צרעת התאנה. רשם יוסי שטיינברגר. מתוך ספר "מושגים בכשרות". שייצא לאור אי"ה בקרוב. עונת התאנים בעיצומה תחילת תהליך התפתחות התאנה האכילה, הוא ב'תאנת הבר'- שהינו עץ זכר שפירותיו אינם ראויים לאכילה. צרעות ייחודיות נולדות בפרחי הנקבה, שבתאנת הבר, ובהגיע הזמן בוקעים הזכרים מתוך הפרחים, מאתרים את הנקבות שבשחלות הפרחים, ומפרים את הנקבה השוהה בתוך הפרח. הזכרים חסרי כנפיים, מתים ונשארים בתוך תפרחת תאנת הבר. הנקבות לעומתם יוצאות מהפגה, בדרכן להטיל ביציהם בפגות אחרות. פרי התאנה הראוי לאכילה, מכונה "תאנה תרבותית" בתוכו יושבים פרחים רבים. בכדי שהפרח (פגה) יתפתח לפרי תאנה ראוי למאכל, ולא ינשור בעודו זעיר, יש צורך בהאבקת, הפגה (פרח התאנה). התאנה מואבקת על-ידי צרעת הבלסטופגה-חרק זעיר בגודל של כ-2מ"מ. הנקבות המופרות בוקעות את העפץ בו הן גדלות ובדרכן דרך ה"פה" של התאנה אל מחוץ לפגת תאנת הבר, הן מפלסות דרך בין פרחי זכר מלאים אבקה, תוך כדי שכנפיהן וגופן מתכסים באבקת פרחים. לאחר יציאתן הן מחפשות פגות חדשות. על הצרעות לחפש פגי 'תאנת בר' בלבד, שכן רק בהן באפשרותן להטיל ביצים. באם תחדורנה לפגת תאנת מאכל, לא תוכלנה להטיל בה ביצים. שכן רק בתאנת בר מצויים פרחים המתאימים להטלה, אולם בקיץ, בגלל מחסור בפגות בר, נכנסות הן אף לפגות התאנה התרבותית האכילה. מבחינת הצרעות זוהי התאבדות שכן אין הן יכולות להטיל ביצים בפגה האכילה. ואכן, חלק מהצרעות מתות במאמץ לחדור ל"פגה האכילה", חלק מאבדות את כנפיהן בין קשקשי פה התאנה, ואלה שכן הצליחו לחדור לפגה התרבותית, אינן מוצאות שם מקום להטיל ביציהן ומסיימות את חייהן מבלי להטיל ביצים. אבל סיום חייהם לא לחינם הוא, שכן עם חדירתן לפגה התרבותית, הן מסייעות לה להתפתח לכדי פרי אכיל, שכן בכניסתן לפגה, הן מאבקות את פרחי הנקבה באבקה אותה נשאו מפגת הולדתן. הפרחים המופרים מתפתחים, והתאנה מבשילה ואינה נושלת בעודה קטנה וצעירה. לא כל זני התאנה זקוקים להפריה. הזנים הישראליים ברובם אינם זקוקים להפריה. ואילו התאנה הטורקית אשר אותה מייבשים בדרך כלל, היא מזן התאנה המופרית. כאמור עם סיום הטלת הביצים או הפריית התאנה האכילה, מסיימות הצרעות את תפקידן וקרוב לוודאי שרובן מתות בעודן בתוך הפרי. לכאורה אסור לאכול תאנה מופרית, שכן התאנה מכילה היא את הצרעה המתה. אלא שיש המתירים לאכלה מהסיבות דלהלן: פגרי הצרעות רחוקים מלהיות בשלמותם, שכן בעת כניסתן לתאנה נפצעות הן ומאבדות אברים רבים מגופן, ואולי אף ממשיכות להתפורר עד שלא נותר מהם שריד נראה לעין. ואף אם הן נשארות, הרי הן בטלות ב-60, כיוון שאינם בגדר בריה שכן כאמור בכניסתה לפגה היא מאבדת חלק מאבריה ואינה בריה שלמה ולכן ניתן להתירה. לעומתם יש האוסרים בטענה שאברים כגון כנפיים, שאינם גורמים למוות החרק, אינם מוציאים אותו מגדר בריה. וכידוע בריה אינה בטלה ב60. יש לדעת שקיימים חרקים חיים אחרים בפרי, כגון רימות זבובים, החודרת דרך הזבוב שעוקץ את הקליפה ומטיל בה ביצים, המפתחים לרימות, ולזחלים, וכן תריפסים, עכבישים ואקריות, החודרים דרך הפתח (הפה) הקיים בצידה הרחב של התאנה. ועל כן, יש לבדוק היטב את הפרי קודם אכילתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
