תימנים ועדנים, האם הם דומים ?

לק"י

האם תימנים ועדנים זה אותו דבר ?

דברים אחדים...

היסטוריה
הישוב היהודי בעדן, כמו זה שבתימן, ראשיתו, עפ"י המסורת, בתקופת שלמה המלך. אמנום עדויות ממשיות להימצאותם של יהודים בעדן, המבוססת על תעודות ומטבעות, ראשיתם רק מימי בית שני (יהודה רצהבי,יהדות תימן, בתוך כתב-עת 'ממזרח ומים', עמ' 209).

לא נהגו לכנות את אנשי עדן 'אנשי תימן', אלא קוראים אותם בשמם (אנשי עדן). הם נקראים בשמם בתשובות לרב אברהם בן הרמב"ם (שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, עמ' 196). ואילו אנשי תימן נקראים בשמם (אנשי תימן) בתשובתיו. וכן אנשי עדן נקראים בשמם בשאלתם לר' יהושע הנגיד (קובץ על יד ת"ש עמ' פג).

חברה
העיר עדן נחשבת כעיר נמל ומסחר. עקב כך חלק קטן מהקהילה היהודית העדנית הינם בעצם צאצאיהם של יהודים ממצרים, תורכיה, אטילה, יון, וספרד ויתכן גם מעירק, סוריה ועוד. (חיים צדוק, באהלי – תימן, עמ' 201).

היהודים בעדן לא היו גוש אחד. יהודי עדן קיימו חציצה בינם ובין יהודי תימן (שבאו למסחר או להתגורר באופן זמני), ובדורות האחרונים הם נראו בעיניהם כ'בלתי-מתקדמים'. חלק מיהודי תימן חי בתוך הקהילה העדנית וחלק בצידה.
היתה גם קהילה ספרדית נפרדת בסטימר פוינט בת 30 איש, ובראשה עמד מואיז ליאון סלפטור. הספרדים לא שלחו ילדיהם ללמוד במוסדות היהודיים המקומיים, גם לאחר שקמו בתי-ספר המודרניים עפ"י השיטה האנגלית.
היתה בעדן קהילה יהודית גדולה של 'בני-ישראל' וקוצ'ינים, שחיו בנפרד. (אביבה קליין-פרנקה, היהודים בעדן במאה הי"ט, בתוך כתב-עת 'פעמים' 10 עמ' 58-59).

ההמשך יבוא בפרק הבא...

.

יאמאן,
 גם אני שמעתי שהרבה ממחוז שרעב הם למעשה יהודים שהגיעו מבבל ומספרד .

לק"י

נא להתכונן לנחיתה בעיר 'עדן' בתקופה תרום הכיבוש הבריטי (1839), יש להציג דרכונים...

פרק ב: יהודי עדן – תרום הכיבוש הבריטי (1839).

1.היהודים היו עניים מרודים על אף חריצותם והרמה הגבוהה שלהם בכמה מקצועות, כגון צורפות ועשיית נשק. התייר ר' יעקב ספיר שתיאר כיצד חיו היהודים בעדן, ציין כי היהודי דמה בחזותו לערבי. הביגוד היה מינימאלי, מן המותניים ומעלה עירום למחצה, אך הוא ניכר בטלית השחורה המצוייצת, מצמר עיזים, שהיתה מונחת על כתפו האחת ועטפה את גופו. היא שימשה לו לשינה בלילה, ולמושב ביום (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' ריד).

2.התייר 'וולסטד' מתאר את רחובות עדן שהיו מצחינים וההזנחה שררה בכל, אך הסוכות של היהודים היו נקיות ומחצלות נתלו בפתחיהן (במקום דלת) כדי לאפשר פרטיות לדייריהם (J.R.Wellsted,wellsted reisen in arabien, עמ' 302).

3.ר' יעקב ספיר מוסיף כי היהודים חיו על לחם דוחן ושתו יין-תמרים ועראק מתוצרתם, הם הרבו לאכול דגים בזול או שדגו בעצמם. בשר אכלו לעיתים רחוקות (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' ריד).

4.כמעט עד סוף המאה ה- 19 ראו יהודי עדן את עצמם חלק מיהודי תימן, ובצנעא – את מרכז הרוחני. הם קבלו על עצמם פסק-הלכה של בית-דין צנעא כל אימת שהתעוררו מחלוקות בין רבניהם המקומיים. הם נהגו לחפש בתימן חתנים וכלות לילדיהם, וכן מלמד-מארי לבניהם, או חזן ושוחט לקהילתם.

5.שפתם המורגלת להם היא לשון ערבי המהלכת בכל תימן, ומבטאם כלשון הקודש וקריאתם בתורה כתימנים כולם (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' רי).

6.יהודי עדן ראו את עצמם חלק מיהדות תימן, ושמרו על קשרים וזיקה עמה. קשרי משפחה ומסחר קשרו את יהודי עדן עם דרום תימן במיוחד (יעקב ספיר, מסע תימן, עמ' ריד).

7.המוצא של רבים מהם היה מהערים הגדולות שבדרום תימן: תעז, קעטבה, ד'אלע ובייד'א. חלקם יצא מתימן לרגל מסחרו או נשתהה בערי-הנמל עדן ומוח'א בדרכם לארץ ישראל או להודו - ותקע יתד בעדן (הנוסע הרב זכריה אלצ'הרי נסע דרך עדן להודו – ראה דברי פרופ' יהודה רצהבי, ספר המוסר, עמ' 30. הרב שלום כסאר, 'ראשית עלייתם של יהודי תימן', בתוך הספר 'הראל', עמ' 237, המציין שבגלל עיכובים בנמל 'חודידה' עזבו חלק מן הנוסעים להודו וחלק פנה לעדן. פרופ' יוסף טובי, 'ידיעות על יהודי תימן', בתוך כתב-עת 'שבט ועם', עמ' 278).

ולסיכום: כמעט עד סוף המאה ה- 19 ראו יהודי עדן את עצמם חלק מיהודי תימן, ואינם נבדלו מהם.   


.

מעניין מאד

מעניין מאוד