סגולת יום ראש השנה

˜             ראש השנה – יום סגולה להמשכת מלכויות

מנהג ישראל לאכול סימנים בר"ה ומקורו הוא בגמרא ובראשונים. ויש להבין מה ענין הסימנים הללו לתת ולפעול לתכלית טובה וברכה, ובמה כחם לחדש לנו שנה חדשה מצליחה ומבורכת.

‏אלא ודאי רמז גדול יש כאן, שרצו להחדיר לנו רבותינו את מעלת תחילת השנה שכל השנה תלויה בה, וכי היא מפתח להצלחת כל השנה כולה - ראש שהכל תלוי בו, ובאו חז"ל להמחיש לנו לימוד זה באכילת סימנים בר"ה שהוא תחילת שנה, לומר שאם ההתחלה היא עם תקווה ואמונה ועם רצון עז לטוב, הרי שיש בכך סיכוי להצלחה, ''טוב אחרית דבר" - ומדוע? ''מראשיתו", כיון שראשיתו היתה טובה היא שהביאה לאחרית טובה.

‏עיקר ר"ה הוא מלכויות – ''אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם'', ומבואר ב"אור יחזקאל" ויסוד הדברים מהאר"י מהרמח"ל ועוד, לכל חג יש לו את כח סגולת מהותו לתתה לעם ישראל בכל מחזור מחדש, ובכל שנה בהתחדש מחזוריות החג - נותן הוא שפע מסגולת מהותו, ומעין אותו שפע שנשפע לחג זה בימים ההם בתחילתו לראשונה - משפיע הוא בכל שנה ושנה מחדשי אם זה חג הפסח הרי שסגולתו להשפיע אמונה, יום כיפור - תשובה, סוכות - שמחה ואהבת ה', כמו כן בר"ה סגולתו כיום דין להמשיך יראת שמים שתלויה במלכות – ''אלמלי מוראה של מלכות", וכפי אשר יכשיר אדם עצמן לקראת הרגשת מלכויות כן יזכה. ולכך יש לחדד את ענין המלכויות ולעמוד על משמעותן בייתר עיון, ובפרט לקראת יום ר"ה, לפי שבאם נחדד ענין המלכויות בר"ה - שמהותו מלכויות, ממנו ישפע לכל השנה הרגשת מלכות שבכללה יראת ‏שמים, וכאמור דהכל הולך אחר ההתחלה.

˜             כדלים וכרשים דפקנו דלתיך

נצייר לעצמנו אדם בריא ושלם, גיבור בכוחו כשמשון הגיבור, נכנס הוא לרופא ומבקש רפואה לעצמו, שואלו הרופא: מה כואב לך? עונה הוא: לא כואב לי כלום, שוב שואלו הרופא: אולי חש אתה באיזה צער נפשי מסויים ולכן באת אלי?אומר הוא: לא, אדוני הרופא, הנני בריא ושלם בגופי ובנפשי ובכ"ז רוצה אני רפואה. הרי אחד שכזה ייחשב לשוטה שנשתבשה עליו דעתו.

‏וכמו כן נצייר לעצמנו עשיר מופלג משופע בנכסים לרוב, ניגש הוא לגמ"ח ומבקש תמיכה. שואלו בעל הגמ"ח: הינך נצרך ונזקק? עונה לו: לא, ב"ה יש לי הכל בכל מכל, ובכ"ז מבקש הנני תמיכה. הלא לשוטה ייחשב.

נתבונן למי תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל יום ג' פעמים ברכת ''רפאנו", לחולה המוכה מכף רגלו ועד קודקודו בלבד?! והלא ברכה זו נתקנה גם לגיבור שבגיבורים כשמשון הגיבור. גם הוא מחוייב לעמור כחולה ושבור ולבקש בלב נשבר: ''והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו".

‏למי נתקנה ברכת הפרנסה ''ברכנו בכל מעשה ידינו". לעני המחזר אחר פת לחם בלבד?! הלא גם לעשיר מופלג, גם הוא מחוייב לעמוד בתפילה לפני בורא עולם ולבקש על נפשו פרנסה ולחם לאכול.

‏למי נתקנה ברכת ''חונן הדעת", וכי רק לטיפש שבטיפשים החסר דיעה והשכל בלבד?! הלא גם לחכם כשלמה המלך ע"ה גם הוא חייב לעמוד כעני ולבקש ''וחננו מאתך חכמה בינה ודעת".

