<* dir="rtl" style="MARGIN-LEFT: 0px">
בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 5132/06.
בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק
בעניין שבין: 1. בד"צ נחלת יצחק ע.ר. 580428274
מרח' דוד 19 ירושלים
2. פרבורגר אילן בע"מ ח.פ. 3-298289-51
מרח' החרש 24 א.ת. דרומי אשקלון
3. פרבורגר רויאל שיווק בע"מ ח.פ. 9-348050-51
מרח' החרש 24 א.ת. דרומי אשקלון
כולם ע"י ב"כ עו"ד אשר שרביט
מרח' המלך ג'ורג' 16ג' ירושלים
טל: 6247244-02 פקס: 6234281-02
ה ע ו ת ר י ם
- נ ג ד-
1. מועצת הרבנות הראשית לישראל
2. יעקב סבג ראש אגף הכשרות ברבנות הראשית
שניהם מרח' ירמיהו 80 ירושלים
3. המועצה הדתית אשקלון
מרח' אשתאול 1, מגדל אמירים
קומה 1 ת.ד. 48 אשקלון
ה מ ש י ב י ם
עתירה למתן צו על תנאי, מתן צו ביניים
ובקשה לקבוע את העתירה לדיון דחוף
מוגשת בזה עתירה כי בית המשפט הנכבד, בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק, יוציא מלפניו צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם:
1. מדוע לא יבטלו את כל הודעותיהם ואת האיגרות לציבור ולרבני ישראל ולפיהן פועלת העותרת מס' 1 שלא כדין בניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות התשמ"ג - 1983 (להלן: "חוק ההונאה") ולהודיע כי אין כל איסור בפעולות העותרת מס' 1 במתן תעודות מטעם העותרת מס' 1 "בד"צ נחלת יצחק", ואין כל פגם בפעולותיה.
2. מדוע לא ימנעו מכל פעולה שיש בה כדי להביע חשש או הסתייגות מפעולותיה של העותרת מס' 1 בכל נושאי ההשגחה על הכשרות.
3. מדוע לא ימנעו מביצוע פרסומים על לוחות מודעות ועלונים שונים ובכל מקום בו נתפרסם על המפורט בסעיף 1 דלעיל.
4. מדוע לא יפרסמו הודעה לכל הנמענים שנזכרים בסעיף 1 הנ"ל לפיה כל פעולות העותרת מס' 1 נעשות כדין ואינן צריכות את אישורם של המשיבים.
5. מדוע לא ישלחו הודעה לכל הלקוחות שקיבלו במישרין או בעקיפין את שירותי העותרת מס' 1 כי אין כל פגם בתעודות שניתנו מטעם בד"צ נחלת יצחק.
6. מדוע לא יבטלו את הודעותיהם על היעדר כשרות ביחס למורי העותרים 3-2 ויקבעו כי הם כשרים וראויים לשיווק ככשרים.
כמו כן מוגשת בזה בקשה למתן צו ביניים המורה כי עד להכרעה בעתירה זו:
1. יימנעו המשיבים להעביר הודעות בכתב ו/או בעל פה על כי פעולות העותרת מס' 1 במתן תעודות השגחה / כשרות בד"צ אסורות או בניגוד לחוק.
2. ימנעו המשיבים מכל פעולה שיש בה כדי להביע חשש או הסתייגות מפעולותיה של המבקשת בענייני כשרות.
3. המשיבים יפרסמו הודעה לפיה אין בפעולות המבקשת משום חריגה מסמכות בענייני כשרות וכי אין כל פגם בתעודות המונפקות על ידי המבקשת, וזאת לכל הנמענים ובאותם אמצעים בהם פירסמו את הודעותיהם נגד המבקשת.
ואלה נימוקי העתירה
1. עניינה של עתירה זו בהודעות ששלחו המשיבים, ואיגרות המופנות לכל מי שיש לו יד ורגל בנושאי כשרות במדינת ישראל, וכן לעיתונות, על כי העותרת מס' 1 מטעה את הציבור במתן תעודות הכשר בניגוד לחוק ההונאה, בהתיימרם לפעול בחסות סמכותם לכאורה בחוק ההונאה, לרבות לכל הרבנים שהוסמכו על ידה למתן תעודת הכשר, והפצתה של הודעה זו באמצעות האינטרנט באתרים שונים, וכן העברת מידע לעיתונות שם פורסם המידע שקיבלה מהמשיבים. פעולות אלה ננקטו על ידם בחוסר סמכות ומבלי שנתנה כל החלטה המופנית לעותרת מס' 1 לחדול מפעולותיה, או על כי פעולותיה של העותרת מס' 1 מנוגדות לחוק לכאורה, ומבלי ששלחו לה כל דרישה לחדול מפעולותיה במתן תעודות השגחה על ידה, או על כך שפועלת היא שלא כדין.
2. כתוצאה מהודעות אלה יצרו המשיבים בלבול רב בענף הכשרות אשר גרם לפגיעה בסוחרים, יצרנים, משווקים, יבואנים, בתי אוכל וכיו"ב בענף המזון אשר נמצאים בפיקוחה ובהשגחתה של העותרת מס' 1, כשמדובר בשרשרת ארוכה של נפגעים, שיכולה לגרום לקריסתם של לא מעט מהם. שרשרת זו יכולה להיגרר לכל נותני השגחת בד"צ ולהביא לקריסה ותוהו ובוהו בנושא הכשרות במדינת ישראל.
3. פעולותיהם אלה של המשיבים נעשו בחוסר סמכות, ממניעים זרים, שרירותיים, ושלא בדרך בה אמורה רשות ציבורית לפעול, ותוך אפלייה קשה מול מתחרותיה של העותרת מס' 1 במתן תעודות השגחה מיוחדות הניתנות בפיקוח בד"צ.
4. פניות העותרת מס' 1 למשיבים לחדול ממעשיהם ולתקנם נענו באופן לא ענייני ובתשובות סתמיות כך שהעותרת מס' 1 נאלצה לנקוט בצעד של הגשת עתירה זו לפני התמוטטות הענף כולו.
5. העובדות הצריכות לעתירה
הצדדים
א. העותרים
1. העותרת מס' 1 הינה עמותה מייסודו של הצדיק זקן המקובלים הרב יצחק כדורי ז"ל העוסקת בין היתר בהשגחה לכשרות למהדרין ובניהול בתי דין לממונות והשכנת שלום בין אדם לרעהו ושלום בית, והכל בהסכמת הצדדים.
2. להפעלת פעולותיה אלה עומדים לשירותה ולרשותה טובי משגיחי הכשרות והדיינים במדינת ישראל, והיא נותנת תעודות השגחה על מוצרים כשרים באופן המדוקדק ביותר ובהתאם לדרישות מאמיני חצרו של זקן המקובלים.
3. העותרת מס' 2 הינה תאגיד רשום העוסק בעיבוד בשר מיובא מחו"ל.
4. העותרת מס' 3 הינה תאגיד רשום העוסק ביבוא בשר כשר מחו"ל (כיום מארגנטינה) לישראל באמצעות חברת לוי שמואל ובניו בע"מ.
ב. המשיבים
1. המשיבה מס' 1 הינה גוף אשר הוקם מכוח חוק הרבנות הראשית התש"ם - 1980 שמטרותיו ותפקידיו הוגדרו בחוק זה.
2. המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") הינו ראש אגף הכשרות אצל המשיבה מס' 1.
3. המשיבה מס' 3 הינה המועצה הדתית באשקלון אשר ממונה על מתן כשרויות באיזור העיר אשקלון וסביבתה.
6. העותרת מס' 1 עוסקת מזה זמן רב במתן תעודות השגחה לכשרות למחמירים ולמהדרים. במסגרת זו קיימים מאות עסקים במדינת ישראל שהמוצרים בהם נתונים לפיקוחה והשגחתה ומקבלים ממנה אישור ו/או תעודת השגחה, וביניהם גם העותרים 3-2.
