השקט של עלות השחר

הבקר התעוררתי הרבה לפני עלות השחר,
הבקר התעוררתי לעלות השחר בירושלים,
חיכיתי לאור ראשון ויצאתי עם גיסתי לכותל,
יש משהו מיוחד בעיר הזו, משהו באויר שגורם לך
לרחף משל הייתי בעולם אחר,אתה הולך והולך ולא מרגיש
את הזמן,את הדרך את הרגליים, עברנו דרך שער שכם
ואח"כ חצינו את השוק, בהתחלה קצת חששתי (אני לא
ירושלמית) היה קצת חשוך טליתות לבנות חלפו ביעף,
הגברתי את צעדי.. ואז הוא נגלה לעיני במלוא הדרו,

הכותל....

דקות ארוכות ישבתי מולו, מביטה באבנים מלאי עוצמה,
היונות עופפו להן בשלווה, רוגע פשט בי, לא רציתי
כלום באותו רגע, כל הבקשות שתכננתי לבקש נגוזו,
לפתע חשתי שיש לי הכל, יש לי

כותל

דמעה פלסה את דרכה לזוית עיניי,
תודה , תודה לך השם שבחרת אותי מכל העמים..

עלות השחר בכותל..

עלות השחר שלי היום היה מיוחד מכל 364 הימים שקדמו לו,
יש לי היום יום הולדת..

היום משום מה התעוררתי מאוחר,
מאוחר יחסית לעלות השחר..
השמש כבר צבעה את השמים באור תכול..
ערפילי השחר נמוגו,
בני הבית נמו, עייפים מליל אמש.
ליל הושענה רבה..
יש באוירה של הושענה רבה מן שקט
של אחרי הסערה, היום נשלחים הפתקים,
וכולי תקווה שקיבלתי את המדבקה הלבנה:
"פתקא טבא"
לי ולב"ב בתוך שאר עמ"י באשר הם..

היו זה גם יום מיוחד לי מאד,
יום בו קיבלתי מתנה נפלאה לפני.....שנים,
את בני בכורי,
אמנם זה היה קצת הרבה אחרי עלות השחר,

אבל הוא הביא איתו שחר חדש של "הורות"
איתו גששתי את צעדי הראשונים,
איתו ממשתי את חלומותי המתוקים,

לקום עם עלות השחר , לחבוק אותו בזרועותי,
לראות אותו מחייך ,כשחלב ניגר מזוית פיו,
אז ידעתי כי עלה השמש,
קרן אור בלבי..

מזל טוב ..ילד שלי..

עלות השחר ..שמחת תורה..
יצאתי כהרגלי לגינה הקטנה שלי,
כהרגלי?!
לא בדיוק, היום העצים בגינתי לבשו מעטה ירוק יותר
פרחי ה"בוקר טוב" הקדימו לפרוח,
ציפור קטנה השתובבה לה בינות הענפים,
מזמרת ברון..

הבטתי אל על, הרגשה של שמחה פשטה בעצמותי,
מהולה בצינת הבוקר..
אף אני הצטרפתי לשירת היקום..
"תורת השם תמימה.."
כמה תום.. כמה יופי.. כמה שלימות..
יש בעלות השחר של "שמחת תורה"..

לפתע התגעגעתי לימים ההם עת התגוררתי בניכר..
יומיים של חג.. שמיני עצרת נשזר בשמחת תורה..
שמחה שנתנה את אותותיה זמן רב אחר כך..

כמה טוב להתעורר לבדי אל עלות השחר
לספוג לתוכי את שמחת היקום
לחייך לעצמי..
"אתה בחרתנו מכל העמים, ורוממת אותנו מכל הלשונות"

תודה ..

את עלות השחר של היום ביליתי במיטתי..
ולא מפני שקשה היה לי לקום,
אלא כי אז כמעט הלכתי לישון..

את עלות השחר של מחר אראה בעיירה ציורית
אי שם בצרפת..
בעז"ית.

איזה כיף לחזור הביתה..
להתעורר עם שחר מוכר מגינת ביתך..
הפעם השחר ליווני עם צינה קרה שפשטה בעצמותי,
הסתיו הגיע..
השמים כוסו בערפילים..
אני עומדת בחצר ביתי, מלטפת את העלים החדשים
שפרחו טרם שובי..
כוס קפה שחור מהביל בידי..
חיוך קטן נסוך על פני..
אין כמו "עלות השחר" בבית..

כמה טוב ששבתי...

הפעם פיספסתי את עלות השחר..
צלצול השעון המעורר היה נשמע כמנגינה קלאסית
בתוך חלום.. התענגתי לצליליה ונרדמתי..

עלות השחר של יום שישי..
דומה לכל ימות השבוע, ובכל אופן שונה מעט אצלי,
הנה חלף עבר לו שבוע,
עם הרבה עשיה ,
מחכה לעלות השחר של מחר,
עם הרבה מנוחה..

ערפילי השחר פלסו בין חרכי חלוני,
הודפים את החשיכה מאמש לקרן זוית..
מפזרים ריח של בוקר טרי,
משל היו באגט חם שאדיו ממלאים את נחירי,

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים
שהחזרת בי נשמתי ,"

כשאת מתעוררת בעלות השחר
היקום נם, והראש צלול
למילים יש משמעות..

כשאת פותחת את החלון לרווחה
מביטה אל על ומחייכת

"בחמלה רבה אמונתך"

את מבינה כי שום דבר אינו מובן מאליו,

תודה...

דווקא היום פיספסתי אותך
עלות השחר שלי..
היום מתחיל אחרת בלעדיך,

מחר יום חדש
ושוב תבוא לבקרני
יום יום עושה תפקידך נאמנה
ללא שכר ללא עונש

לפעמים אני מתביישת
לפעמים אני תוהה
למה אני לא לומדת קצת ממך..

מבטיחה שאשתדל...

עלות השחר יום שישי,
הרוח מתדפקת על חלוני.
שורקת לה בשובבות,
מבשרת את בוא החורף...

טיפה סוררת קידמה אותי בגינתי,
ואחותה צללה אל כוס הקפה שבידי..
הבטתי אל על ..
עננים אפורים צבעו את השמים באפור..
מותירים טלאים קרועים..
לקרני השמש המבוישת שנדחקה לקרן זוית..
כן, זה לא תורך אחותי..
היום תורנות הרוח והגשם..

חייכתי אליה ,כשצינה פשטה בי..
מתכרבלת בצעיף שעלי..
מחממת את שתי ידיי בכוס שהתקררה קמעה,

תקפצי לבקר שאת בסביבה..
את עושה לי חם בלב...

"שמש צדקה ומרפא"