| נשלח ב-1/9/2009 00:20 |
|
| |
סגולת יום ראש השנה
בס"ד
ראש השנה – יום סגולה להמשכת מלכויות
מנהג ישראל לאכול סימנים בר"ה ומקורו הוא בגמרא ובראשונים. ויש להבין מה ענין הסימנים הללו לתת ולפעול לתכלית טובה וברכה, ובמה כחם לחדש לנו שנה חדשה מצליחה ומבורכת.
אלא ודאי רמז גדול יש כאן, שרצו להחדיר לנו רבותינו את מעלת תחילת השנה שכל השנה תלויה בה, וכי היא מפתח להצלחת כל השנה כולה - ראש שהכל תלוי בו, ובאו חז"ל להמחיש לנו לימוד זה באכילת סימנים בר"ה שהוא תחילת שנה, לומר שאם ההתחלה היא עם תקווה ואמונה ועם רצון עז לטוב, הרי שיש בכך סיכוי להצלחה, ''טוב אחרית דבר" - ומדוע? ''מראשיתו", כיון שראשיתו היתה טובה היא שהביאה לאחרית טובה.
עיקר ר"ה הוא מלכויות – ''אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם'', ומבואר ב"אור יחזקאל" ויסוד הדברים מהאר"י מהרמח"ל ועוד, לכל חג יש לו את כח סגולת מהותו לתתה לעם ישראל בכל מחזור מחדש, ובכל שנה בהתחדש מחזוריות החג - נותן הוא שפע מסגולת מהותו, ומעין אותו שפע שנשפע לחג זה בימים ההם בתחילתו לראשונה - משפיע הוא בכל שנה ושנה מחדשי אם זה חג הפסח הרי שסגולתו להשפיע אמונה, יום כיפור - תשובה, סוכות - שמחה ואהבת ה', כמו כן בר"ה סגולתו כיום דין להמשיך יראת שמים שתלויה במלכות – ''אלמלי מוראה של מלכות", וכפי אשר יכשיר אדם עצמן לקראת הרגשת מלכויות כן יזכה. ולכך יש לחדד את ענין המלכויות ולעמוד על משמעותן בייתר עיון, ובפרט לקראת יום ר"ה, לפי שבאם נחדד ענין המלכויות בר"ה - שמהותו מלכויות, ממנו ישפע לכל השנה הרגשת מלכות שבכללה יראת שמים, וכאמור דהכל הולך אחר ההתחלה.
כדלים וכרשים דפקנו דלתיך
נצייר לעצמנו אדם בריא ושלם, גיבור בכוחו כשמשון הגיבור, נכנס הוא לרופא ומבקש רפואה לעצמו, שואלו הרופא: מה כואב לך? עונה הוא: לא כואב לי כלום, שוב שואלו הרופא: אולי חש אתה באיזה צער נפשי מסויים ולכן באת אלי?אומר הוא: לא, אדוני הרופא, הנני בריא ושלם בגופי ובנפשי ובכ"ז רוצה אני רפואה. הרי אחד שכזה ייחשב לשוטה שנשתבשה עליו דעתו.
וכמו כן נצייר לעצמנו עשיר מופלג משופע בנכסים לרוב, ניגש הוא לגמ"ח ומבקש תמיכה. שואלו בעל הגמ"ח: הינך נצרך ונזקק? עונה לו: לא, ב"ה יש לי הכל בכל מכל, ובכ"ז מבקש הנני תמיכה. הלא לשוטה ייחשב.
נתבונן למי תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל יום ג' פעמים ברכת ''רפאנו", לחולה המוכה מכף רגלו ועד קודקודו בלבד?! והלא ברכה זו נתקנה גם לגיבור שבגיבורים כשמשון הגיבור. גם הוא מחוייב לעמור כחולה ושבור ולבקש בלב נשבר: ''והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו".
למי נתקנה ברכת הפרנסה ''ברכנו בכל מעשה ידינו". לעני המחזר אחר פת לחם בלבד?! הלא גם לעשיר מופלג, גם הוא מחוייב לעמוד בתפילה לפני בורא עולם ולבקש על נפשו פרנסה ולחם לאכול.
למי נתקנה ברכת ''חונן הדעת", וכי רק לטיפש שבטיפשים החסר דיעה והשכל בלבד?! הלא גם לחכם כשלמה המלך ע"ה גם הוא חייב לעמוד כעני ולבקש ''וחננו מאתך חכמה בינה ודעת".
והתשובה היא, כיון שאנו אין לנו משלנו כלום, כל מה שיש לנו: חכמה, גבורה, עושר. זה אינו אלא פקדון והשאלה שהשאילנו והפקיד הבורא אצלנו, א"כ אחר שאנו מצידנו חסרים וריקים מכל, וטובתו היא מתמדת בהשפעתה עלינו מחדש בכל רגע ורגע ממש, א"כ מחובתנו לבוא כעניים חסרי דיעה, חסרי גבורה ופרנסה, ולבקש על נפשנו שימשיך הבורא לקיים אצלנו את חכמתנו, גבורתנו וממוננו כעבדים שאין להם משלהם כלםם, הנושאים עיניהם לאדוניהם שיחונם לתת להם משלו בכל עת ובכל פרט ולו הזעיר ביותר. וזה פשוט, שהרי בהסרת הקב"ה השגחתו מהאדם, ברגע קטון תאבד חכמתו ושפיות דעתו, וברגע קטן תוסר שלוותו ותטרף עליו שעתו, וכמו כן בריאותו וקריסת מעמדו בתפקידו ובפרנסתו, א"כ הרי שהכל בהשאלה והפקדה אצלנו, ואיננו בעלים על כלום.
אדם המתפרנס באמצעות מלאכה שעושה, או ששכיר הוא אצל מעביד ובכך משיג את לחמו שהוא בעצם זה שיגע עליו להשיגו. הרי עבד וטרח הוא והרויח ממון בזיעת אפו ולבסוף קנה את צרכיו במאכל ובלבוש, חייב הוא לברך ולהודות לה' באותו נוסח ברכה כמו אחד שקיבל צרכיו בדרך נס, כישראל במדבר, ולהודות לה', באופן שיחוש שאין שום התערבות של שום גורם להשיג את מה שהשיג מלבד הקב"ה, והראיה ''שכל האוכל בלא ברכה מעל". דהיינו גזל את הקב"ה, ואף שהלא הוא זה שעבד טרח והזיע להשיג את מאכלו, עם כל זה כשאינו מברך נחשב הוא לגזלן שגזל את הקב"ה, והטעם הוא היות ומחובתנו להאמין שאנו כעבדים שאין לנו משלנו כלום, וכל אשר לנו הוא אינו מכוחנו אלא מכוחו שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל, והכל מתחיל ונגמר ממנו.
ואף שלעין נראה כאילו ואנו עשינו והשגנו, עלינו לזכור מאין ההתחלה והכח הראשוני להשגת המושג, הלא רק מחסדו וכוחו עלינו, וכן לאחר מכן בכל רגע ורגע השפעת חיותו יתברך עלינו, עצם הרצון בחיים, הרצון והחן באופני עסקינו שימצא חן בעינינו להשיג לחמנו באופן שרוצה האל שנשיגהו, הלא הכל הוא בהשגחה תמידית.
ב"נ – המשך יבוא.
(מתוך "בים דרך").