7. הכשרות הבסיסית ניתנת ע"י המשיבה מס' 1 באמצעות המוסמכים מטעמה בהתאם לסעיף 2 לחוק ההונאה. העותרת מס' 1 משלימה את ההשגחה מעבר להשגחתה הבסיסית של המשיבה מס' 1 לטובת שומרי מצוות שנחוצה להם השגחה זו, ואינה מהווה תחליף לכשרות מטעם הרבנות. השגחה זו הינה צורך שנוצר ע"י שומרי מצוות אשר רמת ההשגחה של הרבנות הראשית בענייני כשרות אינה מספקת אותם. דהיינו, משמעות הדברים אם נותנים לכך פירוש עובדתי, היא שהכשרות עפ"י חוק ניתנת ע"י המשיבה מס' 1. אם קיימת טענה של חוסר כשרות כדין או ליקויים בכשרות הרי זו יכולה להיות על כן אך ורק כלפי המשיבה מס' 1 עצמה ואופן השגחתה.
8. בפעולותיה אין העותרת מס' 1 חודרת לתחומי סמכותה של המשיבה מס' 1 ולא קיימת כלל חפיפה ביניהן. העותרת מס' 1 עוסקת במתן השגחה כוללת ברמה גבוהה מזו הניתנת ע"י המשיבה מס' 1, ויחד עם זאת אין היא חודרת לתחומה. במקום בו קיימת תעודת השגחה מטעם העותרת מס' 1, בדרך כלל קיים גם הכשר מטעם המשיבה מס' 1. ההכשר הבסיסי ניתן ע"י המשיבה מס' 1 בהתאם להוראות החוק. העותרת מס' 1 מצידה נותנת השגחת בד"צ לכשרות של המשיבה מס' 1. הסדר זה עם בד"צ קיים מזה שנים רבות בידיעה ובהסכמה מפורשת ומכללא של המשיבים.
9. כמו העותרת מס' 1 קיימים עשרות גופים או גורמים נוספים אשר מעניקים השגחה עבור המהדרין או המהדרין שבמהדרין, וגם הם למעשה רק מוסיפים רמת השגחה נוספת על הכשרות הבסיסית שניתנת ע"י המשיבה מס' 1 והידורים עפ"י ההלכה שאינם ניתנים ע"י המשיבה מס' 1, או שיש ציבור מאמינים שאינו סבור שהם ניתנים ע"י המשיבה מס' 1. צורך זה נוצר עקב דרישת ציבור זה והינו כורח המציאות עבורם.
10. א. משיקולים זרים ושאינם ענייניים, ומאז מחלתו הקשה של הרבה יצחק כדורי, "רודפת" המשיבה מס' 1 את העותרת מס' 1 ומנסה לדחוק את רגליה מענף זה. משיקולים שרירותיים, ובוודאי לא ענייניים, שנגועים ככל הנראה בחוסר תום לב, מפלה בין העותרת מס' 1 לבין גופים אחרים בהתנהגותה כלפיה. הפעולות שנוקטים המשיבים כלפיה הינן מחוץ לתחומי סמכותה של המשיבה מס' 1.
ב. למשיבים ברור גם שהם נעדרי סמכות חוקית בנוגע לפעולות העותרת מס' 1, וכי כל עוד העותרת מס' 1 לא חודרת לתחום סמכותם הרי כל צעד שבו ינקטו המשיבים כלפיה יהיה Ultra Vires.
11. א. לפני חודשים אחדים פורסמו מודעות ומכתבים ע"י המשיבים לרבות באמצעות האינטרנט כששמה של העותרת מס' 1 הופיע כמי שלכאורה יש "להזהר" מתעודות הניתנות על ידה. מצ"ב כנספח א' העתק ההודעה.
ב. במענה לכך השיבה העותרת מס' 1 במכתב שהעתק ממנו מצ"ב כנספח ב'.
ג. למכתב זה ענה היוע"מ של המשיבה מס' 1 במכתב שהעתק ממנו מצ"ב כנספח ג'.
12. זמן קצר לאחר מכן התקיימה פגישה בין נציגי העותרת מס' 1 לבין המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") ובה נטען ע"י המשיב כי בחלק מהמקומות בהם יש תעודות של העותרת מס' 1 לא נעשתה השגחה ראויה. בפגישה יושבו העניינים ויושרו ההדורים, והצדדים הגיעו להסכם שבאם קיימת למשיבים טענה או טרוניה כלשהי המופנית לעותרת מס' 1 ביחס לפעולותיה, ישלח המשיב הודעה מוקדמת והעניין יוסדר.
13. א. והנה לפני ימים אחדים נסתבר כי המשיב משיקולים בלתי ברורים "חזר לסורו" ופירסם הודעה ושלח איגרת לכל רבני ישראל יחד עם הודעה לעיתונות, הנוגעת לחוסר התוקף לכאורה של תעודות ההשגחה הניתנות ע"י העותרת מס' 1 וזאת מבלי שפנה בטענה כלשהי כלפי העותרת מס' 1. מצ"ב העתק הודעה זו המסומן נספח ד', והעתק הכתבה בעיתון מסומן נספח ה'.
ב. לא למותר יהיה להדגיש כי הדבר אירע מס' ימים לאחר שהיו חילוקי דעות עם הרב של פ"ת הממונה על הכשרות מטעם המשיבה מס' 1 בעיר זו אשר דרש מעסקים בעיר והתנה מתן תעודת הכשר מטעם המשיבה מס' 1 בהסרת תעודת ההשגחה של העותרת מס' 1, אחרת יסיר את הכשרות מטעמו. דרישתו זו היתה והינה חסרת בסיס חוקי ונעדרת סמכות.
ג. זאת וגם זאת, לעותרת מס' 1 נודע כי בימים האחרונים פורסמו ברחבי הארץ ע"י המשיבים, על לוחות המודעות ובעלונים שונים, כי תעודות ההשגחה של העותרת מס' 1 חסרות תוקף. כמו כן המשיבה מס' 3 פירסמה בסוף השבוע בעיתון "הודעה ואזהרה" שהעתק ממנה מצ"ב ומסומן כנספח ה1'.
ד. פעולותיהם של המשיבים נעשות בהיחבא "וכגנבים בלילה" באופן לא פורמלי, ובמדיה הכתובה והאלקטרונית, שהרי באופן מוסמך, מכוח מקור סמכות חוקי, אין הם יכולים לפעול כלפי העותרת מס' 1. לכן המשיבים בחרו לנקוט בצעדים אשר אל לו לגוף ציבורי לפעול כלפי אזרחים. המשיבים שאין להם סמכות לפעול מנצלים את כוח השררה על מנת להציג כאילו פעולותיהם נעשות בסמכות תוך הטעייתם את הציבור.
14. התוצאה כיום היא שאלפי עסקים, כולל מפעלים המפיצים מוצרים לכל הארץ וביניהם העותרים 3-2, נתונים בחוסר וודאות וקיימת תסיסה רבה, והנזק מפעולה בלתי חוקית ובלתי מושכלת של המשיבים הקשורה לנקמנות אישית אדיר מימדים. כל זאת מאחר והמשיבים נטלו לעצמם כתר שלא ניתן להם בחוק כפי שיפורט בהמשך.
15. העותרת מס' 1 פנתה במכתב באמצעות ב"כ אל המשיבים כדי לתקן את המעוות. מצ"ב העתק המכתב המסומן נספח ו'. תשובת היוע"מ של המשיבה מס' 1 היתה סתמית ובלתי עניינית. מצ"ב כנספח ז' העתק התשובה. למכתב נוסף אשר נשלח אל היוע"מ של המשיבה מס' 1 והעתק ממנו מצ"ב כנספח ח' לא נתקבל עד היום כל מענה.
