מאמר זה  נכתב ע"י                                                                         י"ח אלול תשס"ו

הרב שמואל זמלמן שליט"א

רב מפקח כשרות

ברבנות ירושלים

בעניין כשרות הוויסקי

מבוא

לאחרונה התעוררה בעיית כשרות הוויסקי ובאתי לדון במספר סוגיות הלכתיות מהקל אל הכבד.

בפרק א' נברר בע"ה אם אפשר להתיר וויסקי שהתיישן בחביות של בורבון (סוג וויסקי אמריקאי).

בפרק ב' נדון על עצם כשרות הוויסקי, ונתמקד בע"ה בדין של וויסקי, שלפי כל הנתונים שבידינו, לא התיישן בחבית של יין  ונברר אם אפשר להתירו לכל הדעות.

בפרק ג' נדון  בע"ה בבעיית הסקוטש בלנדד וויסקי.

בפרק ד' נדון בוויסקי שהתיישנו בחביות יין באופן שיש הרבה צדדי היתר.

פרק א'  דין של וויסקי סקוטי שהתיישן  בחבית של בורבון

הוויסקי בעצמו כשר כמו שיתבאר לקמן בפרק ב, אלא ש- 90% מהוויסקי הסקוטי מתיישן בחביות של בורבון    (סוג וויסקי אמריקאי)                 

הבורבון מתישן אך ורק בחביות עץ אלון ולאחר היישון החבית תימכר לסקוטים, אלא שלפי החוק האמריקאי אפשר להוסיף עד 2.5% של בלנדד לבורבון (תערובת של יין או חומרי טעם לא כשרים), ובאתי לדון האם הוויסקי הסקוטי שהתישן בחבית שבה חשש שערבבו "בלנדד" אסור,כשר או לא.

טעמים לצידוד ההיתר

1.      על אף שהתוספת היא של סתם יין או תמציות של טעם לא כשרות ,אין לטעון שתוספת זו היא לצורך טעם ובאלף לא בטל (בהמשך נדון בדין התוספת הזו האם היא בטלה ובכמה),כי הטעם  הוא בשביל הבורבון האמריקאי. לכן אותו בורבון הוא אולי אסור, אבל הסקוטי הקונה חבית אמריקאית אינו מעונין בטעם האיסור הספוג בדופן של החבית אמריקאית ,ולכן הוא שוטף אותה, או אפילו שורף את החבית לפני השימוש בה, ובוודאי שיש לנו ההיתר של בעל המנחת יצחק (עיין שו"ת מנחת יצחק  חלק ב ס' כה') שסובר  שכשיש כמה גורמים ליישון החבית אפשר להתיר בביטול רגיל מדין זה וזה גורם. 

2.      בש"ע ס' קי"ד סע' ה יש מחלוקת בעניין ביטול יין נסך.הש"ך גורס שיין נסך בטל בששה רק במים והט"ז פוסק שאפילו בשאר משקים ביטולו בששה ולא צריך ששים כהש"ך.

            בעל המנחת יצחק זצ"ל ובעל האגרות משה זצ"ל פסקו שהלכה כהט"ז (ברור ש- 2.5%

                  הוא יותר קטן מ 1/6 שזה 15% ויותר גדול מ 1/60 שזה 1.5% וגם ברור שאין שישים בכלי       

                  נגד הבלוע בדפנות שלו  אבל לכאורה  יש פי שש ולכן הטעם בטל לפי הט"ז) .

3.      אפילו נחמיר כמו הבעל האגרות משה שכותב שבעל נפש יחמיר בזה, יש הבדל תהומי בין

                  הבלנדד וויסקי המדובר שיודעים שיש תוספת (או ספק) איסור ורוצים לסמוך על ביטולו לבין

                  המקרה שלנו מהטעמים הבאים.

·        במדינותTENNESSEE, KENTUCKY  אסור לפי החוק להוסיף שום תוספת.נראה שהבורבון של מדינות אלו הוא הנמכר ביותר( אם לא הרוב). בהסתמך על כך שבמדינות אחרות יש רק ספק ,אולי אפשר לומר כל דפריש מרובא פריש, ולכן יש לפנינו חבית בלי בליעת איסור.