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 21:29 |
|
| |
בס'ד
תפילות ראש השנה
ראש-שנה - יום הדין. "כל באי עולם יעברון לפניך כבני-מרון. בראש-שנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון". המון רב יבואו לבתי הכנסת בראש השנה, אבל לא כולם. לא כל בית ישראל יבואו לבתי הכנסת. לא כולם יתאחדו יחד בתפילת ראש השנה. לא כולם יחושו את ההתרגשות ואת ההתרוממות של תפילת ראש השנה. על כן יהיו נא באי בתי-הכנסת, יהיו נא הבאים להתפלל, לפה לכולם. כולנו עם אחד, וכולנו ערבים זה לזה, נהיה סנגורים על כולם, על קרובים ועל רחוקים - על כל עמנו. נהיה שליחים של כלל ישראל כולו, כולל אלו שאינם עימנו בבתי הכנסת. מתוך אמונה בכוחה של תפילה היוצאת מעומק הלב, נתפלל ונבקש שד' ייטיב עימנו, עם כולנו, ויטיב אותנו ביום הדין.
בראש השנה נבקש מהקב"ה הכול, שהרי הוא כל יכול, נתפלל לד' שיאמר די לגלות ולצרותיה: "וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם". נתפלל לד' שיאמר די למבוכות ולספיקות: "וטהר ליבנו לעבדך באמת, קדשנו במצוותיך ותן חלקינו בתורתך". נבקש די להסתרת הפנים: "והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". נבקש די לעוולות ולרשע: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". נבקש שיתאחד העולם כולו לעבודתך: "ובכן, תן פחדך ד' אלוקינו על כל מעשיך... וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", ועם ישראל יתפוש את מקומו המרכזי: "תן כבוד ד' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך". אז הצדיקים והישרים והחסידים יתפשו את מקומם המרכזי בתוך ישראל: "ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו והחסידים ברינה יגילו", ויכיר העולם כולו: "ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
את כל הבקשות הגדולות הללו נבקש, אל כולן נצפה שיתמלאו בעזרת ה'. נבקש אותן בשם כולם, בשם כל ישראל, נהיה לפה לכולם. כתיבה וחתימה טובה.
(מאת הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"אwww.yeshiva.org.il )
מַכְנִיסֵי רַחֲמִים הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים
מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה
מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה
מַכְנִיסֵי דִּמְעָה הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת
הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵ-ל רָם וְנִשָּׂא
הַזְכִּירוּ לְפָנָיו הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר
יִזְכֹּר אַהֲבָתָם וִיחַיֶּה זַרְעָם שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב
כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה
מַהֵר עֲנֵנוּ אֱלֹקי יִשְׁעֵנוּ וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְהוֹשִׁיעָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים
מְשִׁיחַ צִדְקָךְ וְעַמָּךְ. . .
כתיבה וחתימה טובה לכולם. שנה טובה ומתוקה. שנה של אושר, אור ואהבה. שנה של גאולה פרטית וכללית. שנה של התעלות וצמיחה רוחנית. בשורות טובות, כל הישועות והנחמות והרבה שמחות.
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2009 10:21 |
|
| |
פרשת "ניצבים" וראש השנה
בס"ד
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם..." (דברים כט, ט)
אמרו חז"ל: "היום" – זהו ראש השנה. ומנין למדו זאת, מגזירה שווה, דכתיב בספר איוב (א, ו): "וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל ה'". ושם מדובר על ראש השנה, שנאמר – יום תרועה.
ופירשו חז"ל שיש גם הכרח לומר ש"אתם ניצבים" – זה ראש השנה. שהרי בכל יום ויום אנו ניצבים לפני הקב"ה, אם כן מה ההדגשה דווקא על היום?
אלא מכאן, שהכוונה ליום המיוחד בשנה – יום ראש השנה שהקב"ה ביקש מהשטן להביא זכויות וחובות של ישראל.
ואולם, צריך להבין מדוע בפסוק אין שום רמז מעניין ראש השנה?
וקושיה נוספת, הרי נאמר "אתם ניצבים היום כולכם", דהיינו כולם ביחד, מדוע אם-כן התורה מפרטת שוב ואומרת "ראשיכם, שבטיכם זקניכם" וכו'?
התשובה לכך היא שהרי ידוע הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא כלל גדול בתורה, והוא מצוות עשה של שלום ואחדות. ובפרט בימים אלו שהם ימי הדין, וכדי לצאת זכאי בדין צריך להתחזק במידת האהבה. כמו שנאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו".
המילה "כולכם", יש בה מעלה וחיסרון.
המעלה – שכולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, והחיסרון (רש"י) – "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" (דברים א, כב) – בעירבוביא. כאשר מתקרבים כולם יחד, ילדים דוחפים זקנים ויש עירבוב גדול.
על זה נאמר: "אימתי תצאו זכאים בדין, בראש השנה", כאשר תהיו כולכם מאוחדים, אבל באיזה תנאי, שהקטן יכבד את הגדול.
לכן נאמר "ראשיכם שבטיכם" וכו', ולבסוף "כל איש ישראל", והחשוב – חשוב קודם.
"אריה שאג מי לא יירא"? – אריה – ראשי תיבות א'לול, ר'אש השנה, י'ום הכיפורים, ה'ושענא רבא.
משל למלך שרצה להשיא את בתו היחידה. הוא הציע לפניה את כל גדולי המלכות, קציני צבא, שרי ממשלה, וכן בני מלכים ממדינות אחרות. אולם בכולם מצאה אותה בת חסרונות וסירבה להנשא להם.
הדבר ציער מאד את המלך, שכן בתו היתה יפה, מלומדת ומיוחסת ורצה מאד להשיאה לאדם לפי מעלתה, אך ככל שהפצירו בה, כך הגדילה את סירובה.
לימים, עבר המלך ופמליתו בעיר, וכאשר עברו ברחוב הנפחים והמסגרים, קראה הבת לאביה והצביעה לפניו על אחד העובדים אשר בגדיו היו מלוכלכים, וידיו שחורות מעבודה – ואמרה, כי איתו רוצה היא להנשא ולהקים משפחה.
המלך הזדעזע מאד. הוא ניסה להסביר לבתו שרק אנשים בזויים, בורים ועמי ארצות אשר אין להם כל השכלה עוסקים בעבודות אלו, אבל היא, שהיא מלומדת ופיקחית, מה לה ולאדם זה? המלך התנגד בכל תוקף.
ואולם כאשר עברו הימים ראה המלך כיצד בתו היחידה מסתגרת בתוך עצמה, ממעטת בדיבור, היא אינה משתתפת בשמחת חברותיה, ואף הפסיקה לאכול כפי שהיתה רגילה.
כשנשאלה לפשר התנהגותה, אמרה לאביה כי היא רוצה להנשא רק לאותו מסגר. כשראה המלך שכל שכנועיו עולים בתוהו, הסכים בסופו של דבר בעל כורחו מחמת אהבתו לבתו היחידה, ומתוך פחד שמחלתה תלך ותגבר אם לא יתקבל רצונה.
המלך שלח שליח לרחוב המסגרים על מנת לקרוא למסגר המדובר. הלה הגיע לפני המלך מפוחד ורועד, תמה לפשר הקריאה הדחופה של המלך אליו. המלך התעניין ושאלו אודות משפחתו. הלה סיפר כי כל משפחתו רועי צאן, ואולם הוא נמאס לו לעבוד בעבודה זו והחליט לבוא אל העיר. אך כאן, כיוון שהוא מחוסר השכלה לא מצא עבודה טובה יותר ממסגרות. עתה הוא רואה שגם עבודה זו לא מתאימה עבורו ועל כן הוא החליט לחזור למשפחתו בעוד זמן קצר ולשוב לרעות צאן כאבותיו.