16. א. העותרת מס' 3 עוסקת ביבוא בשר מחו"ל שנעשה באמצעות גורם שלישי ושיווק בישראל. העותרת מס' 2 עוסקת בעיבוד של בשר המיובא מחו"ל.
ב. הבשר המיובא מחו"ל (מארגנטינה) מפוקח מבחינת כשרותו הן ע"י הרבנות הראשית והן ע"י העותרת מס' 1.
ג. 1. לבשר המיובא ע"י העותרות 3-2 מארגנטינה נעשית השגחה של מועצת הרבנות הראשית באמצעות משגיח אשר נשלח על ידה על מנת לפקח ולהשגיח על תהליך השחיטה בחו"ל.
2. בנוסף שולחת גם העותרת מס' 1 מפקח מטעמה אשר גם הוא מפקח ומשגיח על תהליך השחיטה.
3. באופן זה יש שני סוגי בשר המיובאים מחו"ל: הראשון אשר לו ניתנת כשרות של הרבנות הראשית בלבד. השני אשר לו ניתנת כשרות הרבנות הראשית בתוספת להשגחת בד"צ.
ד. הבשר הכשר המיובא המגיע לישראל נמכר חלקו כבשר גולמי הכולל כשרות מטעם הרבנות בלבד וחלקו הכולל גם וכשרות מטעם בד"צ.
ה. 1. חלקו האחר של הבשר נשלח לעיבוד במפעל העותרת מס' 2 המצוי באשקלון. המפעל מפוקח ע"י המשיבה מס' 3 אשר נותנת לכל המוצרים הכשר הרבנות.
2. לחלקו האחר של הבשר המעובד במפעל ע"י העותרת מס' 2 נעשית ההשגחה והפיקוח הן של המשיבה מס' 3 והן השגחה נוספת מטעם העותרת מס' 1 הנותנת לו השגחת בד"צ.
ו. הבשר המעובד משווק ע"י העותרת מס' 3 לכל רחבי הארץ.
ז. אצל העותרות 3-2 נמצא במפעל משגיח קבוע מטעם המועצה הדתית - המשיבה מס' 3. בנוסף בזמן ייצור ועיבוד מוצרי בשר שיוצאים בהשגחת הבד"צ מגיע משגיח מטעם בד"צ נחלת יצחק ומשגיח במקום בכל זמן הייצור עד לסיומו.
כלומר, אצל העותרות 3-2 מצויה השגחה קבועה ורצופה על כשרות, ולמרות זאת הוצאה הודעה גורפת כאילו המוצרים בהשגחת העותרת 1 אינם כשרים ואפילו לכשרות רגילה על אף שכאמור משגיח המשיבה מס' 3 מצוי במקום באופן קבוע ורצוף.
17. א. כל מוצרי הבשר המגיעים למפעל או יוצאים ממנו מקבלים הכשר של הרבנות הראשית באמצעות המשיבה מס' 3. חלק ממוצרי הבשר מקבל בנוסף להכשר של הרבנות גם הכשר של הבד"צ באמצעות העותרת מס' 1.
ב. לכן תמיד, ולכל מוצר הנכנס או יוצא ממפעל העותרות 3-2, קיים הכשר מטעם הרבנות הראשית, כאשר לחלקו יש בנוסף להכשר זה, הכשר של השגחה נוספת מטעם הבד"צ.
ג. ענין זה הינו הכרחי היות וקיים ציבור גדול אשר אינו מסתפק בהשגחה הנעשית ע"י הרבנות, ציבור זה לא ירכוש את המוצרים אם יכלול רק את ההכשר היוצא על ידה ללא השגחת הבד"צ. על מנת להימצא בתחרות בשוק חייב להיות לעותרות 3-2 הכשר בד"צ.
המסגרת הנורמטיבית
16. נקודת המוצא הנורמטיבית מצויה בחוק הרבנות הראשית לישראל התש"ם - 1980. עפ"י חוק זה אחד מתפקידיה של מועצת הרבנות הראשית הינה מתן תעודות הכשר על כשרות כאמור בסעיף 2(3) לחוק.
17. אופן נתינתה של תעודת הכשר, ע"י מי תינתן תעודת הכשר וההוראות לענין מצג שווא בנוגע לכשרות וכדי שמזון שאינו כשר לא יוצג על פניו כמזון כשר מוסדרים בחוק איסור הונאה בכשרות התשמ"ג - 1983 (להלן: "חוק הונאה").
18. סעיף 5 לחוק ההונאה אוסר על אדם למכור או להציע מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו כמצרך כשר.
19. סעיף 2 לחוק ההונאה קובע את ההסדר המינהלי למניעת ההונאה בכשרות ע"י הוצאתן של תעודות הכשר, ועל פיו הסמכות לתת תעודת הכשר הינה בידי מועצת הרבנות הראשית או בידי רב שהמועצה הסמיכה לכך, או בידי רב מקומי כהגדרתו בחוק או רב צבאי שהרב הראשי הסמיכו לכך.
20. אסור על בעל בית אוכל להציגו ככשר אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר, ואסור למי שקיבל תעודת הכשר להגיש או למכור מצרכים שאינם כשרים (סעיף 3 לחוק). ליצרן אסור לציין על מצרך שהוא כשר אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר (סעיף 4 לחוק).
עפ"י ההלכה הפסוקה, תכליתו של חוק ההונאה היא אחת בלבד - למנוע הטעייתם של צרכנים באשר לכשרותו של מזון הנמכר לציבור בבתי אוכל או בכל מקום אחר. דהיינו לדאוג לכך שלא יימכר מזון לא כשר במקום שבו יש תעודת הכשר. הסנקציה והאכיפה היא על כן אך ורק כלפי מי שמציג מזון לא כשר במקום בו יש תעודת הכשר.
21. עוד חשוב להוסיף כי סעיף 11 לחוק קובע כי במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד. משמעותה של הוראה זו הינה כי השיקול היחידי שיש להתחשב בו לענין מתן תעודת כשרות הינו דיני כשרות בלבד, והשיקולים היחידים שיש לשקול צריכים ליסוב אך ורק לגבי כשרותו של המזון לפי דיני הכשרות. קרי, להביא לכך שמזון לא כשר לא יוצג כמזון כשר ולא יימכר ככשר.
22. ייעודו של חוק ההונאה ותכליתו להגן על ציבור שומרי מיצוות שלא יונו אותו באשר לכשרות, כך שכאשר אכל בבית אוכל הנושא תעודת הכשר או רכש מוצר מזון הנושא תווית כשרות יהיה סמוך ובטוח שאכן המוצרים כשרים.
23. התוצאה מסעיף 11 היא שהחוק הסמיך את הרבנות בענין חוק זה לשקול שיקולים שנוגעים אך ורק לדיני כשרות במובן המצומצם ולא כל שיקול אחר.
24. על כן כל שיקולים בנוגע לכשרות במזון ושאינם שיקולי כשרות טהורים, אינם נכללים בסמכות שהוקנתה עפ"י החוק למתן תעודות הכשר. מטרתו של החוק הינה אך ורק למנוע הונאתם של החפצים בשמירה על הכשרות.
השגחה על כשרות
25. חוק ההונאה נחקק כאמור כדי לשמור על הציבור המעוניין לאכול אך ורק מאכלים כשרים עפ"י דין תורה מפני הונאה בנוגע לכשרות המזון. ההלכה הדתית, דין תורה, מהווה מארג סבוך ומורכב של הלכות, בעניינים שונים וביניהם דיני כשרות. אי לכך גם לכשרות הניתנת ע"י המשיבה מס' 1 קמו עוררין לא מעטים ונוצרו כשרויות בדרגות שונות.