‏והתשובה היא, כיון שאנו אין לנו משלנו כלום, כל מה שיש לנו: חכמה, גבורה, עושר. זה אינו אלא פקדון והשאלה שהשאילנו והפקיד הבורא אצלנו, א"כ אחר שאנו מצידנו חסרים וריקים מכל, וטובתו היא מתמדת בהשפעתה עלינו מחדש בכל רגע ורגע ממש, א"כ מחובתנו לבוא כעניים חסרי דיעה, חסרי גבורה ופרנסה, ולבקש על נפשנו שימשיך הבורא לקיים אצלנו את חכמתנו, גבורתנו וממוננו כעבדים שאין להם משלהם כלםם, הנושאים עיניהם לאדוניהם שיחונם לתת להם משלו בכל עת ובכל פרט ולו הזעיר ביותר. וזה פשוט, שהרי בהסרת הקב"ה השגחתו מהאדם, ברגע קטון תאבד חכמתו ושפיות דעתו, וברגע קטן תוסר שלוותו ותטרף עליו שעתו, וכמו כן בריאותו וקריסת מעמדו בתפקידו ובפרנסתו, א"כ הרי שהכל בהשאלה והפקדה אצלנו, ואיננו בעלים על כלום.

‏אדם המתפרנס באמצעות מלאכה שעושה, או ששכיר הוא אצל מעביד ובכך משיג את לחמו שהוא בעצם זה שיגע עליו להשיגו. הרי עבד וטרח הוא והרויח ממון בזיעת אפו ולבסוף קנה את צרכיו במאכל ובלבוש, חייב הוא לברך ולהודות לה' באותו נוסח ברכה כמו אחד שקיבל צרכיו בדרך נס, כישראל במדבר, ולהודות לה', באופן שיחוש שאין שום התערבות של שום גורם להשיג את מה שהשיג מלבד הקב"ה, והראיה ''שכל האוכל בלא ברכה מעל". דהיינו גזל את הקב"ה, ואף שהלא הוא זה שעבד טרח והזיע להשיג את מאכלו, עם כל זה כשאינו מברך נחשב הוא לגזלן שגזל את הקב"ה, והטעם הוא היות ומחובתנו להאמין שאנו כעבדים שאין לנו משלנו כלום, וכל אשר לנו הוא אינו מכוחנו אלא מכוחו שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל, והכל מתחיל ונגמר ‏ממנו.

ואף שלעין נראה כאילו ואנו עשינו והשגנו, עלינו לזכור מאין ההתחלה והכח הראשוני להשגת המושג, הלא רק מחסדו וכוחו עלינו, וכן לאחר מכן בכל רגע ורגע השפעת חיותו יתברך עלינו, עצם הרצון בחיים, הרצון והחן באופני עסקינו שימצא חן בעינינו להשיג לחמנו באופן שרוצה האל שנשיגהו, הלא הכל הוא בהשגחה תמידית.

ב"נ – המשך יבוא.

(מתוך "בים דרך").

_________________

    אין יום שאין בו טוב

כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה' הגדול", ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ונתנה תוקף קדושת היום..."

רבי אמנון ממגנצא יהודי עשיר, יפה-תואר ויפה-מראה, מיוחס וחכם שהצליח לפתור בשנינותו כל דבר. דמות מכובדת ונערצת בעירו מיינץ שבגרמניה, הן על ידי היהודים בני עמו והן על ידי הגויים. אדם בעל קומה וחוכמה עצומה שנהג להיפגש לעיתים תכופות עם שרי המלוכה ואנשי הכמורה, כשבראשם ההגמון.

"מה ליהודי חכם כמוך עם עמך? עליך להיות כמונו" – שאלו וטענו שוב ושוב אנשי הכמורה – "איזה עתיד יהיה לך איתם? עליך להיות אחד מאיתנו, כך יפתחו בפניך שערי התהילה והכבוד" – הפציר בו ההגמון שוב ושוב בפגישותיהם.

אולם רבי אמנון ממגנצא, שסבר שדבריהם נאמרים בהלצה, דחה שוב ושוב בחוכמה ובשנינות את בקשתם. אך ההגמון לא הפסיק להפציר בו, וככל שרבי אמנון דחה והתחמק מבקשה זו, כך ניטעה בליבו של ההגמון התקווה שאכן הוא ימיר את דתו. ההתחמקויות והעקשנות שגילה ההגמון מצדו של רבי אמנון ממגנצא, הם אלה שחיזקו את תקוותיו של ההגמון, שבוא-יבוא היום ורבי אמנון ממגנצא החכם והשנון, יהיה אחד מהם.

