רבותי כאפט אריין א מצוה, געטס ברוח נדיבה,
פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך", ועל "לא תעמד על דם רעֶך", ועל "לא יִרדנו בפרך לעיניך", ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו", ומצות "וחי אחיך עמָך", "ואהבת לרעך כמוך", ו"הצל לקוחים למות" והרבה דברים כאלו. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים.
רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה י
| כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים |
|
|
