אוצר בית-דין
בשמיטת תשס"ח רובם המוחלט של כרמי היין במדינת ישראל קיבלו על עצמם את שמירת השמיטה במסגרת אוצר בית-דין. בעבר היו בעלי כרמים בודדים ששמרו שמיטה, ובהיקף רחב קיימו את מצוות השמיטה בשמיטות האחרונות רק ביקבי רמת הגולן. השנה נכנסו למסגרת שמירת השמיטה יקבים רבים נוספים – יקבי כרמל, יקבי ברקן, יקבי בנימינה, יקבי טפרברג (אפרת), יקבי תשבי, יקבי דלתון, יקבי גוש-עציון ויקבי יתיר.
כל היקבים הללו חתמו על הסכמים מול אוצר בית הדין, הסכמים שמגדירים את התמורה שיוכלו לקבל היקבים בעבור היין שייצרו בעבור בית הדין. מלבד זה, הוגדרו מגבלות לגבי שיווק היין לחו"ל[1], וכמובן, מחויבות לביצוע המלאכות בכרמים בהתאם להנחיות בית הדין, ובראש ובראשונה נדרש שינוי מהותי בזמירה, כדי להורידה מרמת איסור תורה לרמת איסור דרבנן ובאופן שמותר יהיה לבצעה בשמיטה למניעת הפסד מרובה.
מלבד היקבים וכרמי היין הצטרפו לבית הדין גם חלק גדול ממטעי הפרי, והגדולים שבהם – מטעי בראשית ברמת הגולן, פרי מטולה, רפקור, ברעם, גוש-עציון, ארץ בנימין והר חברון.
אין ספק ששמירת שמיטה בהיקפים כל כך גדולים ורחבים מחייבת הרבה מאוד הכרעות לקולא – הן בנושא המלאכות, הן בנושא שיווק הפירות ברשתות השיווק והשווקים הסיטונאים, והן בכל הנוגע לאופן ההסכמים הקבלניים שנערכו עם שלוחי בית הדין. כמובן, שהכול חייב להיות מגובה מבחינה הלכתית[2], אך בהרבה מאוד מחלוקות וספקות נקטנו לקולא מתוך תפישה בסיסית שעדיף לקיים את מצוות השמיטה שלא בהידור מאשר להפקיע אותה בהידור. אין כל ספק שיש הבדל עצום בין חקלאי שכל שמירת השמיטה שלו מתבטאת בחתימתו על היתר המכירה, ובין חקלאי שנכנס למסגרת אוצר בית דין ונמצא בקשר מתמיד עם בית הדין בשאלות הלכתיות הנוגעות למלאכות ולשיווק הפירות. חקלאי זה, גם אם בסופו של דבר יקבל תשובות מקילות ברוב רובן של השאלות שיועלו, מרגיש היטב את שנת השמיטה ומשמעותה ומתחנך לקיום השמיטה, ולכך שבשנת השמיטה הדברים כולם מתנהלים על-פי הנחיות בית הדין והוראותיו, ובאופן שיש סיכוי גדול שהדברים ילכו וישתפרו, ילכו וישתכללו בשמיטות הבאות. מה שאין כן חקלאי החותם על היתר המכירה, שהוא איננו מתמודד בדרך כלל עם מצוות השמיטה ונוהג בשדהו ובמטעיו באופן רגיל וכפי שנוהג הוא בשאר שנות החולין.
בעונה זו של סוף החורף מרנין להסתובב בכרמי היין במדינת ישראל, ממצפה-רמון בדרום ועד צפון רמת הגולן, ולראות איך למעלה מ-90% מהכרמים בארץ הקפידו לזמור על-פי הנחיות בית הדין, ובהחלט משמח מאוד לדעת, שלפחות איסור התורה המפורש "כרמך לא תזמור" נשמר ברובם המוחלט של כרמי ארץ-ישראל.