באחת מהפגישות עם ההגמון ושאר נכבדי הכמורה, החליטו כולם שהפעם הם לא מוותרים, ובסיומה לחצו על רבי אמנון שוב ושוב, אך הוא סירב. אולם הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות, ההגמון לא קיבל את התחמקויותיו והחליט שהוא לוחץ באופן אישי וישיר, על מנת שרבי אמנון ימיר דתו.

"שלושה ימים אני צריך כדי לחשוב על הדבר" – השיב רבי אמנון ממגנצא להגמון, מרוב תשישות ועייפות מהלחץ הכבד שהופעל עליו, ולו רק כדי שיניחו לו לשוב לביתו – "ארכה של שלושה ימים, זה מה שאני צריך", אמר והלך לביתו.

כשהגיע רבי אמנון לביתו, הבין את עומקן ומשמעותן של המילים שיצאו מפיו – "כיצד העליתי בדעתי להעמיד בספק את יהדותי? הרי לעולם לא יעלה על דעתי לכפור באלוקי ישראל". מחשבות רבות החלו להטריד את רבי אמנון, שלא מצא מזור ליסוריו ממילים אלו. שלושה ימים שבהם אמור היה 'לחשוב', הפכו לשלושה ימי סבל ויסורים מאין כמוהם, עד אשר נפל למשכב, עצוב אבל ומדוכא. שלושה ימים ללא שמחת חיים ללא אוכל ושתיה. שלושה ימים של צער מאין כמוהו.

עברו חלפו להם שלושה ימים, והנה הגיעו שליחיו של ההגמון לביתו של רבי אמנון ממגנצא כדי לקחתו אל ההגמון. רבי אמנון סירב לפקודת ההגמון ולא הלך עימם. כשחזרו השליחים להגמון ואמרו כשרבי אמנון מסרב, ציווה עליהם לשוב לביתו, אך הפעם לקחתו בעל-כורחו ולהביאו לפניו.

וכך היה. השליחים חזרו לביתו והביאו את רבי אמנון אל ההגמון. אז פנה אליו ההגמון, ואמר: "ובכן, עברו שלושה ימים, ואני מחכה לתשובתך, הבטחת שאחרי שלושה ימים תאמר לי מה אתה חושב על הצעתי להצטרף אלינו, ואני מקווה מאוד ששינית את דעתך ותמלא את בקשתי".

אולם רבי אמנון לא שינה דעתו, ואמר: "מגיע לי עונש, לא שיניתי ולא אשנה את דעתי, על כן אחרוץ את דיני – הלשון שאמרה דברים אלה וכיזבה לך – תיקצץ!".

"לשונך דיברה כראוי ולעניין" – אמר ההגמון בזעם – "אולם את רגליך אקצץ על שהעזו להפר את פקודתי, ואת שאר איברי גופך אייסר".

מיד פקד ההגמון לקחת את רבי אמנון לחדר העינויים ולכרות את פרקי ידיו ורגליו, וכל פעם שכרתו פרק מגופו הקדוש, שאלו אותו אנשי הכמורה שהתלוו אליו: "האם אתה מוכן לחזור בך מדבריך אמנון, ולהמיר דתך?", אולם רבי אמנון בשלו, כשליבו מלא אהבה ליוצרו וכשהוא מצדיק עליו את הדין, משיב בהחלטיות – "לא!" - והם ממשיכים עד אשר כרתו את כל פרקי ידיו ורגליו. לאחר עינויים קשים אלה, שלחו אותו לביתו על אלונקה ולידו מונחים פרקי ידיו ורגליו, כשהוא מתפתל ביסורים נוראים.

ראש השנה הגיע. רבי אמנון ביקש שיובילו את אלונקתו לבית הכנסת, ולהעמיד את מיטתו ליד בימת שליח הציבור. המראה הקשה של איש קדוש זה עורר בכי רב בקרב המתפללים, והללו פרצו בזעקה ותפילה לבורא עולם.

כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה' הגדול" – ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ובכן לך תעלה קדושה" (על שקידש שמו על מלכותו וייחודו), "ונתנה תוקף קדושת היום, אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח" (כדי להצדיק עליו את הדין), "וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי" (שכך נגזר עליו בראש השנה).