26. ציבור שומרי המיצוות הינו רב גוני בנוגע לעמדות והרגישויות השונות באשר לדרגת הכשרות ולהקפדה על הליכי הענקת כשרות למוצרי מזון ובתי אוכל. מאחר וחלק ניכר מציבור שומרי המיצוות לא בוטח ו/או לא מסתפק ברמת ההשגחה על הכשרות מטעם מוסדות הרבנות הראשית התפתחו במהלך השנים דרגות שונות לכשרות.
27. עפ"י החוק המשיבה מס' 1 אחראית למתן תעודות הכשר. החוק איננו מגדיר את היקף ואופי ההשגחה ואת דיקדוקי הדינים השונים בדין תורה לצורך הכשרות הניתנת על ידה. תעודות הכשרות שמוציאה הרבנות הראשית מכוח סמכותה לא מספקות ציבור רחב של שומרי מיצוות.
28. א. עקב כך קמו במהלך השנים גופים ומוסדות רבים אשר נתנו השגחה נוספת מטעמם שכונתה כשרות בד"צ למהדרין. גופים אלה פועלים כמשגיחים, המוסיפים השגחה על זו הניתנת ע"י המשיבה מס' 1 מכוח החוק בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק ההונאה. גופים אלה אינם כפופים למשיבה מס' 1 ואינם פועלים מכוח החוק. אין הם באים להחליף את מעמדה של הרבנות הראשית כמי שמעניקה תעודות כשרות עפ"י חוק הרבנות הראשית ובהתאם להוראות חוק ההונאה, ואין הם באים להחליף את הכשרות הניתנת מטעם הרבנות הראשית. יחד עם זאת נוצרה פרקטיקה במשך עשרות שנים לפיה גופים אלה נותנים תעודות הכשר והשגחה.
ב. כך גם פעלה העותרת לאורך שנים כשהמשיבים מודעים לכך ומסכימים לכך ומכל מקום לא הביעו התנגדות לתעודות כשרות בד"צ הניתנות על ידי גופים אלה. לאחרונה החלה העותרת בהדרגה להוציא תעודות השגחת בד"צ בלבד, ואישורי השגחת בד"צ. מצ"ב כנספח ט' העתק דוגמאות לאישורים ותעודות אלה.
29. קיימים על כן עשרות גופים מטעם חצרות שונים או מטעם עדות שונות או מטעם קהילות שונות של שומרי מצוות שנותנים השגחה עודפת ונוספת על אותה כשרות שנותן מי שמונה עפ"י הוראות סעיף 2 לחוק ההונאה. ההסדר הינו על דעת המשיבים ובידיעתם המלאה ואף בהסכמתם המפורשת ו/או מכללא להסדר.
גופים אלה מקובלים על בני העדות השונות או החצרות השונים או הקהילות השונות, הסומכים אך ורק על השגחה שנעשית מטעם נציגיהם, השגחה המצויינת בדרך כלל ע"י "תעודות השגחה או כשרויות בד"צ".
30. מצב זה אולי איננו נוח לנציגי הרבנות הראשית, אשר מרגישים נחיתות בתחום זה ואשר שואפים לשליטה בלעדית בתחום זה, ולכן מנסים נציגי המשיבה מס' 1 לשים מכשולים ברגליהם. ברם, רצון ציבור שומרי המיצוות והמאמינים בהשגחה שניתנת ע"י גופים אלה היא הקובעת, ואל לה למשיבה מס' 1 לחרוג מסמכותה מטעמי שרירות ואפלייה פסולים ולהפריע למהלכי השגחה אלה אשר אינם מהווים תחליף לתעודות ההכשר עפ"י החוק אלא באים להוסיף להם, שכן רק הציבור המעוניין בהשגחה זו נפגע. הצורך בגופים אלה הוא כורח המציאות לאור דרישת ציבור רחב ביותר של שומרי מיצוות להשגחת בד"צ.
החוק איננו כופף גופים אלה למשיבה מס' 1, ובאמצעות נקיטת צעדים שונים ע"י המשיבה מס' 1, שהם בבחינת אולטרא וירס, מנסה המשיבה מס' 1 לשים ידה ולשלוט עליהם.
31. העותרת הינה עמותה המנהלת בין דין צדק (להלן: "בד"צ") מיסודו של הגאון הצדיק זקן המקובלים הרב יצחק כדורי שליט"א ז"ל, אשר בין יתר פעילויותיה מקיימת בית דין לממונות, מתן השגחה מטעם הבד"צ ועוד.
32. המשגיחים מטעם העותרת הינם חכמי תורה מהידועים ביותר במדינת ישראל ובעולם במעמדם ובידע בדיני הכשר וכשרות. האחראי מטעם העותרת על ההשגחה, ומי שמשמש לה יועץ מדריך ומפקח אישית על שחיטת בשר בקר ועופות ועל ייצור ועיבוד מוצרי בשר, הינו מי שהיה יועץ מחלקת הכשרות ויועץ בענייני כשרות של הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו, והינו מי שהסמיך רבים ממשגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית ומי שכתב ספרים רבים ואף אנציקלופדיה לדיני כשרות. עוד עוסקים אצלה בהשגחה רבנים בעלי שם מהשורה הראשונה בדיני הכשרות ודיינים, כגון הרב אוריאל בר גיל שמשמש מפקח בקרה ארצית על ההשגחה. על טיב ההשגחה ורמתה ניתן ללמוד ממכתבו של הרב אליהו אבירז'ל שליט"א שהעתק ממנו מצ"ב ומסומן נספח י', וממכתבו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר מרדכי אליהו שליט"א, שהעתק ממנו מצ"ב ומסומן נספח יא'.
הטיעון המשפטי
33. הסמכות למתן הסמכה למתן תעודות כשרות ניתן עפ"י החוק למנויים בסעיף 2 לחוק. אותו גוף מוסמך בבחינת הפה שנתן הוא גם הפה שיאסור. קרי, הרבנות הראשית רשאית לשלול סמכות זו ממי שהסמיכה אותו ליתן תעודות כשרות. בבג"צ 77/02 מעדני אוסובלנסקי בע"מ נ. מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(6) 249, בעמ' 273 נקבע:
"חוק המדינה הוא הקובע את תפקידיה ואת סמכויותיה ומגדירם; חוק המדינה הוא המעניק גושפנקה של ממלכה לעשייתה של הרבנות הראשית בגדרי סמכויותיה. וכניסוחו של בית-המשפט, מפי הנשיא אולשן, בבג"ץ 195/64 החברה הדרומית בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית (פרשת מרבק [2]), בעמ' 332: "...למועצת הרבנות הוקצב על-ידי המדינה שטח מסויים לפעילות בעניני שירותים דתיים הנוגעים ליהודים ובשטח זה הוענקו לה כוחות מסויימים". ובהיותה איבר מאיברי המדינה אין לה לרבנות אלא מה שהחוק נתן בידה: בגדרים שהציב לה החוק תפעל וחוּצָה לאותם גדרים לא תעשה. וכפי שאמרנו בפסק-הדין הראשון: את כוחותיה תפעיל הרבנות "...אך-ורק כהוראת החוק ועל-פי הכללים המחייבים כל רשות מוסמכת הפועלת על-פי חוק..." (שם [1], בעמ' 213)".
בית המשפט ממשיך בעמ' 274 בהסתמכו על בג"צ 816/98 אמינוף נ. אלטלף פ"ד נב(2) 769:
"הרבנות, כמוהו כבית-הדין הרבני הינו איבר בגופה של המדינה, שלוחה-בין-שלוחות במערכת החוק והמשפט. ואל לה לשלוחתה של המדינה כי תתגדל על המדינה ותצבור לעצמה און וחֵילים שהמדינה לא העניקה לה כלל".
הרבנות, כמוה כבית-הדין הרבני, איבר היא בגופה של המדינה, רשות היא בין רשויותיה".
