבאנקים בלי שום ליווי כמו שלאק על אף שהיה כבר עשרים שנה לאחר גיל הפענסיע היה מגיע לו לכה"פ שיכבדו אותו כמו שכל אחד יעמוד על רגליו בשעה שנכנס לביהמ"ד מה שחוץ מיחידים בודדים אף פעם אף אחד אף פעם לא נעמד לכבודו ולמשל סאטמער היו בני הרבי מקבלים יותר כבוד עוד בשנות המ'םס יותר כבוד מר' נפתלטשע זצ"ל בשנתו ה 65 בשנת תשנ"ט הוא היה שברי כלים שבאמת היו חושבים שאביו יאריך ימים יותר ממנו (ולטעם זה היו דורשים שאחיו יכהן ברב הצעיר והמבין יבין) וביום שישב בצדיק הנ"ל על כסא אביו היה לו כוחות של יהודי בן תשעים ותשע ואכן כיהן אך שנים בודדים ושנה אחד היה חולה מסוכן אחר שסחבוהו למדינת הים למסיבה של נגיד אחד, אף אחד אינו אשם בכך רק חסידי באבוב בעצמם, וכעת נא להסביר לנו למה לא היה רמ"ד ביכלתו גם אז להשתדל שיצא לאור קונטרס שיבהיר איך אנו נראים ויבהיר לאנ"ש לאיזה מדריגה הגענו שנותנים להרה"צ ר' נפתלשע זצ"ל להיות יותר חולה מיום ליום ובפרט משתומים אני איפה נעלמו  המדות הטובות שהשתיל רבינו הזקן ובפרט מדת הכרת הטוב המדות שהשתיל בנו מרן למעלה מחמשים שנה שיגע בכל כוחו להשריש מדת הכרת הטוב שלא היה בנמצא ליהודי שדאג לכל צרכי גשמיות של המוסדות איפה שאתם ובניכם נתחנכו על טהרת הקודש, מי היה זה שלא פספס אף פעם לדרוש בשלום כלאחד מחסידי אביו שלא ראה איזה זמן ולא סיבת הדבר להיותו יהודי נשוא פנים לא לא ברם כיום מיד עושים חשבון מה שיוכלו להנות מכספו  ברם אם אין אתה שוה השימוש אין הם גורסים אותם אפילו בשלום עליכם קט.

                                  האם לזה אתם קוראים ממלא מקום.

כעת נגיע לענות על שאלת בעל היישר וז"ל

בענין מה שביקש ל. ל. ממרן מהר"נ זצ"ל ביום המר ר"ח אב....