לאחר שסיים תפילתו דמם ליבו, ונשמתו הטהורה עלתה למרומים.

לאחר פטירתו התגלה רבי אמנון ממגנצא בחלומו של רבי קלונימוס בן רבי משולם, ולימד אותו את הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום", וציווה עליו להפיצו בכל תפוצות הגולה, כזיכרון על שמסר את נפשו על קידוש השם.

"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום. ובו תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת" – במילים אלו פותחת התפילה שחיבר רבי אמנון ממגנצא. תפילה המהווה אצל רבים את אחת מנקודות השיא של הימים הנוראים (הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים).

אכן נורא הוא יום ראש השנה שבו מעביר הקב"ה את בני עולמו לפניו. "כבקרת רועה עדרו המעביר צאנו תחת שבטו", כן מעביר הבורא וסופר ומונה ופוקד נפש כל חי, וחותך קיצבה לכל בריותיו וכותב את גזר דינם. ליום זה אשר "בריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות", כי "מי לא נפקד כהיום הזה?".

זהו סיפורו של יהודי אמיץ וקדוש, רבי אמנון ממגנצא, שמסר נפשו על קידוש שמו יתברך, ולא המיר דתו. פיוט נפלא זה היה למעשה מילותיו האחרונות, ותוכנו הוא עוצם קדושת הימים הנוראים שבהם דן הקב"ה את כל באי העולם, ואף - "מלאכים יחפזון, חיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין".

פיוט זה, המסיים בהכרזה על שלושה דברים המסוגלים להעביר את רוע הגזרה: תשובה, תפילה וצדקה, הינו אחד מרגעי השיא של התפילה, הנאמרת בפיו של כל אחד ואחד בהתרגשות ובכוונה גדולה.

סיפורו של רבי אמנון ממגנצא הובא על ידי רי יעקב מבונא, שהיה מבעלי התוספות והוא נזכר בדברי "הראשונים" (אור זרוע, הלכות ראש השנה) ונדפס במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים.

ונתנה תוקף

וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום

כִּי הוּא נורָא וְאָיום

וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ

וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ

וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד

וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.

וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,

וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.

וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.

וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.

וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.

וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.

וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.

לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.

כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.

וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.

כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.

מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.

כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.

וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.

וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:

בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן

וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן

כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן

מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.

מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו

מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה

מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא

מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה

מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה

מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר

מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר

מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה

כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ

קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות

כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת

כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה

וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו

אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם

וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם

כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.

אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר

בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל

כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ

וְכַחֲלום יָעוּף.

וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם

אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ

וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.

וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך

שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.

וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ

בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ

כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ

הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ

דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה

קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.

 (באדיבות אתר "ברסלב ישראל" – Breslev.co.il)

_________________

    אין יום שאין בו טוב

יצא לכם פעם לחפור ולגלות מעיין טבעי? קודם צריכים לחצוב באדמה, לסלק את כל הסלעים שעומדים בדרך ואז, אחרי המון עבודה, האדמה היבשה מתלחלחת פתאום. אם תמשיכו ותחפרו עמוק יותר, תגלו את זרם המים התת-קרקעי ששוטף כל מה שעומד בדרכו.

כך צריך להתכונן לראש השנה. האדמה והסלעים הם המכשולים – הרגלים שליליים, תוכניות לא מציאותיות, אמונות שגויות, תכונות שליליות – שמונעים מאיתנו להרגיש חיים בצורה מלאה. ימים אלה מתאימים במיוחד לחפור עד לכמיהה העמוקה ביותר שלנו לחיות, כדי שנוכל לעמוד מול בוראנו בראש השנה ולבקש שנת חיים נוספת.

להלן 6 צעדים שיעזרו לנו לפרוץ את דרכנו אל המעיין הנובע שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו – ולהגשים את חלומותינו בשנה שעומדת בפתח.

צעד ראשון – מהם כוחותיך הפנימיים?

כתבו בטבלה הבאה 6 התנסויות בחייכם שבהן הרגשתם מצוין עם עצמכם. לצד כל התנסות, כתבו את הרגש שנלווה אליה, וליד הרגש, מנו שני כישורים בהם השתמשתם על מנת לממש אותה.

