שבת הגדול מבורך.

שבת קודש-תכלית מעשה שמים וארץ.

שבת - תחילה למיקראי קודש, כי כל המקראי קודש,
זכר הם ליציאת מצרים, וכולם מקבלים מהשבת.

ויציאת מצרים שהיא בחינת התגלות ההסתרה - תלויה בשבת!

כי פסח מצרים (אותו השה שלקחו בני ישראל) מקחו היה מבעשור לחודש,
בעשירי לחודש ניסן, ואנו רואים שהזמן שנקבע לדורות לציון הנס,
הוא שבת שלפני הפסח, ולא בעשור לחודש.
 
ועוד ידוע שבפסח היתה אתערותא ד'לעילא, מבלי אתערותא ד'לתתא,
כמובא בכוונות, שזה אי אפשר לזכות כי אם בכח השבת!

נמצאנו למדים שעיקר הנס של פסח (יציאת מצרים) היה ע"י שבת קודש. 

ועתה נלמד מדוע.

ע"י יציאת מצרים נתגלה שם ה', ע"י האותות והמופתים הנוראים
שעשה ה' במצרים ועל ים סוף, כ"ש: "ותתן אותות ומופתים בפרעה
ובכל עבדיו...ותעש לך שם כהיום הזה".

כי קודם יציאת מצרים וקבלת התורה, וקודם שנבחרו ישראל לעם סגולה,
לא היה עדיין כביכול שם להשם יתברך, כי אי אפשר לקרוא את השי"ת בשם,
כי עדיין לא היתה תורה בעולם שעליה נאמר " אל תקרי שמות (בפתח) אלא
שמות"(בצירה), דהיינו שהתורה כולה שמו של השי"ת.

ומה שברא השי"ת את הבריאה כולה, היה כדי לגלות שמו יתברך בכל העולמות,
מראש ועד סוף, כי כולם בחי' מידותיו ית', כלולים בשמו הגדול כידוע.

ועיקר התגלות שמו יתברך הוא ע"י האדם בעל הבחירה, כשזוכה לעבוד את השם באמת,
לסור מרע, ולבחור בטוב, לעשות רצונו ית', ובמצרים שהיה קודם קבלת התורה,
ולא היתה עדיין אתערותא ד'לתתא, לא היה אפשר עדיין לגלות שם השי"ת, ע"י מעשה התחתונים .

מכאן מובנת שאלתו של משה רבנו שהתקשה ושאל: "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם?"
ועל זה משיב לו השי"ת, כה תאמר..."אהיה אשר אהיה שלחני אליכם."

מובא בזוהר תרגום לשם אהיה, שמפרש כך: אהיה - אנא זמין למהווי. (אני עתיד להיות)
ולכאורה קשה, איך שייך אצל השי"ת אני עתיד להיות? הרי בוודאי השי"ת
היה - הווה - יהיה, ומה זאת אני עתיד להיות?

אלא באמת, אי אפשר לנו לדעת שהשי"ת הוא : היה, הווה, יהיה, כי אם ע"י קבלת התורה
שאז נתגלה שם ה', שהוא שם הוי'ה ברוך הוא, שהוא עיקר שם ה'.

אבל קודם קבלת התורה, קודם שיש אתערותא ד'לתתא, ע"י מעשה התחתונים
שאז עדיין אי אפשר לגלות שם ה' בעולם, אז נקרא השי"ת בשם - אהיה.

שהשי"ת מקיים את עולמו על שם העתיד, בזכות הצדיקים שעתידים להיות ולעשות
רצונו יתברך, ולגלות שמו וכבודו בעולם, וידעו כל באי עולם, שיש רב ושליט
היה הווה ויהיה, שהוא מהווה כל העולמות מאין ליש, אך ורק בזכות אלו הצדיקים
שעתידין להיות, ואפילו קודם מתן תורה, וזהו הפירוש לשם אהיה, שהשם יתברך קורא
לעצמו שם, על שם העתיד להתגלות בעולם.
 
מובא בספרים הקדושים, ששם אהיה הוא בחינת תשובה, ואכן, אם נתבונן, הרי גם עכשיו
לאחר מתן תורה, אם ח"ו אדם חוטא ועובר על מצוות התורה, ואז ח"ו פוגם בשמו הגדול,
אם כן מהיכן תמשיך חיותו של זה החוטא? ובאיזו זכות ימשיך להתקיים?
כי עיקר החיות הוא משם ה', שמחיה את האדם, וזה ע"י חטאיו, פוגם וגורם הסתרה
והעלמת שם ה', אם כן, מהיכן יקבל חיות?

את חיותו מקבל אדם זה מאותה בחינה שעל ידה קיים השי"ת את העולם קודם מתן תורה !
דהיינו שהשי"ת מקיים את העולם בחסדו בזכות העתיד, שמסתכל על הסוף,
שאז ישובו הכל אליו ית', ויכירו כולם את שמו ית', ואז יתגלה ויתקדש שמו בשלמות,
ובכח זאת הבחינה מקיים הקב"ה את העולם, גם בעת שעוברים על התורה ח"ו, שזוהי בחינת
שם אהיה, שנקרא על שם העתיד, בבחינת "אנא זמין למהווי", שעתיד להתגלות שם הוי'ה
בעולם, שמורה שהשי"ת הוא: היה, הווה, ויהיה.

וכל זאת בזכות שבת קודש אמרנו!

הכיצד?

כי שבת היא בחינת תשובה, כ"ש : " ושבת עד השם אלקיך", שזוהי מעלת שבת קודש,
שנתן לנו השי"ת יום קדוש ונורא כזה, שבו מתגלה שם ה' ית' מעצמו, ללא מעשה התחתונים!!
רק שהשי"ת מגלה אז את שמו, על שם העתיד שהוא התכלית האחרון שהוא: "יום שכולו שבת".
שאז יתגלה שם ה', בשלמות.

שבת קודש - יש בה קדושה כזו, שמגלה גם עכשיו בזה העולם בעיצומו של יום השבת
את אור שמו ית', שיתגלה לעתיד, בתכלית האחרון ביום שכולו שבת, וזאת מבלי מעשה
התחתונים.

וע"כ בשעת יציאת מצרים, שלא היה לישראל זכות שיגאלו, היה עיקר הנס ע"י שבת!

שבזכות שבת קודש שבה מתגלה שם ה' מבלי אתערותא ד'לתתא, בזכות זה,
האיר עליהם השי"ת גם אז הארה גדולה משם ה' שעתיד להתגלות, ועי"ז נגאלו
וזכו לקבל את התורה, שעל ידה נתגלה אח"כ שמו ית', עם קיום מצוות התורה
שכולה שמו ית'.

מכאן נמצאנו למדים מדוע נקרא שבת שלפני פסח - שבת הגדול !

כי עיקר אתערותא דלעילא, של ניסי יציאת מצרים הנוראים, נמשכה מכח הארת השבת
שבה מתגלה שם ה', בלי אתערותא ד'לתתא ממעשה התחתונים.

ואכן, בכל שבת, ישנה בחי' זו, אולם ה-שבת בהא הידיעה, היא שבת שלפני פסח -

שבת הגדול.

שע"י אותה שבת דייקא, נגאלו בני ישראל ממצרים.

שבת הגדול מבורך.