ישראל איכלר בטורו 'קול ישראל' בעיתון 'משפחה' תוקף את יורם אלון
ואלו דבריו:
אל תגעו במשיחי
העולם החרדי רועש וגועש סביב דברי חירופין שנשא ר"מ שחזר לסורו המגיבים בושו לומר בגלוי: הוציאו את המקלל מקהילת החרדים כי חירף את רבינו הק' מברסלב, נכדו של הבעש"ט הק' זיע"א. הם חששו כי ילעגו בני החבורה האחרת, כי לא מדובר ברבם אלא ברבי אחה לכן לא התבוששו ומצאו בו שחץ פסול של דברי גידופין נגד הבעש"ט הק' בעצמה במקום להסתיר דבריו נגד רבי נחמן זיע"א, פרסמו גם את דבריו נגד הבעש"ט ויצאו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. כך בחרו להכות על חטאו של החוזר לסורו והוסיפו אש לנעורת.
עצם המחשבה שצריך לגייס את הקהל לכבוד הבעש"ט הק', כי אין זה מספיק חמור שביזו את כבוד רבינו מוהר"ן זיע"א, זה עצמו דבר מזעזע עד להחרית אם חסידים מגיבים בביטול כאשר מבזים צדיקים "אחרים", מה מצפים ממי שבא מן החיצונים ופוער פיו נגד ראשונים כמלאכים? אם חסידים עלולים לזלזל בגדולי הדור הזה, מה יבין מי שסורו רע בקדושת הדורות הקודמים? מה מהם יהלוך לעלות ולפגוע בכבוד מלאכי מרום, הבעש"ט הק' ותלמידיו? ברור גם שזה לא ייגמר אצל גדולי החסידות. אם יינתן גיבוי למחרפי צדיקי הדורות זיע"א, מישהו יחטט באשפות וימצא אצל משכילי הדורות הקודמים דברי ליצנות ועלילות דברים, גם על גדולי הדורות מליטא והגלילות. כאן טמון שורש פורה ראש ולענה להרס היהדות כולה. בטרם התגלע הריב נאמר למלאך המשחית: הרף!
באופן עקרוני, אין לנו להיכנס למחלוקות פנימיות ביהדות החרדית, כי משנאי ה' מחכים בכיליון עיניים לראות אש במחנה ישראל ולחתות בגחלים. וכבר נאמר: "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשת פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א), אולם, כאשר כבר יצא הקצת עלינו למצוא דרך לעצור את המגיפה בעודה באיבה. כשחלה רבא ביקש להסתיר מחלתו שלא ישמחו אויביה למחר אמר: לך ותכריז כי רבא חולה, שהשונאים ישמחו והידידים יתפללו ויבקשו רחמים. (ילקוט שמעוני משלי רמז) לפעמים יש מצב שהקול כבר יצא וצריך לבקש רחמים ולתקן.
אנו ניצבים בתקופה האחרונה בפני נשירה גדולה אל שולי המחנה. עדיין אין עריקה חלילה אל מחוץ למחנה. מספר המתנתקים מן היהדות והשבת, נער יספרם. העולם החילוני כל כך ריק וקר ציני ואכזר שאין בר דעת יוצא מן הבית החם של הקהילה החרדית, אל מדבר השממה שמעבר לנהר החיים היהודיים המפכים. אבל יש נסיגה המונית אל השוליים המתרחבים. התופעה מדאיגה את כל גדולי המחנכים שליט"א, המנסים לסתום פרצות בחבית הדולפת. אבל על פרצה אחת, איש אינו מעז להתריע בטרם פורענות, וזאת מארת הפיכת בתיהם של גדולי ישראל לשיח יושבי קרנות. התקשורת החרדית הפכה את חצרותיהם של גדולי ישראל, מכל החוגים, כמרכזי מפלגה שקופים ורמוסים.
