| נשלח ב-23/4/2009 22:26 |
|
| |
יום העצמאות - יסוד שבתפארת - מימוש העצמאות
כמו בנושא ימי הזכרון גם לגבי יום העצמאות הדיעות חלוקות בעיקר בשכבות השונות בציבור שומרי התורה והמצוות
יש מי שרואה ביום זה, יום של השגה ואישור האומות לקיומו של העם היהודי, וחוגג זאת בהפגנת נוכחות מכל סוג שהיא ללא קשר לתפישה דתית זו או אחרת
יש מי שרואה ביום זה את שיא השיאים של אתחלתא דגאולה ולאו דוקא רק מבחינה דתית (וכנ"ל יום ירושלים) ולפיכך מתלבש בכחול לבן, חוגג ברוב שמחה, ואצל שומרי התורה והמצוות אומר הלל שלם בברכה
יש מי שרואה ביום זה יום חשוב בתהליך ארוך, ולבד מהשמחה נותן משמעות גאולתית/דתית פחות ולפיכך אומר הלל את בחלקו או בלא ברכה
יש מי שמרגיש שזה יום מסוגל ולכן חוגג אותו אך ללא סימן דתי
ויש מי שאינו רואה ביום זה כל משמעות ואולי ההיפך, ולפיכך גם אומר תחנון כבכל יום אחר מאחר שיש בזה מעין התרסה ומרידה בקב"ה, שמורדים בשלש השבועות שמופיעות בשיר השירים (לא יעלו בחומה, לא ימרדו באומות, ושלא ידחקו את הקץ)
לכל דיעה יש חיזוקים משלו אנסה להביא מכלול שיאסוף את כולם ולבסוף אביא חלק ממאמר של בעל הסולם בענין
נתחיל מהסוף וננסה למצוא את דרך ממוצעת
האם אנו מורדים בשלש השבועות? הדיעות חלוקות
את הרשיון לבית יהודי לעם היהודי קיבלנו מהאומות ב29/11/47 כך שאי אפשר ממש כבר למרוד בהם (אפשר גם ליחס להצהרת בלפור דבר דומה) יש דיעה האומרת שברגע שאחת השבועות בטלה, כך בטלות השאר לפיכך ברגע שבטלה שבועה זו כבר הותרו האחרות עובדה היא שבעקבות רשיון האומות, הוכרזה העצמאות (שזה מקביל לשבועות דחיקת הקץ) וכן החלה עליה המונית לארץ ישראל (שזה מקביל לשבועת עילה בחומה - עליה כמו חומה - בקבוצות גדולות)
אך יש גם דיעה האומרת שגם אם האומות ביטלו שבועה אחת אין זה מתיר לנו להפר את האחרות זו פחות או יותר הגישה החרדית הקיצונית
האיפכא מסתברא, אילו בעיקר הציבור הכללי והולכי דרכו של הרב קוק שרואים בזה את אחד השיאים של העם היהודי מאז תקופת בתי המקדש ולפיכך חוגגים את היום הזה בכל דרך אפשרית גם הדתית
אז היכן הדרך הממוצעת?
