שאמי או בלדי, מי יש יותר ?
לק"י
רוב יהודי תימן בארץ גלותם - היו שאמיים !
ואלו ההוכחות:
1. ב- 300 שנה האחרונות רוב יהודי תימן לא פסקו עפ"י רבנו הרמב"ם (רובם ככולם). וכך כותב גדול חוקרי יהודי תימן ותרבותה – פרופ' יהודה רצהבי. וכך הוא כותב: "רוב יהודי תימן בימינו מתפללים בנוסח ספרד (בפיהם נודע בשם 'שאמי' - ארץ-ישראל), ומקצתם בנוסח תימן המקורי (ידוע בשם 'בלדי' - מקומי). עד המאה הי"ז לערך ידעו כל קהילות תימן, ללא יוצא מן הכלל, רק נוסח אחד [כנוסח הרמב"ם בחיבורו]. הוא נוסח אבותיהם הקדום, שעבר אליהם דור אחר דור (על כך יעידו כתבי יד מאותם זמנים, שהועתקו במחוזות שונים ונשתמרו בידינו עד היום). עם התפשטות סידורי הדפוס הספרדיים, ובהשפעתה הגדולה של ארץ ישראל, נטו רבים מבני תימן לנוסח ספרד, שהיה נוסחן של קהילות ספרד בארץ ישראל (מניע עיקרי לכך היה שכיחותם ומחירם הזול יחסית של סידורי דפוס, לעומת מחזורים כתבי יד)" (פרופ' יהודה רצהבי, 'עיונים בהתפתחות מחזור תימן', בתוך ספרו 'במעגלות תימן' עמ' 123).
בדורות האחרונים רוב יהודי תימן נמנו בפלג ה'שאמי' בנוסח התפלה ובהלכות עפ"י מרן השו"ע, וכך נהגו המוני העם בתימן ובבתי כנסיות.
2. עקב ריבוי המחקרים על יהודי 'צנעא' והבלטתם – הרבה מההמונים חושבים שתרבות יהודי 'צנעא' משקפים את כל תימן, אך לא כך המציאות ! וכבר התריעו על כך כל החוקרים !
וכדי לסבר קצת את האוזן, אביא עובדות. המחקר המקיף ביותר שנעשה על הקהילות היהודיות בתימן נעשה ע"י ד"ר משה גברא, שהוציא ספר שכותרתו: "אנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן" (ב' כרכים).ובהקדמה הוא כותב: "בסיכום וניתוח כל הממצאים שבידי, בהסתמך על הנתונים דלעיל, הגעתי לסך של 14,658 משפחות יהודיות בערך, אשר חיו בכל רחבי תימן.... בעיר צנעא - 1068 משפחות" (שם, עמ' כז-כח).
ואם נעשה חישוב פשוט נגלה, שאחוז היהודים בעיר 'צנעא' ביחס לכל תימן הוא: 7.3%. לעומתם 14% מכל יהודי תימן חיו בישובים בכמות משפחות בן 1 - 9 משפחות לכפר, והם התפזרו ב- 563 ישובים בכל תימן (57% מכלל הישובים בתימן) (שם, עמ' לד) .
משמעותם של דברים, שרוב הישובים בתימן (57%) לא היה להם בכלל בית-כנסת, כי לא היה בהם מניין בכפר. ורובם בימי שני וחמישי ובשבת ובחגים הלכו לכפרים הסמוכים לקריאת ספר תורה.
3. "שוני רב היה קיים במסורות ובמנהגים לא רק בין צנעא ושאר חלקי הארץ, אלא גם בין אזור לאזור ואף בין כפר לכפר. המרחקים הגדולים וקשיי ההליכה ברגל גרמו לבידוד הישובים, וכמעט כל כפר או אזור היה חי את חייו לבד, כשעל היסוד היהודי המשותף התפתחו מסורות וצורות חיים המיוחדות כמעט לכל מקום. הבדלים במנהגים נמצאו עוד מסיבה אחרת, ולאו-דווקא בין יהודים מרוחקים איש מרעהו, הם נגרמו על ידי השוני בהשקפת עולם, עובדה העשויה להתמיה את אלה שהכירו את יהודי תימן כחטיבה מגובשת מבחינת יהדותם" (אביבה מולר-לנצט, 'על חתונות בתימן', בתוך הספר 'ארחות תימן', עמ' 411).
4. כדי להמחיש עוד את התפשטות הרבה והעמוקה של מנהגי ספרד בתימן, אביא לך שתי דוגמאות:
א.ר' יוסף רצ'א, איש נפת אלחוגריה שבדרום תימן, מספר כי בעת שהותו במחנה העולים 'חאשד' שבעדן בשנת 1949, נחשפו לראשונה הוא ובני קהילתו על קיומו של הנוסח ה'בלדי' !!! (י' רד'א, 'תימנה – מבוא לארץ אלחוגריה', עמ' 130-131).
ב.יהודי 'רצאבה' לא הכירו את סידורו של מהרי"ץ (בלדי), אלא רק אחרי שהודפס בארץ ישראל (1894-1898) ונשלח אליהם. וכך כותב הרב יצחק רצאבי על סבו:
"וכגון ששמעתי בהדיא מאאמו"ר זצ"ל שאביו זקיני זצ"ל היה לפניו בליל-הסדר התכלאל כת"י מיסודו של מהר"י ונה (כי עדיין לא נתפשט כל כך התכלאל עץ חיים, עד שנדפס) ואעפ"כ היה מברך על כל כוס וכוס, והטיבול ראשון עושים בחרוסת ולא בחומץ וכיו"ב [כדעת הרמב"ם], לפי רוב פשיטות המסורת המקובלת מדור לדור." (הגדה של פסח פרי עץ חיים, עמ' קכד-קכה).
מדבריו אנו מגלים שלושה דברים: (א) אבותיו נהגו עפ"י סידורו של מהר"י ונה. (ב) בזמנם עוד לא התפשט סידורו של מהרי"ץ "עץ-חיים". (ג) המסורת המקובלת מלפני מהר"י ונה היא כדעת רבנו הרמב"ם.
ויש לי עוד להוסיף, בתגובה הבאה...
.
 |
|
|