·        הרבה סקוטים אינם מעונינים בטעם הבורבון (קשה לעמוד על המציאות המדויקת) ולכן שורפים את החביות לפני שימושן ואולי יש להסתמך על זה בתור ליבון .

4.      יש לטעון שבתערובת שלנו דנים באיסור דרבנן (יין נסך) שבו הרבה ספקות. ואולי ניתן לומר שבספק איסור דרבנן, בלח בלח, בשאר איסורים ,ולא דרך בישולו כמובא בט"ז ס' צ"ב ס"ק ט"ו, אין לומר חנ"נ ובפרט שהרמ"א בס' צ"ב  סוף ס' ד' פוסק שכלי הנאסר מבליעת איסור אין אומרים חנ"נ ובמקרה כזה יש לנו בשופי בוויסקי הסקוטי שישים נגד בליעת אסור(אם בכלל היתה) הספוגה  בחבית  האמריקאית

 לאור כל זאת נראה שלפי כל הדעות בין למרן הבית יוסף ובין לרמ"א יש להתיר וויסקי סקוטי המיושן בחבית בורבון שיש בה ספק שהיה פעם ערבוב איסור

פרק ב' בדין של וויסקי, שלפי כל הנתונים בידינו, לא התיישן בחבית של יין

כהקדמה נביא מאמר אחר שפורסם על ידי במדריך הכשרות תשס"ו

כשרות הוויסקי

א.      הויסקי מורכב בדרך כלל מן החומרים דלהלן: 1. אחד מסוגי הדגן (חיטה, שעורה, וכדומה), 2. לתת שעורה, 3. שמרים על בסיס סוכר, 4. מים, 5. קרמל מסוכר או גלוקוזה. בחומרים אלו אין בעיות כשרות (אין חשש "חדש" בחיטה או בשעורה, כי הויסקי מתיישן כמה שנים), כך שמכוח חומרי הייצור של הויסקי, אין סיבה לאוסרו.

ב.      עם זאת, כחלק מתהליך הייצור של הויסקי, מיישנים אותו בחביות. בעבר היה מקובל להשתמש בחביות ששימשו לפני כן לאכסון יין, והויסקי קלט לתוכו טעם מן היין הבלוע בדפנות החבית. כיום רק בחלק קטן ממבשלות הויסקי משתמשים בחביות שהכילו יין.

ג.       בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' כ"ח), מצדד להתיר ויסקי שהתיישן בחביות שהכילו יין, כיון שהיין בטל בששה חלקים, או אפילו בששים (ואף שיש לדונו כמעמיד, האוסר אף אם יש ששים כנגדו, יש לדון את היין כגורם אחד, ואת החבית כגורם שני, וזה וזה גורם מותר). אמנם גם לדבריו שם עולה, שיש בזה גם צדדי איסור (מדברי שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' ס"ב עולה שדעתו להתיר בזה ראה להלן בסוג ד'). לכן בהכשר מהדרין ראוי להימנע משימוש בויסקי שהתיישן בחביות יין.

ד.      ישנם סוגי ויסקי המכונים - "בלנדד ויסקי", שמורכבים מתערובת של סוגי ויסקי שונים, וקשה לדעת על כל אחד מן הסוגים, אם התיישן בחביות של יין.

ה.      יש סוגי ויסקי, בדרך כלל היקרים יותר, שלאחר גמר הייצור משהים אותם בחביות יין, כדי שיקלטו טעם יין, ובסוגים אלו, בוחרים דווקא יין מסוים, והמומחים יכולים לזהות איזה יין הוסיפו. אופן זה חמור יותר מנדון בעל המנחת יצחק (כיון שבאופן זה אי אפשר להקל מדין זה וזה גורם, שהרי מעונינים דווקא בטעם היין), וראוי לאוסרו גם לכשרות רגילה (אמנם גם באופן זה מתיר בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' ס"ב, כיון שעכ"פ יש ששה חלקים כנגד היין).

