שלוחי דרבנן

ספק אם שמו של הרב מנדל אייזנברג, סגן ראש עיריית בני ברק והאחראי על תיק הרווחה בעיר התורה, הגיע לידיעת רבים שמחוץ לעיר זו. עסקן ציבור מן הזן הישן, המרבה לסייע לכל מי שהוא רק יכול ופעיל בקרב אותן מסגרות שהוא מקורב אליהן. וכבר נאמר שאדם יכול לקנות את עולמו בשעה אחת, במעשה אחד, או לאבדו באותו זמן.
הרב אייזנברג קנה את עולמו, במהלך שעות אחר הצהריים של יום שישי האחרון. משמיים נתברכה ארצנו בממטרים עזים, ובעיקר קיבלו את גשמי הברכה יישובי השרון ומרכז הארץ, פתח תקווה ובני ברק, רמת גן ונתניה. וכאן נכנס הרב אייזנברג לתמונה. הוא כבר היה בביתו בצהרי יום שישי, כשנודע לו שמאות משפחות חרדיות שהן בדרכן לבני ברק נתקעו סמוך מאוד לכניסת השבת בפקקי הענק שנוצרו בכניסות השונות לעיר ובעיקר בסמוך לקוקה קולה. במקביל החלו להגיע דיווחים למחלקת הרווחה העירונית בבני ברק על משפחות שבתיהם הוצפו ועוד מעט נכנסת השבת ואין להם היכן להיות. הרב אייזנברג קיפל את שרווליו, ולקח עליו בתוקף תפקידו והרבה מעבר לכך, להתמודד עם הבעיות שנוצרו כתוצאה מגשמי הברכה שכל כך הרבה ציפו להם. הוא הזעיק את מנהלת מחלקת הרווחה הגב' מויאל, את חיים נוגלבלט מנהל האגף לשירותי חרום וכמו במטה צבאי חולקו התפקידים. האחד פעל מול המשטרה לפתיחת צירי התנועה וזירוז הנסיעה.
האחר קיבל עליו למצוא פתרונות מהירים למי שביתו הוצף וכשכל זה לא הספיק טלפן הרב אייזנברג בעצמו למנהלי הכנסת אורחים של חסידות ויז'ניץ והשיג את הסכמתם לאירוחן של עשרות המשפחות הגדולות שנותרו ללא קורות גג לשבת. עתה צריך הרב אייזנברג להושיב את אנשיו ואת הצמרת הבני ברקית לדיון רציני בשאלה, איך למרות כל ההשקעות המרובות במערכות הביוב והניקוז נוצרו כל כך הרבה בעיות ומה עושים לשיפור המצב לעתיד. אך מי שפעל יפה ובמהירות ביום שישי אחר הצהריים שומה עליו שידע גם לסגור פערים כדי שהעתיד הבני ברקי בעת ההצפות הבאות יהיה טוב יותר. ועל פעילות שכזאת זוכה הרב אייזנברג להיות עמנו השבוע בחצים העולים.

היהדות החרדית שיגרה בקדנציה הזאת לבית הנבחרים הישראלי את אחד מן הח"כים הצבעוניים ביותר שלה. יהודי שלאורך כל שנותיו התיידד עם רבים והלך בדרך שבה הוא מאמין, גם כשהדבר דרש ממנו לחצות קווים. אך הוא נותר שלם עם עצמו ונותר עם הערכת כל גדולי ישראל לכנותו. כזה הוא ח"כ הרב מנחם אליעזר מוזס, יו"ר סיעת יהדות התורה בכנסת, שגם השבוע וגם בשבוע שעבר, הקפיץ עצמו כלפי מעלה, בדרישות מעניינות ומיוחדות שהעלה בכנסת. פעם כשקרא להקמת קו רכבת לציון רבי שמעון במירון ופעם אחרת כשדרש במפגיע ובצדק רב, לשלב את נציגי הציבור החרדי במועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. הרב מוזס מייצג את היהודים מן השורה. את צרכיהם.
הוא מרבה להגיע לציון במירון, רואה את מאות האלפים הבאים לשם בכל שנה, יותר מאשר לכל אתר אחר בישראל, להוציא את הכותל המערבי בירושלים. ושואל בקול, בשמם של כל המגיעים לשם, ועוד יותר בשמם של ההמונים שהיו רוצים להגיע ולא יכולים: מדוע הרע גורלנו? למה דואגת המדינה לכבישים ולדרכים, למסילות ברזל ולקווי תחבורה ליישובים ואתרים שבקושי יש להם ביקוש, ודווקא הבולט באתרים שמחוץ לירושלים. הוא לא ראוי שיקרבו אותו למרכז? חבל שמאבק אחר שמנהל הרב מוזס באלו הימים, לא זכה בתהודה מספקת. וכוונתנו למערכה כנגד שירות המדינה וגופי הממשל והעבודה בישראל, הנוהגים באי שוויון מוחלט בקבלת עובדים חרדים לשורותיהם. כל הנתונים מראים שבעלי מקצוע חרדיים שהשלימו לימודיהם בתחום מקצועי זה או אחר, עולים על רמת הידע של מתחריהם החילונים. ולמרות זאת, יותר ויותר יהודים חרדיים נדחים מקבלה לעבודה, פשוט מפני הסטיגמה של החילוני המעסיק שאינו רוצה בחרדים במקומות העבודה. על כל מאבקיו והישגיו ראוי הרב מוזס להיות השבוע אצלנו, בקרב אלו שחצם פונה כלפי מעלה.