משה קצב! ביי ביי

אחר שתקראו הכל מה שכתוב כאן כולכם יבינו למה הוא הלך הביתהולא צריך בכלל לרחם עליו.

הנשיא משה קצב ממשיך לצנוח לעבר תהומות חסרי תחתית. לאחר שהכנסת העניקה לו בשבוע שעבר נבצרות זמנית, החלה הכנסת לדון השבוע בהדחתו. קצב ממשיך להדרדר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וספורו של הנער ממעברת קסטינה שעלה לגדולה בנגוד לכל הסכויים ואף הצליח להביס את שמעון פרס במרוץ לבית הנשיא, עוד יעסיק את הפרשנים, ההסטוריונים והפסיכולוגים גם יחד. עוד הרבה עטים ישברו ועוד הרבה עבודות יכתבו, במאמץ לנסות להבין, מה הביא את קצב, האיש שהגיע לבית הנשיא לפני שש וחצי שנים, לפגוע בכהונתו הרמה ובעצמו ולסטות למסלול התרסקות עצמית, דוקא כשהגיע לשיא הפסגה.
פרשת הנשיא קצב מביכה את אנשי המחנה הלאומי. מצד אחד, הפרשה משפילה עד עפר את מוסד הנשיאות, סמל הממלכתיות הישראלית. מצד שני, ששים פעילי הימין למפלתו של קצב. קריסת קצב נחשבת בעיניהם עונש ראוי, למי שבא לבית הנשיא מתוך הליבה של המחנה הלאומי, על גבם של פעילי ימין שעשו הכל כדי שידחק את פרס מהתפקיד הרם, אך הוא עצמו, בהגיעו אל הכסא, לקה במחלת השכחה והתעלם ממצוקותיהם האמיתיות של אלה שנשכבו על הגדר למענו. עכשיו הם טוענים כי הוא הרויח ביושר את מצוקתו האישית הקשה.
לא כל הספורים על התגייסות המחנה הלאומי למען בחירתו כבר סופרו. חלקם עדין לוטים בערפל. כמו למשל הספור הנחשף כאן לראשונה, שיש בו כדי להסביר כיצד קרה, שסיעת ש''ס שהבטיחה מפורשות לפרס את תמיכתה בו ושקולותיה אמורים היו להוביל את פרס לבית הנשיא, שינתה ברגע האחרון את דעתה ותמכה בקצב.
אז נכון שקצב קיוה לתמיכת ש''ס בשל מוצאו ויחסו החיובי לעניני יהדות, אך היתה גם פעילות למענו מאחורי הקלעים: לאחר שהתברר כי הגר''ע יוסף הורה לש''ס להצביע עבור פרס, הגיעה לבית הרב קבוצה של פעילי ימין, שהציגה בפניו מסמך שהיטה את הכף לטובת קצב. היה זה פרוטוקול מהופעת פרס בפני אחת מועדות האו''ם. באותו מעמד טען פרס כי יש לשנות את ילדי ישראל ולעשותם לאזרחי העולם: ''שינעלו כולם סניקרס, שיגלשו כולם באינטרנט'' ועוד בטויים המבטאים תקוה להתרחקות הנוער מיהדותו.
הגר''ע יוסף, כך מספרים, נדהם מהתבטאויות אלה והורה אז להעביר את התמיכה לקצב.
אחד האנשים המרכזיים שפעלו למען קצב מאחורי הקלעים היה אדיר זיק ז''ל, שדר ערוץ 7, שהלך לעולמו לפני כשנתים, שסיכם באחרית ימיו את ארבע שנות כהונתו הראשונות של קצב: ''בארבע שנות נשיאותו של משה קצב, הוא רוקד בפני התשקורת הישראלית השמאלנית''.
זיק פעל נמרצות למען קצב, מאחורי הקלעים ולפניהן ולא היה היחיד שנשכב על הגדר למענו. אבל מרגע שהתישב בבית הנשיא, חש אדיר זיק ז''ל כי הוא וחבריו נבגדים בידי האיש שלמען נצחונו פעלו ללא לאות.