המלך קרא לבתו, סיפר לה על תוכניותיו של המסגר, והיא הסכימה לכל תנאיו. המלך שאל את המסגר אם הוא מעוניין להיות חתנו, והלה לא יכל להבין במה זכה לכבוד גדול שכזה. החתונה נערכה ברוב פאר והדר, ולאחר סיום החגיגות נתן המלך לבתו ולחתנו מתנות ובגדים, ושלחם למשפחת החתן – רועי הצאן.
החתן, השתדל בכל כוחו למלא את רצון אשתו המלומדת – בת המלך. אך, ככל שעבר הזמן כך נמאס לבת המלך מחיי הכפר. היא, שהורגלה לגור בבית המלוכה, נאלצה לעבוד עבודות קשות של טיפול בבהמות, חליבת פרות וכד' והדברים היו קשים לה מאד, במיוחד שהיתה עדינה וענוגה מאד.
ואולם, כאשר נזכרה בדברי ההסבר של אביה על הקושי שיהיה מנת חלקה בחיים שכאלה, לא העזה אפילו לשלוח אליו מכתב על מנת לבקשו שיחלצה מהצרה אליה נקלעה.
אך כאשר עבר זמן והחיים נעשו קשים עוד יותר, ישבה וכתבה לאביה מכתב ארוך ומפורט בו סיפרה על חייה הקשים בכפר, עבודתה המפרכת, חוסר הכבוד מצד בעלה, ומעל הכל, הביעה חרטתה על שלא שמעה לדברי אביה.
המלך קיבל את המכתב, אך בגודל כעסו, אפילו לא ענה לפנייתה של הבת. הבת ניסתה שוב ושוב לכתוב לאביה ולפרט עוד יותר את גודל קשייה, והיא חזרה והתחננה וביקשה את סליחת אביה.
לבסוף נכרמו רחמיו של האב וענה לה, שבעוד חודש הוא יקח חופשה של עשרה ימים ויבוא לבקר בביתה, לבדוק האם דבריה נכונים. חתנו של המלך כשקיבל את המכתב החל מיד להתכונן לביקורו של המלך. הוא מרק וציחצח את כל הבית, תיקן את הצריך תיקון, קנה בגדים חדשים לאשתו. כמו-כן הכין קבלת פנים מפוארת ועמד כל העת לשרתו.
המלך נהנה מכל רגע של שהיה עם חתנו, ולא הצליח להבין על מה מתלוננת בתו. ביום התשיעי לשהותו בבית בתו, הודיע לחתנו כי מחר בערב הוא מתכונן לשוב לארמונו. שוב הכין החתן למחר סעודה גדולה לכבוד נסיעתו של המלך.
כששמעה זאת בת המלך באה לפני אביה והתחננה שלא יעזבנה לנפשה. אמר לה המלך שהוא אינו מבין כלל על מה היא מתלוננת. הוא מרגיש הנאה מכל רגע שהוא נמצא במחיצת חתנו. הסבירה לו בתו שאין זאת אלא שכל ההתנהגות הזו היא אך ורק לכבודו של המלך, וכאשר ישוב לארמונו, ישוב הכל להיות כמו שהיה קודם לכן.
המלך קרא לחתנו לבירור הענין, ואכן הודה החתן ואמר שכך הם חיי הכפר. כל אחד צריך לעבוד לפרנסתו, ועל כן לפעמים צריך לחלוב את הפרות, פעמים לרעות את הצאן וכו'.
הבין המלך, שכל העבודה הקשה היא בגלל הפרנסה, ועל כן החליט להפריש סכום גדול מממונו עבור חתנו, ולתתו בידי אדם נאמן. כאשר יראה המלך שחתנו מכבד את בתו כיאה לבת מלך, יקבל את כל חלקו שמקדיש לו המלך, מאת השליש.
והנמשל, עם ישראל, במשך שהותם במצרים עברו תהליך של "כור ברזל".
האבות הקדושים היו רועי צאן, התורה ניתנה להם כשיצאו מכור הברזל, וחזרו להיות רועי צאן לאחר כניסתם לארץ.
מידי שנה מתלוננת התורה אצל הקב"ה על שבניו לא מקיימים אותה כראוי. הקב"ה מודיע לעם ישראל שבעוד שלושים יום הוא יבוא לבקרם עשרה ימים. עם ישראל משתדלים למהר ולפשפש במעשיהם לתקן את הצריך תיקון – "דרשו ה' בהמצאו".
ואז, בראש השנה מתאספים כולם בבתי כנסת, מתעטפים בטליתותיהם, תוקעים בשופרות, והקב"ה נהנה מכל רגע של שהיה במחיצתם, שיא ההתרוממות הוא ביום כיפור שאז נעשים כולם דומים למלאכים.
במוצאי כיפור, כאשר חוזר הקב"ה לפמליה של מעלה, שוב מתלוננת התורה ומסבירה שלא היה זה אלא התנהגות של הימים הנוראים.
מיד קורא הקב"ה לישראל ושואלם לפשר הדברים. ישראל עונים ואומרים שהפרנסה היא קשה וגורמת לביטול התורה.
אומר להם הקב"ה – הא לכם פרנסה, בריאות והצלחה – בתנאי שתעשו רצונה של תורה.
(מתוך "שי למורא").
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 22:48 |
|
| |
בס"ד
להתחיל הכל מהתחלה
כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכל מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להיפרד מן העייפות המלווה את היום יום לעיתים קרובות כל כך, ולקנות "מוח" חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.
"לכל תכלה ראיתי קץ" אומר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט צ"ו).
לכל דבר יש סוף. אין העולם רצף מתמשך, אין סופי, של זמן, ללא משמעות, ללא גבול. וכשם שימי האדם מנויים וספורים, ראשית להם, וסוף, מזכיר לנו הבורא בחסדיו בכל שנה - את הסוף. עוצרים, עושים חשבון נפש. מאין באנו, לאן אנו הולכים. ומכח ההתבוננות בסוף - חושבים על התחלות חדשות, על רעננות חדשה בכל המעשים ובכל דרכי החיים. עוצרים - כדי לבדוק, עוצרים - כדי לצאת ממרוץ החיים ולהתבונן בהם מן הצד, כדי לבקש רחמים על התחלה חדשה, טובה וקדושה יותר.
"כי עיקר ההתחלה" כותב רבי נתן (ליקוטי הלכות יורה דעה הלכות ערלה ד' סעיף י"ח) "בראש השנה. ומראש השנה נמשך החיות והתיקון לכל השנה כולה, ועל כן נקרא ראש השנה, ראש דייקא, כי יש שלוש קומות: עולם, שנה, נפש (מקום, זמן, והנפש הפועלת בהם). וכמו שבקומת נפש, שהיא קומת האדם, עיקר חיות האדם תלוי בהראש ששם המוחין שמחיין כל קומת הגוף כידוע...שחיות כל הגוף עד ציפורני הרגל - הכל נמשך מהמח, ששם עיקר משכן הנשמה, המחיה את כל הגוף, כל איבר ואיבר כפי חיותו, כמו כן ממש נקרא יום הקדוש והנורא הזה "ראש השנה", ראש דייקא, דהיינו שבו עיקר המח והחיות של כל השנה, כי בו מתחילין כל התיקונים והוא מחיה את כל ימות השנה, כמו שהראש שבאדם שמחיה כל הגוף, ואין שום הרגשה וחיות בשום איבר בלא החיות הנמשך לו מהראש והמח כידוע, כמו כן אין חיות ותיקון בכל ימות השנה כי אם על ידי ראש השנה, ראש דייקא, שמחייה את כל הקומה".