ובהמשך בעמ' 281:
"לענייננו-שלנו נאמר ונכריז: הרבנות רשאית לנוע אך בתוך הגבולות שהציב חוק איסור הונאה, ורשאית היא להפעיל סמכות שניתנה לה אך לתכליתו של החוק בלבד".
בבג"צ 7203/00 מעדני אוסובלנסקי בע"מ נ. מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(2) 196, בעמ' 214 קובע בית המשפט:"תעודות הכשר מוענקות מכוחו של חוק הכנסת – מכוחו של חוק איסור הונאה; סמכויותיהם של בעלי-הסמכות קבועות בחוק; שומה עליהם על בעלי-הסמכויות להפעיל את שיקול-דעתם אך-ורק כהוראת החוק ועל-פי הכללים המחייבים כל רשות מוסמכת הפועלת על-פי חוק, ונתונים הם אותם בעלי-סמכות לביקורתו של בית-המשפט הגבוה לצדק ככל רשויות מדינת אחרות". בבג"צ 465/89 רסקין נ. המועצה הדתית ירושלים, פ"ד מ"ד (2)673 עמ' 677 נקבע:
"מתן תעודת הכשר נקבע כחוק חילוני מכוחו שואבים משיבים 3-2 את סמכותם ליתן תעודות הכשר... לענין מתן תעודות הכשר מעמדם של המשיבים 3-2 הוא כמעמדה של כל רשות מנהלית החייבת לפעול במסגרת סמכותה ולהפעיל את שיקול דעתה, בהסתמך על שיקולים ענייניים בהתאם לכללים המחייבים כל רשות מנהלית. מכאן שאם יימצא שפעולות המשיבים חרגו מסמכות שהוקנתה להם בחוק או ששקלו והתחשבו בשיקולים זרים שעל פי החוק לא היו שיקולים שינחו אותם, רשאי בית המשפט להתערב ולומר דברו ולבטל כל החלטה פסולה של מי מהמשיבים".
34. פעולות ההשגחה שמבצעת העותרת המוסיפות על הכשרות שניתנת ע"י המשיבה מס' 1, אינן מחליפות את המשיבה מס' 1 ואינן זקוקות לאישור של המשיבה מס' 1. פעולות ההשגחה של העותרת, שהן בנוסף לתעודות הכשרות שניתנות מכוח הסמכות עפ"י החוק, אינן מוצאות מכוח הסמכות שבחוק ההונאה ואינן תעודות עפ"י חוק זה. הרבנות איננה מעניקה את הסמכות לתיתן. לכן לרבנות הראשית אין סמכות לשלול או לאסור את ההשגחה הנוספת מעשרות הגופים אשר מעניקים תעודות הכשר או השגחה מטעמם, והבאות כאמור בנוסף לתעודת ההכשר של הרבנות.
בבג"צ 7203/00 בעמ' 210 קובע בית המשפט:
"החוק בא לענות על הצורך בשמירה על אותו "גרעין קשה" של דיני כשרות המזון – ייצורו, הכנתו והגשתו – ולהבטיח, שתעודת הכשר תינתן רק למי שמקפיד על אלה, ללא קשר למידת שמירתו של אותו בעל עסק על דיני הלכה אחרים, בין באורחות חייו הפרטיים של מבקש תעודת ההכשר ובין באופן ניהולו של בית עסקו, כל עוד אין בכך לפגוע בכשרות המזון הנמכר או המוגש על-ידיו". קרי, החוק אינו בא להבטיח את מידת שמירתו של אותו בעל עסק את דיני ההלכה, לא בכיוון של הקפדה מועטה על דקדוקי הלכה וגם לא בהקפדה יתירה עליהם. המשיבים חרגו במקרה דנן ונטלו תפקיד לא להם בהתיימרם להיות מי שממונה על מה שלא ניתן להם בחוק. כמו כן חרגו ממה שהותר להם קרי, להתחשב לענין מתן תעודת כשרות בדיני כשרות בלבד. דיני הכשרות ניתנים בפועל ע"י המשיבים, כשההשגחה מעבר לכשרות עפ"י חוק נעשית ע"י בד"צ.
35. פעולות השגחה כאלה ע"י עשרות גופים בישראל (כגון: בד"צ העדה החרדית, בד"צ בית יוסף מייסודו של הרב עובדיה יוסף, בד"צ הרב לנדא ועוד) מתבצעות מזה עשרות שנים ועוד לפני חקיקת חוק ההונאה. פעולות אלה נעשות בידיעת הרבנות הראשית ועל דעתה, ומקובלות על אותם מאמינים שומרי המיצוות שחפצים בתעודות השגחה נוספות אלה, ושבלעדיהן לא ירכשו את מוצרי המזון ולא יאכלו בבתי אוכל שאינם נושאים תעודות אלה.
36. תכליתו של חוק איסור הונאה בכשרות נועד רק למנוע הצגת מזון לא כשר כמזון כשר. אי לכך אין לו תחולה על העותרת. ראשית, מרגע שהעותרת פועלת רק כתוספת לכשרות של המשיבים ממילא השגחתה לא יכולה לעמוד בניגוד לחוק, וגם איננה יכולה להשיג תוצאות אחרות מכוח החזקה שהמשיבה מס' 1 תדאג שכשרותה תהיה על פי דין תורה. שנית, אין היא באה לתת תעודת כשרות של המשיבה מס' 1 אלא תעודת השגחה מטעם העותרת. בוודאי שלא ייתכן שתגרום להצגת מזון לא כשר כמזון כשר. שלישית, החוק נתן למשיבים סמכות רק לפעול כלפי מי שמחזיקים תעודת הכשר של המשיבה מס' 1 בעודם משווקים מוצרים שאינם כשרים. העותרת איננה נכללת בין אלה.
בבג"צ 77/02 בעמ' 276 קובע בית המשפט:
"תכלית אחת לו לחוק איסור הונאה, תכלית אחת ואין בלתה. והתכלית היא – כשמו של החוק: חוק איסור הונאה בכשרות – למנוע הונאה בכשרות; להביא לכך שמזון שאינו כשר לא יוצג, לא ייחזה ולא ישוּוַק כמזון כשר".
וממשיך בעמ' 278 "43. וכדברי השופט בך באותה פרשה (שם [9], בעמ' 689): "...חובה על המשיבים [אנשי הרבנות – מ' ח'] לעשות הבחנה בין אותן הוראות הלכתיות, הקשורות במישרין בכשרות המזון, שבהן מותר להם להתחשב בהפעלת סמכותם על-פי סעיף 11 לחוק איסור הונאה בכשרות, ובין נושאים אחרים, אשר עליהם להתעלם מהם בהקשר זה, אף אם ניתן למצוא לגביהם הדרכה ואסמכתא בהלכה". שיקול-דעתה של הרבנות מצמצם עצמו אפוא אך ל"גרעין הקשה" של דיני הכשרות, לאותם דינים הנוגעים במישרין לכשרותו של מזון".
37. המשיבה מס' 1 אשר מודעת לחוסר סמכותה לאכוף רצונה על גופים אלה לעיתים איננה שבעת רצון מכך והיתה חפצה להרחיב שליטתה ומעמדה גם על גופים אלה. אלא שנראה מהתנהגותה שלא הפנימה את העובדה שעליה כגוף שילטוני לפעול רק במסגרת הסמכות שהשלטון נתן לה ולא להפעיל סמכויות שלטוניות שאין לה.
בבג"צ 77/02 בעמ' 281-280 קובע בית המשפט:
"...הרבנות הראשית דהאידנא הוקמה בחוק המדינה. פועלת היא בסמכות אך-ורק מכוח חוק המדינה, ואם עושה היא בסמכותה על-פי ההלכה, אין זאת אלא ככל שהחוק מתיר לה לעשות כן. כך – רק כך – רשאית ומוסמכת היא הרבנות להפעיל כוחות שלטון ומרות על זולתה, ואסורה היא לחרוג מסמכותה זו".
