עיברית VS יודיש
מלחמת שפות - סיבוב שני
"חוברת משפיעה יותר ממאמר בעיתון, מה גם שהעיתונים של השיטה האנטי-ציונית
זה לא ממש רמה. אז עשינו את זה כך שלא ייראה קנאי וקיצוני אלא יותר מתון,
עם שם קליט, בלי ניסוחים קשים. זה מדבר לכל המגזרים". את הדברים הללו,
כולל המלים "חוברת", "קליט", ו"לא ממש רמה", אומר חרדי שהיה שותף לעריכת
"טוהר הלשון", קונטרס שמטיף להחזרת היידיש לרחוב החרדי ולהתנערות מהעברית.
כמה מלים בעברית מודרנית מסתתרות בקטע?
ובחוברת
עצמה, האם בין 80 עמודיה יש מלים ב"עברית" להבדיל מ"לשון הקודש" שמקורה
בתנ"ך, בתלמוד ובספרות ההלכה? "נכון שאנחנו מדברים בינינו בלשון הקודש
מעוברתת", מסביר האברך, "אבל בחוברת עצמה לא תמצא אף מלה עברית, זה בדוק.
הכל לשון הקודש. בזמן ההגהות בדקנו שוב ושוב ווידאנו שלא נכנסה בטעות אף
מלה עברית".
מאז ומעולם מנהלים הקנאים החרדים את מלחמות הקודש
שלהם בעיתונים ובפשקווילים. זו תעמולה שמיועדת קודם כל למגרש הביתי,
הקנאי, אך פעמים רבות הנמען הוא הרוב החרדי הדומם מהחצרות והזרמים
המרכזיים, המשתתפים בבחירות ומנהלים יחסים מורכבים עם התרבות הישראלית.
כלי חדש יחסית בתעמולה הזאת הוא חוברות הכתובות בלשון שווה לכל נפש חרדית,
וממצות על רגל אחת את המשנה הקנאית בעניינים שונים. חוברת כזאת, לילדים,
יצאה לאור לפני כשנתיים, והסבירה מדוע אין להשתתף ב"בחירות הטמאות".
בשבועות האחרונים נוסף לרשימה הקונטרס "טוהר הלשון", המנסה להחיות את
"מלחמת השפות", ונהפך מיד לאחד השלאגרים החמים בחנויות הספרים של גאולה
ומאה שערים.
בזמן שבבתי הספר הממלכתיים בישראל מציינים 150 שנה
להולדתו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה, מוצג זה בחוברת החרדית
כ"רשע, שכל ימיו לחם בשנאה כבושה נגד הדת, ורצה לעוקרה מן השורש". "אם
כיום מחללים את השבת בירושלים עיר הקודש בריש גלי; אם התורה נרמסת
בעוונותינו הרבים בכל רחבי ארץ הקודש, הרי זה רבות הודות לאותו בן בליעל
אבי השפה העברית", נכתב בקונטרס, שרובו הגדול מוקדש למאבקיו של בן יהודה
ביישוב הישן החרדי.
כותביו לא רק מתרחקים מהמלים שחידשו בן יהודה
והאקדמיה ללשון, אלא מזדעקים על "אלפי מלים שסולפו מלשון הקודש" בעברית
המודרנית - כמו "אות קין", שמשמעותה המקורית היא סימן להגנה ונהפכה לאות
קלון, ו"ליפתן", במקור מנה עיקרית ובמשמעותה המודרנית קינוח. החוברת גם
מדגישה את ההבחנה החרדית בין שפת הכתיבה - בספרים, בעיתונים ובפשקווילים -
תמיד בעברית (או ב"לשון הקודש"), ובין שפת הדיבור: יידיש. "לשון הקודש
אינה שפה כשאר השפות שנועדה לדיבור בעלמא. מגודל קדושתה אין ראוי להשתמש
בה לצרכי חולין", נכתב.
הפרסום הזה נוחת על הרחוב החרדי בשעה שבה
אפילו כמה אדמו"רים מתקשים לשאת דרשות ביידיש, שלא לדבר על חרדים מהשורה.
"ההוצאה של החוברת דווקא עכשיו משקפת מציאות שבה העברית מתחזקת על חשבון
היידיש", אומרת חוקרת היידיש החרדית ד"ר דלית אסולין, עמיתת קרייטמן
באוניברסיטת בן גוריון. "אין בארץ חרדי שלא יודע עברית, ושימור היידיש
מצריך מאמץ מתמיד של הרבנים ושל אנשי החינוך בעיקר מול הילדים".
כחלק
מהמאמץ הזה, בשנים האחרונות יוצאים לאור עשרות ספרי ילדים ביידיש, חלקם
מגוללים סיפור ילדים חינוכי, אחרים מוקדשים לדמויות מופת של "גדולי
ישראל". בחנויות במאה שערים מדווחים על ביקוש גדול לספרים אלה. לדברי ד"ר
אסולין, הניסיון לחזק את מעמד היידיש נופל על אוזניים כרויות בחסידויות
רבות, שבהן "יש מאמץ גדול לתרגם ספרי ילדים ליידיש ולהוסיף לימודי יידיש
בבתי הספר. בבתי ספר חסידיים לבנות, כמו "בית מלכה" של חסידות בעלז,
הילדות כותבות שירים ומעלות הצגות בשבחי היידיש, המורות מחלקות פרסים למי
שמדברת יידיש בכיתה, ומי שמדברת יידיש גם בהפסקה מקבלת פרס גדול יותר".
כעת
שוקדת הוצאת "שפה ברורה", מי שהוציאה את "טוהר הלשון", על חוברת נוספת,
שתספר על "האסון" של הקמת המדינה לפני 60 שנה. גם אותה, כמו את קודמתה,
יממנו "חסידי סאטמר מאמריקה שמאוד אוהבים את התעמולה האנטי-ציונית הזאת",
אומר האברך, ומספק אגב כך הצצה לענף חשוב של הכלכלה החרדית: בעלי ההוצאה,
כמו יזמים של מפעלים ספרותיים גדולים יותר, המוציאים מחדש מאות ספרי הלכה
בשנה, שוכרים בישראל אברכים שמבצעים בעבורם את התחקיר, הכתיבה והעריכה.
"המממנים ממש להוטים על השיטה הקנאית", מספר האברך. "הם משלמים ממש טוב.
לא חקרתי ולא בדקתי מאיפה בא הכסף".
 |
|
|