ראש השנה, אם כן, הוא ה"מוח" של כל השנה. אם המוח קדוש - תהיה השנה כולה קדושה, אם המוח מבורך תהיה גם השנה מבורכת. כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכל מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להתנער מן החטא, להיפרד מן העייפות המלווה את היום יום לעיתים קרובות כל כך, ולקנות "מוח" חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.
וליום כזה, אשר בו תלויים כל הימים, מן הראוי להתכונן זמן רב עוד בטרם יבוא.
"כל ימות השנה צריכין להכין את עצמו על ראש השנה שהוא יום הדין, כאשר נשמע מפיו הקדוש (של ר' נחמן) שהעיקר הוא ראש השנה...כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא של לעתיד, כמו כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש השנה, שהוא יום הדין, "כי הוא נורא ואיום". וביותר צריכין להתחיל להכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין שהם מחמישה עשר באב ואילך" (ליקוטי הלכות אורח חיים ברכות הראיה וברכות פרטיות ה' סעיף י"ז).
"זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון" אנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה. ביום זה, א' בתשרי, נברא האדם, ועל ידו השתלמה בריאת העולם. "ובכל ראש השנה חוזר ונעשה מה שהיה בתחילת הבריאה, כמבואר בכתבי האריז"ל... ועיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בראש השנה מעין תחילת הבריאה הוא בעניין המתקת הדינים...להמתיק כל תוקף הדינים המתעוררים בראש השנה, שנמשכין מבחינת "בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין", שזה היה בראש השנה" (ליקוטי הלכות הלכות מתנה ה' סעיף ג').
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א' א').
היום, בראש השנה, הוא בורא אותם כביכול מחדש.
מדוע כותבת התורה "ברא אלוקים"? שואל רש"י הקדוש בשם מדרש רבה ומשיב "שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין (הרמוזה בשם אלוקים), וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת הרחמים (הרמוזה בשם הויה) ושותפה למידת הדין, והיינו דכתיב (בראשית ב' ד') "ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים" (ששיתוף שני השמות מרמז על שיתוף הרחמים בדין).
תחילת הבריאה - במחשבת דין. "וכך היא התכלית - שעמד הכל בדין" אומר "אור החיים הקדוש". כל אחד - לפי מעשיו בלבד, לטוב או להיפך חלילה. וממשיך "אור החיים" לבאר עניין השיתוף: "אלא שראה שאותו הדין לא יוכל העולם לעמוד בו, שיתף עמו מידת הרחמים, פירוש, לא שחזר בו ממחשבה ראשונה חס ושלום, אלא שיעשה המשפט בדרך רחמים כמו שתאמר שלא לפרוע מהאדם עונשו כאחת. גם שלא לפרוע ממנו תיכף ומיד בלא הארכת זמן, ולעולם אין לאדם (אלא) מה שיגיע אליו במשפט".
דין - הוא מחשבת הבריאה. עבודת הצדיקים ועבודתנו - להמתיק את הדין, היום בשורשו, באופן שישתף בו ה' את רחמיו, וכמו שאמר אברהם אבינו בבקשו רחמים על העולם "אם דין אתה חפץ - אין עולם, ואם עולם אתה חפץ - אין דין" (בראשית רבה מ"ט כ').
"וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל הימים, והעיקר בראש השנה, שהוא תחילת הבריאה, כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל... כי הם נכללין באור האין סוף, שם הרחמים אין סוף, והעיקר עוסקים בזה בראש השנה...שממשיכין בכל ראש השנה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקטרוגים של הפגמים של אותה השנה, עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם, וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכים שפע ורב טוב לבית ישראל" (ליקוטי הלכות הלכות מתנה ה' סעיף ג').
וגם אנחנו צריכים לתרום את חלקנו בהמתקת הדין הזה, להישמר בראש השנה מכל משמר מעין הרע ולשון הרע, מהקפדה וכעס ומכל דבר רע, אפילו במחשבה, וכמו שאמר רבינו ז"ל בפירוש (שיחות הר"ן כ"א) "בראש השנה צריכין להיות חכם - שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עימו וכו'". וכבר אמרו חז"ל (מגילה כ"ח): "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז') "נושא עוון ועובר על פשע". למי (הקדוש ברוך הוא) נושא עוון? למי שהוא עובר על פשע" ובאר רש"י: "מעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד מידה כנגד מידה למצערין אותו, אלא מניח מידותיו והולך לו. מעבירין לו על כל פשעיו - אין מידת הדין מדקדקת אחריהן (אחר פשעיו), אלא מניחתן והולכת"...
ודווקא מפאת מעלת התיקון הגדול של מחשבות טובות ודיבורים טובים בראש השנה, מתגרה היצר הרע בעניין זה ביותר והרוגז והדין של בריאת העולם מתעורר בכל נפש ביתר שאת ויתר עוז, להחטיאו חלילה, דווקא ביום זה. ועל כן מוסיף רבי נחמן ואומר "בראש השנה, ביום הראשון, צריכין למעט בדיבור מאד מאד" (שיחות הר"ן כ"א).
עוד בעניין המתקת הדין וחשיבותו העצומה של לימוד זכות על הזולת מביא רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן קי"ג) "כי שמעתי בשם הבעל שם טוב, כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם, אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו, שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו, אם הוא מסכים - אזי נגמר הדין חס ושלום.
והעניין, כי בודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר, שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין (דהיינו שמזמנין לו מקרה דומה באדם אחר ומצפים לשמוע איזה דין הוא חורץ עליו, ודין זה חרץ, בעצם, על עצמו).
... וצריך להיזהר בזה מאד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש (ויבדוק הדבר היטב) כי הוא סכנת נפשות (לו בעצמו)". ונמצא שהשופט את חברו לחומרה, שופט בעצם את עצמו, אפילו במחשבה רעה וכל שכן בדיבור ובפרט בעצם יום הדין, שצריך להיזהר מזה מאד. ורק להיות שותף לצדיקים, שעוסקים כעת להמתיק את הדין ולהפכו לרחמים.
ועיקר ביטול הדין, בהכנעה שמכניע האדם את עצמו וממליך את ה' עליו, ועל העולם כולו. כי במסירת העולם כולו ובמסירת חייו וכל מעשיו בידי ה', מפקיד האדם בעצם את עצמו ביד רחמיו הגמורים, שהלא עליהם הוא סומך ובהם הוא נשען, שיצא משפטו לאור, ולזכות.
"כי אז, בראש השנה, היום יום ראשון של עשרת ימי תשובה, ועיקר התשובה הוא לשוב מגדלות, ולהשפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עיקר התשובה הוא ההכנעה והשפלות. ...על כן צריכין אז לבטל עצמו לגמרי...דהיינו לסלק ולבטל דעתו לגמרי, כאילו אין לו שום דעת כלל, רק להמליך אותו יתברך באמונה ובתמימות גמור בלי שום חכמות, שכל זה עיקר עבודתנו בראש השנה ויום הכיפורים" (ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידיים שחרית ג' סעיף ה').
