בח' בטבת תשכ"ח החליטה מועצת הרבנות הראשית "לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה לקב"ה על הניסים שקרו באותו יום ועל שחרורה של ירושלים" [1]. ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-12 במאי1968 קבעה הממשלה את כ"ח באייר כיום חגה של ירושלים[2]. בי"ד אייר תשכ"ח (1968), קבעה הכנסת את יום ירושלים כיום חג [3] ולאחר שלושים שנה, בשנת 1998, העניקה לו הכנסת מעמד בחקיקה, באמצעות חוק יום ירושלים.
בשנת 1968 בקשו צעירי המפד"ל לארגן עצרת גדולה לכבוד יום ירושלים ברחבת הכותל המערבי, אך הם נתקלו בהתנגדות של הממשלה [4]. בסופו של דבר העצרת התקיימה בתוך העיר העתיקה, בהשתתפות הרב הראשי לישראל, איסר יהודה אונטרמן, ומשתתפים רבים.
אירועי החג
אירועי היום כוללים טקס ממלכתי בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות לשחרור ירושלים, וצעדה במרכז העיר ירושלים, בערב יום ירושלים, תחת הסיסמה "ההתיישבות מצדיעה לירושלים". בליל יום ירושלים מתקיימת מדי שנה עצרת גדולה בישיבת מרכז הרב, בהשתתפות רבנים רבים מחוגי הציבור הדתי לאומי ואישי ציבור. לאחר חצות הלילה מתקיימת צעדה מהישיבה אל הכותל המערבי. אחר הצהריים נוהגים, בעיקר אנשי הציונות הדתית ותנועות הנוער הלאומיות-דתיות לקיים ריקוד דגלים היוצא ממרכז העיר, (גן סאקר וגן העצמאות) מסביב לחומות העיר העתיקה ונחתם ברחבת הכותל המערבי. פרס מוסקוביץ' לציונות מוענק בטקס חגיגי שמתקיים בעיר דוד
בבתי הכנסת הדתיים לאומיים מקובל לומר הלל ביום זה, ולהתייחס אליו בחגיגיות. עולי אתיופיה נוהגים לקיים ביום ירושלים טקס לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל וזאת בשל הסיסמה שלוותה את עלייתם ל"ירושלים". בשנת 2004 החליטה ממשלת ישראל להפוך טקס זה לטקס ממלכתי [5].
כאשר חל כ"ח באייר ביום שישי, מוקדמים הטקסים ליום חמישי, כ"ז באייר, אבל החלק הדתי של היום (אמירת ההלל ומזמורי התודה) ממשיך להיערך ביום שישי, כ"ח באייר [6].
אם יש לכם תמונות, סיפורים, - אנא הביאו לפורום.
נשלח ב-21/5/2009 19:33
נאום נשיא המדינה על יום ירושלים באתר INN
הנשיא: גודלה של ירושלים - בהיסטוריה שלה
נשיא המדינה בנאום לכבוד יום ירושלים: ירושלים הייתה ונותרה בירת ישראל. ירושלים מעולם לא הייתה בירתו של עם אחר.
פרסום ראשון: 21/05/09, 18:20
יערה מייטליס
שמעון פרס
פלאש 90
נשיא המדינה, שמעון פרס, נשא הערב (ה') נאום בטקס לכבוד יום ירושלים שנערך בגבעת התחמושת. "גודלה של ירושלים אינו בגיאוגרפיה שלה, אלא בהיסטוריה שלה", אמר הנשיא. "גיאוגרפית אין לירושלים ייחוד, אין בה נהר, אין לה שפת ים וְהֶהָרים שסביב לה אינם נישאים. אבל אין עוד עיר בעולם שיצרה שפע היסטורי כזה כמו ירושלים. גם היסטוריה רוחנית, גם היסטוריה מדינית".
"ירושלים הייתה מעיר, למסר. ממקום, לתוכן. מִיִישוב בַּפּריפריה, למוקד השראה עולמי. ירושלים היא עיר קדושה בעֶיְנֵי מחצית מן האנושות. מבחינה דתית היא פתוחה לכל המאמינים, וְריבונותה הרוחנית נתונה לְחַסְדֵי האל".