כאן המקום לבביא את דברי בעל הסולם במאמר מתוך ספר מתן תורה במאמר בשם "מאמר לסיום הזוהר" שכתב שנים בודדות לאחר הכרזת העצמאות הוא מביא כמה פסקאות המדברות על נתינה וקבלה
אביא את הפסקאות ואשתדל להסביר את המשמעות ------------------ ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה, והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה. ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב''ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים, והמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאעפ''י שהקב''ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ''ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב''ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה. היוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר שהוא תחילת קיום הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'. ולא ילמדו עוד וגו'. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב''ה, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי''ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: '' שלימות ההשגה'' ו'' הגאולה השלימה''. -------------------------------- את כל המאמר ניתן לקרוא כאן http://pnimiut.blogli.co.il/ashlag/maamar_lesium_hazohar
ובכן מה שהוא כותב בפסקאות אלה הוא בעצם כך: הקב"ה נתן לנו הזדמנות להשיג דבר שהוא מעיקרי הגאולה (וזה בעצם שבירה מוסכמת של אחת השבועות, הסכמת האומות), אך בד בבד, עוד לא (בזמן שהוא כתב זאת בתחילת שנות החמישים) קיבלנו את המושכות לידינו באופן מלא, דבר שיתבצע רק לאחר מוכנות רוחנית וחומרית ראויה. את דבריו הוא כתב לפני למעלה מ-50 שנה, אך הם נכונים גם היום, אין לנו עצמאות כלכלית או מדינית מוחלטת, אנו "נשלטים" ע"י דרישות האומות, וחיים את חיינו על פי קודים של תרבויות ששונות במהותם מדרך היהדות. כך שכל עוד שלא הגענו ליעד הזה, עדיין אין לנו עצמאות של ממש ולפיכך יום ה' באייר הוא באמת יום מסוגל, אך יש לנו הרבה עבודה כדי לממש את היעד שלו. לכשיגיע יום זה בספירה אביא את תכונותיו, אך בהכללה ניתן לומר שספירת יסוד שבתפארת שזה ליום ה' באייר, היא ספירה מאוד מיוחדת. יסוד, שזה שלושת הבריתות, הפה, הלב והערלה, הוא ספירה של בחירה של עצמאות, שליטה על הדברים ולא לתת ליצר דרור. תפארת זאת קנין התורה - שורש העם היהודי. שילוב שתי הספירות האלה מצביעות על היכולת לממש את העצמאות האישית והלאומית רק בדרך של קנין התורה. ועד שזה יתבצע אין לנו ממש עצמאות. היוצא מכך, יום העצמאות הוא יום של חשבון, אפשר לשמוח בו, אפשר להגיד בו הלל, אך גם צריך לדעת שאנו רק בתחילת הדרך (גם אחרי 60 שנה) על מנת להשיג את העצמאות האמיתית.
עד שיגיע יום העצמאות אשמח לראות את תגובותיכם ולדון בצדדים השונים של דברי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 23:50 |
|
| |
עבורי יום העצמאות היה ויהיה גאולת העם היהודי, מקביל לגאולת מצרים, למרות שהמעטפת
והתכנים של שתיהן נראים אחרת. אם בגאולת מצרים מוציא הקב"ה את העם היהודי מעבדות
לחירות, קבלת התורה, והכרת ארץ ישראל כדי להתנחל בה (דרך הנסיונות הקשים שעבר
במדבר וכו'), הרי שהגאולה השניה, שאותה אנו חוגגים ביום העצמאות- הוציא הקב"ה את
ישראל משעבוד וייסורים קשים (גלות בכל מדינות העולם) לחירות וחיים בארץ ישראל
שהובטחה לו מימי אבותיו, כדי שיממש את התורה שניתנה לו בהר סיני ויפיץ את אורה בין
הגויים.
יש המייחסים את חזון העצמות היבשות לתקופת תחיית המתים, ויש המתייחסים לחזון העצמות
היבשות המופיע בספר יחזקאל לשיבת העם היהודי לארצו אחרי השואה האיומה ככתוב
(יחזקאל פרק לז -א'-יד'):
ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר
אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה. ה כֹּה
אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם. ..... כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה,
הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת
יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה: בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--
עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי
וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-יְהוָה.
אפשר גם לראות בזה שלב שני בגאולת ישראל, כשהראשון - יציאת מצרים, השני - שיבת העם
היהודי לאדמתו בתום גלות ארוכה, שלישי - גאולת ישראל ברוחניות, משיח ותחיית המתים.
תוקן על ידי 3ברית ב- 23/04/2009 23:48:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2009 00:47 |
|
| |
חוגגים יום עצמאות בלי עצמאות ,אנחנו נמצאים בגלות קשה מאד ואוייבים לנו גם מבית וגם מחוץ אורבים לנו לכלותנו ולא בבחינת שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל ,אלא בבחינת שארץ ישראל בידינו ואין לנו רועה ומנהיג אלא שליטים זרים שעושים לעקור את הארץ גשמית ורוחנית מאיתנו.
ניתנה לנו הזדמנות פז ,אדמת הקודש בעצמאות וירושלים בששת הימים ,כמעט נגענו באור צחצחות הזה שהושב לידיים יהודיות בגשמי וברוחני וויתרנו עליו בגאוות 'כוחי ועוצם ידי' ושוב חזרנו לגלות בתוך ארץ ישראל.