וממשיך בעמ' 284:
"...בפרשת רסקין [9], בעמ' 682 קבע בית-המשפט כי חוק איסור הונאה לא נועד "...להקנות לבעלי הסמכות אמצעי או מנוף להשלטת דיני ההלכה, אשר אינם שייכים לכשרות המזון". שתים-עשרה שנים עברו מאז ודבר לא נשתנה. חוק איסור הונאה הפך מכשיר בידי בעלי-סמכות למטרות זרות לתכליתו המקורית, ופסיקת בית-משפט הייתה כרוח השורקת".
38. מאחר וכך, וגם אם פעולות גופים אלה לא נשאו חן בעיני המשיבים, מעולם לא פנתה אליהם בכתב באשר לפעולותיהם, או מסרה הודעה על איסור כלשהו או אכפה עליהם רצונה, או הגבילה את פעילותם, וזאת הן מאחר ומודעת היא להיעדר סמכותה, והן מאחר ומודעת היא לכך שקיים ציבור רחב ביותר שאינם מסתפקים בהשגחה הניתנת ע"י המשיבים לצורך מתן תעודת הכשר, ואשר השגחה זו נחוצה להם חיונית ביותר והכרחית עבורם כדי לעשות שימוש במוצרי מזון המיוצרים או המשווקים.
באופן זה פעלו המשיבים בשרירות לב, כשהם נחזים לכאורה לפעול נגד העותרת מס' 1 במסגרת סמכותם, אך תוך שלילת הזכות היסודית להישמע ולהגיב על טענות המופנות כנגדה, ומבלי שניתן לה שביב של הזדמנות להתגונן כנגד הטענות.
39. מאידך, המשיבים למרות שסמכותם מוגדרת בחוק, קרי לדאוג שלא יוצג או יופץ אוכל לא כשר המוצג כשר, פועלים מחוץ לגדר סמכותם ומפיצים מודעות שונות על מנת לגרום לרתיעה מההשגחה הניתנת על ידם על אף שהבסיס לכשרות היא זו הניתנת ע"י המשיבה מס' 1 עצמה. המשיבה מס' 1 מנצלת את מעמדה כגוף השלטוני אשר בידיו הכוח הסמכות והשליטה בענייני כשרות כדי להרתיע את הציבור בשרירות מפני תעודות כאלה, כאשר המניעים לכך הינם שרירותיים, זרים ונגועים בחוסר תום לב ולעיתים בניגוד עניינים.
על התופעה של התנהגות המשיבה מס' 1 עמד בית המשפט העליון בבג"צ 77/02 בעמ' 285:
"דיברנו עד כה בעניינה המיוחד של העותרת, ואולם רב מכך: נגלתה לעינינו תופעה כללית של שימוש עקיב בחוק הכנסת שלא לתכליתו, ובניגוד לכוונתה המפורשת של הכנסת לעת שחקקה את החוק. הנה זה מעניקה הכנסת לבעלי-סמכות אלה ואלה כוח וסמכות לתכלית מסוימת, ומשהופקדה הסמכות בידיהם עושים אותם בעלי-סמכות שימוש בסמכות – ביודעין ובכוונת-מכַוֵון – שלא לתכלית שהכנסת כיוונה אליה ובניגוד מפורש לתכליתו של החוק".
40. אין זה דרכו של גוף שלטוני אשר סבור שפעולה של פלוני מנוגדת לחוק לפעול באמצעות מודעות, פשקווילים, אינטרנט ועיתונות כדי להפיץ את דעתו, או כדי לגרום לשיקולים זרים להשפיע על הציבור.
למעשה המשיבים עושים הכללה גורפת באשר לכשרות של העותרת מס' 1 במקום שככל שיש טענה כלשהי ביחס להשגחה להתייחס ספציפית לבית עסק שההשגחה בו לא תקינה.
כך למשל לגבי העותרות 3-2 אין כל טענה ביחס להשגחה הניתנת למוצריהן ולמרות זאת המשיבים מוציאים הודעות כולליות וגורפות ביחס לכל המוצרים הנושאים את שמה של העותרת מס' 1, וכתוצאה מכך לקוחות העותרות 3-2 חדלו מהתקשרויות איתן.
41. אם המשיבים סברו כי פעולתה של העותרת הינה בלתי חוקית, ומנוגדת לחוק ההונאה, עליהם להפעיל את סמכות המשיבה מס' 1 בדרך מקובלת שבה רשות שלטונית מפעילה את סמכותה כלפי מפירי חוק.
בבג"צ 7203/00 בעמ' 218 קובע בית המשפט:
"הרשות אשר נתנה תעודת הכשר בידי "הוד מעולה" חלים עליה כללי המשפט המינהלי הנוהג, ואחד מכללים אלה – אחד מעיקרי כללים אלה – הוא שאסורה היא רשות בת-סמך להחליט החלטה – לא-כל-שכן החלטה שזכות הפרט נוגעת בה – אלא אם משתיתה היא את החלטתה על חומר ראיות ראוי שלעניין."
"אם זו הלכה על דרך הכלל, בענייננו-שלנו – קל וחומר. ומדוע כך? ראשית לכול, הקביעה כי פלוני "אינו נאמן" קביעה קשה היא, קביעה חמורה ומעליבה היא. פוגעת היא בכבוד האדם ובשמו הטוב. ובהיות הקביעה קביעה מטילת-דופי, מצפים היינו לשמוע מפי הרשות הפועלת על-פי חוק לא אך דבר-הלכה אלא ראיות המעגנות עצמן במציאות היומיום".
42. פעולותיהם של המשיבים בעניינינו נעשו שלא במסגרת הסמכות, ואף תוך שימוש בה לרעה בחוסר תום לב כשהם גורמים לעותרת נזק אדיר ובלתי הפיך. בבג"צ 77/02 פ"ד נו(6) 249 עמ' 275 קובע בית המשפט:
"ככל גוף המחזיק בסמכות על-פי חוק כן היא הרבנות, ששומה עליה להפעיל את סמכותה על-פי עיקרי המשפט המינהלי, קרא: חייבת היא לפעול (בין השאר) בתום-לב, בהגינות, בסבירות וללא הפליה, ואסורה היא להפעיל את סמכותה בשרירות, או – והוא עיקר לענייננו – משיקולים שאינם נדרשים מן החוק. לשון אחר, ככל אורגן המחזיק בכוח ובסמכות על-פי דין כן היא הרבנות, שחייבת היא לעשות שימוש בסמכויותיה רק – ואך ורק – לקיום מטרות החוק שלעניין. אסורה היא הרבנות, כמוה ככל גוף-מדינה אחר, להשתמש בשררה שהופקדה בידה למטרות שונות מן המטרות שלמענן ניתנו סמכויות בידה. שיקול החורג מדל"ת אמותיו של החוק המסמיך שיקול זר הוא, ואסור הוא בעל-הסמכות להביאו במניין שיקוליו. תכלית החוק היא הקובעת, ורק בין גדריה של אותה תכלית רשאית היא הרשות המוסמכת לנוע. ראו והשוו בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו [7], בעמ' 324".
בבג"צ 77/02 בעמ' 250 התריע בית המשפט בשפה קשה באופן מיוחד על הדרך בה פועלת הרבנות הראשית בענייני הכשרות ומן הראוי להביא את הדברים כלשונם:
"מן הראוי כי המחוקק יידרש לתופעה הקשה של שימוש בחוקי הכנסת שלא לתכליתם ביודעין וביד מכוון על-ידי הרבנות (285ד – ו)".
43. אם אכן פעולות העותרת לדברי המשיבים הינן שלא כדין או אסורות עפ"י חוק, הרי כמו העותרת פועלים עוד עשרות גופים בהשגחה על הכשרות, היה עליהם במסגרת סמכותם לפעול כלפי כולם באופן זהה.
