יום העצמאות - יסוד שבתפארת - מימוש העצמאות

כמו בנושא ימי הזכרון גם לגבי יום העצמאות הדיעות חלוקות בעיקר בשכבות השונות בציבור שומרי התורה והמצוות

יש מי שרואה ביום זה, יום של השגה ואישור האומות לקיומו של העם היהודי, וחוגג זאת בהפגנת נוכחות מכל סוג שהיא ללא קשר לתפישה דתית זו או אחרת

יש מי שרואה ביום זה את שיא השיאים של אתחלתא דגאולה ולאו דוקא רק מבחינה דתית (וכנ"ל יום ירושלים)
ולפיכך מתלבש בכחול לבן, חוגג ברוב שמחה, ואצל שומרי התורה והמצוות אומר הלל שלם בברכה

יש מי שרואה ביום זה יום חשוב בתהליך ארוך, ולבד מהשמחה נותן משמעות גאולתית/דתית פחות ולפיכך אומר הלל את בחלקו או בלא ברכה

יש מי שמרגיש שזה יום מסוגל ולכן חוגג אותו אך ללא סימן דתי

ויש מי שאינו רואה ביום זה כל משמעות ואולי ההיפך, ולפיכך גם אומר תחנון כבכל יום אחר
מאחר שיש בזה מעין התרסה ומרידה בקב"ה, שמורדים בשלש השבועות שמופיעות בשיר השירים
(לא יעלו בחומה, לא ימרדו באומות, ושלא ידחקו את הקץ)

לכל דיעה יש חיזוקים משלו
אנסה להביא מכלול שיאסוף את כולם
ולבסוף אביא חלק ממאמר של בעל הסולם בענין

נתחיל מהסוף וננסה למצוא את דרך ממוצעת

האם אנו מורדים בשלש השבועות?
הדיעות חלוקות

את הרשיון לבית יהודי לעם היהודי קיבלנו מהאומות ב29/11/47
כך שאי אפשר ממש כבר למרוד בהם
(אפשר גם ליחס להצהרת בלפור דבר דומה)
יש דיעה האומרת שברגע שאחת השבועות בטלה, כך בטלות השאר
לפיכך ברגע שבטלה שבועה זו כבר הותרו האחרות
 עובדה היא שבעקבות רשיון האומות, הוכרזה העצמאות
(שזה מקביל לשבועות דחיקת הקץ)
וכן החלה עליה המונית לארץ ישראל
(שזה מקביל לשבועת עילה בחומה - עליה כמו חומה - בקבוצות גדולות)

אך יש גם דיעה האומרת שגם אם האומות ביטלו שבועה אחת
אין זה מתיר לנו להפר את האחרות
זו פחות או יותר הגישה החרדית הקיצונית

האיפכא מסתברא, אילו בעיקר הציבור הכללי והולכי דרכו של הרב קוק
שרואים בזה את אחד השיאים של העם היהודי מאז תקופת בתי המקדש
ולפיכך חוגגים את היום הזה בכל דרך אפשרית גם הדתית

אז היכן הדרך הממוצעת?

כאן המקום לבביא את דברי בעל הסולם במאמר מתוך ספר מתן תורה
במאמר בשם "מאמר לסיום הזוהר" שכתב שנים בודדות לאחר הכרזת העצמאות הוא מביא כמה פסקאות המדברות על נתינה וקבלה

אביא את הפסקאות ואשתדל להסביר את המשמעות
------------------
ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה, והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.
ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב''ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים, והמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאעפ''י שהקב''ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ''ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב''ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.
היוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר שהוא תחילת קיום הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'. ולא ילמדו עוד וגו'. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב''ה, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי''ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: '' שלימות ההשגה'' ו'' הגאולה השלימה''.
--------------------------------
את כל המאמר ניתן לקרוא כאן
http://pnimiut.blogli.co.il/ashlag/maamar_lesium_hazohar