להלן שתי דוגמאות:

כעת מלאו בעצמכם את הטבלה:

בחנו את רגשותיכם. האם מצאתם מוטיב משותף?

בחנו את הכוחות שציינתם. עצרו להעריך את הכישורים בהם התברכתם. אם עולים בלבכם מצבים אחרים בהם השתמשתם באותם כישורים, פרטו גם אותם.

צעד שני – זהו את חלומותיכם

חיינו זרועים בחלומות נטושים אותם זנחנו מאחור כשנסחפנו עם החיים. כל חלומותינו – אפילו המטופשים ביותר – מכילים משהו מהכמיהה העמוקה ביותר שלנו, להשקיע בלי בושה את ליבנו ונשמתנו בחיים.

פרטו, בטבלה שלמטה, 10 חלומות או עקרונות חיים שבהם אתם מאמינים.

אנחנו בני אדם מורכבים, אז לא לשכוח לבדוק מהם חלומותיו של כל חלק וחלק בתוכנו – כלומר, "אני" בתור חבר, הורה, בן, יהודי, אוהב הנאות, נותן...

כעת, בחנו את הטבלה ושאלו את עצמכם: מדוע כל כך הרבה חלומות לא התגשמו?

צעד שלישי – תפישות שגויות

יתכן שאתם מאמינים באלוקים, אבל האם אתם יודעים שאלוקים מאמין בכם?

העריכו את העובדה שאלוקים ברא אתכם עם מערכת כישורים ייחודית (עיינו בטבלה שמילאתם קודם) והציב מולכם הזדמנויות רבות מספור להשתמש ולשכלל אותם. הוא הטביע את הכוחות האלה בתוככם, והוא מאמין ביכולתכם לממש את שאיפותיכם העמוקות ביותר.

להלן מספר אתגרים ותפישות שגויות שעוצרים אותנו. כשאתם קוראים כל אחד מהם, בחנו את עצמכם ובדקו איך ובאיזה צורה הם עשויים להיות קשורים אליכם.

טעות מס' 1: אנחנו חושבים שאנו אמורים להיות מושלמים; לכן אנחנו נוטים בטעות להסתיר את חסרונותינו.

אמת מס' 1: ה' ברא אותנו עם חסרונות והוא גם נתן לנו כוחות להתמודד עם האתגרים שהם מציבים בפנינו. זהו חלק חיוני בתפקידנו בקירוב העולם אל שלמותו. כל עוד אנחנו מסתירים את חסרונותינו, אנחנו נמצאים במצב של הכחשה. רק אם נקבל את העובדה שהם חלק מאיתנו ונלמד לאהוב את עצמנו למרות מציאותם, נוכל להתחיל להשתנות ולצמוח. אם נעניק לעצמנו מעט סבלנות והבנה נחקה בכך את האלוקים וניתן לו לאפשר לנו ברוב חסדיו לצמוח. נקודות הכוח שלנו מעודדות אותנו גם מול מציאותם הבלתי ניתנת לשינוי של חסרונותינו. הן מאפשרות לנו להשלים איתם, ולזולתנו, לראות אותנו באור יותר חיובי.

טעות מס' 2: אנחנו מנסים להיות מישהו אחר. אנחנו מזדהים עם אנשים שאנחנו מעריצים, ומשום מה מאמינים שנוכל להפוך להיות העתק שלהם. הדבר הרסני, משום שבדרך להיות מישהו אחר, אנחנו מתחילים לדחות חלקים מעצמנו – מה שגורם לנו להתעלם מנושאים החיוניים לתכליתנו האישית בעולם. ואם אותם נושאים לא מעניינים אותנו, אז את מי הם כן יעניינו? אם לא אנחנו נממש את חלומותינו, מי יעשה זאת במקומנו?

אמת מס' 2: את תפקידנו בעולם נוכל למלא רק אם נתלהב מלהיות "אנחנו". ראשית אנחנו צריכים להכיר ולאהוב את עצמנו, ולשם כך דרושה לנו סבלנות. אנחנו יכולים אמנם ללמוד ולקבל השראה מבני אדם אחרים – אבל השאלה שלנו לא צריכה להיות 'איך אני יכול להיות כמוהו?' אלא - 'איך אני יכול להשתמש בכישרונותיי האישיים באותה התלהבות כמו האדם הזה?' אט אט תגלו שמעצם זה שאתם "אתם", תוכלו להשיג דברים שמעולם לא חלמתם שמגבלותיכם הטבעיות יאפשרו לכם להשיג.

