| נשלח ב-11/12/2007 01:57 |
 |
| |
" טעויותיו של הרמב"ם " - אתגר לידענים
טעויותיו של הרמב"ם " - אתגר לידענים
הרמב"ם כבני דודינו הערבים בזמנו, הושפע מהם, וכתב את דיעותיו בביטחון מוחלט ולשון גבוהה מרהיבה .
רהב מאז ומתמיד היה שרו של מצרים או ים סוף.
כתיבה בסגנון כזה כובשת את הקורא ומעניקה לכותבם את אדרת הכל-יודע. דעות המבוטאות ונקנות בסגנון כזה לא במהרה הן נעקרות. כך לגבי אריסטו וכן לגבי הרמב"ם.ועוד רבים. דעות שקיימות עד היום אצל חלק מהאנשים בתמימותם, ואצל חלק בטימטומם.
כיום ידוע לנו שהרמב"ם טעה בוודאות בעניינים מסויימים.מן הראוי לערוך מחקר מקיף מכל כתביו ,מאז פירוש המשנה,< אף שיש שכתבו מבין האחרונים כי פירוש המשנה הוא גירסא דינקותא ואין להקשות ממנו, מכל מקום יש טענות לראיות מכתב ידו כי הרמב"ם תיקן והגיה פירוש זה כל הזמן ולא חזר בו > דרך משנה תורה,מורה הנבוכים, אגרותיו תשובותיו וכתביו הרפואיים.
במחקר זה יכונסו כל הטעויות שאינן מונחות בספק של שיקול הדעת וסברא אלא שטעותם מבוררת היטב מבחינה מדעית אובייקטיבית. מחקר זה יערך לפי קטיגוריות והוכחת הטעות הרלוונטית.
בכל תחומי המדע הן טעויות קוסמולוגיות < גלגלי הכוכבים, גשם חמישי, וכו' > הן טעויות היסטוריות < אפיקורוס מילה בארמית, כת הצאבה וכו' > הן ביולוגיות < היוצרות התולעים וכו' > הן רפואיות < תיאור הרחם , שלילת יוצא דופן וכו'. > הן הסתברויות מדעיות חזויות < שלילת המטוס ועוד> .
כל טיעון לטעות יחולק לכלל פרטיו , כדי להפריך כל הנחה האומרת כי אף שהכלל מוטעה הפרטים נכונים.לכן אין די בטענה כי הרמב"ם הושפע מכתבי האריסטוטאלים הערביים.
לדעתי, אין נכון לכלול במחקר כזה טעויות פילוסופיות טהורות וטיעונים הלכתיים תורניים, כי שני תחומים אלו מונחים בשיקול הדעת ומקום מרבץ לאפולוגטיקה.< לכן אף טענה חזקה כמו של שו"ת חות יאיר נגד פירוש המשנה בעניין מחלוקת בהלכה למשה בסיני לא נכלול >
אם ישנו ידען, או בחור חרוץ שרוצה לגשת אל המלאכה, יוכל להניח די בביטחה כי שכרו בצידו. לפחות מבחינה חומרית.מבחינה אינטלקטואלית ודאי יש בזה תועלת הן מעצם הידיעה שנקנית בהפרכה והן כדי לבסס את הגישה הסקפטית כלפי נתונים מדעיים היוצאים מפי אנשי הלכה שאין להם הכרח תורני בהאמנה.וכל זה נכלל בכלל עסק התורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 07:47 |
|
| |
לק"י
אחרי שמדעני זמננו גילו את טיבם של הכוכבים, הגר"י קאפח הודה שכל התאוריה המדעית-פילוסופית אודות מושגי מציאות הגלגלים (כוכבים) מהותם מספרן ודירוגן- נהרסה כליל.
תפיסת העולם הפילוסופית אריסטוטלית בזמנם היתה שלא יכולה להיות זיקה ישירה בין האל לבין העולם הארצי החומרי, אלא ע"י מתווכים שהם שורה של ישויות ללא חומר (כוכבים) או "שכלים נבדלים", שהתחתון שבהם הוא "השכל הפועל". ל"שכל נבדל" זה יש מקום מהותי בתהליך התפתחותו והשתלמותו של השכל האנושי-החומרי. השלב העליון בתהליך ההשתלמות הוא ההידבקות או אף ההתאחדות וההיטמעות ב"שכל הפועל". לפיכך הועתקה ה"דרמה" מיחסי האל לעמו אל יחסי השכל החומרי ל"שכל הפועל" (משנה תורה, מדע, יסודי תורה פ"ג ה"(א)[א] הער' א עמ' קד-קה. שם פ"ג ה"(ט)[י] הער' כא עמ' קז. שם פ"ד ה"(א)[א] הער' א עמ' קח-קט. מו"נ, דברים אחדים עמ' 20. שם, ח"א פע"א, עמ' קכו הער' 91. שם, ח"א פע"ב, עמ' קכז הער' 17. שם, הקדמה לח"ב, עמ' רעו הער' 23. שם עמ' קפ הער' 8. כתבים א', שו"ת בפילוסופיה לרב פרחיה ב"ר משולם, עמ' 194 הערה 284. שם, חיבורים פילוסופיים למחבר תימני, עמ' 309 הער' 97. כתבים ג' עמ' 1244 הער' 22. ראה "ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח", הלכה וריאליה, עמודים 104-105).
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 09:42 |
|
| |
לק"י
דוקא שמעתי שהפרופ' מתרשמים מאוד מהמתמתיקה של הרמב"ם, כמו במס' כלאיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2007 09:12 |
|
| |
אפיקורוס והצאבה
הם אינם טעויות. ברור שהרמב"ם (וחז"ל) הכירו את דמותו של אפיקורוס (הרי הרמב"ם מזכיר במוה"נ, וחז"ל חיו בחפיפה לתקופתו, והיו חכמים, כנודע), ומה שכתב "מילה ארמית וכו" הוא לתת הסבר למה דווקא שמו של הנ"ח נדבק בכפירה, שהלא לא היה כופר יחיד בדורו וכו, ופשוט.
וכן הצאבה, למרות שכיום הסברה היא שמדובר בליקוט אמונות ישנות בלבד, ולא בכתביה מסודרת מראש של אמונות עתיקות, הרי שאין הפרש בדברים (מכל מקום מדובר באמונות שרווחו אי אז בעולם), ומהי פה הטעות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2007 05:29 |
|
| |
שדע,
יש להבחין בין תירוצים ספקולטיביים לבין עובדות כהוויתן.
מחקר לא אמור לעשות בספקולציות , לפחות כפי שהערתי על כך להינצל מאפולוגטיקה, אלא בעובדות.
אפיקורוס אינה מילה בארמית. וכת הצאבה אינה כת קדומה ולא מימי אברהם אבינו, אלא ילקוט דעות גנוסטיות ושאר הבלים.
את הפלפולים תשאיר לישיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2008 13:15 |
|
| |
לא יכול להיות
_________________
|
|
|
|
|