    ולדידך אני פונה האם אתה חושב שזכרונותינו כה קצרות ותחליט מה שנזכור לא ולא, כעת הכה בקדקדך ותנסה להזכר האמת כולו ולא רק מה שמתחשק לך, הישמע כזו, וכעת האין אתה זוכה איך שהיה מצב הרה"צ ר' נפתלטשע בשנות תשנ"ז או נ"ח איפה הייתם אז, אם זה רצונכם אזכיר אתכם אם היה זה בקיץ אחד שסבל התקף לב חזק ושכב באין אונים כמה ימים בבית חולים והיה זה סוד ואם היה כשהיה  נודד אל הבאנקים עד זקנה איפה הייתם אז שהיה פלא לראות אדם מכובד כמוהו עומד בהבאנק אז כנראה לא היה אז זמן בשבילו אכן מצבו של רבינו ער"פ תשנ"ח מאז הנפילה לא היה טוב אבל עוד פחות טוב היה מצבו של בנו שהתדרדר יותר מיום ליום מי שהתבונן בו, איפה היו אז כל הממון שעף היום איפה שאתם נמצאים איפה כל הממון שהיו צריכים לבשר לו ביום אחד בתחלת החולי ועוד היה אתנו היום בזה"ל: ר' נפתלטשע איר ווייסט בן ציון דאננער האט מקבל געווען אויף זיך און אויך יענער און יענער און מ'האט אויסגעצאהלט אלע חובות, ווייל מ'שעצט אייך און מרימט אייך חסידי באבוב איבער'ן כדור הארץ ווי ס'איז דא באבאווער מוסד, מוסדות פון תורה פון יר"ש וואס אייער פאטער האט זיך מוסר נפש געווען נאך די מלחמה וואס ווער נאך ווי איר ווייסט, און איר האט עס אונטער געהאלטן און אייער באנעמונג די אלע יאהרן איז געווען מוסטערהאפטיג, און יעצט אויף אייער עלטערע יאהרן און געקומען די צייט צו קענען זיצן און און שעפן נחת און לערנען מיט הרחבת הדעת אזוי ווי ס'איז די דרך העולם אז נאך אזויפיל אפפלאגענישן קען מען זיך אביסל ערלויבן און הנאה האבן, ברם לדאבון כולנו לא הגיע לו רק נזכרו בו כמה שעות לפני שנפל ליל ר"ח אב תש"ס המצב היה קשה כ"כ  שהיה בלי ראש לא הבין מה רוצים הימנו איפה היו עד עתה ברם מכיון שהיו נצרכים לרבי פנו אליו אבל מקודם לא הי' תשוקה לעזור לו ולכן היה שבור איפה היה התשוקה ליהודי הזה לפני כן רק כשצריכים רבי נזכרים בו ובאו לקחת אותו ועוד זאת איפה היו חתניו עד אז מעוניין מאוד וכמו שהתבטא לר' מ.ק. עם בת צחוק קל יום אחד אחרי שקם מהשבעה על אביו הקדוש קוק מ'האט מיר געברענגט גאלדענע ציין בערשטלעך, וכלומר מה זה צריך להיות, והאם דאגתם פעם בשבילי למה לי כעת להשתמש בכלים מזהב, הסכת וראו מה שעשו אתו היפלא שלא היה מעוניין בהרעביסטעווע שהיה הכל שקר מעיקרא וכעת איפה הם הממון הרב שממשיכים לקנות בלי הרף שהיה יכולין לשלם פי ארבע או יותר מהחובות שנחלה מהם והוא בושה להתבונן  להיות חסיד באבוב ברחוב הוא חרפה והושה אחר שרבותינו נתנו מה שהיה להם והקריבו נפשם שיהי' הכל ע"ד השלום וכעת המדובר אודות באבוב הוא תמיד נושא מחלוקת האם זה יושר כלפי מרן זצ"ל, ששניהם עשו הכל להתרחק ממחלוקת ומדות מגונות ועבדו כ"כ קשה להשתיל בהם מדות טובות ושיכנס לפנימיותם וזה הדרך שלקחו לעצמם האם זה ראוי, הדבר היחידיי הנשאר הוא לראות כעשרים גבאים מסתובבים ממקום למקום ומעיר לעיר וממדינה למדינה.

   והנה שמעתי מעד נאמן שבהיות הרה"צ ר' נפתלי זצ"ל באוטו ליל ר"ח אב בדרך לבית החולים וירדו מעיניו דמעות אמר בזה"ל: איך וועל אלעס טון צו פארמיידן מחלוקת...