טעות מס' 3: השינוי יגיע מעצמו, באופן טבעי.

אמת מס' 3: באופן טבעי נישאר תמיד תקועים באותו המקום ואף אחד מעקרונות החיים שלנו לא יתממש. החיים ימשכו אותנו ויקברו את החלומות והשאיפות של מי היינו יכולים להיות – והיחיד שנוכל להאשים הוא את מי שמעולם לא החליט, מתוך מודעות מלאה, להשתנות. "אשתנה מחר " אומר ש"לעולם לא אשתנה". ההחלטה לעבוד על עצמנו צריכה להתחיל תיכף ומיד.

כל איש עסקים חוקר, מתכנן וקובע סדר פעולות, כדי להשיג מטרות שיגדילו את רווחיות החברה שלו. כל עוד נתייחס למטרות האישיות שלנו כאל בזבוז זמן, לא נוכל להשתנות, כי התייאשנו מעצמנו. חשיבותו של כל דבר בחיינו תשתקף באמצעות שתי שאלות:

1. האם הקצבתי מספיק זמן כדי לעשות / ללמוד / לחשוב על מטרות חיי?

2. האם אני מוכן להשקיע בכך זמן באופן קבוע?

טעות מס' 4: אני יודע שאני עלול להיכשל, אז למה לנסות?

אמת מס' 4: הכישלון הוא אבן הבניין של ההצלחה. אפילו עם הבטחת הצלחה מאלוקים, משה רבנו נכשל בניסיונו הראשון להוציא את בני ישראל ממצרים. אין ספק שגם אנחנו צריכים להיכשל כדי לצאת מהמקום בו אנחנו תקועים - ויותר מפעם אחת. שיהיה לכם ברור, הרבה פעמים זאת פשוט הדרך של אלוקים לבחון עד כמה אנחנו מאמינים בחלומות של עצמנו, לעזור לנו להבהיר אותם, לבחון אותם מחדש ולשכלל אותם. בסופו של דבר אנחנו אמורים לתת דין וחשבון רק על המאמצים שהשקענו ולא על מידת ההצלחה. הצלחה יהודית היא היכולת לדעת שאנחנו משקיעים את מאמצינו הכנים ביותר על מנת להצליח.

בפעם הבאה שאתם מתוסכלים אמרו לעצמכם:

• "אני מקבל את התסכול בברכה, משום שזהו סימן שאלוקים בטוח שאני יכול לצמוח."

• "בבקשה אלוקים, עזור לי להתגבר על האתגר העומד בפני."

צעד רביעי – מעצורים אישים

בואו נדון עכשיו בכל אותן אבני נגף מטרידות שתקועות בדרכנו אל המעיין הנובע החבוי בתוכנו. אין ספק שבדרכנו אל כל מטרה משמעותית שהיא, ניתקל בתסכולים ואתגרים. פעמים רבות התסכולים מגיעים דווקא בתחום שבו אנחנו הכי רוצים להתקדם. לדוגמא, אנשים שנורא רוצים להתאהב, עלולים לחסום את סיכוייהם לפגוש את הנשמה התאומה שלהם. אם נזהה את הקושי, נוכל לעמוד מולו ולהסיר את המכשול. תנו לחיים לזרום!

• ציינו בטבלה הבאה ארבעה דברים מתסכלים בחייכם.

• ציינו באיזה אופן יתכן שאלוקים שולח את הניסיון על מנת לעזור לכם.

צעד חמישי – חלומות כן מתגשמים

חזרו אל 'רשימת החלומות' שכתבתם בצעד השני.

בחרו בשלושת החלומות החשובים לכם ביותר, וכתבו אותם על פי סדר העדיפויות שלכם.

מתחת לכל חלום ציינו שלושה צעדים שתצטרכו לעשות כדי להגשים כל חלום, על פי סדר עשייתם.

ליד כל צעד, פרטו כמה חודשים/שנים זה עשוי לקחת, באיזו תדירות ולכמה זמן.

אחר כך, הוסיפו הערת סיכום.

בחרו בחבר או מורה רוחני שמכיר אתכם היטב ושיש לו שיקול דעת טוב. הקריאו בפניו את הצעדים שכתבתם ושאלו אם הם מציאותיים. אם לא, תקנו בהתאם.