44. התנהגותם של המשיבים נגועה באפלייה פסולה, שכן אם על העותרת להפסיק את פעילותה, דין דומה צריך לחול על כל נותני תעודת ההשגחה מטעם בד"צ שונים. האפלייה נובעת בענין זה ככל הנראה ממניעים אישיים צרים של עובדיה ושלוחיה של המשיבה מס' 1 הממונים על ביצוע הוראות החוק וביניהם המשיב מס' 2.
45. א. בעניין זה חרגו המשיבים הן מהוראות סעיף 11 לחוק באשר לפעולותיהם הפעילו שיקולים זרים ושאינם נוגעים בכשרות בלבד והן מהוראות החוק בכללותו שאינו מסמיך אותם לפסול גופים אשר נותנים השגחה הלכתית נוספת על זו של הרבנות הראשית.
ב. ולענין זה מן הראוי לציין שאחד מחילוקי הדעות שהביא להתנהגות המשיבים היה בית אוכל בעיר פתח תקווה אשר הרב המוסמך ליתן תעודות הכשר מטעם המשיבה מס' 1 התנה את מתן ההכשר בתנאי שתוסר תעודת ההשגחה של העותרת, דרישה שאינה מסמכותו. רב זה ביקש לשלול את תעודת הכשרות של בית האוכל אלא אם יסיר את תעודת ההשגחה שניתנה שם מטעם העותרת, ואף הסירה בכוח מהקיר. כשבית האוכל התנגד לכך שלל ממנו את תעודת ההכשר מטעם המשיבה מס' 1. אך מובן הוא שהתנהגותו חרגה מהסמכות שניתנה לו.
46. עקרון היסוד בחוק יסוד: חופש העיסוק (סעיף 3) כי כל אדם זכאי לעסוק בכל עיסוק או משלח יד. כל רשות מרשויות המדינה חייבת לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב.
בשירותה של העותרת עוסקים עשרות אנשים. יש לכבד רצונם לעסוק בכל עיסוק חוקי שעולה בדעתם ובדעת העותרת. אי לכך אל להם למשיבים לשלול זכות זו מהעותרת ומשלוחיה ו/או לפגוע בזכות זו.
בבג"צ 7203/00 בעמ' 222 מזכיר בית המשפט הלכה ישנה וקודמת בהרבה לחוק יסוד: חופש העיסוק:
"מאותה פרשה אמירתו של השופט ש"ז חשין ש"כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק".
47. פעולותיהם והתנהגותם של המשיבים יש בהם משום אפלייה בין שווים ופגיעה בזכותה של העותרת לשוויון. אם פעולתה הינה שלא כדין בניגוד לחוק הרי באותה מידה כל נותני תעודות תעודות השגחה מטעם בד"צ פועלים שלא כחוק ופסולים ועל המשיבים להפסיק לאלתר את כל פעולותיהם בנושא השגחה וכשרות. אין המשיבים יכולים לבחור את יריביהם ולהטיח בעותרת אשמה על עבירה על החוק, ולהותיר את האחרים, שכן כולם שווים בעבריינותם אלא שפעולותיהם של המשיבים נגועות בחוסר תום לב ובזדון, ולכן גם לא פעלו נגד האחרים.
48. אם חפצו המשיבים לתקוף את פעולתה של העותרת במתן תעודת השגחה היה עליהם לפעול בגלוי ובאופן מסודר ומתועד, ולא ע"י הפצת עלילה נטולת יסוד כנגד העותרת, תוך מצג כאילו הפצת העלילה נעשית בסמכות, וע"י מי שהוסמך לכך. במיוחד שפעולות אלה של העותרת ושל משגיחי כשרות בד"צ אחרים נעשים עשרות שנים בידיעתם ובהסכמתם של המשיבים.
49. פעולותיהם של המשיבים חורגות מן המידתיות ופוגעות בציבור הרחב של מי שבוטחים בכשרות בפיקוח העותרת, ודווקא אינם בוטחים בכשרות הניתנת ע"י המשיבה מס' 1, והפגיעה של פעולתה יכולה לגרום נזק ללא כל פרופורציה.
50. הצעדים שבהם נקטו המשיבים גובלים בחוסר סבירות הן בדרך הפעולה והתוצאה ההרסנית שיש בפעולתם, אלא אם נתכוונו לכך מלכתחילה כשפעלו כפי שפעלו כגנבים בלילה כפי שרשות ציבורית סבירה פועלת לאור יום, ואשר את דרישותיה המעוגנות בחוק דורשת במכתב המופנה לחוטא או לעבריין.
51. לסיום נביא את דברי בית המשפט העליון בבג"צ 77/02:
"הרי היא הרבנות כאומרת לנו: שני כתרים הם שניתנו לי של-מלוכה וכתר-של-רבנות; או אחרת: כתר-של-חוק וכתר-של-הלכה. ברצותי אניח על ראשי כתר-של-מלוכה ואעשה כמשפט המדינה, וברצותי אענוד לראשי כתר-של-רבנות ואעשה כדין ההלכה וכמנהג רבני ישראל. כך ייעשה לאיש אשר יימצא כי הונה בכשרות: אניח על ראשי כתר-של-מלוכה ואשלול ממנו, כדין החוק והממלכה, תעודת כשרות שנתתי בידו. ואילו אם לא הונה האיש בכשרות אך הפר ציוויי הלכה שאינם מן החוק – אניח על ראשי כתר-של-רבנות ואוציא איגרת או אוליך שמועה על הפרת ההלכה ואביא כך להכרתת עסקיו".
52. התוצאה כיום מהתנהגות המשיבים כלפי העותרת מס' 1 בחריגה מוחלטת מסמכותם הינה נזק ישיר הן לבד"צ והן לאלפי בתי עסק המחזיקים מוצרים המסומנים שמצויים בהשגחת העותרת מס' 1, כולל מוצרי מפעלים כמו של העותרות 3-2, אשר עומדות אובדות עצות מול מבול הלקוחות המתלוננים. על חוסר כשרות של מוצריה על אף שהם נושאים כשרות כפולה: הן של המשיבים והן של העותרת מס' 1.
הבקשה לצו ביניים
53. בבוא בית המשפט לבחון האם לתת צו ביניים עליו לבחון את סיכויי העתירה ואת מאזן הנוחות.
54. לצד שיקולים אלה ראוי שיילקח בחשבון האינטרס הציבורי קרי, שיקולי טובת הציבור בכללותו.
בחינת סיכויי העתירה
55. א. העותרת הצביעה על פגמים רבים בהתנהלותם ובפעולותיהם של המשיבים.
ב. העותרת הצביעה על כך שלמשיבים אין כל סמכות חוקית כלפי העותרת ופעולותיה. העותרת פועלת כגוף וישות עצמאית ומנותק לחלוטין מהמשיבים. היא איננה כפופה למרותם ואין להם כל סמכות כלפיה.
ג. לא רק שאין למשיבים סמכות כלפי העותרת, אלא ביודעם שאין להם סמכות לכך, פועלים באופן שרשות ציבורית אסור שתפעל. סמכותם של המשיבים להוציא החלטות תחת ידיהם, אך ורק החלטות שהן בתחומי סמכותם בחוק. אבל אין רשות ציבורית, גם אם יש לה סמכות, מפעילה אותה באמצעות תקשורת, מודעות ברחוב, עיתונים, ירחונים, עלונים ואינטרנט, קל וחומר מבלי שהודיעו ולו פעם אחת בכתב על טענה או תלונה כלשהי שיש להם כלפי העותרת מס' 1, או דרשו ממנה לתקן את פעולותיה או לבצע פעולות, ומבלי שאיפשרו לה את הזכות הבסיסית היסודית להשיב על הטענות, להתגונן בפניהם או להפריכן.