   וכעת לנסות להבין מה של.ל. כיוון, אכן כן מכיון שמצבו של הממלא מקום היה קשה כ"כ והאח הצעיר רוצה לקחת האחריות לשאת בעול ומוחל הכל אך שיוכל למלאות מקום אביו במלואו ברם אחר המאה ועשרים הכל יהי' חוזר לאחיו וכל אחד הבין שהכוונה הוא מתי שיקרה או בתוך כמה חדשים או כמה שנים יהי' אוטומטי ממלא מקומו כמו שהי' בן, וחוץ ממה שאף אחד  לא חשב בפשטות שרמ"ד יהי' הרבי, מעודו היה אברך יקר ות"ח אבל להיות מנהיג של אלפים מאן דכר שמי' ולזה צריך קצת רגילות וחינוך מיוחד  ממילא אם היה כל שניו מקורב מאוד עם חמיו ומלווהו לכל מקום והיה ממש לא זזה ידו מתוך ידו והיה לומד עצמו איך להיות עוסק בצרכי ציבור היה יכולים לחשוב כן, ואכן האם היה כך? לא, ואם כן היה כך היו יכולים לחשוב שרצונו שיהי' ממלא מקומו והיה נעשה לפשטות שהוא הוא מי שהוא רוצה שיסמכו עליו בבוא היום ברם בכלל לא היה כן וד"ל, והעולה על כולנה שר' נפתלטשע זצ"ל אף לא הסכים להכין צוואה כזו שהבין שהתנאי שריר וקיים שאחיו הצעיר היה בדעתו שמינוי רב הצעיר פירושו ממלא מקום ושחלקו בהנהגת החצר חוזר אליו לגמרי אחר שנותיו מתי שיהי' ואפילו שהיה חי בנס ארבעים שנה לא היה מתחרט ולא היה נשתנה וכעת ננסה להבין איך שמנסים לפתות אנשים שבזמן ההוא חשבו כך וכעת יחשבו כך ועוד זאת יהי' מי שיהי' איש מהמון עם שהיו שואלין אותו לתומו הזמן כהונתו מי אתה חושב שיהי' הבאבאווער רבי לאחר מוע"ש מיד היה עונה ר' בן ציון הרב הצעיר, ועוד זאת צריך לזכור ששניהם הכתירו יחד לפני אלפים ורבבות, וממש היה לפשטות.

   והנה כותב שם בזה"ל: שמרן מהרנץ אמר שהסיבה שהסכים לתואר רב הצעיר היה רק משום כבוד ולא שום משרה (וכעת שמעו שבירך גם לחיים על זה שאביו התבטא אליו שזה רצונו)

    התירוץ על זה הוא ג"כ פשוט מאוד כמו שידוע לכולם היה ר' נפתלטשע וותרן עד אין שיעור והבין היטב מאוד מה פירוש התמנות אחיו וידע שאם היה אומר האמת הי' סכנות נפשות ברם רצה למנוע מחלוקת כנ"ל וכלשונו הקדוש איך וועל אלעס טוהן.

   מה היה עושה מהר"ש אתם שואלים: כמדומני שהשאלה היה צריך להיות מה אנו עושים למרן מהר"ש, ואענה לכם בפשטות, בכל אופן שהוא היה עוזב את באבוב ובורח: והיה צועק עבודתי משך כל חיי כמה בושות נחלתי וכמה חרפות לא הייתי עושה מהם עסק הכל למען שלא יהי' לי שייכות לאבק מחלוקת ואתם תלמידי כ"כ בקלות עזבתם דרכי לקצת כבוד למה.

   אתם כותבים שהתבטא... שניהם ראוי לאותה איצטלא, אם כן מודים אתם שהיה סובר כן וידע ממדריגות הנעלות של בנו הגדול  מ"מ השווה בניו שזה היה כוונתו שימלאו מקומו ולאו דוקא בהתבטאותיו אך גם אם מתבוננים בהכיבודים רואים שכיבד שני בניו באופן דומה מאוד בפרט כשהיה ביקורים רשמיים במעמד אלפים הקפיד ששני בניו ישבו משני צידיו ולמה שיהי' אפילו הוה אמינא שר' נפתלטשע לא הבין שזה היה רצון קדשו של אביו שהיה לו תשוקה למלאותו במלואו תמיד בחיים ואף לאחר מותו ובשביל כן בשום אופן לא רצה לחתום על צוואה מוכנה שרצו שיחתום שכאמור הרגיש שאין זה הדבר הנכון וכמו שהסכים לאחיו הצעיר ולשליחו.

   וכעת כל המחלוקת שמנהלים אינו לפי רוחו ולעתיד לבא ג"כ לא ירצה שיהי' לאלו המנהלים המחלוקת שייכות עמו.