צעד ששי – מכתב לכבוד ראש השנה

בראש השנה אנחנו ניצבים לפני האלוקים ומציגים בפניו את תוכניתנו לשנה הבאה. ביום שלפני ראש השנה, כתבו לאלוקים מכתב שכולל:

• את החלומות שלכם ותארו מי הייתם רוצים להיות.

• תודה על כל הדברים בהם הוא בירך אתכם, ופירוט כיצד אתם מתכוונים להשתמש בהם בצורה יעילה כדי להשיג את חלומותיכם.

• בקשו ממנו לעזור לכם לנצל את כוחותיכם ולהתגבר על האתגרים והתסכולים.

• סיימו מתוך הבעת ביטחונכם בו – שהוא רוצה בהצלחתכם, שהוא עוזר לכם ושהוא ימשיך לעשות זאת.

אם תעברו את ששת השלבים הללו, תוכלו לדעת בוודאות שעשיתם מאמץ אמיתי, ובראש השנה תוכלו לעמוד בשמחה לפני האלוקים ולבקש שנה נוספת של חיים.

---

ניתן לקרא מאמר זה גם בקישור הבא: http://www.aish.co.il/h/hh/rh/59168272.html

_________________

    אין יום שאין בו טוב

לקט מהלכות ערב ראש השנה

 התרת נדרים ובקשת מחילה

קודם ראש השנה וכן ביום כיפורים עושים התרת נדרים ומבקשים מחילה איש מרעהו, שיהיה שלום גדול ואחדות אחת, כי כשיש שלום ואחדות בין נשמות ישראל זהו עיקר החיים, ועל חיים ואמת אלו אנו מתפללים הרבה בימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, כדי להימנע ממחלוקות שקרים וריבים הנובעים משינוי הדיעות בינינו. לכן עיקר עבודתנו בראש השנה הוא, לבטל את השקר ולדבוק באמת, ולכן גם נקרא ראש השנה בשמו מכיון שראש הוא אמת, ככתוב (תהלים קיט): "רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת".

 טבילה במקווה

נהוג לטבול בערב ראש השנה במקווה אשר בכוחו לטהר את האדם מכוח הטומאה, כדי להתחיל את השנה בטהרה ובקדושה. נוהגים לכבס את הבגדים ולהסתפר בערב ראש השנה, והטעם לכך אמרו במדרש, שישראל בטוחים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס, ולכן הם לובשים בגדי יום טוב וכו', ברור שאין הכוונה שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס בחינם. וחס ושלום יוותר להם על עוונותיהם, שהרי אמרו רבותינו שאסור לומר שהקדוש ברוך הוא וותרן, אלא הכוונה, שישראל בטוחים, שעל ידי שיעשו תשובה וירבו בתפילה וצדקה, יסלח להם ה' יתברך ויקבל תפילתם ברצון ויכתבם בספרם של צדיקים גמורים.

 לאחר תפילת ערבית של ליל ראש השנה מברכים איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום" (כתיבה וחתימה טובה). לברכה זו יש מעלה גדולה מאוד, כי כל המברך מתברך מפי אל עליון, כלומר – שתהיה הברכה עם כוונת אמת ואז המברך – יתברך מפי עליו.

 חשוב לדעת, אצל הקב"ה חשובות מאוד הברכות שאחד מברך את חברו, כי אדם שמברך את חברו מתלבש בו הקב"ה ומתברך בעצמו, וכל המברך את ישראל כאילו מברך את השכינה. לכן ברכה זו חשובה מאוד בלילה הזה. ויברך את הוריו ובני ביתו ויהיה בשמחה גדולה, כי הברכות צריכות להיות בפנים מאירות ובלב שלם.

 יתאמץ בכל כחו לשלוט ביצרו לבל יבוא לידי כעס והקפדה בתוך ביתו ביחוד בלילי ראש השנה ויומיהם. וטוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. ונכון ללמוד משניות מסכת ראש השנה בסעודת ראש השנה, כי דבר בעתו מה טוב.

 נוהגים לאכול בראש השנה בשר שמן ודברים מתוקים, וככתוב בנחמיה: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ". ואין מתענים בראש השנה, ואפילו "תענית שעות". ולכן אם חושש פן יתאחר בבית הכנסת בתפילה עד אחר חצות היום בתפילה עד אחר חצות היום, טוב שישתה כוס תה או קפה בבוקר קודם התפילה, כדי שלא יישאר בתענית עד חצות היום. ומכל מקום, לא יאכלו כל שׂובעם, למען לא יקלו ראשם ותהי יראת ה' על פניהם.

