למה התימנים לועסים את העלים האלו ?

לעלים האלו קוראים קאת.או גאת.

" מקור השם הוא בערבית قات, תעתיק מדויק: קאת. באחד מן הדיאלקטים של הערבית המדוברת, ובפרט של היהודים יוצאי מרכז תימן בישראל (גם יהודי אתיופיה), נהגית הקו"ף הנחצית כ גימ"ל פוצצת, ומכאן הכינוי הרווח גת. החומר הפעיל בצמח וכן שמו המדעי מקורם בשם הערבי - קאת.

לדעת הרב יצחק רצאבי הקאת מצוי בסיפור אברהם אבינו, שכן את הפסוק "ויבקע עצי עולה" המובא בבראשית כ"ב ג' מתרגם התנא יונתן בן עוזיאל בלשון הזו "וקטע קיסין "דקיתא" ותאנתא ודקלא דחזיין לעלתא". על פי אחד מחכמי תימן שכתב את פירוש המרגלית על מדרש הגדול בשנת 1580, הקאת הוא ה"קניא" שנזכר במסכת ברכות דף נ"ו ע"ב, הוי אומר שהקאת היה מוכר ובשימוש גם בתקופת התלמוד "

איך לועסים ?

" לעיסת עלי הצמח נחשבת במדינות רבות כפעילות חברתית ונלווית לרוב למסיבות רעים או למפגשי אחר הצהרים או ערב. נהוג ללעוס ("לכזן". והמסיבה - "תכזינה". משקל המלה 'תכזינה' נהג,ככל הנראה, רק בישראל) את העלים הצעירים בזה אחר זה, וכל עלה המוכנס לפה יוצר אט אט בליטה בצד הפה שבו נלעס הקאת, בליטה ההולכת ותופחת על פי אורך זמן הישיבה. המיץ המר ממוצה אט אט תוך כדי הלעיסה, שיכולה להימשך עד מספר שעות. בדומה ללעיסת עלי טבק או קוקה, גם עלי הקאת מוצאים את דרכם החוצה מן הפה ולא נבלעים."

ולמה לועסים ?

" עלי הקאת, בעיקר העלים הצעירים, מכילים את החומרים הפעילים קאתין (Cathine) וקאתינון (Cathinone), אלקלואידים הקרובים למשפחת האמפטמינים ונחשבים לסמים פסיכואקטיביים. השפעת החומרים הפעילים משתנה על פי אורך זמן צריכת הקאת, והיא גם משתנה מלועס ללועס. יש מי שחשים בשעת הלעיסה תחושה של עליזות ושמחה, ויש מי שצריכת הקאת גורמת לו לתחושת אופוריה קלה, התרגשות, עירנות מוגברת, כושר ריכוז, ביטחון עצמי, ידידותיות, שביעות רצון, זרימת רעיונות למוח ועידוד הדיבור.

הקאת נחשב כסם אסור בארצות הברית, בגרמניה, בחלק ממדינות אירופה ובמצרים. הוא מותר לשימוש בישראל, בבריטניה ובחלק ממדינות ערב. "

לכבוד יתושית, ערב טוב.

לגבי שאלתך האחרונה, אביא את אחד מחכמי תימן שמציג את "תרבות" ה'קאת' בעיני תלמיד חכם, ומזה תביני על שאר הרבנים.

כותב הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל: ""לעיסת ה'קאת' בתימן, זוהי מכת מדינה שאין לה מרפא. נגועים בה בעיקר הערבים. אך גם היהודים למדו מן הגויים וגם בהם דבקה מכה זו. אלפי ריאלים משקיעים תושבי תימן, יום יום,  בשביל קניית ה'קאת'.

תושבי תימן, עניים כעשיריים, אנשים ונשים, גדולים וקטנים, להוטים אחרי לעיסת זו. ואין לך אדם שלא יוציא אחוז ניכר מהכנסותיו, לשם סיפוק הרגל רע זה..." (הליכות תימן, עמ' ).

ובסגנון זה גם השיב הרה"ג יוסף קאפח לתלמידו: "שאלה האם בעלי הקאת יש קדושת שביעית שהרי אדם נהנה מהם ? וע"ז השיבני בדרך ההלצה שאין זה אפילו ראוי למאכל בהמה, וממילא אין בזה קדושת שביעית" (משנת השמטה, עמ' קיא).


.