   ולהראות כמה כל רצון נפשו של ר' נפתלשטע היה רק למנוע מחלוקת ולפסוע בעקבות אביו הקדוש אז להודי ידוע שבענותנותו הדגולה הציע אז בעת ההוא שלא יהי' רביסטעווע (וכאמור לעיל לא היה מעוניין בזה) רק היהודי הזה בענותנותו הנפלאה הציע שבכל שבת ינהל אחד מחתני אביו ואחיו את השבת החל מליל שבת עד שלש סעודות והכל יתנהל יפה כמו מקדם, כעת ברצוני לדעת מה הי' רמ"ד וגיסו דורשים אז ביום י"ד אדר ומה שהיו עונים למצב כזה, האם היו מצטרפים  עד שהגיע תורם לנהל שבת אחד במקום חותנם? ובאבוב היה נשאר יפה בלי אף מחלוקת לפי  רצון קדשו של רבינו ובנו זצ"ל והיה ממשיך להיות מקום מכובד ולא רק להתעסק עם תוארי כבוד או האם היו מסתלקים מבאבוב והיו עושים לעצמם רביסטעווע בפני עצמם וכמו שרמ"ד בעצמו התבטא כמה וכמה פעמים בחייו של חותנו שלאחר המאה ועשרים יעשה ביהמ"ד בפני עצמו ולא ישאר להיות נכנע לדודו וכמו שהכין בנו הגדול הרב ר' יוסל שליט"א בית המדרש  שלא עלה בדעת אף אחד ולא היה לאחד הוה אמינא שיזה בהשררה.

   רואים בבירור שזה הכל בשקר יסודו שאף פעם לא חשבו שיהי' שלהם וכעת רואים בעליל ויכולין להבין מה שכתבו שעוד לא נשמע כזו שרב עיירה ישאיר רבנות לאחד שלא מבניו שכאמור אתם בעצמכם טוענים שאחד מהעיקר סיבות שהתיישבתם לישב אצל דין תורה הוא הביג מאני בלע"ז הכסף והשוי' של הקרקעות בסכום  90 מילין דאלער היעלה על הדעת היתכן זאת האם אין לכם שום בושה מה שעמל ויגע מרן רבינו ובנו הקדוש כמה דמים תרתי משמע השקיעו בהמוסדות שלהם, ועשיתם סקאנדאלן הכל לצורך ממון כי חסידים ממילא ילכו איפה שהם רוצים והייתם יכולים לעזוב מבלי מחלוקת ומבלי לטמא את השם באבוב ברם היצר של מחלוקת משך הרבה כסף ויש מספיק תורמים ברם איך תוכלו להסתכל למרן מהר"ש בעינים בעת תחיית המתים מה שהשתמשתם לצורככם עם השם באבוב מה שלא היה כן אם הייתם עוזבים  אף אחד לא היה יכול לטעון טענת ברם עם דם קר כ"כ להרוס הכל לסיבה אחד.

   בשביל כן אכן לא היה ברצון חותנתכם להיות לו שום חלק במחלוקת שמביא חורבן נורא והייתם יכולים לבנות קהלה חדשה בלי להרוס קהלה אחרת ובלי להגרר אחרי עצת היצר שיהי' חולקים ברחובות ובשווקים באופן כזה ובפרט עם הכסף שנמצא כבר באמתחתם הייתם יכולים לבנות חמשה היכלי באבוב.

   וכעת אם אכן היה קורה שבכל שבת היה אחד מנהל השבת בבאבוב ולאחר פטירתו היו כל הגיסים מסכימים אכן גיסנו הגדול וויתר על הרבנות ברם להבחל"ח גיסנו בנו של הרב הזקן זצ"ל שלכבוד בית באבוב ראוי שישב על כסא אביו מה הייתם אומרים לזה האם היה לכם אז ג"כ הוה אמינא אחד שחתנו הם הם שצריכים לישב על כסאו האם היו יכולין לטעון איזה טענה לא! ובאם נלך בדרך זה נבין היטב אם היה הה"ק ר' נפתלטשע ברצונו להתחלק עם הירושה שוה בשוה אך לא כן כי במציאות לא רצה לחתום על שום צוואה שהכין לו ש. ש. איך מרהיבים לגרום למחלוקת פי כמה. ווי אזוי נעמט מען די העזה צו מאכן אסאך אסאך א גרעסערע מחלוקת , דאס זענען תלמידים פון מרן מהר"ש? ניין איר האט שוין לאנג פארגעסן פון זיינע דרכים.     