יום העצמאות הוא יום שחרור הארץ מידיים נכריות ,ארץ שלאט לאט חוזרת לאותם ידיים עד שיבוא גואל ויצילנו מידם .
תוקן על ידי 3ברית ב- 24/04/2009 0:45:13
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2009 15:35 |
|
| |
אני מאמצת את דבריו של הרב יורם אליהו שהתפרסמו בערוץ 7.
הלל ביום העצמאות
בה' באייר תש"ח הוקמה מדינת ישראל. ידוע היה עד אז שחגי ישראל רמוזים בסדר א"ת ב"ש (א' כנגד ת' וכן הלאה). בימי חג הפסח באותו יום בשבוע שחל א' של פסח יחול תמיד באותה שנה תשעה באב (השנה ביום חמישי). ב"ש - ביום שחל יום ב' של פסח יחול שבועות. ג"ר - ביום השלישי של פסח יחול ראש השנה. ד"ק - ביום הרביעי - קריאת התורה ושמחת תורה (בחו"ל). ה"צ - ביום החמישי יחול צום כיפור, וביום השישי ו"פ - חל פורים שעבר. ולשביעי של פסח לא נמצא חג מקביל בחגי ישראל, ועד אשר נקבע יום העצמאות בה' באייר, התברר שנשלמו חגי ישראל באופן מפליא, ויום זה חל תמיד באותו יום בשבוע שחל שביעי של פסח. כך הושלם הסימן ז"ע. ע - יום העצמאות יחול תמיד ביום בשבוע שחל ז - שביעי של פסח. (מובא בספר גואל ישראל בשם ר' רפאל פלטנר).
מהקבלה זו עלינו ללמוד על מהות ההלל וההודאה ביום עצמאותנו.
לפני כאלפיים שנה גלינו מארצנו והתרחקנו מאד מאדמתנו. הגויים שמחו ואמרו: הנה עזב ה' את ישראל (ח"ו) וכרת ברית חדשה איתנו. עזב ה' את ארצו. גדול ונורא היה חילול ה' הזה. ועתה, במאה השנים האחרונות, שב ה' את שבות עמו, החזירנו לארצנו ולפני 61 שנה אף נתן לנו עצמאות ומדינה. חזונו של הנביא יחזקאל מתגלה לעיני כל, "ואחמול על שם קודשי... וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויים, וידעו הגויים כי אני ה' נאם אדוני אלקים בהיקדשי בכם לעיניכם, ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (לו כא-כד).
הדרך לכונן את כסא ה', לחזקו, לתת לו תוקף הוא ב'אז
ישיר' - בשירה, בהודאה, בהלל, בשם ובמלכות, בלי
ספקות, בוודאות של אמונה. בהודאתנו לה' ביום חגנו,
אנו מכריזים ומודים כי ה' הוא העושה והמחולל כל אלה
ומה נדרש מאתנו לעשות לעת הזאת? האם להקשות קושיות? האם לומר למה זה לא נעשה אחרת? האם להתמלא בספקנות?הרי כך קורא לנו רבנו הרצי"ה זצ"ל ואומר: "עלינו לברר אחת ולתמיד... האם אנחנו מאמינים או איננו מאמינים, מאמינים או כופרים... יש אמונה במעשה ה' ויש ספקות ... גם בתוכנו, ביראת שמים שלנו, יש חששות וספקות, אך אמונה אינה ספקות, הוודאי שמו כן תהילתו, ועם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (שיחות הרציה, מועדים ח"ב עמ' 149).
הרצי"ה לא התעלם מהקשיים והסיבוכים שיש בתהליך אך לימד ש"קודם כל צריך שיהיה לנו היסוד הנפשי של שמחה לגבי עצם הקמת המדינה... יש דבר עיקרי, כללי: המדינה היא כולה קודש, אין בה שום פגם, היא גילוי שמימי עילאי של המחזיר שכינתו לציון, כל השאר הם פרטים, פכים קטנים או גדולים, בעיות וסיבוכים, אין בהם כדי לפגום ולו במשהו בכל תוקף קדושת המדינה" (שם, 139). והוסיף רבנו ש"ממדינת ישראל יוצאת מיד יום הכרזה על בריאת העולם, בחותם הדואר הישראלי...". והתכוון רבנו שבחותם הדואר כתוב התאריך העברי שמציין את בריאת העולם, למשל השנה , התשס"ט, זו הודעה שהעולם קיים 5769 שנים. "ובכך גם הכופרים משותפים בהכרזתם של ישראל 'כי בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" ולכן אומר הרצי"ה: "כל טרקטור וכל טנק וכל אווירון המבצר את המדינה יש בו קדושה אלוקית, כל חלק וחלק הוא גילוי של התכנון הלאומי האלוקי של קדושת ישראל" (שם עמ' 122).