"וזה בחינת ראש השנה ויום הכיפורים, כי אנו עוסקין אז לגלות מלכותו יתברך בעולם. להאיר הדעת הנ"ל בעולם, ולהודיע לבני האדם שיש אלוקים שליט ומושל בעולם, שזהו עיקר עסקנו ועבודתנו בראש השנה ויום הכיפורים. כמו שאנו אומרים בכל התפילות: "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו, על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם...ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך...ואין אלו-ה מבלעדיך" וכיוצא בזה הרבה, כי אז הוא עיקר התגלות מלכותו יתברך" (ליקוטי הלכות חזקת מטלטלין ג' סעיף ט').
אין אנו מזכירים את מעלותינו, ולא מבקשים דבר בזכות מעשינו. כל עסקנו לבטל עצמנו מכל וכל ולעסוק רק בגדולת אדוננו, כי "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא - אתה מוצא ענוותנותו" (מסכת מגילה ל"א) וכפי שנזכה להכיר בגדולתו יותר, יתגלו רחמיו, שהם גדולתו האמיתית גם הם ביותר ויותר, עלינו ועל כל בריותיו.
(מאת הרב ארז משה דורון שליט'א / אתר "לב הדברים")
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 23:53 |
|
| |
בס"ד
כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה' הגדול", ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ונתנה תוקף קדושת היום..."
רבי אמנון ממגנצא יהודי עשיר, יפה-תואר ויפה-מראה, מיוחס וחכם שהצליח לפתור בשנינותו כל דבר. דמות מכובדת ונערצת בעירו מיינץ שבגרמניה, הן על ידי היהודים בני עמו והן על ידי הגויים. אדם בעל קומה וחוכמה עצומה שנהג להיפגש לעיתים תכופות עם שרי המלוכה ואנשי הכמורה, כשבראשם ההגמון.
"מה ליהודי חכם כמוך עם עמך? עליך להיות כמונו" – שאלו וטענו שוב ושוב אנשי הכמורה – "איזה עתיד יהיה לך איתם? עליך להיות אחד מאיתנו, כך יפתחו בפניך שערי התהילה והכבוד" – הפציר בו ההגמון שוב ושוב בפגישותיהם.
אולם רבי אמנון ממגנצא, שסבר שדבריהם נאמרים בהלצה, דחה שוב ושוב בחוכמה ובשנינות את בקשתם. אך ההגמון לא הפסיק להפציר בו, וככל שרבי אמנון דחה והתחמק מבקשה זו, כך ניטעה בליבו של ההגמון התקווה שאכן הוא ימיר את דתו. ההתחמקויות והעקשנות שגילה ההגמון מצדו של רבי אמנון ממגנצא, הם אלה שחיזקו את תקוותיו של ההגמון, שבוא-יבוא היום ורבי אמנון ממגנצא החכם והשנון, יהיה אחד מהם.
באחת מהפגישות עם ההגמון ושאר נכבדי הכמורה, החליטו כולם שהפעם הם לא מוותרים, ובסיומה לחצו על רבי אמנון שוב ושוב, אך הוא סירב. אולם הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות, ההגמון לא קיבל את התחמקויותיו והחליט שהוא לוחץ באופן אישי וישיר, על מנת שרבי אמנון ימיר דתו.
"שלושה ימים אני צריך כדי לחשוב על הדבר" – השיב רבי אמנון ממגנצא להגמון, מרוב תשישות ועייפות מהלחץ הכבד שהופעל עליו, ולו רק כדי שיניחו לו לשוב לביתו – "ארכה של שלושה ימים, זה מה שאני צריך", אמר והלך לביתו.
כשהגיע רבי אמנון לביתו, הבין את עומקן ומשמעותן של המילים שיצאו מפיו – "כיצד העליתי בדעתי להעמיד בספק את יהדותי? הרי לעולם לא יעלה על דעתי לכפור באלוקי ישראל". מחשבות רבות החלו להטריד את רבי אמנון, שלא מצא מזור ליסוריו ממילים אלו. שלושה ימים שבהם אמור היה 'לחשוב', הפכו לשלושה ימי סבל ויסורים מאין כמוהם, עד אשר נפל למשכב, עצוב אבל ומדוכא. שלושה ימים ללא שמחת חיים ללא אוכל ושתיה. שלושה ימים של צער מאין כמוהו.
עברו חלפו להם שלושה ימים, והנה הגיעו שליחיו של ההגמון לביתו של רבי אמנון ממגנצא כדי לקחתו אל ההגמון. רבי אמנון סירב לפקודת ההגמון ולא הלך עימם. כשחזרו השליחים להגמון ואמרו כשרבי אמנון מסרב, ציווה עליהם לשוב לביתו, אך הפעם לקחתו בעל-כורחו ולהביאו לפניו.
וכך היה. השליחים חזרו לביתו והביאו את רבי אמנון אל ההגמון. אז פנה אליו ההגמון, ואמר: "ובכן, עברו שלושה ימים, ואני מחכה לתשובתך, הבטחת שאחרי שלושה ימים תאמר לי מה אתה חושב על הצעתי להצטרף אלינו, ואני מקווה מאוד ששינית את דעתך ותמלא את בקשתי".
אולם רבי אמנון לא שינה דעתו, ואמר: "מגיע לי עונש, לא שיניתי ולא אשנה את דעתי, על כן אחרוץ את דיני – הלשון שאמרה דברים אלה וכיזבה לך – תיקצץ!".
"לשונך דיברה כראוי ולעניין" – אמר ההגמון בזעם – "אולם את רגליך אקצץ על שהעזו להפר את פקודתי, ואת שאר איברי גופך אייסר".
מיד פקד ההגמון לקחת את רבי אמנון לחדר העינויים ולכרות את פרקי ידיו ורגליו, וכל פעם שכרתו פרק מגופו הקדוש, שאלו אותו אנשי הכמורה שהתלוו אליו: "האם אתה מוכן לחזור בך מדבריך אמנון, ולהמיר דתך?", אולם רבי אמנון בשלו, כשליבו מלא אהבה ליוצרו וכשהוא מצדיק עליו את הדין, משיב בהחלטיות – "לא!" - והם ממשיכים עד אשר כרתו את כל פרקי ידיו ורגליו. לאחר עינויים קשים אלה, שלחו אותו לביתו על אלונקה ולידו מונחים פרקי ידיו ורגליו, כשהוא מתפתל ביסורים נוראים.
ראש השנה הגיע. רבי אמנון ביקש שיובילו את אלונקתו לבית הכנסת, ולהעמיד את מיטתו ליד בימת שליח הציבור. המראה הקשה של איש קדוש זה עורר בכי רב בקרב המתפללים, והללו פרצו בזעקה ותפילה לבורא עולם.
כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה' הגדול" – ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ובכן לך תעלה קדושה" (על שקידש שמו על מלכותו וייחודו), "ונתנה תוקף קדושת היום, אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח" (כדי להצדיק עליו את הדין), "וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי" (שכך נגזר עליו בראש השנה).
לאחר שסיים תפילתו דמם ליבו, ונשמתו הטהורה עלתה למרומים.
לאחר פטירתו התגלה רבי אמנון ממגנצא בחלומו של רבי קלונימוס בן רבי משולם, ולימד אותו את הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום", וציווה עליו להפיצו בכל תפוצות הגולה, כזיכרון על שמסר את נפשו על קידוש השם.
"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום. ובו תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת" – במילים אלו פותחת התפילה שחיבר רבי אמנון ממגנצא. תפילה המהווה אצל רבים את אחת מנקודות השיא של הימים הנוראים (הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים).