    

   וכעת הבה להתבונן בההשערות המוזרות מקונטרס הנ"ל

   והנה מעתה אחר שיצאנו לדון דבר חדש מתמוטט כל הבנין שלכם האחד דרואים בעליל שמחשבתו של הה"ק מהרנ"ץ כלל לא היה להיות דואג ומיצר על עתידות וצרכי בנותיו ובעליהם אלא על המלוכה שבנה אביו הקדוש בדמים תרתי משמע ויחד אתו עמו זכו לראות בהתחדשות ציון ואיך יעלה על לב אחד שכל הילוך מחשבתו היה לצורכי ביתו, ומה גם שעל אף שהיה חלש כ"כ היה לו כח די להתנגד לחתום את המשך האמדורו"ת לחתנו כרצון משמשו והתבטא בלשון קדשו עס וועט סיי ווי זיין ווי די באשעפער וויל, ואכן כך היה רצון קדשו של אביו המהר"ש שכ"כ הקפיד כל ימי חייו בלתי לנסוג אף כל שהוא ממה שהיה רצון קדשו וכנראה הבין שרצונו היה שבנו השני יהי' ממשיך השלשלשת בהיות שכבר היה לעת זקנתו בעת פטירת אביו והיה בן שבעים וחולה מאוד, והשנית שבעצמם הודו שהתבטא מהר"ש על שני בניו לכמה עסקנים שניהם ראוי לאותה איצטלא מה צריך יותר מזה, וכל מי שדרך על מפתן בית באבוב יודע שכל דרך החינוך שחנך מרן בנו השני היה על דרך שידע להיות איך מנהיג ישראל וכמו שהמשמשים בקודש יכולין להעיד בכל פעם שהיה אסיפה בבית רבינו והיה נוכח שם בנו הגדול של רבינו צוה לקרות לבנו הקטן שידע איך לשאת וליתן בכבוד ראש בענינים הנוגעים להכלל, וכנ"ל אחר שראינו הילוך מחשבתו שהיה מוכן לוותר על הרעביסטעווע ולהתחלק עם גיסיו ואחיו ושכל אחד ינהל שבת אחד אז אין כאן מקום כלל ועיקר לירושת חתניו, ומה גם שרואין בעליל שרצון קדשו של המהר"ש היה שבנו השני ג"כ ינהל עדת מרעיתו ואכן מאת ה' היתה זאת וכלשון קדשו עס וועט סייווי זיין ווי די באשעפער וויל, ומעתה נפל ההשערה שלהם בקונטרס היעלה על הדעת שאב לא ירצה להוריש לבניו, והתירוץ על זה הוא אכן לא היה לו מה להוריש כי לא הסתכל על חסידות באבוב בעינים גשמיות וכהזדמנות להרוויח הרבה נכסי דלא ניידי אלא ראה את זה כמשכון קדוש בידיו מאביו, וכסף להוריש בודאי לא היה לו וע"כ היה מוכן אף להתחלק עם כל אחיו ולא עלה לו ואף התנגד לחתום על כל שטר שהוא יהי' מה שיהי', ומעתה אחד מטענתם העיקרים הוא למה שאין מסכימים לחלק את באבוב, ואכן הני הדברים שדיברנו שבעיניכם לא היה שווה מספיק העמל של הרב ז"ל משך חמשים שנה והייתם מוכנים מיד לשבור הכל ולעשות מחלוקת מה שלא היה רצונו של המהרנ"ץ בשום פנים ואופן כנ"ל ובכל מחיר ולאף אחד לא היה אכפת כאמור אם היה עושה רעביסטעווע בפני עצמו.

