במשך שנים "נהנתה" משטרת ירושלים מהעובדה שיהודים מיעטו לבקר בהר הבית.
"כאב הראש" הזה נחסך ממנה. עכשיו המציאות משתנה. הקונסנסוס ההלכתי שאסר
על יהודים להיכנס להר נשבר. עוד ועוד רבנים מתירים ליהודים לבקר בהר. עוד
ועוד יהודים מבקשים לפקוד אותו.
המשטרה אינה מצליחה להסתגל למציאות החדשה הזאת. היא מבולבלת, מבלבלת
והופכת את היוצרות בהר, המקום הכי רגיש בעולם, המקום הכי קדוש לעם
היהודי. לא הרבה נותר ליהודים בהר הבית: המקדש איננו. התפילה במקום
אסורה. עתיקות הר הבית נהרסות וחצרות המסגדים נהפכו למוקד הסתה דתי
ולאומני נגד מדינת ישראל.
כבשת הרש שהשלטון הישראלי הותיר ליהודים בהר, המינימום שבמינימום, היא
זכות הביקור במקום הקדוש להם מכל, בלי שיחושו שהם מוגבלים, מבוזים, או
עושים בכך עוול למישהו. הזכות הטבעית הזאת מעוגנת בחוק השמירה על המקומות
הקדושים, שמבטיח לכאורה את חופש הגישה לבני כל הדתות. אבל עכשיו,
כשהפסיקה ההלכתית משתנה, והתיאוריה נהפכת למעשה, יש במשטרה - לא רשמית
כמובן - מי שרואה בכך כמעט איום על שלום הציבור, ודואג להקשות מאוד על
ביקורי יהודים בהר, בייחוד על ביקורי קבוצות.
התורים הארוכים שמשתרכים בשער הכניסה להר, אף שהמקום פתוח ליהודים רק
בשעות הבוקר (שעות העבודה) וסגור בשישי-שבת - מעידים על העניין היהודי
הגובר במקום. אבל העובדה שמישהו טורח לארגן ולהסיע קבוצות של יהודים להר,
ממעלות, מנתניה, מחדרה, ומכל קצוות הארץ, מערערת אצל מישהו במשטרה את
שיקול דעתו. התמונה הזאת, של אלפי יהודים על ההר, יהודים בעלי חזות
דתית-יהודית, ולא ישראלית-חילונית או תיירותית - נתפשת על ידי המשטרה שלא
בצדק כאיום, כמראה שמסכן את הסדר הציבורי בהר, כמציאות שיש לטרפדה.
הדבר אמור במיוחד ביחס לאוכלוסייה החרדית והדתית-הלאומית, שהיא מטבעה
בעלת העניין הלאומי, הדתי, ההיסטורי והתרבותי בהר. לא ייתכן שיהודים
ישתרכו בתורים במשך שעות בשער ההר; שהמשטרה תגביל את כניסתם לקבוצות
קטנות; שתאסור על אחרים להיכנס עד שקודמיהם ייצאו; ששוטרים ואנשי וואקף
יתייחסו לכל יהודי בעל חזות דתית שבא בשערי ההר כחשוד פוטנציאלי, יפשפשו
בכליו ויצמידו לו ליווי אישי לכל אורך ביקורו בהר.
משהו יסודי מאוד השתבש בחשיבה ובתובנות של האחראים על ההר מטעם משטרת
ישראל. העניין הזה של חופש גישה וביקור בהר הבית, לכולם וליהודים בפרט,
אינו מתנת חסד. חופש הגישה של יהודים לקדוש שבמקומותיהם אסור שיהיה חלק
ממערכת איזונים שמפעילה המשטרה בהר, או חלק ממדיניות המקל והגזר, והתן
והקח מול הוואקף, הרשות הפלסטינית וירדן. החופש הזה הוא אקסיומה. כך קבעה
הממשלה. כך קובע החוק. המשטרה חייבת להפנים זאת, ולהבהיר לצד המוסלמי על
כל גוניו שהתופעה הזאת טבעית בעבורנו, כפי שתפילה במסגדי ההר טבעית
בעבורם.
ספק אם הגידול המבורך במספר המבקשים לבקר בהר מאיים על הסדר הציבורי, אבל
גם אם כן - צריך לטפל במאיים, ולא במאוים. אם דרגי השטח במשטרת ירושלים
אינם מבינים את הדבר, מישהו מלמעלה צריך להסביר להם זאת.
פרובוקטורים יהודים צריכים להיחסם, והם נחסמים, אבל להתייחס אל אלפי
היהודים שמבקשים לעלות להר כאל פרובוקציה, ובעיקר - להעניק להם את התחושה
שהם מבקרים בקדוש שבמקומותינו תחת שלטון חסות במדינה זרה, אחרי שהזכות
הטבעית לתפילה במקום כבר נשללה מהם - כל זה הוא הוא שיבוש של השכל הישר
ואובדן דרך.
כתב : נדב שרגאי: (הארץ)