"ירושלים הייתה ונותרה בירתה של ישראל", הדגיש פרס והוסיף "לישראל מעולם לא הייתה בירה אחרת, וִירושלים מעולם לא הייתה בירתו של עם אחר. סביב ירושלים התנהלו קרבות מָרים יותר משהתנהלו סביב כל עיר אחרת בעולם. היא קסמה לשליטים שרצו לשלוט בה או ממנה, היא משכה עמים שניסו לְהַכניעה לשרותם. לגיונות חָנו על חומותיה, והעם היהודי היה צריך להגן שוב ושוב על רוחה ועל מבואותיה".
"ירושלים ידעה חורבן ונותרה תקוותו הלא כבויה של העם היהודי, שנשבע שלא אשכחך ירושלים. כשירושלים הייתה בידיים לא יהודיות, היהודים לא הורשו להתפלל במקומות הקדושים. ואילו תחת שלטון יהודי, היא פתוחה לכל הדתות. לכל התפילות. אפשר לשמוע בה תקיעת שופר, קריאת מואזין, וּמיסה נוצרית, ללא צנזורה. ללא הפרעה".
פרס הדגיש כי המציאות של ירושלים טובה לאין ערוֹך מֵהתדמית שמנסים להדביק לה. "במלחמת השחרור ירושלים הַעתיקה נשמטה מֵהמפה שלנו. ורק במלחמת ששת הימים, כאשר נאצר פנה למלחמה והקים מפקדה משותפת, רק אז הועמד גורלה למבחן מחדש. ממשלת אשכול עשתה ככל יכולתה למנוע מלחמה. אשכול פנה לירדן וּביקש ממנה להימנע מלתקוף את ירושלים: "אל תתערבו נגדנו ולא נתערב נגדכם". ירדן סירבה וטענה שהיא מחויבת להוראות של המפקדה הצבאית המשותפת. תותָחיה פתחו באש על ירושלים. הקרב על ירושלים היה היסטורי, לא פחות מצבאי. כאילו כל חייל שלנו נשא לא רק תחמושת אלא את החוּמש, את מורַשתה של ישראל".
הנשיא ציין כי "הקרב על גבעת התחמושת היה מן הקשים שידעה ישראל. הגבעה הזאת רַוותה את המיטב שבדם בנינו, ולבסוף הצנחנים השתלטו עליה בהסתערות לילית נועזת, בפיקודו של מוטה גור. הדם שנשפך בִּירושלים, היה דמם של החיילים, אבל גם דמו של העם היהודי הזורם בעוֹרְקֵי קיומנו".
"בקרב הקשה הזה, שהתחולל כאן בלילה בין חמישה לשישה ביוני, בַּאשמורת התיכונה והאחרונה של הלילה, גברו הצנחנים, וִירושלים ניצלה. הבנים שנפלו הִצילו את היקר ביותר בתולדותינו, את ירושלים".
שלושה כתרים לירושלים. שלושה הכתרים שבישראל כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, שלושתם בירושלים.
ירושלים היא עיר המלכות, בירושלים מרכז התורה, וירושלים היא עיר המקדש.
ירושלים היא עיר מלכות בית דוד. לכן אמרו חכמים, כל מי שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים בברכת המזון, לא יצא ידי חובתו. גם בברכת בונה ירושלים שבתפילת שמונה עשרה מזכירין מלכות בית דוד: ולירושלים עירך ברחמים תשוב וכו', ותבנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין וכו'. מלכות בית דוד היא מלכות הנבחרת ע"י ד' ויש לה מעלה אלוקית.
לכן אמרו, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. זאת מפני שכבודו של מלך ישראל הוא כבוד שמים ואין המלך יכול למחול על כבוד שמים. תלמיד-חכם יכול למחול על כבודו מפני שהתורה שלו. אבל מלך - המלכות אינה שלו, זו מלכות בשליחות רבש"ע, לכן אינו יכול למחול על כבודו. הרי מעלתה של ירושלים כעיר המלכות, מלכות בית דוד.
ירושלים היא מרכז התורה. סנהדרין הגדולה מקומה בירושלים בלשכת הגזית שבבית המקדש. חציה היה בקודש וחציה בחול. מכאן היתה יוצאת הוראה לישראל, ולכן נקרא הוא הר המוריה, שמשם יוצאת הוראה לישראל. כשאין בית-הדין הגדול במקומו אין דנים דיני נפשות, כלומר בטלים דיני נפשות ואין דנים דיני נפשות בשום בית-דין.