אכן נורא הוא יום ראש השנה שבו מעביר הקב"ה את בני עולמו לפניו. "כבקרת רועה עדרו המעביר צאנו תחת שבטו", כן מעביר הבורא וסופר ומונה ופוקד נפש כל חי, וחותך קיצבה לכל בריותיו וכותב את גזר דינם. ליום זה אשר "בריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות", כי "מי לא נפקד כהיום הזה?".
זהו סיפורו של יהודי אמיץ וקדוש, רבי אמנון ממגנצא, שמסר נפשו על קידוש שמו יתברך, ולא המיר דתו. פיוט נפלא זה היה למעשה מילותיו האחרונות, ותוכנו הוא עוצם קדושת הימים הנוראים שבהם דן הקב"ה את כל באי העולם, ואף - "מלאכים יחפזון, חיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין".
פיוט זה, המסיים בהכרזה על שלושה דברים המסוגלים להעביר את רוע הגזרה: תשובה, תפילה וצדקה, הינו אחד מרגעי השיא של התפילה, הנאמרת בפיו של כל אחד ואחד בהתרגשות ובכוונה גדולה.
סיפורו של רבי אמנון ממגנצא הובא על ידי רי יעקב מבונא, שהיה מבעלי התוספות והוא נזכר בדברי "הראשונים" (אור זרוע, הלכות ראש השנה) ונדפס במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים.
ונתנה תוקף
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.
(באדיבות אתר "ברסלב ישראל" – Breslev.co.il)
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2009 23:45 |
|
| |
6 צעדים להגשמת חלומותיך
בס"ד
מערכת הכנות פרקטית לראש השנה.
יצא לכם פעם לחפור ולגלות מעיין טבעי? קודם צריכים לחצוב באדמה, לסלק את כל הסלעים שעומדים בדרך ואז, אחרי המון עבודה, האדמה היבשה מתלחלחת פתאום. אם תמשיכו ותחפרו עמוק יותר, תגלו את זרם המים התת-קרקעי ששוטף כל מה שעומד בדרכו.
כך צריך להתכונן לראש השנה. האדמה והסלעים הם המכשולים – הרגלים שליליים, תוכניות לא מציאותיות, אמונות שגויות, תכונות שליליות – שמונעים מאיתנו להרגיש חיים בצורה מלאה. ימים אלה מתאימים במיוחד לחפור עד לכמיהה העמוקה ביותר שלנו לחיות, כדי שנוכל לעמוד מול בוראנו בראש השנה ולבקש שנת חיים נוספת.
להלן 6 צעדים שיעזרו לנו לפרוץ את דרכנו אל המעיין הנובע שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו – ולהגשים את חלומותינו בשנה שעומדת בפתח.
צעד ראשון – מהם כוחותיך הפנימיים?
כתבו בטבלה הבאה 6 התנסויות בחייכם שבהן הרגשתם מצוין עם עצמכם. לצד כל התנסות, כתבו את הרגש שנלווה אליה, וליד הרגש, מנו שני כישורים בהם השתמשתם על מנת לממש אותה.
להלן שתי דוגמאות:
| התנסות |
הרגשה |
כישורים שנוצלו |
| אספתי 25,000 חתימות לעצומה |
שמחה גדולה |
כושר ארגון, יצירתיות |
| ניחמתי חבר/ה שישב/ה שבעה |
תקווה |
רגישות, רחמים |
כעת מלאו בעצמכם את הטבלה:
| |
התנסות |
הרגשה |
כישורים שנוצלו |
| 1. |
|
|
|
| 2. |
|
|
|
| 3. |
|
|
|
| 4. |
|
|
|
| 5. |
|
|
|
| 6. |
|
|
|
בחנו את רגשותיכם. האם מצאתם מוטיב משותף?
בחנו את הכוחות שציינתם. עצרו להעריך את הכישורים בהם התברכתם. אם עולים בלבכם מצבים אחרים בהם השתמשתם באותם כישורים, פרטו גם אותם.
צעד שני – זהו את חלומותיכם
חיינו זרועים בחלומות נטושים אותם זנחנו מאחור כשנסחפנו עם החיים. כל חלומותינו – אפילו המטופשים ביותר – מכילים משהו מהכמיהה העמוקה ביותר שלנו, להשקיע בלי בושה את ליבנו ונשמתנו בחיים.
פרטו, בטבלה שלמטה, 10 חלומות או עקרונות חיים שבהם אתם מאמינים.
אנחנו בני אדם מורכבים, אז לא לשכוח לבדוק מהם חלומותיו של כל חלק וחלק בתוכנו – כלומר, "אני" בתור חבר, הורה, בן, יהודי, אוהב הנאות, נותן...
| |
חלום, עיקרון חיים |
| דוגמא |
שחיי הנישואין שלי יהיו מוצלחים באמת |
| 1. |
|
| 2. |
|
| 3. |
|
| 4. |
|
| 5. |
|
| 6. |
|
| 7. |
|
| 8. |
|
| 9. |
|
| 10. |
|
כעת, בחנו את הטבלה ושאלו את עצמכם: מדוע כל כך הרבה חלומות לא התגשמו?
צעד שלישי – תפישות שגויות
יתכן שאתם מאמינים באלוקים, אבל האם אתם יודעים שאלוקים מאמין בכם?
העריכו את העובדה שאלוקים ברא אתכם עם מערכת כישורים ייחודית (עיינו בטבלה שמילאתם קודם) והציב מולכם הזדמנויות רבות מספור להשתמש ולשכלל אותם. הוא הטביע את הכוחות האלה בתוככם, והוא מאמין ביכולתכם לממש את שאיפותיכם העמוקות ביותר.
להלן מספר אתגרים ותפישות שגויות שעוצרים אותנו. כשאתם קוראים כל אחד מהם, בחנו את עצמכם ובדקו איך ובאיזה צורה הם עשויים להיות קשורים אליכם.
טעות מס' 1: אנחנו חושבים שאנו אמורים להיות מושלמים; לכן אנחנו נוטים בטעות להסתיר את חסרונותינו.
אמת מס' 1: ה' ברא אותנו עם חסרונות והוא גם נתן לנו כוחות להתמודד עם האתגרים שהם מציבים בפנינו. זהו חלק חיוני בתפקידנו בקירוב העולם אל שלמותו. כל עוד אנחנו מסתירים את חסרונותינו, אנחנו נמצאים במצב של הכחשה. רק אם נקבל את העובדה שהם חלק מאיתנו ונלמד לאהוב את עצמנו למרות מציאותם, נוכל להתחיל להשתנות ולצמוח. אם נעניק לעצמנו מעט סבלנות והבנה נחקה בכך את האלוקים וניתן לו לאפשר לנו ברוב חסדיו לצמוח. נקודות הכוח שלנו מעודדות אותנו גם מול מציאותם הבלתי ניתנת לשינוי של חסרונותינו. הן מאפשרות לנו להשלים איתם, ולזולתנו, לראות אותנו באור יותר חיובי.
טעות מס' 2: אנחנו מנסים להיות מישהו אחר. אנחנו מזדהים עם אנשים שאנחנו מעריצים, ומשום מה מאמינים שנוכל להפוך להיות העתק שלהם. הדבר הרסני, משום שבדרך להיות מישהו אחר, אנחנו מתחילים לדחות חלקים מעצמנו – מה שגורם לנו להתעלם מנושאים החיוניים לתכליתנו האישית בעולם. ואם אותם נושאים לא מעניינים אותנו, אז את מי הם כן יעניינו? אם לא אנחנו נממש את חלומותינו, מי יעשה זאת במקומנו?