והשנה זכינו לראות במו עינינו במבצע 'עופרת יצוקה' את קידוש ה' הגדול שהיה לעיני העולם כולו, כאשר עם ישראל השתמש כראוי בטנקים ובאווירונים הללו.
ולאור דברי הרב קוק זצ"ל, "מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" (אורות קס). הדרך לכונן את כסא ה', לחזקו, לתת לו תוקף הוא ב'אז ישיר' - בשירה, בהודאה, בהלל, בשם ובמלכות, בלי ספקות, בוודאות של אמונה. בהודאתנו לה' ביום חגנו, אנו מכריזים ומודים כי ה' הוא העושה והמחולל כל אלה, ובכך הולך כסא ה' ומתכונן ומקדם אותנו עוד צעד לגאולה שלמה שנזכה לראותה במהרה.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8195
תוקן על ידי sarah ב- 24/04/2009 15:36:08
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2009 15:47 |
|
| |
שרה תודה ! הבאת דברים מאד יפים !
יפה שהוספת לינק, אם תסתכלי בתגובות, תראי עוד פעם דעות לכאן ולכאן.
שבת שלום לכל בית ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2009 20:34 |
|
| |
| יעקב_בר כתב: |  | |
חוגגים יום עצמאות בלי עצמאות ,אנחנו נמצאים בגלות קשה מאד ואוייבים לנו גם מבית וגם מחוץ אורבים לנו לכלותנו ולא בבחינת שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל ,אלא בבחינת שארץ ישראל בידינו ואין לנו רועה ומנהיג אלא שליטים זרים שעושים לעקור את הארץ גשמית ורוחנית מאיתנו.
ניתנה לנו הזדמנות פז ,אדמת הקודש בעצמאות וירושלים בששת הימים ,כמעט נגענו באור צחצחות הזה שהושב לידיים יהודיות בגשמי וברוחני וויתרנו עליו בגאוות 'כוחי ועוצם ידי' ושוב חזרנו לגלות בתוך ארץ ישראל.
יום העצמאות הוא יום שחרור הארץ מידיים נכריות ,ארץ שלאט לאט חוזרת לאותם ידיים עד שיבוא גואל ויצילנו מידם .
|
|
שבוע טוב יעקב
בהתעלם מהשורה האחרונה (שמחקתי לך..) , העם היהודי לא חוגג על פי רגשות שהוא מרגיש כיום (לצערי גם אני
מרגישה כמוך), אלא על עצמאות העם היהודי בארץ ישראל אחרי גלות ארוכה.
זה שההנהגה לא מימשה את מה שהיתה צריכה לממש כמדינה יהודית, לא מבטל את השמחה הגדולה על כך שגם
הגענו לארצנו, כבשנו אותה והפכנו לבני חורין.
אגב, לשמחתי הרבה - הישוב שלנו בא לבשר בשורה גדולה מאד וזוהי בשורת האחדות לצד 1. שמחת יום העצמאות,
2. שילוב הצד הדתי עם היום ה'לאומי'. - מיד לאחר גמר יום הזכרון לחללי צה"ל ייפתח יום העצמאות בישוב בתפילה,
והפעם לראשונה בישוב מוזמנים כל בתי הכנסת מכל העדות לשאת את התפילה. לאחר מכן הרקדה משותפת לדתיים
וחילוניים (מניחה שתהיה מוסיקה ארץ-ישראלית שתכבד את הצד הדתי), ומאוחר יותר במרחק 50 מ' מהמקום זמרים
אורחים כשבמקביל בתוך המתנ"ס תהיה הופעה ושמחה גדולה שתתאים יותר לחילונים, דתיים אם ירצו יוכלו להצטרף
(הדתיים בד"כ יותר סולידיים וגם מטעמים אחרים לא יצטרפו).