זה מתחיל דווקא יפה. "והיו עיניך רואות את מוריך". תמונות יפות. אין לך עיתון שלא יספור את רוקדי ה"מצוה טאנץ" למשפחותיהם. כל העולם כולו צריך לדעת מתי הגדוילים יוצאים ומתי הם באים. מפרסמים את כל המי ומי בשומרי הסה מי החליף את בגתן ותרש בלילה ההוא. מי יעלה מדלת אחורית ומי לא יבוא אפילו בערב שבת בין השמשות. הכל מתפרסם. ויש מי שמזין את הידיעות הללו, און ליין. הגיעו הדברים עד כדי כה שמי שלא שמע טקס יציאת נשמה בשידור חי, לא ראה תחיית המתים מימיו אחר כך כולם מתפלאים, איך הפכו גדולי התורה והחסידות לנושאי רכילות בפי יושבי קרנות. שלא לדבר על מלחמות הירושה לאחר יציאת צדיק מן העולם.
וזאת למודעי, שאין המארה הזאת של "וידברו במשה" נחלת חוג חסידי או ליטאי, או מנהג של חצר זו נגד אחרת. אף אחד לא יכול להתפאר על חוג אחר לאמר: שלום יהיה לי. אצלנו זה לא יכול לקרות. רק אצל "חיות הקודש" שבחצר האחרת. אפילו בחלוקת נכסי ישיבה, ולא רק חסידית, יכולה לפרוץ מחלוקת קשה. אין אפוטרופוס למחלוקת. אלא ש"שמחת המחלוקת" חלה אצל כל חוג בתקופה אחרת, בעיקר בעת חילופי משמרות כהונה. כאשר מתפלגת חצר אחת, אומרות צרותיה: תראו איך הם רבים. לא עוברים ימים מועטים וגם עליהם עבר כוס, מסה ומריבה על ריב בני ישראל.
משל למה הדבר דומה, לאותו חוכר בית מזיגה שהיה חייב לפריץ הון עתק. הוא נאלץ לארוז את חפציו ולעשות "פליטה" בעודנו חי אל ארץ קדם. החוכר חשש שמא ייוודע לפריץ על הכנותיו להימלט מפניו, החליט להזמינו לסעודה גדולה בביתו, להראות אחווה ורעות. ויהי כאשר בא לארמונו ויאמר אל הפריץ: אדוני רב החסה ברצוני להזמינך לסעודת יום טוב אצלי בבית. שאלו הפריץ: מושקה, איזה יום טוב, שוב אצלכם? "זמן פליטתנו" ענה החוכר ברעדה. ויבא הפריץ אל רחוב היהודים והנה השוק פתוח, יהודים לובשים בגדי חול ואין חג ואין מועד וישאל בדבר מועד "זמן פליטתנו" ואיש לא ידע על החג הזה. עד שבא חכם אחד שדי לו ברמיזא ויאמר: אדוני הפריץ אכן יש אצלנו מועד הנקרא "זמן פליטתנו". אבל לא ככל הימים הטובים מועד זה, שכל הימים טובים חלים ביום אחד לכולם, ואילו "זמן פליטתנו" מגיע אצל כל אחד מאתנו ביום אחר. כך ענין המחלוקות והתבערה.
כל החרד לכבודם של ראשונים כמלאכים זיע"א, צריך לחנך על שמירת כבודם של גדולי דורנו שליט"א. אך כאשר הנוער רואה את כל הביזיונות ושומע את המחלוקות, למי ירחש כבוד? לכן צריך להפסיק את הפרסומים אודותם, במדורי הרכילות והפוליטיקה המתוקשרת. אין לך מכשיר הרסני מזה, לכבודה של תורה וחסידות.
אין צורך לומר כי יש להוקיע לעין השמטה כל הפוער פיו על אחד מגדולי הדורות הקודמים נ"ע. אין זה ענינם הפרטי של החוגים הנושאים את שמותיהם הטהורים בלבב זה ענין לכל יהודי לשמור על כבוד צדיקי הדורות, בין אם הם מתלמידי הבעש"ט הק' ובין מתלמידי הגר"א זיע"א.
לאחר שואה רוחנית, כשנותרו בקושי מליון יהודים שומרי שבת; בתקופה בה אחינו הרחוקים מבקשים להתקרב לאוהלי תורה מחד גיסא, ומאידך גיסא תופעת הנשירה מן הישיבה מתרחבת, זה הזמן לחזק את אהבת התורה, דרך כבוד לתורה ולומדיה מכל החוגים. כולם אהובים, כולם קדושים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.
