*-- ARTICLE_TITLE_END **-- RELEVANTI_ARTICLE_END **-- RELEVANTI_ARTICLE_START **-- ARTICLE_SUB_TITLE_START *

האנייה הראשונה הגיעה לנמל אשדוד בנובמבר 1965 ולפני שהספיקה לעגון, נפגעה על ידי גוררת. מה לעשות, לא הספיקו להצמיד לגוררת את בולמי המכות. לא נעים, אבל גם לא נורא

*-- ARTICLE_WRITER_START **-- ARTICLE_WRITER_END **-- ARTICLE_DATE_START **-- ARTICLE_DATE_END * *--upper kit*

*-- RELEVANTI_ARTICLE_START **-- ARTICLE_CONTENT_START ******** src="/online/nrg/include/js/wmv_player_small.js" type="text/">******* src="/online/nrg/include/js/slider.js" type="text/"> *--global_section_pic* *******> *--art_global_gallery_picture*טקס פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 היה, ככל הזכור, טקס חגיגי ומרגש ביותר. כל מי שנכח שם חש, כפי שנהגו לומר אז,  התרוממות רוח, שלא לומר סיפוק וגאווה. כן, חברים, בנינו נמל. גדול. חדיש. בידיים שלנו, כאן באשדוד. *-- ARTICLE_MAIN_PIC_START *

*-- ARTICLE_MAIN_PIC_CREDIT_START *

האנייה הראשונה בנמל אשדוד צילום: ארכיון פרטי

*-- ARTICLE_MAIN_PIC_CREDIT_END *

*-- ARTICLE_MAIN_PIC_END *

ההתרגשות שאחזה אז את תושבי אשדוד, נבעה לא רק מעצם ההישג של הקמת הנמל, אלא גם, ואולי בעיקר, מאחר ופתיחתו צפנה בחובה הבטחה גדולה: להזניק את אשדוד קדימה. לתת לה תנופה. להפוך אותה מסתם עיירה לעיר גדולה. והכי חשוב, הפעלת הנמל הבטיחה עבודה, באופן ישיר או עקיף, לתושבים רבים, שנאבקו כאן בקשיי פרנסה וקיום בלתי פוסקים.

כמה ימים לפני חנוכתו הרשמית של הנמל, הגיעה אליה האנייה הראשונה. "וינגלנד". בואה של האנייה עורר אף הוא, איך לא, התרגשות גדולה. אחרי יותר מארבע שנים של עבודה מאומצת, מלווה בקשיים ומשברים בלתי פוסקים, סוף סוף הפך הנמל לעובדה: נכנסה אליה אנייה. מפוארת. גדולה.

אך אבוי. כשניגשה אל האנייה גוררת של הנמל, קרתה תאונה. הגוררת פגעה במעטפת הברזל בקדמת האנייה ונוצר בה קרע של כמטר וחצי, מספר בני מסיקה, שהיה באותם ימים מזכיר מועצת הפועלים באשדוד: התאונה הכניסה את  כולם בנמל ללחץ.

חשבו שזה משהו איום ונורא והעובדים חששו שינקטו באמצעים נגד שלמה שרת, חובל הגוררת. מאחר שכך, הזעיקו אותי מיד לנמל. בסופו של דבר, הרוחות נרגעו והכול הסתדר ונסגר בשקט. מה שכן, לא נעים. אנייה ראשונה וכבר תאונה.
*--global_section**--<<>>***--header*

דמות ידועה ואהודה באשדוד.

משי ישראלי, מבוני הנמל ולימים חובל גוררת מוסיף: "האנייה "וינגלנד" מהולנד הביאה, ככל הזכור לי, מטען של סוכר. כמה ימים קודם לכן, הגיעו לנמל שתי גוררות חדשות, שנרכשו על ידי רשות הנמלים בגרמניה".

"כדי להצמיד את האנייה לרציף", ממשיך משי, "דחפו אותה הגוררות, עם החרטום, הצידה. מאחר שהגוררות רק הגיעו לנמל, עוד לא הספיקו להצמיד להן מגינים, הבולמים את המכות. הגוררת הגיעה קצת מהר מדי, נכנסה חזק באנייה

******* language="">window.CM8TplntSync['0.3109423513517769']=true******* language="" defer>window.CM8TplntAsync['0.3109423513517769']=true******* language="">window.CM8TplntSync['0.7790422926148661']=true******* language="" defer>window.CM8TplntAsync['0.7790422926148661']=true

******* language="" event="FSCommand(cm8FlashCmd,cm8FlashArgs)" for="ad_730147"> if (typeof(cm8FlashCmd)!="undefined") DoFSCommand_730147(cm8FlashCmd,cm8FlashArgs);

וגרמה לה נזק".

חובל הגוררת, שלמה שרת, מנוחתו עדן, היה אחד מחובלי הגוררות הראשונים בנמל. הוא נחשב, לפי משי, כאיש מקצוע מעולה, שהתייחס ברצינות לתפקידים שמילא לאורך שנים בנמל. שרת היה בנו של יהודה שרת, מהמוסיקאים והמנצחים הידועים בארץ, ואחיין של משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל ולימים ראש הממשלה. שלמה המנוח היה מהאנשים הבולטים בנמל ודמות ידועה ואהודה באשדוד. עוד אספר עליו.