"מה שווה כל השיש הזה? אני רוצה להתפלל אתכם בפנים". אברהם רואש, נכה הסובל משיתוק מוחין, השתוקק גם שלשום (שבת) בכל מאודו להצטרף לבאי בית הכנסת "אם הבנים" בנתניה, בו מתפללים בני משפחתו מזה שנים רבות, ולקרוא את מגילת איכה בערב ט' באב. אבל גם הפעם הוא נותר לבדו. בינו ובין אולם התפילה הפרידו עשרות מדרגות - שאותן לא יכול היה רואש לטפס, בשל נכותו.
רואש, בן 30, בחר לעשות מעשה. דווקא בערב התענית, הוא בא לבית הכנסת, נדחק עם כסא הגלגלים בשער הכניסה הצר, נעצר סמוך לגרם המדרגות והחל בתפילה. בדמעות קרא רואש בקול רם מפתיחת מגילת איכה: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה", בעוד שהמתפללים פוסחים על פניו, נבוכים מהסיטואציה, מטפסים מעלה אל האולם.
17 שנים מנהלים רואש ובני משפחתו מאבק להנגשת בית הכנסת "אם הבנים" - ללא הצלחה. "אבי היה אחד המתפללים הראשונים בבית הכנסת, בכל שנה משפחתי רוכשת כסאות בבית הכנסת - ולא משתמשים בהם, כיוון שאני לא יכול להיכנס", סיפר אברהם ל-ynet. "בכל שנה אבא מקווה שהפעם יעזרו לו, ובכל שנה אנחנו מתבדים. מגיל 13 הוא נושא אותי על ידיו ומכניס אותי פנימה. עכשיו אני בן 30, ואני לא יכול עוד לעמוד בעלבון הזה".
המאבק המתמשך היה קשה מנשוא עבור רואש, תלמיד ישיבה בעברו. "מעולם לא חשבתי שדווקא בית הכנסת יהיה המכשול הכי גדול עבורי כנכה - הרי זה נוגד את כל הערכים הדתיים שעליהם חונכתי.
בית הכנסת אמור לפתוח את שעריו עבור כולם, גם עבור הנכים. אבל גיליתי שדווקא פה קיימת התנגדות קשה.
אנשים מתחו עלי ביקורת, קראו לי אפיקורס כשיצאתי נגד בית הכנסת".
רואש לא נשבר, למרות תחושת הנידוי וההשפלה המתמשכת. "חיי היו רצופים מכשולים, מהרגע שנולדתי כפגוע מוחין בגלל רשלנות רפואית ועד היום, ואף פעם לא נשברתי. צריך להפריד בין הדת לבין הדתיים - שלא ממלאים את דברי האל. ליבם אטום לנכים, שצריכים את עזרתם".
"כל עוד הלבבות סגורים, זו רק אבן"
בית הכנסת המפואר "אם הבנים" עבר לאחרונה שיפוץ מקיף - אולם למרות ההשקעה הכספית הגדולה, לא נמצא מימון עבור מעלית שתאפשר לרואש להתפלל יחד עם כולם, בהיכל התפילה. "אלוהים לא רוצה באבנים היקרות ובשיש, זו איננה הכוונה. המבנה יכול להיות מפואר, גדול ומרשים ככל שיהיה - אבל כל עוד לבבות המתפללים סגורים בפני חלק מהעם, אין בזה דבר. זוהי רק אבן".
בתום התפילה ערב הצום פגש רואש ברוברט גזיאל, גבאי בית הכנסת וקבלן במקצועו, האיש שלדברי רואש "מתחמק ממני ומאבי כבר 17 שנים". "בכל פעם הוא אומר לנו 'אני יודע מה אתם חושבים' - ולא עושה שום דבר". בכניסה למקום התפתח ויכוח בין הצדדים. "מה שווה כל השיש הזה ששמת בפנים? את מי זה משרת? זו עבודת אלילים", אומר רואש. "אני רוצה להתפלל יחד איתכם ואתה תמיד הודף אותי".
גזיאל דחה את הטענות, הודה כי הוא ער למצוקתו של רואש, אולם הסביר כי הוא איננו הכתובת היחידה לטענותיו.
"אני יודע מה עובר עליך, אני רואה אותך ביום כיפור ובחגים וזה לא נעים - אבל מה אתה מצפה? שאוותר על מזגני אוויר למאות מתפללים בשביל המעלית?".
אחרי שהציע לרואש להתפלל בבית כנסת אחר הנגיש לנכים, או לשאת אותו בעצמו על ידיו - ונענה בשלילה ("אני לא קופסא שמרימים אותה", הסביר רואש) - הבטיח הגבאי גזיאל כי בתוך זמן קצר ירכוש מעלית בעלות של 150 אלף דולר, שתותקן בתוך מספר חודשים. "אני מבטיח שהדבר יטופל, לא נשכח אותך", הצהיר בפני מצלמות ynet.
אך רואש, למוד ניסיונות העבר, מתקשה להתרשם מההבטחות. "היום מתפללים באולם התפילה ומבכים את חורבן הבית - אבל הם לא מבינים שזה חורבן הבית. היעדר הערבות ההדדית, שמשאירה את הנכה לגורלו שלו", הוא אומר בעצב.
העירייה: אפשר לפנות בבקשה לתקצוב
מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "בשנתיים האחרונות, למרות שהתקנות עוד לא נכנסו לחוק הנגישות,
דורשת העירייה מכל מי שבונה מבנה ציבור לקחת יועץ לענייני הנגשה. באשר לבתי הכנסת הקיימים, העירייה הקציבה קרן מיוחדת ובה תקציב מיוחד של מיליון וחצי שקלים לטובת הנגשת בתי הכנסת בשנה הקרובה.
"כל בית כנסת בעיר רשאי להגיש בקשה לתקצוב בעבור הנגשת המקום, כולל בית הכנסת שבו מר רואש מתפלל. וזאת, למרות שמדובר בבתי כנסת פרטיים. נתניה היא העיר המתקדמת בארץ בנושא הנגשת הנכים", לשון התגובה.
לצפייה בכתבה : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3580440,00.html
