הטור השבועי של חיים לוריא, דובר ראש העיר לשעבר

כמעט שבת, והגענו לפינתנו הצנועה *הרהורים מותרים - משהו לחשוב עליו בשבת...*  הפינה התארכה מאוד השבוע, עימכם הסליחה. נפתח במעשיה, שהתרחשה בדימיונם של כמה מקורות. *כל קשר בינה ובין העיר האהובה שלנו - על אחריות הקורא בלבד.* מעשה בעיירה קטנה שעמדה להתרחב. בנוהג שבעולם, לפני שמתרחבים, יש צורך בעבודות תשתית נרחבות, הכרוכות בתקציבים רבים. אפילו מאות מיליונים.  סכומים כאלה קורצים לסוג אנשים מסויים, שפחות ממה שמעניין אותם פיתוח העייירה, הם רואים בכסף את העמלה האחוזית, כלום לא מעבר לכך. רחמנא ליצלן. (יש כאלה שיקראו לזה שחיתות. יש אחרים שיעצמו עיניים חזק ויגידו "אבל אצל הקודם"). איפה הבעיה? שמעל ה"אחראי" הפורמלי, מרחפים שני גורמים. מצד אחד מי שהמספרים קוראים לו העטלף המתחלף, אין לי מושג למה. הוא זה שיושב תמיד על האוזן ומושך לאן שהוא רוצה. מצד שני יש את הבכירים מלמעלה, אלו שסללו את דרכו של האחראי לכסא. והם גם מושכים את האוזן השניה. הם אפילו מינו מישהו מטעמם שיישב גם הוא קרוב קרוב וישמור על האינטרסים, מה שעצבן מאוד את המתחלף שלפי חלק מהשמועות לקח חלק במכתב מאוד בעייתי שנשלח למקומות מאוד בעייתיים, כדי שההוא השני יעזוב רגע את האוזן השניה. ככה אומרים מספרי הסיפורים.  אנחנו כמובן לא מאמינים לזה. נראה לכם שאיש כזה קרוב יתקע מקלות בגלגלים? יזיז הצידה את כל הנאמנים? נו באמת. קצת היגיון... (על זה שנמצא באמצע, עם אוזניים מתוחות לשני הצדדים, מיותר לספר. הוא רק בובה על חוט בסיפור). לסיפור שלנו אין עדיין סוף. באותו סיפור לא מציאותי היתה ועדה שבחרה (בפער גדול מאוד של התרשמות אישית - קצת מוזר) את מי שהעטלף רצה, "לפי גודל החיוך שלו", כמו שאמר אחד המספרים.  האחרים מאיימים ללכת לבית משפט. יהיה מעניין, ככה זה בסיפורי דימיון. אנחנו נשאר במתח. בינתיים. אחד המקורות ממליץ לתושבי אותה עיר דימיונית: קנו פופקורן, והרבה. למעורבים הוא ממליץ להתרגל לריח הליזול. טפי עליו. איזה מילים. בכלל, מותר לו להתעדכן, כבר לא משתמשים היום בליזול. *נחזור שוב, הכל כמובן לא קשור לכלום, לא אמיתי, ולא התרחש בשום מקום. בטח לא משולש או משהו כזה.* שיעורי בית: איך יכול להיות שאדם אחד מבטיח שטח אחד לשני גורמים, מתכחש לשניהם, מסתכסך עם שניהם, מנסה לתקן בהבטחות על שטחים אחרים וקומות נוספות, ואז נתקע בלי היתרים, ואז שוב כועסים עליו, אבל הוא בכלל עסוק בעוד אלף סכסוכים קטנים אחרים עם עוד שותפים. עוזרים כבר אין לו לסייע לו להתמודד עם כל הבלגן הזה. משהו פה נראה לכם הגיוני? גם לי לא.  שיעורי בית למתקדמים: מישהו פלט השבוע בטעות שהעירייה עומדת לתבוע קבלן מסויים על ליקויי בניה מסויימים. אוי איזו טעות הוא עשה. אם הוא רק היה יודע כמה התביעה הזו תעלה למישהו מסויים שמאוד לא אוהב שנכנסים לו לרגליים.  רצינו להוסיף עוד קצת שיעורי בית, על תמונה מעניינת מביקור מעניין ועל מינוי בחברת בת הקשורה גם היא איכשהו לעיר שלנו, אבל באמת, כמה אפשר להעמיס עליכם בחופש הגדול. נאחל לכולנו שבת שקטה ונעימה. תזכרו לשתות הרבה, אומרים שהולך להיות חם. *מים כמובן, לא משקאות באלפי שקלים. נראה לכם שאנחנו נובורישים?* נסיים בצמד המילים שכל כך אהוב על אלו שלא השלימו עם המשימה שהוטלה עליהם, לנהל את ועד הבית: "אבל פרוש". שבת שלום