כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק...
יום ועוד יום חולף, כל יום וההיסטוריה שמאחוריו, כל יום והאושר או השמחה שבעקבותיו.
שיטפונות ומערבולות מסוגים שונים ומשונים איימו להטביע את הספינה במצולות ים, אבל היא ממאנת לטבוע.
המנגינה, אותה מנגינה שמתגלמת בבכיו וצהלתו של ילד שניצל, ממשיכה להתנגן. כמו אותה מנגינה של האמה שקיבלה את היקר לה בחזרה.
ימים טובים יותר או פחות עברו על הספינה שמאכלסת בתוכה את אנשי העשייה, אבל היא ממשיכה בהפלגה אל עוד יום של הצלחת חיים ועזרה לזולת.
חברים נפלאים, לפני כשנתיים הגיע לאוויר העולם ארגון חדש ושמו "הצלה ישראל", הוא אולי נולד קודם לכן אבל 'ארגון' חדש הפציע עם שחר. בשבועות הקרובים נוכל כולנו להרים שוב ידיים ולהגיד תודה!!!
תודה לבורא העולם על כוחות שנטע בנו להמשיך לשרוד ולצעוד קדימה. כי מאותו היום הפכנו למשפחה אחת ומאוחדת.
לא אחת נדמה היה שאולי טוב הרע במיעוטו ועדיף להשלים עם המציאות הכואבת, לקבל את מה שלא בדיוק רצינו. לפעמים התנגן המשפט "אם לא הולך כמו שרוצים אז רוצים כמו שהולך". אבל כל יום שעובר מוכיח ש'לפום צערא אגרא' (לפי גודל הצער כך גודל השכר).
נכון הוא הדבר שהמצב הפיננסי לא מזהיר ואולי היינו רוצים עוד אי אלו צ'ופרים ושאר ירקות. אבל למדנו להבין להתמודד עם מה שיש ולהגיד תודה על כל דבר.
בימים אלו, ערב ימי בין המצרים עליהם נענשנו בעוון שנאת חנם, הבה נא ונשתדל להרבות אחווה ורעות בין החברים ונשתדל לקבל כל אחד כמו שהוא.
תודה לכם קברניטי ונושאי העול של הספינה היקרה שמאכלסת בתוכה משפחה מאוחדת של אנשים נפלאים, על מאמץ ורצון טוב בלתי נדלה ועל לילות כימים שאתם עושים לרווחת המתנדבים.
לאחראי המוקד הארצי יוסי את ניסן על שמעמידים את אוזנם כרויה בכל עת לצרותיהם של ישראל.
ולכם המתנדבים שמקריבים מזמנכם ללא הפסקה .
_________________