אני חושבת שזאת בשורה אמיתית לעם היהודי כולו, בשורה של אחדות ורצון לחבק את כולם, גם התפילה המיוחדת הזאת
שמטרתה ליצור איזה שיתוף דווקא ביום הזה בין כל הזרמים ביהדות אצלנו בישוב (מקווה שזה יקרין על ארץ ישראל כולה),
ואני לא יודעת מה מכינים לנו, אבל בוודאי לוקחים בחשבון שהציבור החילוני יגיע (מארגנים להם הסעות), אז מי יודע,
פעמי משיח? הלוואי.
ולא לשכוח שזה בא אחרי יום קשה מאד להרבה משפחות שאיבדו את יקיריהם במלחמות ישראל, זאת ההיסטוריה של
העם היהודי - שמחה אחרי עצב, ואני תפילה שהחגיגות יתקיימו עם הרבה שמחה בכל אזור בארץ, חילוני כדתי.
תוקן על ידי 3ברית ב- 25/04/2009 20:31:39
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2009 22:07 |
|
| |
3בריתאמרת בדבריך "שכבשנו אותה והפכנו לבני חורין" זה לא מדויק כבשנו חלק, ויתרנו על חלק היות ואיננו בני חורין אילו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" היה מתקיים, אז דבריך היו נכונים
לגבי אירועי והופעות יום העצמאות לפני 3 שנים בישוב שלי, נתבקשתי להדליק משואה בסימן ח"י לישוב, בתור אחד ממקימיה ישוב זה הוקם כישוב דתי ועם הזמן הפך להיות מעורב (זה היה באותה שנה שמשי זהב הדליק משואה, והפתיע את הציבור הישראלי בכלל בעצם ההסכמה להדליק) אני התנתי את השתתפותי בשני דברים האחד שלא אזכיר את המילה מדינה (אמרתי: אני מדליק משואה זו לתפארת ארץ ישראל) מפני שלדעתי מדינה זה דינים, ודין זה לא דבר טוב והשני שכל שירת הנשים תתבצע לאחר הדלקת המשואות כדי לאפשר לאנשים שמקפידים יותר על המצוות להיות נוכחים באירוע (כפי שהזכרת בעצמך) ויוכלו לעזוב, לאחר החלק הראשוני, וכל זאת על מנת לאחד את הציבור בישוב לכאורה הדבר הוסכם, על החלק הראשון לא היתה בעיה, ואיפשרו לי להתבטאות כראות עיני. אך להפתעתי לא שמרו על ההסכם בחלק השני והביאו שירת נשים עוד לפני הדלקת המשואות ואני עצמי הושמתי המצב לא נעים, שאילץ אות ילהתרחק מהמקום ולחזור אליך להדלקה. אישית הבנתי לאחר מכן שאי אפשר לעשות אירוע שכל הצדדים יצאו מרוצים, ולכאורה אין טעם מלכתחילה לעשות זאת. השימוש שלך במילים דתיים סולידיים, מחטיא את המטרה אלה אנשים שלא מוכנים להתפשר על הלכות מפורשות וצריך לכבד זאת במקום לנסות לשכנע אותם ללכת בניגוד לעקרונותיהם. הרי אם ינסו לעשות דבר כזה לאדם חילוני, הוא מייד יפרש זאת ככפיה דתית האם לא כן גם להיפך? ברוב המקרים מי שמארגן אירועים כאלה הם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות או מקילים באופן רב. וכולם נדרשים להתיישר לפיהם. האם זה יכול לקרות גם להיפך?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2009 22:34 |
|
| |
אדמק
אין לי בעיה עם דרך הראייה שלך, ואני חושבת שלכל אחד יש כל מיני משקפיים, אבל אי אפשר
להתחמק מהאמת. יהודים יכלו לשבת בירושלים, גבעתיים, חיפה ותל-אביב לאחר מלחמת
העצמאות, לולא היתה המלחמה בה נלחמו הציונים החילוניים - לא היינו מנהלים היום ויכוח,
שזאת חירות גדולה מאד, ואני חייבת להכיר תודה לאלה שנלחמו כדי שאני אחיה כאן.