אמת מס' 2: את תפקידנו בעולם נוכל למלא רק אם נתלהב מלהיות "אנחנו". ראשית אנחנו צריכים להכיר ולאהוב את עצמנו, ולשם כך דרושה לנו סבלנות. אנחנו יכולים אמנם ללמוד ולקבל השראה מבני אדם אחרים – אבל השאלה שלנו לא צריכה להיות 'איך אני יכול להיות כמוהו?' אלא - 'איך אני יכול להשתמש בכישרונותיי האישיים באותה התלהבות כמו האדם הזה?' אט אט תגלו שמעצם זה שאתם "אתם", תוכלו להשיג דברים שמעולם לא חלמתם שמגבלותיכם הטבעיות יאפשרו לכם להשיג.
טעות מס' 3: השינוי יגיע מעצמו, באופן טבעי.
אמת מס' 3: באופן טבעי נישאר תמיד תקועים באותו המקום ואף אחד מעקרונות החיים שלנו לא יתממש. החיים ימשכו אותנו ויקברו את החלומות והשאיפות של מי היינו יכולים להיות – והיחיד שנוכל להאשים הוא את מי שמעולם לא החליט, מתוך מודעות מלאה, להשתנות. "אשתנה מחר " אומר ש"לעולם לא אשתנה". ההחלטה לעבוד על עצמנו צריכה להתחיל תיכף ומיד.
כל איש עסקים חוקר, מתכנן וקובע סדר פעולות, כדי להשיג מטרות שיגדילו את רווחיות החברה שלו. כל עוד נתייחס למטרות האישיות שלנו כאל בזבוז זמן, לא נוכל להשתנות, כי התייאשנו מעצמנו. חשיבותו של כל דבר בחיינו תשתקף באמצעות שתי שאלות:
-
האם הקצבתי מספיק זמן כדי לעשות / ללמוד / לחשוב על מטרות חיי?
-
האם אני מוכן להשקיע בכך זמן באופן קבוע?
טעות מס' 4: אני יודע שאני עלול להיכשל, אז למה לנסות?
אמת מס' 4: הכישלון הוא אבן הבניין של ההצלחה. אפילו עם הבטחת הצלחה מאלוקים, משה רבנו נכשל בניסיונו הראשון להוציא את בני ישראל ממצרים. אין ספק שגם אנחנו צריכים להיכשל כדי לצאת מהמקום בו אנחנו תקועים - ויותר מפעם אחת. שיהיה לכם ברור, הרבה פעמים זאת פשוט הדרך של אלוקים לבחון עד כמה אנחנו מאמינים בחלומות של עצמנו, לעזור לנו להבהיר אותם, לבחון אותם מחדש ולשכלל אותם. בסופו של דבר אנחנו אמורים לתת דין וחשבון רק על המאמצים שהשקענו ולא על מידת ההצלחה. הצלחה יהודית היא היכולת לדעת שאנחנו משקיעים את מאמצינו הכנים ביותר על מנת להצליח.
בפעם הבאה שאתם מתוסכלים אמרו לעצמכם:
-
"אני מקבל את התסכול בברכה, משום שזהו סימן שאלוקים בטוח שאני יכול לצמוח."
-
"בבקשה אלוקים, עזור לי להתגבר על האתגר העומד בפני."
צעד רביעי – מעצורים אישים
בואו נדון עכשיו בכל אותן אבני נגף מטרידות שתקועות בדרכנו אל המעיין הנובע החבוי בתוכנו. אין ספק שבדרכנו אל כל מטרה משמעותית שהיא, ניתקל בתסכולים ואתגרים. פעמים רבות התסכולים מגיעים דווקא בתחום שבו אנחנו הכי רוצים להתקדם. לדוגמא, אנשים שנורא רוצים להתאהב, עלולים לחסום את סיכוייהם לפגוש את הנשמה התאומה שלהם. אם נזהה את הקושי, נוכל לעמוד מולו ולהסיר את המכשול. תנו לחיים לזרום!
| |
תסכול/אתגר |
אולי אלוקים שולח את זה כדי לעזור לי.... |
| דוגמא |
פוטרתי מהעבודה |
עכשיו יש לי זמן לטייל. אולי זה יעזור לי להתגבר על הפחד שלי משינויים, ובסופו של דבר יוביל לעבודה טובה יותר. |
| 1. |
|
|
| 2. |
|
|
| 3. |
|
|
| 4. |
|
|
צעד חמישי – חלומות כן מתגשמים
חזרו אל 'רשימת החלומות' שכתבתם בצעד השני.
בחרו בשלושת החלומות החשובים לכם ביותר, וכתבו אותם על פי סדר העדיפויות שלכם.
מתחת לכל חלום ציינו שלושה צעדים שתצטרכו לעשות כדי להגשים כל חלום, על פי סדר עשייתם.
ליד כל צעד, פרטו כמה חודשים/שנים זה עשוי לקחת, באיזו תדירות ולכמה זמן.
אחר כך, הוסיפו הערת סיכום.
| |
החלום שלי |
שלושה צעדים להשגתו |
כמה זמן זה ייקח |
הערת סיכום |
| דוגמא |
למצוא את בן/בת זוגי |
1) לקבוע ולהקדיש זמן כדי לדעת מי אני, כדי שאוכל לדעת איזה בן/בת זוג אני מחפש/ת.
2) לבחון טעויות שעשיתי בעבר, וללמוד כיצד להיות בן הזוג הטוב ביותר.
3) לטוות רשת של משפחה וחברים שיעזרו לי למצוא את בן/בת הזוג. |
1) 20 דקות ביום לשלושה חודשים.
2) 30 דקות ביום לשלושה חודשים.
3) 20 דקות ביום לשלושה חודשים. |
אם אעשה את כל זה, אז תוך שנה אדע שעשיתי כל מה שביכולתי כדי לעזור לאלוקים להכיר לי את הנשמה התאומה שלי. |
| חלום 1 |
|
|
|
|
| חלום 2 |
|
|
|
|
| חלום 3 |
|
|
|
|
| חלום 4 |
|
|
|
|
בחרו בחבר או מורה רוחני שמכיר אתכם היטב ושיש לו שיקול דעת טוב. הקריאו בפניו את הצעדים שכתבתם ושאלו אם הם מציאותיים. אם לא, תקנו בהתאם.
צעד ששי – מכתב לכבוד ראש השנה
בראש השנה אנחנו ניצבים לפני האלוקים ומציגים בפניו את תוכניתנו לשנה הבאה. ביום שלפני ראש השנה, כתבו לאלוקים מכתב שכולל:
-
את החלומות שלכם ותארו מי הייתם רוצים להיות.
-
תודה על כל הדברים בהם הוא בירך אתכם, ופירוט כיצד אתם מתכוונים להשתמש בהם בצורה יעילה כדי להשיג את חלומותיכם.
-
בקשו ממנו לעזור לכם לנצל את כוחותיכם ולהתגבר על האתגרים והתסכולים.
-
סיימו מתוך הבעת ביטחונכם בו – שהוא רוצה בהצלחתכם, שהוא עוזר לכם ושהוא ימשיך לעשות זאת.
אם תעברו את ששת השלבים הללו, תוכלו לדעת בוודאות שעשיתם מאמץ אמיתי, ובראש השנה תוכלו לעמוד בשמחה לפני האלוקים ולבקש שנה נוספת של חיים.