זיק ז''ל ביטא את אכזבתו פעמים רבות בשדוריו בערוץ 7 ובמאמריו בעתון המתנחלים 'בשבע'. הוא כתב בין היתר: ''הדג מסריח מהראש, אומר הפתגם העממי וכך זה גם במציאות. בהסטוריה של הנשיאים במדינה ישראל ואני הכרתי היטב את כולם, עוד לא היה כמשה קצב שהתעלם מהיותו נשיא של מדינה יהודית. מיום שנבחר מתכחש קצב לקהל שבחר בו. הוא כל הזמן עסוק בלשחק את הליברלי כלפי הערבים, אשר יחד עם השמאל הישראלי הצביעו נגדו ובחרו בשמעון פרס לנשיאות המדינה. הוא עסוק במו''מ עם חאפז אסד, הוא מוכן לנסוע לרמאללה להפגש עם ערפאת ויורשיו. הוא שוקל חנינות לרוצחים ערבים אנשי חמאס ופתאח. הוא ממש נשיא האו''ם, לא נשיא ישראל.
משה קצב, היושב בבית ברח' הנשיא ב'ירושלים השלמה והמאוחדת בירת ישראל לדור דורים' אינו מוכן לחון את יואל צור, את הרבנית שולמית מלמד, את יעקב כץ (כצה'לה) ואת איציק פס.
יואל צור, סגן אלוף במילואים. אשתו איטה ובנו אפרים הי''ד נרצחו לנגד עיניו ע''י מחבלים ערבים כשנסעו ברכב שלהם ליד בית אל. לגבי קצב, יואל צור הוא 'פושע ערוץ 7'. שולמית מלמד, מנהלת התוכניות של הערוץ, סבתא ל-36 נכדים, כן ירבו, היא פושעת ערוץ 7. כמוהם גם יעקב כץ (כצה'לה), קצין מילואים בסיירת שקד, 'גבור ישראל', שנפגע מטיל RPG בגופו במלחמת יום כפור, ניצל בנס והוא נכה צה''ל 80%.
איציק פס. בתו התינוקת נרצחה ע''י צלף ערבי בחברון והוא נפצע. יושב בכלא על החזקת אמצעי לחימה ואפילו לא נותנים לו חופשה המגיעה לכל אסיר ולא מורידים לו שליש.
את מי כן מוכן משה קצב לחנון? את מרואן ברגותי, מגדולי אוהבי ישראל, היושב במאסר עולם על חמשה מקרי רצח. (ויש עוד הרבה מקרי רצח וחבלה שלא התבררו במשפטו). למה? כי זה ימצא חן בעיני התשקורת הישראלית השמאלנית. כי הוא, קצב, יראה 'ליברלי ומתקדם'. כי זה 'פוליטיקלי קורקט'.
ערב חנוכה. אני מזכיר לעצמי כל הזמן שהמנהיגות בימי הבית השני היתה בידי המתיוונים. כך גם הכהונה הגדולה. סיסמתם של שועי העם אז, היתה כמו היום: 'ככל העמים בית ישראל'. הם היו 'ליברלים', 'אנשי התרבות ההלניסטית המתקדמת'. בין המתיוונים של היום לבין המכבים של היום - קצב יודע איפה הפרוסה מרוחה. שיהיה לו בתאבון''.
ובהזדמנות אחרת כתב: ''בינתים אני קורא ב´הארץ´ ש'נשיא המדינה חנן אתמול 31 אסירים פלסטינים שישתחררו'. הדבר נעשה על פי המלצה ממשלתית, אך נותרו עדין ארבעה אסירים שהטפול בתיקם נמשך לאחר שהנשיא בקש עליהם פרטים נוספים. משה קצב, דרישת שלום לך מאסירי ערוץ 7 ומנדיה מטר, אם לחמשה, שנדונה ל-260 שעות עבודות שרות על שזרקה עוגיות קנמון על רכב ערבי בעת הפגנה נגד הפגועים על ציר ירושלים-אפרת. כל שבוע היא עובדת יום שלם. נדיה פנתה אל נשיא המדינה בבקשת חנינה על הזמן שנשאר לה לעבוד. משה קצב ענה לה: 'על פי החומר שלפני אין הצדקה להיענות לבקשתך'''.
ועוד כתב אדיר זיק: ''אתה נשיא של אף אחד. כך אמר ברדיו דובר גוש קטיף, ערן שטרנברג, למשה קצב. 'לשמאל היה יום בחירתך לנשיא כמו יום רצח רבין. אבל לימין - אתה אויר'.
והמשיך זיק: ''יצחק פס כתב למשה קצב: ''אל תעזו לשאת על שפתיכם את שמה היקר של בתי שנרצחה, שלהבת. ממך אין לנו כל צפיות. איננו מצפים שתשקול מחדש את החלטתך, שכן אין לך באמת כל שקול דעת. אתה בסך הכל חותמת גומי ביד השב''כ, הפוליטיקאים והתקשורת השמאלנית''.