נביא גם כמה ציתותים מתוך מחקרו של הרב עקיבא אשר פאדווע שליט"א נכדו של אב"ד לונדון

1. עיקר הסיבה להשתמש בחביות משומשות הוא כדי למנוע קלקול של השרף שבעץ חדש, ובמשך הזמן עברו יותר ויותר לשימוש בחביות ויסקי אמריקאיות עד שמשערים היום שקרוב ל- 90% של ויסקי סקוטי משהים כהיום בחביות אלו ולא בחביות יין.
2. יש כמה סוגי ויסקי יוקרתיים שהחברות מתגאות שהם מיצרים את הויסקי שלהם בתהליך מקורי ואף משהים הויסקי בחביות יין.

3.      הבהרה בעניין כשרות הויסקי

• אולם מצד שני הזהרתי שהתחדש בשנים אחרונים תופעה חדשה שלא היתה קייםת בכלל בעת שדנו גדולי הדור הקודם בנושא לפני ארבעים וחמישים שנה. הפטנט החדש הוא שלוקחים ויסקי מוכן וגמור שכבר התיישן די צרכו וגם ערבבו אותו כדי לקבל את הטעם הרצוי, אז מכניסים את הוויסקי שוב לתוך חבית של יין שהכינו במיוחד לצורך זה וכך מוסיפים לוויסקי טעם יין. באופן הזה טעם היין מורגש היטב וניתן לזהות בדיוק איזה סוג יין היה בחבית שהשתמשו לעיבוד הסופי ובאמת רושמים את סוג היין על התווית.      

·         יש הרבה אופנים איך שמפרסמים על התווית אודות העיבוד המיוחד,  ביניהם    SPECIAL FINISHאו DOUBLE MATURED וכן TWO WOOD וכו', הצד  השוה שבכולם היות ועיבוד המיוחד הזה עולה הרבה כסף אין ספק שהיצרנים יודיעו ללקוחותיהם ש"השביחו" את הוויסקי שלהם ובאיזה סוג יין, ולכן אם לא מופיע שום דבר בנוגע לסוג יין כלשהו אין צריכים  לחשוש שעשו את העיבוד המיוחד. לכאורה קשה מאד להקל לשתות ויסקי שהוסיפו לו טעם יין בפטנט הזה.    

לסיכום

• בחומרים המרכיבים את הוויסקי אין בעיית כשרות 

• תשעים אחוז של וויסקי סקוטי מתישן בחביות אלון ולא בחביות יין

• אצל חובבי הוויסקי יישון בחבית יין נחשב לטעם יותר מעודן ומשובח ,והחברה מעונינת לפרסם שהוויסקי מיושן בחבית יין

ברוב הפרסומים של החברות, או מדריכי וויסקי המקצועיים מצוין שהיישון נעשה בחבית של שרי מסוים או מתחילת יצורו או בסוף יצורו כדי לשבח את המוצר.בנוסף יש מספר טועמים מקצועיים שמעידים שבוויסקי הנ"ל מרגישים טעם חזק או חלש של שרי (יין) . ברוב הפעמים מצאנו שחוות דעתם תואמת לפרסומי החברה. במעוט של מקרים חוות דעתו של הטועם המקצועי העלתה שיש טעם של יין ונתון זה לא היה מצוין בפרסומי החברה. ורק לאחר שכתבתי אליהם התברר אכן שהוויסקי התיישן בחביות יין.

באתי לדון האם כאשר החברה בפרסומיה לא מציינת שהוויסקי התיישן ביין וגם בחוות דעתם של "הטועמים המקצועיים" השונים לא מוזכר שיש טעם יין בוויסקי (וגם מספר "מומחים" מאמתים את הנ"ל). האם ניתן להסתמך על נתונים אלו ולהתיר הוויסקי?