   ומעתה אחר שנתמוטטו כל השערתכם אחד אחד שעליהם בניתם דבריכם בכדי לשחק זכרונותינו נשיב לכל השאלות שהעליתם שקר הוא מיסודו ובזה הוחלנו:

   אתם כותבים ואמנם אנחנו ניסיו וקיוינו וכו'


      והנה כל הרואה שורות דלעיל נשתומם איך יכול בר דעת לכתוב כן כאילו היה איזה חטיפה וכאילו נחטפו משכונות בסך הכל עזבו כמה אנשים הביהכנ"ס ומה שסך הכל קרה הוא שבליל י"ג אדר הכריז הדיין של הקהילה  ואמר שרצון קדשו של חתנו היה שגיסו ימלא מקומו וכאמור לא היה שום צוואה מהנפטר  ומאחר ששני זרים ניסוי להתיישב על כסא הרב כשנכנס לביהמ"ד הכריחוהו לעמוד משם.

אתם כותבים מי שהוחזק לרב בעיר כו'  

   והנה בעצמכם מודים אתם שמי שהוחזק לרב אין להוריד מגדולתו והנה מה ההו"א שבנידון דידן החזיק הרב כיום בהתמנות רב הצעיר ומה גם מהענין של הקרייזער רב זצ"ל שאחר שנסתלק רצו בניו של הרה"ק משינאווא בחזרה הרבנות ולפי מה שהבאתם מדברי הרמ"א איך עלה על לבם לעשות כן אלא מוכח מזה שהדבר אינו פשוט כ"כ כמו שאתם מנסים לציירו.

   ומה שלטענתכם התואר רב הצעיר בבאבוב אין לו משמעות כי אך לפני שבעים שנה היה רב הצעיר בבאבוב וכשהסכים שאחיו יכהן ידע היטב מה פירושו.

   
   מה שאתם כותבים וממילא אין ספק שבמצב כזה כו'    

    ואכן צודקים אתם בזה כי זה דמיונות שלכם לא כן היתה השקפתו של המהרנ"ץ על הרבנות בבאבוב כלל וכלל לא שררא ולא ממון רק אצלכם.

    מה שאתם כותבים ונחוץ להדגיש כו' 


   אין כאן שום סילוף אלא כנ"ל כמו שהיה אצל הקרייזער רב ובפרט כאן בנידן דידן הלא אמר בפירוש שיעשה הכל שלא יהי' מחלוקת ומה שעשה ברור כיום ועוד שלא הסכים לחתום על הצוואה שהכינו כותבי הקונטרס.

    רתם כותבים: שאלה ברצוני לשאול אתכם שאלה יסודית כו'

   האם אין לכם שום כבוד עצמי ושם כבוד בית רבכם לכתוב כאילו היה נער מן השוק האי גאון וקדוש  החינוך שחנך בנו הצעיר היה חינוך שישהי' לו כשרונות בהנהגה, ומאת ד' היתה זאת שיכהן כלשונו של המהרנ"ץ עס וועט סייווי זיין ווי די באשעפער וויל.

   אתם כותבים שאלה מה רצה וחשב מרן מהר"ש עבור בנו השני כו'

   האם אתם הבי"ד של מעלה ודנים בענין בן שני של הרבי מבאבוב מה לך לרמוס חצרי ולשים ללעג ולקלס בנו של המהר"ש כאילו נצרך לסיוע שלכם והשאלה צריך להיות איפכא האם חתנו של בנו שלא הראה אליו חביבות כלל ואף פעם אחד ברבים האם עליו חשב שימשיך "בדרכו".

   אכן נודע הדבר אצליכם הכל הוא רק ענין של כסף ומינויים שלסיבה זו הלכתם לבי"ד כמו שהתבטא אחד מטובי קהלתכם שיש נכסי דלא ניידי של 90 מיליון וחבל לאבד את זה תתביישו לכם.

  אתם כותבים שאלה אבל האם בכלל יתכן לומר כו'
 
   שאלה האם חשב משה רבינו בשעה שירד מן ההר שיראה את העגל הזהב, רק שוטה וטיפש יכול להעלות דברים כאלו על הכתב האם יכול אחד לחשוב שבשביל זה מסר נפשו ברוב עמל ויגיעה לבנות ממלכה של תורה וחסידות בכדי שלשני בנש"ק יהי' די והותר כבור וממון ולשבור את הכל ולנסות להרוויח כמה שיותר נכסים.