לאותם חילונים-ציוניים היתה סייעתא דשמייא גדולה מאד בכיבוש ארץ ישראל, יותר מזה -
הקב"ה הנהיג אותם לנצחון הגדול, למרות שרובם הגדול לא היה דתי. ואם בורא עולם
בהנהגתו נתן להם את הזכות הגדולה הזאת, מי אני שאזלזל בזה ועוד אבוא אליהם בדרישות
מדרישות שונות ביום הגדול הזה שלהם יש חלק עיקרי בהכרזת עצמאות המדינה ?
נכון שאי אפשר לעשות אירוע שכולם יהיו מרוצים, אבל כיוון שזה אירוע לאומי - אתה לא יכול לדחוק
רגליים של מישהו רק בגלל שאלה ההנהגות שלך, אז צריך למצוא את המשותף ולא המפריד.
רק עובדה היא שאצלנו חוגגים את העצמאות ומשתתפים גם חילונים וגם דתיים, נכון, יש חוג
דתי קיצוני יותר שלא מגיע לחגיגות, גם זה בסדר, שישבו בבית ויחגגו עם עצמם.
לי אין בעיה לחגוג עם הדתיים ואין לי בעיה לחגוג עם החילונים, ומעולם לא הרגשתי "חסר"
בשיתוף הפעולה איתם - ההיפך.
תוקן על ידי 3ברית ב- 25/04/2009 22:59:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 01:29 |
|
| |
ד ף ש ב ו ע י
מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות
מספר 806
פרשת תזריע מצורע ויום העצמאות, תשס"ט
הגר"א בחזון הגאולה
הרב שמואל יניב
גבעת שמואל
כדי להאיר את ראשית צמיחת גאולתנו הורידה השכינה נשמה פלאית לעולם שזכתה בלב העם לתואר הנאצל "גאון" – הגאון מווילנא (אליהו בן ש"ז קרמר, 1720?), שהיה גאון בכישרון ובמחקר בכל המדעים; גאון בתלמוד ובעולם ההלכה; גאון ברוח ובסוד וגאון היה בקדושה וחסידות. ומעל לכול – גאון ב"ציפייה לישועה" (שבת לא ע"א ורש"י שם) ובהנעת תהליך הגאולה בצד המעשי. הוא זירז את תלמידיו לקחת אחריות לשיבת ציון וגילה להם את סוד תהליכי הגאולה וגם את תאריכי הגאולה – " כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדנָי ה' דָּבָר כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים " (עמ' ג:ז), כדי שיכירו שמאת ה' הייתה זאת, ויהיה לאות שנתחזק בדרך הגאולה למרות הקשיים העצומים שבדרך. וראוי להכיר שללא הגר"א היה בלתי אפשרי להעלות על הדעת באופן טבעי שתעלה יפה שיבת ציון השלישית, שהרי היסוד הראשון לזכות בארץ ישראל הוא לקנותה בייסורים קשים, ורק תלמידי הגר"א מכוח רבם היו יכולים להרים את מסע הייסורים הנורא הזה, בייחוד בראשית דרכם - ב-30 השנים הראשונות - משנת תק"ע ועד ת"ר, שהיו שנות הייסורים.
בדברים שלהלן המובאים לקראת יום העצמאות נבקש להתמקד בחזון הגר"א על תאריכי הגאולה ובניסיון להבין מעט את המהות המסתתרת מאחריו, שהרי אמרו חז"ל ש"היום גורם". למשל, ראש השנה נקבע ליום הדין מתוך הנחה שבו נברא האדם הראשון. וכך היה ראוי לבאר כיצד הדברים מתממשים בכל חגי ישראל. להלן נדגים זאת בתאריך של יום העצמאות, שכן " סימנא מילתא" (הוריות יב ע"א).
מכמה מקורות שנכתבו הרבה לפני קום המדינה מגלים תלמידי הגר"א שקיבלו מרבם לעשות דווקא ביום 20 לעומר את המעשים החשובים שיהיו אבן פינה ליסוד הגאולה, שכן ביום זה אין הקליפה שולטת. לכן החלו תלמידי הגר"א בהקמת "בית המדרש אליהו" על שם רבם, מעשה שהיה עבורם דבר גדול ביותר, ביום 20 לעומר בשנת תקע"ב. והרי יום 20 לעומר הוא ה' באייר – יום העצמאות. מפאת החשיבות העצומה של הדברים נביאם להלן מכמה מקורות כלשונם.