נימוקים להיתר

·        אנחנו מדברים על וויסקי שבכלל לא מוזכר שהתישן בחבית יין אי לכך הסיכון הוא נמוך ביותר (הרב פדווה גורס שב 90% של הוויסקי אין בעיה של יישון בחבית של יין) ובאיסור דרבנן עסקינן

·        מעיקר הדין מקילים כהט"ז כמו שפסקו בעל המנחת יצחק ובעל האגרות משה ולכן כל

וויסקי מותר, אלא  שחוששים לשיטה חדשה כמבואר לעיל ע"י הרב פאדווע שליט"א  אבל הוא בעצמו טוען שבמקרה זה האינטרס של החברה הוא לפרסם דבר זה. לכן נראה לי שאפילו נחשוש שבכל זאת, הסקוטי יישן הוויסקי שלו בחבית יין בלי לפרסם זאת.עובדה זו מהווה גילוי דעת שלא איכפת לו באיזה סוג חבית הוא מיישן את הוויסקי (אלא שהוא רגיל לצורה זו של עבודה) ובנוסף לעצם הספק ,אפשר שוב להסתמך על בעל המנחת יצחק ובעל האגרות משה ולכן הוויסקי כשר ממה נפשך, אם הפרסום נכון הנה מה טוב, ואם לא יש לנו מספיק צדדי היתר.

·        ראינו שהאינטרס של החברה הוא לפרסם העובדה שהוויסקי התישן בחבית יין. בנוסף לפרסום של החברה שנבדק בהצלבה עם מספר מדריכים מקצועיים כמובא לעיל, יש גם החוות דעת של הטועמים המקצועיים השונים.נשאלת  השאלה: מה דין של קפילא המסיח לפי תומו בזמן הזה?

רוב האחרונים בס' צ"ח פוסקים (לפי הרמ"א) שבזמן הזה אין לסמוך על קפילא אפילו באיסור דרבנן אלא רק על יהודי, אבל כמה פוסקים רוצים להתיר איפה דאפשר להתגלות, ובפרט באיסור דרבנן. יש גם שסוברים שהטעם שלא סומכים על קפילא  הוא שפוסקים להלכה כשיטת רש"י.ולכן בפחות מששים אין להתיר בכלל, וביותר מששים כבר אין לנו צורך בקפילא.  ולפי זה בנידון שלנו שמעיקר הדין פוסקים כהט"ז, ובודאי שבדופן יש פחות מפי שש ובאנו לסמוך על הקפילא לחומרה רק כדי לצאת  כל השיטות נראה לי שאולי יש לנו על מה לסמוך (עיין רעק"א וערוך השולחן במקום)

אמנם בס' ס"ט  ס'י, בעובד כוכבים שמשמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו (מקודם) פוסק הרמ"א שאפשר להסתמך על גוי בזמן הזה במסיח לפי תומו באיסור דרבנן. כל המפרשים עומדים על הסתירה עם ס' צ"ח.

מתוך עיון בדברים נראה לחלק בין הוחזק איסורו ללא הוחזק איסורו. ואיילו הש"ך ס"ק מ"ג והבאר היטב אחריו בס"ק לו מחלקים בין עדותו של גוי שנעשה באופן ישיר כשהוא בא לטעום והוא יודע שהאיסור וההיתר תלוי בו, ובין עדותו שנעשה באופן עקיף. ובמקרה שלנו וודאי שהטועם מקצועי לא יודע שחוות דעתו ישפיע כי הוא זה על שתיית הוויסקי של היהודים.

אמנם בס' ס"ט מדובר כשיש יהודי נכנס ויוצא (עיין שם) אולי יש לטעון (וכך זכור לי שראיתי באחד האחרונים) דמרתת  ודבר דעתיד להתגלות  יש להם אותו דין וצ"ע.

וכן פסק הבעל אגרות משה בי"ד ב ס' לו שמסל"ת יש להאמין  מאחר שסתם יינם הוא רק איסור דרבנן ולא אתחזק איסור.

עוד צריך להעיר שבש"ע מובא או גוי שמסיח לפי תומו או קפילא ובנידון שלנו מדובר בקפילא שמסיח לפי תומו וצ"ע.

אני חייב לציין שחוות הדעת של המומחים  היא לא בצורה מפורשת שאין נוכחות יין, אלא בהדגשה שיש יין וציון של שם היין ,או באי הצגת העובדה שיש טעם יין עם נימה ביקורתית על הטעם הכבד (של העץ) המורגש בוויסקי זה.