_________________
אין יום שאין בו טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2009 21:58 |
|
| |
בס"ד
לקט מהלכות ערב ראש השנה
התרת נדרים ובקשת מחילה
קודם ראש השנה וכן ביום כיפורים עושים התרת נדרים ומבקשים מחילה איש מרעהו, שיהיה שלום גדול ואחדות אחת, כי כשיש שלום ואחדות בין נשמות ישראל זהו עיקר החיים, ועל חיים ואמת אלו אנו מתפללים הרבה בימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, כדי להימנע ממחלוקות שקרים וריבים הנובעים משינוי הדיעות בינינו. לכן עיקר עבודתנו בראש השנה הוא, לבטל את השקר ולדבוק באמת, ולכן גם נקרא ראש השנה בשמו מכיון שראש הוא אמת, ככתוב (תהלים קיט): "רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת".
טבילה במקווה
נהוג לטבול בערב ראש השנה במקווה אשר בכוחו לטהר את האדם מכוח הטומאה, כדי להתחיל את השנה בטהרה ובקדושה. נוהגים לכבס את הבגדים ולהסתפר בערב ראש השנה, והטעם לכך אמרו במדרש, שישראל בטוחים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס, ולכן הם לובשים בגדי יום טוב וכו', ברור שאין הכוונה שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס בחינם. וחס ושלום יוותר להם על עוונותיהם, שהרי אמרו רבותינו שאסור לומר שהקדוש ברוך הוא וותרן, אלא הכוונה, שישראל בטוחים, שעל ידי שיעשו תשובה וירבו בתפילה וצדקה, יסלח להם ה' יתברך ויקבל תפילתם ברצון ויכתבם בספרם של צדיקים גמורים.
לאחר תפילת ערבית של ליל ראש השנה מברכים איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום" (כתיבה וחתימה טובה). לברכה זו יש מעלה גדולה מאוד, כי כל המברך מתברך מפי אל עליון, כלומר – שתהיה הברכה עם כוונת אמת ואז המברך – יתברך מפי עליו.
חשוב לדעת, אצל הקב"ה חשובות מאוד הברכות שאחד מברך את חברו, כי אדם שמברך את חברו מתלבש בו הקב"ה ומתברך בעצמו, וכל המברך את ישראל כאילו מברך את השכינה. לכן ברכה זו חשובה מאוד בלילה הזה. ויברך את הוריו ובני ביתו ויהיה בשמחה גדולה, כי הברכות צריכות להיות בפנים מאירות ובלב שלם.
יתאמץ בכל כחו לשלוט ביצרו לבל יבוא לידי כעס והקפדה בתוך ביתו ביחוד בלילי ראש השנה ויומיהם. וטוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. ונכון ללמוד משניות מסכת ראש השנה בסעודת ראש השנה, כי דבר בעתו מה טוב.
נוהגים לאכול בראש השנה בשר שמן ודברים מתוקים, וככתוב בנחמיה: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ". ואין מתענים בראש השנה, ואפילו "תענית שעות". ולכן אם חושש פן יתאחר בבית הכנסת בתפילה עד אחר חצות היום בתפילה עד אחר חצות היום, טוב שישתה כוס תה או קפה בבוקר קודם התפילה, כדי שלא יישאר בתענית עד חצות היום. ומכל מקום, לא יאכלו כל שׂובעם, למען לא יקלו ראשם ותהי יראת ה' על פניהם.
נהגו שלא לישון ביום ראש השנה {דהיינו בשעות היום, מעלות השחר ועד שקיעת החמה}, שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ואמרו בתלמוד ירושלמי, שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו יָשֵׁן. וישתדל כל אדם לקום בימי ראש השנה עם עלות השחר, ולכל הפחות עם הנץ החמה, ויתכונן לתפילה בכוונה כראוי. ואם הוא עייף ומוכרח לישון, מותר לישון אחר חצות היום {בשעות זמניות, כמבואר בהלכות אמירת הסליחות}. והיושב בָּטֵל ועוסק בשיחה בטילה וכיוצא בזה, כישן דָמֵי, ואדרבה - יותר טוב שיישן משיעסוק בשיחה בטלה.
סדר הקידוש והסימנים
נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (שנקראת גם לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש.
וקודם הקידוש מדליקות הנשים נרות לכבוד יום טוב, ומברכות "להדליק נר של (שבת ו) יום טוב". ומדליקות הנרות בשני לילי ראש השנה בברכה, ויש נוהגות להדליק הנרות לכבוד יום טוב הראשון של ראש השנה מבעוד יום, כמו בערב שבת.
הקידוש
לוקח את הכוס ומקדש מעומד
בחול מתחילים מכאן – "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עלותיכם ועל זבחי שלמיכם. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. אני ה' אלהיכם.
סברי מרנן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם. ורוממנו מכל לשון. וקדשנו במצוותיו. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה את יום טוב מקרא קודש זכר ליציאת מצרים. ודברך מלכנו אמת וקיים לעד. ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון.
גם בלילה השני מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
בשני הלילות יעשה כסדר הזה
Dates / תמרים
יקח תמר ויברך – ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם – בורא פרי העץ. ויאכל. אח"כ יקח עוד תמר ויאמר בקשה זו: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
Black eyed peas / רוביא (לוביא) / שעועית ירוקה
יקח את הרוביא ויברך - ברוך אתה ' אלהינו מלך העולם בורא פרי האדמה. ויאכל. ויאמר – יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו.
Leek / כרתי (פראסה)
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיכרתו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
Swiss Chard / סלקא
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיסתלקו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
Gourd / קרא (קישוא) / דלעת
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויותינו.
Pomegranate / רימון
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון.
Apple & Honey / תפוח בדבש
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
Head of Sheep / ראש של כבש (עוף או דג)
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם - שהכל נהיה בדברו. ויאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב. (אם מברך על ראש עוף או דג לא יוסיף...) ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום, בן אברהם אבינו עליו השלום.
לאחר הברכות על הסימנים יאכל ישתה וישמח.
ויש הנוהגים בעת האכילה ללמוד ארבעה פרקים ממסכת של ראש השנה, והאריז"ל הקדוש גילה שיש סודות גדולים בלימוד זה. ראוי לומר דברי תורה בזמן הסעודה (בשבתות ובימים טובים) כדי שיהיה שולחנו ערוך לפני ה' תמיד.
כשמברכים על הפת נוהגים לטבול את פרוסת 'המוציא' בדבש, והטעם לכך הוא, שעיקר האכילה של האדם צריכה להיות רק לחם ומלח, כפי שנאמר בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל", מכיון שבמלח ובלחם כלולים כל הטעמים וכל המתיקות של כל הפירות והמאכלים שבעולם, לכן בשאר ימות השנה צריך להיזהר לא להרבות במעדנים. אולם בראש השנה אנו מטבילים את הפרוסה בדבש המסמל את תוקף הגבורות ואנו ממתיקים את הפת והמלח שיהיה כטעם המַן – "וטעמו כצפיחית בדבש" – שהיו בו כל סוגי מתיקות הטעמים. טעם נוסף הוא, שיהיו לנו חיים מתוקים מדבש, ונרגיש כל השנה מתיקות כדבש ועל ראש השנה נאמר: "אכלו מעדנים ושתו ממתקים... כי חדוות ה' היא מעוזכם".
(מתוך "שובה ישראל")
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2013 11:05 |
|
| |
חסד לאלפים
|
|
|
|
|