בספר 'קול התור' המיוחס לתלמיד הגר"א ר' הלל משקלוב, שחנן את ירושלים כ-30 שנה, נאמר (פרק חמישי ע' 114):
וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלים ת"ו בשנת תקע"ב, ובאחד הימים באותה שנה שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א, בגוונין אחד נהירין, כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחדור לזכות של ברית אבות (החיבור שהוא יסוד בתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום עשרים לעומר שהוא יסוד בתפארת כידוע ליודעי ח"ן.
בספר "מדרש שלמה" (דרשה ט"ז ע' 53) מדברי ר' שלמה זלמן ריבלין כתוב:
ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (שני הימים האלה נתונים בשילובים של קו הרחמים – כ' בעומר דתפארת ויסוד, מ"ב בעומר דמלכות ויסוד, וראוי להרחיב גם על מ"ב בעומר - יום ירושלים, ועוד דברים מופלאים, אבל אכמ"ל).
בספר "מוסד היסוד" (מיוחס למשפ' רבלין, ירושלים תש"ס, ע' 184) נמצא שאבן הפינה לשכונה הראשונה שהוקמה בירושלים שמחוץ לחומות – שכונת נחלת שבעה, הונחה ביום 20 לעומר, בשנת ה'מלאכה תצלח' – תרכ"ט.
הרב שמואל ריבלין, נכדו של מחבר הספר "מדרש שלמה", ביאר בספר "אור שמואל" את מהות יום ה-20 לעומר על פי הנאמר בספר "קול התור", פרק ג'. שם מגלה הגאון את 156 מעלות הגאולה, ובמעלה י"ז נאמר: " וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה " (עוב' א:יח). כידוע שיעקב הצליח להתגבר על עשו ושרו רק כאשר יוסף היה עימו והגן על אמו. ומעמד יעקב הוא בספירת "התפארת" הכוללת את מידת החסד של אברהם ומידת הגבורה של יצחק, ומעמד יוסף הוא בספירת ה"יסוד" הכוללת את הנצח וההוד, וה'מלכות'. מעלתה שאין לה אורות משלה וכוחה ביניקה מכל השישה. נמצא שביום העשרים לעומר יש התכללות של כל הספירות יחד במעלה העליונה. וכתוב בספר "קול התור" בפרק החמישי שתמצית שורש התיקונים הם שבעה, והתיקון השלישי הוא התכללות, ומשמעותו היטהרות מנטיות אנוכיות והתחברות לכלל ישראל, ש"אין בפרט אלא מה שיש בכלל, וכל ישראל ערבים זה לזה בנשמה אחת".
ואכן כך נהגו תלמידי הגר"א שבלב שמח עקרו את עצמם מהגלות ובזה ויתרו על מעמדם, פרנסתם, ביטחון קיומם ואפילו תורתם, שכן ריבוי הייסורים בארץ ישראל גרם להם ביטול תורה גדול. ולמרות הסכנות והצרות שהמיתו רבים מהם איש מ-511 הנפשות שעלו לארץ לא נטש את דרך הגאולה של רבם, שכן רבם לימדם שארץ ישראל נקנית בייסורים. לכן צלחה דרכם להביא עוד ועוד יהודים לארץ ישראל ולהקים יישובים ולעשות עוד מעשים טובים שאין המקום לפרטם. רק אחרי מלחמת העולם הראשונה נטשו בני בניהם של תלמידי הגר"א את דרך הקודש של רבנו – לתת הכול לכנסת ישראל בסוד ההתכללות, והחלו לדאוג לעצמם, ולכן נלקחה מהם הבכורה וניתנה למי שהפקיד והפקיר את עצמו עבור גאולת הארץ.
עוד כלל לימד הגר"א שנמסר בספר "מעשה רוקח" (ע' קל"ח) לר' אלעזר רוקח (אב"ד אמסטרדם שנה-לא ידוע) שיש משמעות למספר בסדר הפסוקים בתורה. למשל, התיבה "שלום" נזכרת לראשונה בפסוק 376 מתחילת התורה: " וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם " (בר' טו:טו). ואכן ערך התיבה שלום = 376.