לאור כל זאת נראה שכל וויסקי שעבר את כל הבדיקות האלו, ופורסם  על ידי במאמר אחר מותר לשתיה אפילו למהדרין.

פרק ג' בדין הבלנדד וויסקי

בפרקים הקודמים דננו בדין של ויסקי סינגל מאלט והנה יש סוג נוסף של ויסקי הנקרא בלנדד וויסקי.

נביא קודם שתי הקדמות:

1.      ההבדל בין בלנדד וויסקי אמריקאי לבלנדד סקוטש וויסקי

   בסקוטלנד יש גם כן סוג הנקרא בלנדד וויסקי וכדי לעשות הבדלה בינו לבין הבלנדד האמריקאי קראתי לו בכל המאמר "סקוטש בלנדד וויסקי". המוצר הוא ערבוב של כמה סוגי וויסקי שונים וקשה לדעת על כל אחד מן הסוגים אם התיישן בחביות של יין או לא.

בעל האגרות משה  דיבר על בלנדד וויסקי שהיה בעייתי בארה"ב דהיינו כמו שמובא בפ"א שבארה"ב מותר להוסיף עד 2.5%  של "בלנדד" דהיינו תערובת של יין או חומרים אחרים .בזה דן בעל האגרות משה והתירו. אפשר וכל אחד רשאי לדמות מלתא למלתא  וללמוד מן הפסק של בעל אגרות משה אבל אי אפשר לומר שהוא התיחס לבלנדד סקוטש וויסקי.

2.      הבדל בין מילוי ראשון FIRST FILL ובין מילוי שני  SECOND FILL

 צוטט מתוך מחקרו של הרב עקיבא אשר פאדווע שליט"א נכדו של אב"ד לונדון.

מקדמת דנא היה ויכוח בין המומחים איזה תועלת יש בשימוש בחביות של יין שרי.היו כאלה שטענו שהמטרה היא להשתמש בחבית ששהה בה משקה חריף ולא להשתמש בחביות עץ חדשות, וסיבת הדבר, כי אם משהים משקה חריף לאורך זמן בתוך חביות העשויים מעץ, יונק המשקה החריף שרף מהעץ, וזה מזיק ומקלקל את טעם המשקה. אולם אם כבר השתמשו בחבית הללו ליין או למשקה חריף אחר, כבר נתקן העץ ויצא ממנו השרף המזיק, ושוב לא יקלקל את ויסקי שמשהים בתוך החבית.

לפי דבריהם אין היין הנספג בחבית מוסיף טעם, וגם אינו משביח טעם הוויסקי כלל, ובאמת המטרה היחידה הוא להשתמש בחביות משומשות, והיות וחביות יין שרי, היו מצויים לרוב באנגליה ובסקוטלנד, לכן השתמשו ע"פ רוב בחביות של יין שרי. וראיה לכך ממה שהשתמשו בחביות אלו ומילאו בהם ויסקי פעם אחר פעם, הנקרא בלשונם SECOND FILL- מילוי שני וכדומה.

לעומתם יש הטוענים שהיין משביח ומרענן את המשקה, ואם כי אף הם הודו שקשה לזהות ולהרגיש טעם היין עצמו. בעלי דעה זו אכן מקפידים להשתמש בחביות שהתרוקנו זה עתה מיין, היינו FIRST FILL מילוי ראשון דווקא, ולא משתמשים בחביות למילוי שני.

שני הצדדים מסכימים, שיותר מדי יין או טעם יין חזק באופן שמורגש טעם היין, מקלקל את הוויסקי

נחזור בע"ה לבעיית הבלנדר וויסקי.כמו שהוסבר לעיל הסקוטש בלנדד מורכב ממספר לא ידוע (כי המזקק לא רוצה לגלות) של סינגל מאלט. ולכן על כל אחד ואחד יש ספק שמא התיישן בחבית של יין. לפלא הייתה בעיני שרוב הבלנדד יותר זול ב- 30% עד 50% מסינגל מלט של אותו איכות. ועובדה זאת אמרה לי דרשני.