ירושלים היא מרכז התורה כמו שנאמר בפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים", ומכאן לומדים הלכה שאין מקדשים חודשים אלא בארץ-ישראל. לכאורה קשה, אם מפסוק זה לומדים זאת, היה צריך ללמוד שאין מקדשים חודשים אלא בירושלים. אלא מכאן יש ללמוד שאף-על-פי שעיקר הקדושה היא בירושלים, כל ארץ-ישראל יש בה מקדושת ירושלים, קדושת ירושלים מתפשטת במידה מסוימת על כל ארץ-ישראל.
ירושלים עיר המקדש. הסבר זה שקדושת ירושלים מתפשטת בכל ארץ-ישראל מתחזק על-פי המשנה במסכת כלים שאומרת: עשר קדושות הן, ארץ-ישראל מקודשת מכל הארצות, שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם. ותימה, מדוע לא הזכירה המשנה את כל המצוות התלויות בארץ ורק הזכירה את העומר ושתי הלחם? אלא שהמשנה מדברת על הקדושות הנובעות מהמקדש, והקדושה האחרונה היא קדושת ארץ-ישראל שמביאין ממנה לבית המקדש העומר ושתי הלחם. זאת אומרת שקדושת ירושלים מפשטת ושולחת קוים לכל ארץ-ישראל.
אם כן מעלת ירושלים היא בהיותה עיר המקדש, עיר המלכות ומרכז התורה.
בכיבוש ירושלים זכינו להתקדם צעד גדול לקראת הופעת מעלותיה של ירושלים בשלמותה. ויהי רצון שנזכה לראות בטוב ירושלים בשלמותה במהרה בימינו.
*******>document.write(ReplySendPrint(1,4402," הכתרים של ירושלים",1));
נשלח ב-24/5/2009 14:54
למעלה ממאה אלף עלו לירושלים לציון 42 שנים לאיחודה של העיר
בין ישיבת מרכז הרב, הכותל המערבי ומגדל דוד, הבירה חגגה בתפילות, ריקודים ומצעד הדגלים המסורתי
<>
<>
מצעד הדגלים בירושלים (למעלה) ומפגין מוחה בשער שכם על מה שהפלסטינים כינו אשליית האיחוד
<>
למעלה ממאה אלף איש עלו אתמול לירושלים, להשתתף בחגיגות יום שחרור העיר ולציין 42 שנה למאורע. לצד הטקס הממלכתי בגבעת התחמושת ודברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה שמעון פרס בדבר אחדות העיר וההתנגדות לחלוקתה, התקיימו בכל העיר אירועים רבים.
לישיבת מרכז הרב בירושלים באו אלפים, לתפילות חגיגיות ולריקודים. אחר הצהריים התקיים, סמוך לעיר העתיקה, ריקוד הדגלים המסורתי, שבו נטלו חלק אלפים רבים ואילו לרחבת הכותל המערבי זרמו כל שעות היום עשרות אלפים, לתפילות חגיגיות וריקודי שמחה.
במגדל דוד התקיים טקס הענקת אות יקיר ירושלים על ידי העירייה, כשבמקביל מתקיים בעיר דוד, טקס הענקת פרס מוסקוביץ' לציונות, שהוענק השנה לנועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, לסמי בר לב, ראש מועצת קצרין ומראשי ההתיישבות בגולן ולרונית שוקר, ממייסדות גבעת אחיה,
<>
תצלומים: אי-פי (למעלה) וג'לאל מרעי / ג'יני
מראשונות הגבעות ביהודה ושומרון.
אלפים באו גם לקבלת הפנים המסורתית שערך ראש העיר ירושלים ניר ברקת במגדל דוד. בין המבקרים שגרירים, קונסולים ונציגי הדתות בעיר. שלשום, יום רביעי, השתתפו כ-20 אלף סטודנטים וצעירים באירועי "לילה לבן", שכללו הופעות בגן העצמאות והטבות והנחות במסעדות ברחבי העיר, כמו גם אירועים נוספים. בקונצרט: "שרים ירושלים בכיכר ספרא" השתתפו למעלה מ-3,000 איש. לבד מזאת התקיימו בשכונות רבות בעיר במות בידור וחגיגות, שבהן הופיעו אמנים ולהקות ריקוד ומחול מקומיות.