ובכן מה שהוא כותב בפסקאות אלה הוא בעצם כך:
הקב"ה נתן לנו הזדמנות להשיג דבר שהוא מעיקרי הגאולה (וזה בעצם שבירה מוסכמת של אחת השבועות, הסכמת האומות), אך בד בבד, עוד לא (בזמן שהוא כתב זאת בתחילת שנות החמישים) קיבלנו את המושכות לידינו באופן מלא, דבר שיתבצע רק לאחר מוכנות רוחנית וחומרית ראויה.
את דבריו הוא כתב לפני למעלה מ-50 שנה, אך הם נכונים גם היום, אין לנו עצמאות כלכלית או מדינית מוחלטת, אנו "נשלטים" ע"י דרישות האומות, וחיים את חיינו על פי קודים של תרבויות ששונות במהותם מדרך היהדות.
כך שכל עוד שלא הגענו ליעד הזה, עדיין אין לנו עצמאות של ממש ולפיכך יום ה' באייר הוא באמת יום מסוגל, אך יש לנו הרבה עבודה כדי לממש את היעד שלו.
לכשיגיע יום זה בספירה אביא את תכונותיו, אך בהכללה ניתן לומר שספירת יסוד שבתפארת שזה ליום ה' באייר, היא ספירה מאוד מיוחדת.
יסוד, שזה שלושת הבריתות, הפה, הלב והערלה, הוא ספירה של בחירה של עצמאות, שליטה על הדברים ולא לתת ליצר דרור. תפארת זאת קנין התורה - שורש העם היהודי.
שילוב שתי הספירות האלה מצביעות על היכולת לממש את העצמאות האישית והלאומית רק בדרך של קנין התורה. ועד שזה יתבצע אין לנו ממש עצמאות.
היוצא מכך, יום העצמאות הוא יום של חשבון, אפשר לשמוח בו, אפשר להגיד בו הלל, אך גם צריך לדעת שאנו רק בתחילת הדרך (גם אחרי 60 שנה) על מנת להשיג את העצמאות האמיתית.

עד שיגיע יום העצמאות אשמח לראות את תגובותיכם ולדון בצדדים השונים של דברי

אדמק
אין לי בעיה עם דרך הראייה שלך, ואני חושבת שלכל אחד יש כל מיני משקפיים, אבל אי אפשר
להתחמק מהאמת. יהודים יכלו לשבת בירושלים, גבעתיים, חיפה ותל-אביב לאחר מלחמת
העצמאות, לולא היתה המלחמה בה נלחמו הציונים החילוניים - לא היינו מנהלים היום ויכוח,
שזאת חירות גדולה מאד, ואני חייבת להכיר תודה לאלה שנלחמו כדי שאני אחיה כאן.

לאותם חילונים-ציוניים היתה סייעתא דשמייא גדולה מאד בכיבוש ארץ ישראל, יותר מזה -
הקב"ה הנהיג אותם לנצחון הגדול, למרות שרובם הגדול לא היה דתי. ואם בורא עולם
בהנהגתו נתן להם את הזכות הגדולה הזאת, מי אני שאזלזל בזה ועוד אבוא אליהם בדרישות
מדרישות שונות ביום הגדול הזה שלהם יש חלק עיקרי בהכרזת עצמאות המדינה ?

נכון שאי אפשר לעשות אירוע שכולם יהיו מרוצים, אבל כיוון שזה אירוע לאומי - אתה לא יכול לדחוק
רגליים של מישהו רק בגלל שאלה ההנהגות שלך, אז צריך למצוא את המשותף ולא המפריד.
רק עובדה היא שאצלנו חוגגים את העצמאות ומשתתפים גם חילונים וגם דתיים, נכון, יש חוג
דתי קיצוני יותר שלא מגיע לחגיגות, גם זה בסדר, שישבו בבית ויחגגו עם עצמם.

לי אין בעיה לחגוג עם הדתיים ואין לי בעיה לחגוג עם החילונים, ומעולם לא הרגשתי "חסר"
בשיתוף הפעולה איתם - ההיפך.

תוקן על ידי 3ברית ב- 25/04/2009 22:59:44

ד ף   ש ב ו ע י

אני חוגג עצמאות ! עם כל החברים שלי כיפות סרוגות.

מי שמצטער שעלה לארץ ותורתו הפכה לקטורתו (קיטורים וקיטורים) יחפש את ארץ ישראל במקום אחר ששם יש כפייה דתית שמתחילה להיות דומה לטאליבן.

ארץ ישראל עצמה היא כפיה דתית

קיצוניות זה היצר הרע הכי גדול. כי היא מתכסה באצטלא של קדושה. ואז היא מצליחה לעקוף את כל מנגנוני הבלימה המוסריים של האדם, כי הוא חושב שזה מצד הקדושה.
יש בזה גם הרבה גאוה: "אני צודק, קדוש, טהור, יפה נפש, מוסרי ובלתי מתפשר. אתם ערב רב, אספסוף, וכו'"

אש זרה ממש!