האיר הקב"ה את עיני ואחר עיון התברר לי שכל בלנדד וויסקי מכיל בין 40% ל 80% של סוג של ויסקי מסוג

PURE GRAIN. (פיור גריין)

 לא נכנס לפרטים מיותרים, אבל PURE GRAIN  הוא סוג של וויסקי המיוצר בצורה שונה ויותר זולה . מוצר זה פחות משובח כי למעשה הוא מיוצר אך ורק כדי להיכנס לסוגי הבלנדד, והטעם המשובח מגיע מהסוגSINGLE MALT. אפשר לומר כמעט בוודאות שהPURE GRAIN  לא מיושן בחבית יין, ואם כן במיעוט מהמקרים, רק בשיטת מילוי שני SECOND FILL (שהובאה לעיל).

גם אפשר לומר שכמות ה- PURE GRAIN היא ביחס הפוך לטיב הוויסקי ככל שהוויסקי משובח יותר כך יורדת כמות ה- PURE GRAIN(מ 80% ל 40%) ועולה כמות ה-SINGLE MALT(מ 20% ל 60%).

נימוקים להיתר

·         מעיקר הדין וויסקי שהתיישן בחבית של יין מותר אלא שחוששים לשיטה החדשה,כמו שהובאה מספר פעמים במאמר זה,וחוששים שא' או יותר מהמרכיבים יושנו בשיטה החדשה ושוב יש לומר שבאלף לא בטיל. 

אלא שנראה לטעון שהיות שהבלנדד מורכב מכמה סוגים, ובפרט שלא מציינים שמם של כל סוגי הוויסקי השונים, ורק האיזון העדין בין כל המרכיבים הוא שנותן את המוצר הסופי, אז שוב שיש לנו את ההיתר של זה וזה גורם, ואפשר להסתמך על המנחת יצחק אפילו אם יש בתערובת וויסקי, אחד או יותר שהתיישנו בשיטה החדשה .

·         40% לפחות מהתערובת היא מסוג PURE GRAIN ובוודאי יש לנו עוד 10% של SINGLE MALT  ללא חשש איסור.לכן ב 50% מהתערובת אין לנו בעיה, ועל השאר יש רק ספק כדלעיל,ובאיסור דרבנן עסקינן.

·        לולא דמיסתפינא הייתי מוסיף עוד היתר אם נסמוך על השיטות שלא אומרים חנ"נ בלח בלח באיסור דרבנן וביין נסך, כי אין לתא דבשר וחלב.

לפי זה אפשר לטעון שאם יהיה לנו יחס של 1/6 בתערובת, ז"א חמשה סוגי וויסקי ללא חששות נגד סוג וויסקי אחד עם חשש איסור,ובאותו וויסקי יש רק חשש שספג בערך 1/10 של איסור (אחוז של נפח עובי החבית ביחס לנפח של כל החבית), אז יש לנו ששים נגד האסור (ואז ההיתר הוא לכל השיטות). היחס הזה של1/6 לא נראה סביר אם כי אפשרי. אבל היות שלפחות 50% של התערובת מכיל התערובת ללא חשש  אנחנו צריכים רק 1/3  וזה נראה סביר וצ"ע גדול.

וכן פסק בעל האגרות משה בי"ד ב ס' לו שבתערובת לח בלח לא אמרינן חנ"נ וז"ל ולכן יש לסמוך ע"ז אף בלא הפסד כלל כיון שכן הוא עיקר הדין וסתם יינם הוא רק איסור דרבנן.

אפילו נחשוש לשיטות שכן אומרים חנ"נ בלח בלח, סביר לומר שיש שלשה סוגי וויסקי ללא חששות נגד סוג וויסקי אחד עם חשש איסור כדלעיל.ואז יהיה לנו לפחות ביטול 1/6 לפי שיטת הט"ז וצ"ע.

