למה החרדים לא לומדים על יצחק רבין?

מיכאל מלכיאור, רבה הראשי של נורבגיה ומי שהיה מעורב בהכנות לטקס, התעקש בפני רבין כי כראש ממשלת ישראל, עליו לעשות את השבת יחד עם הקהילה היהודית המקומית ובודאי שלא לחלל אותה. מנגד, חלק ממקורביו של רבין התייחסו לטענות האלה בזלזול, תוך שהם מציינים שהקהילה היהודית באוסלו היא קהילה קטנה ושכוחת אל. לבסוף, רבין הכריע. הטקס נדחה למוצאי השבת, לשעה 5 בערב. ועל מלכיאור הוטלה המשימה לשכנע את ועדת הפרס לדחות את הטקס, ולשבור מסורת של מאה שנה. אך מלכיאור לא נבהל. "הסברתי להם שהשבת קיימת כבר 3,500 שנה וזה שכנע אותם", הוא אומר.

גישה ממלכתית לדת

15 שנים חלפו מאז הרצח ובציבור החרדי והדתי לאומי, "מורשת רבין" נעלמה. חלק יגידו, שהיא מעולם לא התקיימה. במקרים רבים, בוודאי בבתי ספר, יום השנה לפטירתה של רחל אשת יעקב, שחל יום לפני יום הזכרון לרבין, "גולש" ליום שלאחריו מה שמאפשר לפסוח על ציון הזכרון לראש הממשלה.
פרופ' יוסי גולדשטיין, מחבר הספר "רבין – ביוגרפיה", אומר ש"רבין נולד וחי בתוך עולם מאוד לא דתי ובמידה מסוימת אפילו אנטי דתי. לדת לא היו לו אף פעם סנטימנטים. גם הגישה שלו לישראל הייתה גישה מאוד לא דתית". אמנם בתפקידו הממלכתי כראש ממשלה היה רבין מזכיר בכל מיני הקשרים את הקשר בין ישראל המודרנית לישראל העתיקה, אומר גולדשטיין, אבל "זה היה מאוד פוליטי, זאת לא הייתה הגישה שלו מהבטן. בשביל להסתדר פוליטית במדינת ישראל אתה צריך את הדתיים ואת החרדים".

בניגוד אליו, כל איש ציבור חרדי ששוחחנו עימו חלק על הקביעות האלה, ואפילו התקומם כנגד חלקן. אריה דרעי, למשל, שכיהן כשר הפנים בממשלתו של רבין מ-1992 אומר ש"רבין בשום אופן לא היה אנטי דתי. הוא גדל פשוט בסביבה בה לעולם לא התוודע לדת, מה שגרם לו למבוכה רבה במקרים בהם העירו לו על ענייני דת שאותם לא הבין". אחת האנקדוטות שדרעי מספר התרחשה בישיבת ממשלה שהתקיימה בצום י"ז בתמוז. לדבריו, הוא העביר לרבין פתק שבו ציין שמדובר ביום צום ואין זה מכובד שמוגש אוכל לשרים. רבין האדים, והורה מייד להוריד מהשולחנות את כל הכיבוד. לשאלת אחד השרים, דפק רבין על השולחן תוך שהוא אומר שלא יעלה על הדעת כי ישיבת הממשלה תחלל יום צום. "הרגשתי שזה היה אמיתי" אומר דרעי.

השמאלנים אשמים גם באי אזכורו על ידי הדתיים

גם הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לתל אביב-יפו, ומי שנבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל בתמיכתו של רבין, סובר שלרבין היה יחס של כבוד למסורת. לפי הרב לאו, רבין הגיע אל ההכרה הזו בזמן שהותו בארה"ב כשגריר ישראל. "הוא ראה שמה שמקשר שם את היהודים עם עמם ועם מדינת ישראל אלו הם בתי הכנסת שהם ליבם של הקהילות בארה"ב".

והיו לכך גם ביטויים מעשיים. עד כניסתו של הרב לאו לתפקיד הייתה הרבנות הראשית לישראל במעמד של מדור בלבד בתוך משרד הדתות. כשנכנס לאו לתפקיד, במרץ 1993, החזיק רבין גם בתפקיד שר הדתות. לאו מספר שכשנודע לרבין על מעמדה של הרבנות הראשית, עוד באותו היום הוא נתן את ההוראה להפוך אותה ליחידת סמך עצמאית ובלתי תלויה, "זה מראה על יחס של כבוד והערכה" מסכם לאו.

באשר לשאלה מדוע, אם כן, מורשת רבין נעדרת לחלוטין מבתי הספר החרדיים, מסביר הרב לאו כי "זה מחזיר אותנו לנושא לימודי הליב"ה. יש בוודאי נתק שהוא חלק מהנתק שקיים בין חלקי הציבור בארץ". עוד מוסיף הרב לאו ש"מקורביו של רבין לא עשו מספיק בכדי להעמיד את רבין כאישיות כלל ישראלית והבליטו את החלק האחרון של פעילותו, שהיה פוליטי ונטה לכיוון השמאלי של המפה", ובכך, לדבריו, "עשו עוול לאישיותו של רבין". עם כל זה מספר הרב לאו כי הוא מצידו משתדל להעלות את פועלו וזיכרו של רבין אפילו בחוגים החרדיים, ובכך הוא מסכם כי "אני את חלקי עשיתי".

גם פרופ' גולדשטיין מסכים שלאישיותו של רבין נגרם עוול. "משפחת רבין יצרה מתכונת ליום הזיכרון שהיא מאוד תל אביבית. אולי בצדק מבחינתה, אבל לא מדובר כאן על צדק" אומר גולדשטיין. גולדשטיין גם מזכיר את העובדה ש"מרכז רבין", אותו הוא מכנה "מונומנט מגלומני", נמצא דווקא בתל אביב. "הכל ממוקד בתוך תל אביב. נכון שברחבי הארץ יש רחובות בשם רבין ומרכזי רבין אבל כיום רבין מזוהה הרבה יותר עם הציבור החילוני התל אביבי. הפריפריה – הדתיים, החרדים ואפילו האוכלוסייה הרוסית – מתרחקים מהיום הזה" מסכם גולדשטיין.

מורשת ציונית? לא אצל החרדים