 נהגו שלא לישון ביום ראש השנה {דהיינו בשעות היום, מעלות השחר ועד שקיעת החמה}, שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ואמרו בתלמוד ירושלמי, שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו יָשֵׁן. וישתדל כל אדם לקום בימי ראש השנה עם עלות השחר, ולכל הפחות עם הנץ החמה, ויתכונן לתפילה בכוונה כראוי. ואם הוא עייף ומוכרח לישון, מותר לישון אחר חצות היום {בשעות זמניות, כמבואר בהלכות אמירת הסליחות}. והיושב בָּטֵל ועוסק בשיחה בטילה וכיוצא בזה, כישן דָמֵי, ואדרבה - יותר טוב שיישן משיעסוק בשיחה בטלה.

סדר הקידוש והסימנים

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (שנקראת גם לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש.

וקודם הקידוש מדליקות הנשים נרות לכבוד יום טוב, ומברכות "להדליק נר של (שבת ו) יום טוב". ומדליקות הנרות בשני לילי ראש השנה בברכה, ויש נוהגות להדליק הנרות לכבוד יום טוב הראשון של ראש השנה מבעוד יום, כמו בערב שבת.

הקידוש

לוקח את הכוס ומקדש מעומד

בחול מתחילים מכאן – "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עלותיכם ועל זבחי שלמיכם. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. אני ה' אלהיכם.

סברי מרנן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם. ורוממנו מכל לשון. וקדשנו במצוותיו. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה את יום טוב מקרא קודש זכר ליציאת מצרים. ודברך מלכנו אמת וקיים לעד. ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון.

 גם בלילה השני מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

 בשני הלילות יעשה כסדר הזה

       Dates / תמרים

יקח תמר ויברך – ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם – בורא פרי העץ. ויאכל. אח"כ יקח עוד תמר ויאמר בקשה זו: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

       Black eyed peas / רוביא (לוביא) / שעועית ירוקה

יקח את הרוביא ויברך -  ברוך אתה ' אלהינו מלך העולם בורא פרי האדמה. ויאכל. ויאמר – יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו.

       Leek / כרתי (פראסה)

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיכרתו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

       Swiss Chard / סלקא

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיסתלקו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

       Gourd / קרא (קישוא) / דלעת

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויותינו.

       Pomegranate / רימון

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון.

       Apple & Honey / תפוח בדבש

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

       Head of Sheep / ראש של כבש (עוף או דג)

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם - שהכל נהיה בדברו. ויאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב. (אם מברך על ראש עוף או דג לא יוסיף...) ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום, בן אברהם אבינו עליו השלום.

  לאחר הברכות על הסימנים יאכל ישתה וישמח.

ויש הנוהגים בעת האכילה ללמוד ארבעה פרקים ממסכת של ראש השנה, והאריז"ל הקדוש גילה שיש סודות גדולים בלימוד זה. ראוי לומר דברי תורה בזמן הסעודה (בשבתות ובימים טובים) כדי שיהיה שולחנו ערוך לפני ה' תמיד.

כשמברכים על הפת נוהגים לטבול את פרוסת 'המוציא' בדבש, והטעם לכך הוא, שעיקר האכילה של האדם צריכה להיות רק לחם ומלח, כפי שנאמר בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל", מכיון שבמלח ובלחם כלולים כל הטעמים וכל המתיקות של כל הפירות והמאכלים שבעולם, לכן בשאר ימות השנה צריך להיזהר לא להרבות במעדנים. אולם בראש השנה אנו מטבילים את הפרוסה בדבש המסמל את תוקף הגבורות ואנו ממתיקים את הפת והמלח שיהיה כטעם המַן – "וטעמו כצפיחית בדבש" – שהיו בו כל סוגי מתיקות הטעמים. טעם נוסף הוא, שיהיו לנו חיים מתוקים מדבש, ונרגיש כל השנה מתיקות כדבש ועל ראש השנה נאמר: "אכלו מעדנים ושתו ממתקים... כי חדוות ה' היא מעוזכם".

(מתוך "שובה ישראל")

_________________

    אין יום שאין בו טוב