(במקרה שיש רק 40% של   PURE GRAIN,נצטרך יחס של  1/3.6 במקום יחס של 1/3 וההבדל לא משמעותי )

נראה להשלים או להוסיף באופן אחר שתערובת של וויסקי, היא תערובת מין במינו ולכן מדאו' ביטולה חד בתרי אלא שמדרבנן אנחנו צריכים ששים. ובס' צ"ח סע' ב' פסק מרן "אבל אם נשפך בעניין שאין יכולין לעמוד עליו, אם נודע שהיה רובו היתר מותר"

למעשה נראה שאפשר לחלק את הבלנדד וויסקי לארבע קבוצות.

1. הבלנדד הזולים מאוד בלי שם מסחרי מוכר.

יש ספק בכלל אם זה וויסקי, ובוודאי אין חשש ליישון בחבית יין .

2.      בלנדד רגיל כמו ג'וני ווקר רד לבל, וכן וכל הסוגים בלי כתיבת מספר על התווית

המספר המופיע על התווית מראה לנו כמה שנים התיישן אותו וויסקי.אם לא מופיע מספר,זה מלמד שוויסקי זה התיישן רק לפי הדרישות הבסיסיות של החוק ואז אין חשש שערבבו סינגל מאלט משובחים שעברו יישון לפי שיטה החדשה. ובצירוף של הנימוקים דלעיל יש להתיר אותו לכל הדעות.

3.           בלנדד דה לוקס כמו שיבס 12 או 18 , בלק לבל של ג'וני ווקר

המספר הגדול מראה שוויסקי זה מורכב ממספר סינגל מאלט, שכולם התיישנו לפחות במספר השנים שמופיע על מדבקה. לכן יש ספק סביר שערבבו בבלנדד זה סינגל מאלט א' או יותר מסוג המשובחים שעברו יישון לפי שיטה החדשה. 

.אלא שבי"ד חשובים בחו"ל וכן רבנים חשובים מתירים אותם(אע"פ שהם מתירים וויסקי ללא חשש בכלל, עם אלו שיש להם חששות כבדות באותה רשימה).

בנוסף אפשר לטעון  שהנימוקים שהבאנו לעיל בפרק ג' מתאימים דווקא לסוג זה של בלנדד                                                    לכן נראה לי לומר הנח לישראל למנהגם ואפשר לטעון שהמיקל לא הפסיד.

4. בלנדד המשובחים

לגבי המשובחים ביותר כמו בלו לבל (שעולה 200$ ) וכו'  יש לדון אם מעיקר הדין אפשר לסמוך על הנימוקים דלעיל.היות שהחברה מפרסמת שחלק ניכר מהתערובת נעשתה מוויסקי משובחים שהתיישנו  בחביות  של שרי (יין) ואולי יש שוב לחשוש לשיטה החדשה ונשאר לנו בשעת הדחקה רק ההיתר של בעל אגרות משה .

אלא שנראה לטעון שהיות שהבלנדד מורכב מכמה סוגים, ורק האיזון העדין בין כל המרכיבים הוא                        נותן את המוצר הסופי, אז שוב שיש לנו את ההיתר של זה וזה גורם, ואפשר להסתמך גם על המנחת יצחק אפילו אם יש בתערובת סוגי וויסקי שהתיישנו בשיטה החדשה .

      לכן נראה לי לומר הנח לישראל למנהגם

פרק ד' בעניין וויסקי שהתישן בחביות של יין מתחילת ייצורן (באופן שיש בו כמה צדדי היתר)

בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' כ"ח), מצדד להתיר ויסקי שהתיישן בחביות שהכילו יין, כיון שהיין בטל בששה חלקים, או אפילו בששים (ואף שיש לדונו כמעמיד, האוסר אף אם יש ששים כנגדו, יש לדון את היין כגורם אחד, ואת החבית כגורם שני, וזה וזה גורם מותר). אמנם גם לדבריו שם עולה, שיש בזה גם צדדי איסור.

על סמך ספקות אלה סיווגנו וויסקי זה רק בכשר רגיל.עם כל החששות שיש בדבר.

