תודה נשומל'ה :))
בס"ד
"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה
ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר"
ודבר ה' הוא התורה הקדושה ונושאי כליה הם בני ישראל הקדושים,
ובית ה' הוא ביתה שיבנה במהרה בימנו להשכין בו חלק אלוק ממעל בתחתונים לתקן עולם במלכות שדי.
שנדון לכף זכות את שאינם יודעים מימינם ומשמאלם
ובאלף זעירא של "ויקרא" אין להם השגה קלה שבקלות
הואיל וניטלו ממשה רבנו אלף אורות
אז לא כל שכן מאדם פחות באלו הדורות ?
שאדם ביקר בל ילין מצד הנחש נרגן מפריד אלוף.
ובבראשית רבה (כ, ב), איש תהפוכות ישלח מדון,
זה נחש שהפך דברים על בוראו, ונרגן שרגן דברים על בוראו,
שאמר לא מות תמותון.
ורמז דבר כי הפריד ה'א', רוצה לומר היה ראוי להיות כתנות אור ב'א',
ועתה במחשכים כמתי עולם, כי חושך ולא אור, רק כתנות עור ב'ע',
ואז הוא עיור שלא ראה, רוצה לומר כי נעשה גשמי עור ובשר.
ואז יש בו הטבע גשמיי שאמרו הפילסופים כל מורכב סופו להפסד
והיא המיתה.
ועונש המיתה לא היה הסכמיי רק בטבע,
כי שכר עבירה עבירה היא העבירה בעצמה,
כי פסק עצמו ממקור החיים, ואחר כך הוליד תולדות
והתולדות תולדות, והכל מטיפה סרוחה,
כי נעשית הטיפה סרוחה מצד זוהמת הנחש.
ואילו לא היתה הזוהמא, היתה הטיפה קדושה כבור סיד שאינו מאבד טפה.
והנה הנחש בעדות שקר שהעיד על בוראו, מן העץ הזה אכל וברא
את העולם (ב"ר יט, ד), הפריד 'א' מן א'דם ומן א'מת.
כיצד, רמזתי למעלה וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד,
החותם 'אמת', ומאוד הוא 'אדם', והיה הכל טוב ולא רע.
רק מכח נחש וכח הס"מ נתפתו אדם וחוה והוציאו הרע מכח אל הפועל, ומה שהיה האדם ראוי להיות אמת כלומר נצחיי, עתה כרוך בו ההעדר. ונפרד 'א' מן אדם, ונשאר 'דם' המורה על אדמומית תוקף הדין,
ונפרד 'א' מן אמת ונשאר 'מת', ונעשה מן דמות דם מות,
דם מצד אדם, מת מצד חוה גרמה מיתה לעולם.
דע, כי העולם בראו הקדוש ברוך הוא לתכלית האדם,
והאלקים עשה את האדם ישר להיותו כולו טוב, ולהיותו אור.
ובבחינה זו אילו האדם לא היה מעורר רע והיה כולו טוב,
כולי עלמא מודים טוב לו שנברא.
אמנם מחלוקתם הוא לאחר שקילקל האדם בבחירתו
ונתבטלה כוונת הבריאה, אם טוב משנברא על שלא נברא
או אם טוב שלא נברא על משנברא.
עתה בקלקול האדם, שעדיין לא היה העולם בכוונת הבריאה
עד שיתקון הקלקול, צריך שתדע, אם האדם יהיה מתוקן,
אז כתנות עור שהם עתה עור חושך ולא אור,
יחזור לאור ויהיה יותר אור ממה שהיה אור קודם שחטא.
וזהו ענין ויתרון אור מן החושך (קהלת ב, יג),
כי מכח החושך יהיה יתרון לאור.
רבותינו זכרונם לברכה אמרו (ב"ר יט, ה), חוה סחטה אשכול של ענבים. ויש בזה רמז גדול, הנה בעודן ענבים ידוע שיש שם שמרים
אבל מעורבים ואינם ניכרים, אם לא כשסוחט
אדם אשכול ענבים ונעשה יין אז נבדלים השמרים מהיין,
ומה שהיו מתחלה השמרים בכח ולא בפועל כי היו נעלמים,
עתה יצאו חוצה. ויש גריעותא לשמרים,
כי מתחילה לא היו ניכרים והיו מתאחדים, ועתה נעשו שמרים והם רעים.
אבל יש מעליותא עתה ביותר להיין, כי נעשה צלול ואין בו שום סיג,
רק הכל נקי והיין נשאר משומר, רצוני לומר מסולק מהשמרים
כמו על ידי משמרת, והוא זך ובהיר יותר ממה שהיה קודם הסחיטה.
כך הוא האדם, כשהיה בכתנות אור כולו טוב,
מכל מקום היה בו כח התעוררות להקליפה בהנעלם,
אבל עתה בהוציא חוצה באמת נעשית קליפה רעה
הוא השטן הוא היצר הרע כו', מכל מקום מי שכובש אותו
ומכניעו ומבטלו לגמרי, אז חלף הלך לו, והטוב הנשמה
הוא טוב בהיר וברור זך בלי שמרים.
וזה האדם השלם שכובש את יצרו ומגביר עליו,
ואמר הכובש ולא אמר ההורג, רומז כי אינו הורגו
אדרבה כובשו תחתיו להיותו טוב היפך ממה שהיה.
והוא ענין גדול, כי מגביר עליו ומטהרו עד שמלאך רע נתהפך לטוב.
למשל, לוקח מדותיו שהם רע דהיינו קנאה וחמדה ושנאה כו',
ואינו מבטלם רק כובשם תחת ידו לטהרם,
דהיינו קנאה לקנאת סופרים, וחמדה לחמדה גנוזה,
ושנאה לשנאת הרשעים, כמו שאמר דוד תכלית שנאה שנאתים,
ואלף עניינים כאלה, הנה הוא טוב מאוד,
וזה הוא שאמר טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע,
כי אז הרע גרם הטוב הגדול, כי לא זו שהרע נתבטל אף נתהפך לטוב.
וזה יהיה לעתיד לאחר הזיכוך והצירוף בחורבנות ובצרות
שסובלים ומעוררים בתשובה, ישבתו הקליפות
ועתיד מלאך המות לישחט, והרע יתמתק מכח זכות הצדיקים
שכבשו על יצרם כנ"ל ולקחוהו לעבודתם הקודש.
ואז כתנות עור ב'ע' שהוא לשון עור יתהפך להיות עין רואה,
כי מכח עין עור יתגדל הראות ויהיה יתרון לאור מן החושך מכח החשך,
ולא זו שיחזיר העולם לכוונת הבריאה להיות כתנות אור,
אלא אפילו יהיה תוספות אור, בסוד כי 'עין' ב'עין' יראו בשוב ה' ציון,
כי 'עין' רעה שהוא כתנות עור יוחזר ל'עין' טוב טוב רואי:
[של"ה תולדות אדם בית דוד]
שבת שלום ומבורך :))
_________________
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
 |
|
|