אדיר זיק לא סלח לקצב על דפוסי ההתנהגות החדשים שאימץ קצב לעצמו. תחת הכותרת ''אני רוצה לבחור נשיא'', כתב: ''למה רק האמריקאים? גם אני רוצה לבחור נשיא. כי אין לי. במשכן נשיאי ישראל ברחוב הנשיא בירושלים יושב איש שאומר: אני מבין ללבם של הפלסטינאים שכואבים את מחלתו של ערפאת.
שבוע לפני כן קבע האיש מרחוב הנשיא כי מי שאומר שעקירת יהודים זה פשע נגד האנושות צריך לשבת בכלא. אמרו לי שהאיש הזה הוא הנשיא שלי.
לא מסכים. אני רוצה נשיא פטריוט. דמוקרט או רפובליקאי, שיקראו לו בוש או קרי, אבל שיאהב את העם שלו. שיגלה אכפתיות לפחות לאלו שעשו את הנס והכניסו אותו ולא את פרס לבית ברחוב הנשיא. כל מה שמעסיק את האיש ברחוב הנשיא, זו השאלה: מה אני אומר היום כדי לצאת טוב בעתונות ובטלויזיה? זה לא נשיא של המדינה היהודית. זה הנשיא של התשקורת הישראלית. נורא הייתי רוצה גם אני לבחור לעצמי השבוע נשיא. שלי. שיחוש ללבי ולשאיפותי''.
לא רק זיק ז''ל כאב את המהפך שעבר על קצב מאז נכנס לבית הנשיא. פעיל ימין אחר, סא''ל (מיל.) מאיר אינדור, כתב לקצב ערב הגרוש מחבל עזה, לאחר שקצב קבע כי ''מי שישמיע סיסמאות כגון 'ההתנתקות היא פשע מלחמה' או 'פשע נגד האנושות' מקומו בבית הסוהר''.
אינדור הגיב על כך במכתב גלוי לקצב: ''כמו שרון שעבר צד, לחיקו החמים והבטוח של השמאל, שם נמצאת התקשורת האוהדת שוכחת השחיתויות, עברת גם אתה בהצהרותיך למחנה האחר. לגבי שרון, אני מבין מדוע עשה זאת. כעומק החקירה כך עומק העקירה. אבל עליך? מה לך ולשטות זו? אני תקוה שלא הסתבכת גם אתה באי אילו פרשיות אשר התקשורת עלתה עליהן ויש לך צורך כעת לרצותה.
אבל אם עברת מטמורפוזה רעיונית מתוך שקולי אמת, הריני מציע לך לשבת מחדש עם הורים שכולים, כאלה שמביתם ומבתי אחרים השמעת הצהרות הפוליטיות שמאלניות והם יזכירו לך את המחיר של איולת אוסלו והמשכה המתוכנן בתכניתו היהירה והמסוכנת של שרון.
שב נא גם עם אנשי המחנה הלאומי, עם אנשי השטח המסורים ואנשי ההתישבות. שב גם עם קצינים חשובים והם יסבירו לך שוב וביתר הרחבה מדוע תכנית ראש הממשלה מסכנת את עם ישראל בהיותה המשך בצוע תכנית אוסלו ובגדול. הם יסבירו לך כמה הצהרתך האחרונה ש'התכנית אינה מסכנת את בטחון המדינה' אינה תואמת את חומרת התוצאות אותם כבר קבלנו בדוגמית, מאז החל תהליך אוסלו שבו העברנו שטחים לידי הפלסטינים. למרות דבריך כי 'מי שישמיע סיסמאות כגון 'ההתנתקות היא פשע מלחמה' או 'פשע נגד האנושות' מקומו בבית הסוהר', אני מתכוון להמשיך ולומר זאת ובקרוב אשיג מימון להוציאם בסטיקרים ובמודעות. וכיון שלפי דבריך אני עומד לשלם בכך במאסר, יהיה זה נחמד לראות שכבודו ממשיך לשבת על כס הנשיאות, בעוד שהאנשים שלא במעט בזכותם נבחרת, מבלים בבית סוהר. אבל אני מבטיח שלא אבקש ממך חנינה... היום בדבריך קרעת לגבינו מעליך את נשיאות ישראל''.
יש באמירות הקשות הללו שיצאו מתחת ידים ימניות, עוד בימים שהנשיא קצב היה בשיא מעמדו וסמכויותיו, כדי להסביר את פשר השמחה לאידו ולנפילתו של משה קצב.