   אתם כותבים שאלה וכי לא הובאו בבי"ד עדות ששמעו כו'
התשובה על החיכא וטלילא הלז נמצא לעיל.

   אתם כותבים שאלה אבל מה היה רצונו של המהרנ"ץ כו'    

   אכן כך לאחר כל המעשיות לא נותר אצלכם ולו חתימה אחת של חמיו של הני תרי שרצונו שימלאו מקומו וכמו שפירטנו דברינו לעיל הרהבתם לשבור את בית באבוב והכל למען השערה מה שלא היה מציאות הדברים שהוכח פעם אחר פעם שהיה מוכן לעשות הכל שלא יהי' מחלוקת.

     אתם כותבים שאלה: אחרי פטירת מהר"ש הפטירה האם לא אמרו למהרנ"ץ שרצונאביו היה שאחריו ימלא בנו הצעיר     

   עוד לפני הפטירה בעת שהביאו את המהרנ"ץ באוטו במהירות היה כבר ממש לפני הפטירה התבטא  איך וועל אלעס טוהן ס'זאל נישט זיין קיין מחלוקת וזה היה בראש מעייניו.   

   אתם כותבים ובאמת באופן טבעי לא קיבל הרב הצעיר שום כו'   

    איפה היו החתנים היקרים בעת שנעשה חולה יותר ויותר החל לפני שמונה עשר שנים אף פעם לא שמעו שישעו ויעזרו בעניניו, רק כשקיבל הרעביסטעווע באופן שקיבל נזכרו והכינו את עצמם לקראת הבאות.

   אתם כותבים בקרב המחנה שלכם כמעט שאין אומר תהלים כו'          

   כעת אחר כל השטיות והבלים יכול כל אחד להבין למה באתם לידי מסקנא שאנחנו הבינו כבר מזמן שהיה אך ענין זמני וכמו שהבין בעצמו והיה מוכן לוותר הכל למען השלום ההיפוך מהדרך שנקטתם "ובפרט ובעיקר בעת חליו בשנה האחרונה לחייו", סליחה טעות היא בידכם בזכרוני מונח שהיה חולה חמש עשרה שנה ונעשה בכל יום יותר גרוע איפה הייתם למה נזכרתם רק בשנה האחרונה כמדומה שאם הייתם נזכרים קצת לפני כן היה עוד בין החיים, האם אין אתם מסכימים אתי? "כאשר  בקרב חסידי באבוב כו' גם זלזול וקרירות, אכן הגבאים מצד שלכם אף פעם לא השתתפו בתהלים אך בקרירות וזלזול והאם שייך להיות יגון ואנחה משך שנים, וכל אלו המאות רבות שהצטרפו לנסיעה השטותיות שלכם עם המהרנ"ץ היה זלזול או שאתם זלזתם לסחוב אדם חלש וכאוב וכעבור שתי חדשים נפל למשכב שממנה לא שב לעולם הכל בעבור כסף.

  אתם כותבים השיא היה וכו'       

   אמנם כן במקום להיות שרוי באבל וצער ביו"ט ראוי לשמוח ולהלל לשם ה' ואף פעם לא היה זה עוולה מצד חסידים שיתאספו בהשטיבל לשיר זמירות ולרקוד האם היה איזה דרשה נגד האח האם הלבישו לו טלית ונתנו קוויטלעך, אך מה שכן ראו ההנהגה שאגר בקרבו וראה אחריות המוטלת עליו לשבת בשבת אחים עם תלמידי אביו ואחיו שהי' שרוי בצער.

   אף אחד לא קיבל את החתנים כבעלי בתים אלא ההיפוך נכון במעמד אלופי אלפי ישראל ר"ח אב הוכרז בנשימה אחת ע"י הראש הקהל שבני רבינו הם ממלאים מקומו עד ביאת הגואל.

   ולמסקנא דמילתא מי שהתרחק ממחלוקה זו אשרי לו ואשרי חלקו ובטוח שיהי' במחיצתו בישיבתו כמו שהובא במאמרי חז"ל הרודף אחר השלום זוכה לבוא במחימצו של אהרן בצלא של הראש הישיבה מרן מהר"ש זצ"ל.