ואשר לשיבת ציון השלישית – הפסוק ה-5,700 הוא " וַיִּחַר -אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה " (דב' כט: כו). ואכן שנת ה'ת"ש היא שנת תחילת השואה – 1940. והגר"א ברוח קודשו אמר שלפני הגאולה יהיה חורבן נורא בגלות וציין את הפסוק "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ" ( עוב' א:יז) . פסוק זה צוטט ע"י הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', בשם ה"חפץ חיים" (שציטט את הגר"א), ועל הרקע שלו הוסבר נס הבלימה של רומל באל-עלמיין קודם הגיעו לארץ. פסוק זה נכתב גם על חזית הבניין של ישיבת פוניבז'.
הירושלמי מלמד כי "אבותיכם אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים שוב אינכם משתעבדים" (שביעית ו, א), ומביא ראיה מן הפסוק "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ‑לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דב' ל:ה).
פסוק זה הוא הפסוק ה-5,708 בתורה, והמספר הזה הוא שנת תש"ח, שבו זכינו בהקמת המדינה ויכולנו לחוקק את חוק שיבת ציון שעליו אמרו חז"ל: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, ע"א).
הגאון ביקש לעלות לארץ ישראל בזירוז תהליך הגאולה וחזר בו באמצע הדרך. ומאז במשך 18 שנותיו האחרונות הקדיש את כולו לגאולה. הגר"א עשה עליית נשמה לדעת אם תצלח דרכו וכיצד, וגילו לו את הפסוקים " וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ " (יר' ל:ז) (שמהצרה תצא הישועה והאוצר) ו" אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב " (שם ל:י). לכן לימד את תלמידיו את דרך הגאולה ועודדם לעלות לארץ ישראל ולגאול אותה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 02:33 |
|
| |
אני חוגג עצמאות ! עם כל החברים שלי כיפות סרוגות.
מי שמצטער שעלה לארץ ותורתו הפכה לקטורתו (קיטורים וקיטורים) יחפש את ארץ ישראל במקום אחר ששם יש כפייה דתית שמתחילה להיות דומה לטאליבן.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 08:52 |
|
| |
ארץ ישראל עצמה היא כפיה דתיתכל זכותנו על הארץ הזאת נובעת מהבטחה אלוקית בתורה ונתלית בקיום המצוות (פרשת בחוקותי) חבריך הסרוגים (מפד"ל) ודאי מכירים ושרים את השיר http://www.111.org.il/עם-ישראל-בארץ-ישראל-עפי-תורת-ישראל.htm (אני עדיין שר אותו, אך גם מתכוון לזה)
כך שאין מקום אחר לחפש ארץ ישראל אחרת אולי לחפש מדינת יהודים אחרת ששם אין כפיה לא לכאן ולא לכאן אוגנדה למשל (וזה לא הרעיון שלי)
תוקן על ידי אדמק ב- 27/04/2009 8:53:06
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 17:15 |
|
| |
| שיבא כתב: |  | |
אני חוגג עצמאות ! עם כל החברים שלי כיפות סרוגות.
מי שמצטער שעלה לארץ ותורתו הפכה לקטורתו (קיטורים וקיטורים) יחפש את ארץ ישראל במקום אחר ששם יש כפייה דתית שמתחילה להיות דומה לטאליבן.
|
|
שיבא שלום
ברוך הבא לפורום. כולנו צריכים לדחות כפייה מכל הכיוונים (גם כפייה חילונית, שהפכה לאחרונה בלתי נסבלת), אם כל
אחד ימשוך לכיוון שלו כל כך חזק, זה עלול להיקרע.
אני חושבת שהארץ תקיא בסופו של דבר קיצוניים, משני הצדדים: חילוניים שאיבדו לגמרי את הזהות והשורשים שלהם,
ודתיים קיצוניים שאיבדו את השכל.
תוקן על ידי 3ברית ב- 27/04/2009 23:23:00
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 21:29 |
|
| |
קיצוניות זה היצר הרע הכי גדול. כי היא מתכסה באצטלא של קדושה. ואז היא מצליחה לעקוף את כל מנגנוני הבלימה המוסריים של האדם, כי הוא חושב שזה מצד הקדושה.
יש בזה גם הרבה גאוה: "אני צודק, קדוש, טהור, יפה נפש, מוסרי ובלתי מתפשר. אתם ערב רב, אספסוף, וכו'"
אש זרה ממש!
|
|
|
|
|