בנוסף לסוגי וויסקי, שהחברה או המדריכים המקצועיים, מצהירים שהתיישנו בחביות של יין ,יש וויסקי שהנתונים עליו לא חד משמעיים והיות שיש עוד הרבה ספקות שמתי על לבי לברר מה דין של וויסקי זה והאם אפשר להקל יותר.

·        אנחנו מדברים על וויסקי שבכלל לא מוזכר על המדבקה שהתישן בחבית יין.

·        רוב המדריכים  והטועמים המקצועיים לא מזכירים שהתיישן בחבית של יין, אלא שדעת יחיד מזכירה שיש טעם קלוש של יין, או שבאחד הפרסומים מופיע שבחברה זו משתמשים לפעמים בחביות של יין .

אני ער לעובדה שמוצרים אלו נפסלו על ידי ולא נכנסו בסיווג "וויסקי ללא חשש יישון בחביות יין".

נימוקים להקל

בנוסף לנימוקים ולהיתרים שהובאו לעיל בכל המאמר הזה אפשר לטעון כדלקמן :

·        זה ברור שמזמן שהיינן הספרדי רוקן תכולת היין של החבית שלו, עד שאותה חבית מגיעה לסקוטלנד ומתחילים לאכסן בה וויסקי חדש, עובר הרבה זמן.האם  אפשר להחשיב עובדה זאת כספק אם עבר י"ב חדשים.

·        זה ברור שבין יין ליין שוטפים את החבית במים קרים וחמים כדי להרוג הבקטריות. מאוד סביר שאותו תהליך מתקיים לפני הכנסת וויסקי חדש. האם אפשר להחשיב עובדה זאת כספק אם היה העגלה בחבית.

·        כשהמומחה טוען שבוויסקי מסוים מורגש טעם יין האם משתמע מכך שאכן יש בעיה הלכתית.נביא לדוגמה כוס מתכת המכילה יין שבלעה טעם איסור האם הטעם המתכתי המורגש הופך את היין לדבר אסור.

בדרך זו העיד מומחה לוויסקי, שלא הבורבון האמריקאי או השרי האירופאי הם שאחראים להבדל בטעם הוויסקי, אלא מרכיב הסטרוקטורה של העץ האמריקאי השונה מהעץ האירופאי.

האם אפשר להתחשב בספק זה.

·        בי"ד סי' קל'ה סע' ט"ז מובא שמיד בתום השתים עשרה חודש שבו היה יין נסך בפעם האחרונה בחבית,היא מותרת אע"פ שהוכנס מיד משקה כשר.

ראינו בהקדמה בפרק ג' שיש הבדל בין מלוי ראשון למילוי שני, וברור שבמילוי השני אנחנו נמצאים בשנה הרביעית של שימוש החבית כי כל מילוי שלוויסקי לוקח לפחות שלש שנים

היות שיש חברות שמשתמשות עד מילוי חמישי האם, בוויסקי שהנתונים עליו לא חד משמעיים, אפשר לתלות שאם היה יישון בחבית יין, זה נעשה מהמילוי השני והלאה.

(למשל ב HIGHLAND 12, אין לי שום כיוון ברור. רק טועם אחד מרגיש טעם קלוש של יין ובהתכתבות עם החברה התברר ש- 40%  מהוויסקי מתיישן בחביות של יין וברור לי שקיימים כל הספקות שהובאו לעיל.)

ראינו הבדל תהומי בין יישון לפי השיטה המסורתית ובין השיטה החדשה לכן נראה לי לטעון שבמותגים שלא מופיע בפירוש שהתיישנו בחבית של יין, וגם כן דעת המדריכים המקצועיים אינה משתמעת לפן אחד, אפשר להמליץ שהמיקל לא הפסיד(גם אם החברה מודה שלכל היותר 50% מהוויסקי התיישן בחבית יין, אבל ברור שזה נעשה בשיטה הישנה)

נראה שלאור כל הנימוקים דלעיל אפשר לסווג אותם וויסקי בסיווג "התיישנו בחביות יין באופן שיש בהם כמה צדדי היתר" ונראה לומר שהמיקל לא הפסיד.