ד. באופן זה עושים המשיבים ניצול לרעה בסמכותם תוך שהם נחזים כאילו כביכול פועלים בגדר סמכותם, וזאת מבלי שניתנה הזדמנות לעותרת מס' 1 להתגונן כנגד טענות אלה.
ה. פעולות המשיבים הינן פסולות - הן חוקית והן מוסרית - בהיותן מנוגדות לכללי הצדק הטבעי ולכללים הבסיסיים בהם פועלת רשות שלטונית, מנוגדת לסבירות המנהלית המתחייבת מהיות המשיבות גוף שלטוני ובהיותן מנוגדות לחובות תום הלב המוטלות על רשות ציבורית.
ו. פעולות המשיבים נוגדות הלכות שנקבעו ע"י בית המשפט העליון בנוגע לגדר סמכויותיהם של המשיבים והיקפן.
ז. פעולותיהם של המשיבים גורמים לפגיעה בזכויותיו של הציבור להשגחה מיוחדת על הכשרות ועל זכויותיהם של משווקים וביניהם העותרות 3-2 שפרנסתן נפגעה באופן אנוש תוך פגיעה בחופש העיסוק.
מאזן הנוחות
56. למשיבים לא צפוי להיגרם כל נזק של ממש, ומטרת צו הביניים לשמור על סטטוס קוו שהיה קיים במשך עשרות שנים, ובוודאי מאז חקיקתו של חוק הרבנות הראשית.
57. מנגד לעותרים נגרם וייגרם נזק בלתי הפיך שהולך וגדל ככל שחולפים הימים.
58. טעם זה שעניינו שמירה על מצב קיים, מבלי שלמשיבים ייגרם נזק, עשוי להספיק למתן הצו. ברם, במקרה דנן נוסף לכך שיקול של הנזק הנגרם לעותרים ולעוד רבים שאינם עותרים בעתירה זו.
59. מתן צו הביניים מתבקש לאלתר כדי למנוע תפיחת הנזקים למימדים עצומים והצטברותם תוך פגיעה במאות בתי עסק כך שעלולים להיות בלתי ניתנים לתיקון גם אם תתקבל העתירה.
60. בנסיבות הענין כב' בית המשפט מתבקש לקבוע את העתירה לדיון דחוף, בשל הצורך הדחוף לבירורה עקב הנזקים הכבדים שנגרמים לעותרת והולכים וגדלים בגין ההודעות ששלחו המשיבים שלא כדין כמפורט בעתירה, ואשר גורמים לנזקים כבדים לספקים, יבואנים, יצרני מזון, מפעלי מזון, בתי אוכל וכיו"ב אשר פעילותם המסחרית הופסקה בחלקה או השתבשה עקב ההודעות ששלחו המשיבים. הנזקים לעותרת ולצדדים שלישיים עלולים להיות בלתי הפיכים ובלתי ניתנים לתיקון.
61. לאור כל האמור יתבקש כב' בית המשפט הגבוה לצדק ליתן צו על תנאי כנגד המשיבים כאמור ברישא לעתירה זו, ולהפכו למוחלט, וליתן צו ביניים כמבוקש.
עוד יתבקש כב' בית המשפט לפסוק לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ
___________________
אשר שרביט, עו"ד
ב"כ העותרת
ת צ ה י ר
אני הח"מ, אוריאל בר גיל נושא ת.ז. , לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת שאם לא כן, אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר כדלהלן :
1. אני משמש כמפקח בקרה ארצית של ההשגחה בענייני כשרות מטעם בד"צ נחלת יצחק והנני גם דיין.
2. פעולותי נעשות בהנחיית הרב עמרם אדרעי שליט"א שהינו יועץ ראשי ואחראי מטעם הרב הראשי מרדכי אליהו ברבנות הראשית לענייני כשרות במדינת ישראל והינו האורים והתומים במדינת ישראל בענף הכשרות.
3. הנני מאשר את העובדות בסעיפים 1, 2, 4, 5(א)1, 5(א)2, 9-6, 15-11, 26, 28, 29, 31, 32, 34, 35, 38, 46, 52.
4. כל יתר העובדות הינן אמת למיטב ידיעתי ואמונתי ועפ"י חוות דעת שקיבלתי בעניינים המשפטיים.
5. זהו שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי זה אמת.
_____________
אוריאל בר גיל
הנני לאשר כי ביום 19.6.2006 בפני אשר שרביט, עו"ד מר אוריאל בר גיל אשר זיהה עצמו על ידי ת.ז. מס' ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת שאם לא כן, יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, אישר את נכונות תצהירו הנ"ל וחתם עליו בפני
ת צ ה י ר
אני הח"מ, שמעון מלול נושא ת.ז. _________, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת שאם לא כן, אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר כדלהלן :
1. אני שימשתי כעוזרו הראשי של זקן המקובלים הצדיק הרב יצחק כדורי ז"ל. כיום אני משמש כעוזרו הראשי של ממשיכו הרב המקובל דוד כדורי שליט"א.
2. א. בחודש ספטמבר נתבקשתי להצטרף לרב עמרם אדרעי לפגישה שנערכה ברבנות הראשית אצל מר סבג, בענין טענות הרבנות הראשית בנוגע לטיב ההכשר הניתן ע"י נחלת יצחק.
ב. בפגישה זו הועלו טענות הרבנות בנוגע להכשר של בד"צ נחלת יצחק במספר מקומות. מר יעקב סבג טען כי במספר מקומות בהם מתבצעת השגחה ע"י בד"צ נחלת יצחק נסתבר כי היו ליקויים בנוגע לכשרות למהדרין ומבחינת היות הבשר "חלק". מר סבג לא העלה ולו טענה אחת על כי פעולותיה של נחלת יצחק נעשות בניגוד לחוק או כי נאסר עליה לפעול במתן הכשרים והשגחה.
ג. לאחר דין ודברים הוסכם שהשיטה בה פעל מר סבג על דרך של פירסום ברבים צריכה להיפסק. מר אדרעי הודיע לו שבאם הרבנות נתקלים במשגיחים אשר אינם מקפידים את ההקפדה הנדרשת ימסור הודעה על כך ולא יצא בהודעות לרבנים ולתקשורת.
ד. סוכם כי בכל מקרה שבו מתגלות בעיות הקשורות בהשגחה מר יעקב סבג יפנה לרב אדרעי והם יחדיו יסדירו את הענין.
3. הנני מצהיר כי זהו שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי זה אמת.
_____________
שמעון מלול
הנני לאשר כי ביום 5.6.2006 בפני אשר שרביט, עו"ד מר שמעון מלול אשר זיהה עצמו על ידי ת.ז. מס' _________ ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת שאם לא כן, יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, אישר את נכונות תצהירו הנ"ל וחתם עליו בפני.
_______________
אשר שרביט, עו"ד
ת צ ה י ר
אני הח"מ, אילן אלגרבלי ת.ז. 029453677 לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת שאם לא כן, אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר כדלהלן :
1. הנני מנהל העותרות 3-2 ומוסמך בתור שכזה להגיש תצהיר זה בשמן.
2. כל העובדות בעתירה והנוגעות לעותרות 3-2 הינן אמת. כל יתר העובדות שבעתירה הינן אמת למיטב ידיעתי ואמונתי.
3. הנני מצהיר כי זהו שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי זה אמת
_____________
אילן אלגרבל
הנני לאשר כי ביום 19.6.2006 בפני אשר שרביט, עו"ד מר אילן אלגרבלי אשר זיהה עצמו על ידי ת.ז. מס' 029453677 ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת שאם לא כן, יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, אישר את נכונות תצהירו הנ"ל וחתם עליו בפני.
_______________
אשר שרביט, עו"ד
|