קיום מצוות השמיטה ביקבים, בכרמים ובמטעים יכול להתאפשר רק בעקבות שיתוף פעולה בין ארבעה גורמים: הצרכנים, המעדיפים יינות ופירות מכרמים ומטעים שנשמרה בהם מצוות השמיטה; היקבים ובתי האריזה, המוכנים להיענות לאתגר הלא פשוט שבשיווק פירות ויינות אוצר בית-דין; הכורמים והנוטעים, המוכנים לקבל על עצמם הגבלות לא פשוטות בנושא מלאכות המטע והכרם; והרבנים שלוקחים על כתפיהם הכרעות לא פשוטות בתחום המלאכות והשיווק, שרק בזכות הכרעות אלו אפשר להגיע למהפכה בשמירת השמיטה ביקבים, בכרמי היין ובמטעים.
לצערנו, יש כיום גורמים רבים בארץ, שבמקרים רבים מחמת אינטרסים ושיקולים זרים, מחבלים בשמירת השמיטה, בכך שהם מערימים קשיים ומכשולים על פירות אוצר בית-דין מלהתקבל בשווקים וברשתות השיווק והם דורשים לספק להם דווקא פירות מהיתר המכירה, או שהם מורים לסמן פירות אוצר בית-דין כפירות היתר מכירה ולהטעות את הציבור. בכך הם פועלים באופן חזיתי כנגד המהפכה הברוכה של מעבר מחתימה סתמית על היתר מכירה והפקעת מצוות השמיטה לשמירת שמיטה בארץ ללא הסתמכות על היתר המכירה. כנגד מגמה מקלקלת זו יכולים לעמוד רק הצרכנים שהם הגורם החשוב ובעל ההשפעה הרבה ביותר, שיכול לסייע לשמירת שמיטה בארץ. מכיוון שבלחצם על רשתות השיווק והחנויות להביא דווקא פירות מאוצר בית-דין ולספק דווקא יינות אוצר בית-דין ושמן אוצר בית-דין, הם יתרמו תרומה משמעותית וחשובה מאין כמוה לקידום שמירת השמיטה בארץ-ישראל ולקירוב הגשמת חזון שבת הארץ במלוא תפארתה במדינת ישראל.
בעניין זה, יש לציין לשבח את צה"ל, שמקפיד בשמיטה הנוכחית על מדיניות של העדפת תוצרת אוצר בית-דין ודורש לספק לו דווקא פירות מאוצר בית-דין ולא מהיתר המכירה, ובכך הוא גרם לרבים לבחור בשמירת שמיטה במסגרת אוצר בית-דין ובכך תורם צה"ל ומערכת הכשרות שלו תרומה חשובה ומשמעותית ביותר לקידום שמירת השמיטה בארץ.
ולסיום, הכיוון הכללי של ארגון מערכת אוצר בית-דין ארצי למטעים בהיקף רחב הותווה על-ידי ועדת השמיטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב משה ראוכברגר, ובהשתתפות הרב שמואל אליהו, הרב שמחה קוק, הרב גליקסברג והרב רצון ערוסי ואושר על-ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל וועדת הכשרות שלה. כל ענייני אוצר בית הדין שליד הרבנות הראשית לישראל מתנהלים על-ידי בית הדין לענייני שמיטה בראשות הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א ובהשתתפות הרבנים מרדכי עמנואל מביתר, ישי סמואל מיונתן, ואן דייק מרמת-מגשימים, יונה דוברת ממבוא-חורון, אלישיב קנוהל מכפר-עציון, והח"מ. יועץ מקצועי לבית הדין הוא האגרונום ומדריך המטעים של משרד החקלאות מר שמעון אנטמן מגמזו ומשתתף בישיבות ביה"ד כמשקיף גם הרב אליהו בלומנצוויג ראש ישיבת ירוחם. כמו כן, משתתפים בישיבות בית הדין המפקחים הבכירים של בית הדין – הרב אברהם בלוקה מטבריה והרב אלון טננבאום מאלון-שבות.
