הרב ברוך אשלג הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו – לפרוש בפני כל אחד מאיתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות
מאת: אלי וינוקור
"עלינו להתחזק בדרך... ובביטחון עז שכל יום יהיה לנו כחדש, שצריכים לחדש בכל עת את היסודות... ונצעד קדימה."
הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), בנו וממשיך דרכו של הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, היה מקובל נסתר במלוא מובן המילה. למרות גובהו הרוחני העצום הוא היה אדם צנוע מאוד שסלד מפרסום והעביר את כל זמנו בלימוד ובכתיבה. עם זאת, קשה למצוא מילים כדי לתאר, ולו במקצת, את תרומתו העצומה של המקובל הגדול הזה לדורנו ולדורות הבאים אחרינו.
המוהיקני האחרון
במובן מסוים היה הרב ברוך אשלג "המוהיקני האחרון". הוא היווה את החוליה האחרונה בשרשרת מפוארת של גדולי המקובלים, שהתחילה במקובל הגדול הראשון, אברהם, ונסתיימה באביו, הרב יהודה אשלג. תפקידו בשרשרת זו הוא אולי התפקיד המשמעותי ביותר בימינו - לחבר בין כל גדולי המקובלים ובין העולם שלנו ולהתאים את שיטת הקבלה לנשמות בדורנו.
אף שהוא עצמו ניצב במרום הסולם הרוחני, רגליו של הרב"ש לא התנתקו לרגע מהקרקע, מהאדם הפשוט שרוצה לגלות אם קיים דבר מה גבוה יותר ממה שיש לעולם הזה להציע. מתוך השגתו הרוחנית הגבוהה, הרב ברוך אשלג הבין את הצורך של האדם בסוף המאה העשרים לגלות את סוד החיים, והצליח להתאים לכך את חכמת הקבלה בצורה הנוחה והפשוטה ביותר.
הרב"ש פתח בפנינו את השער לעולם מופלא ונצחי, וסלל בפירוט ובפשטות את הדרך הבטוחה ביותר להגיע אליו.
תלמידו של אביו
תחילת המאה ה-20 לא בישרה טובות ליהודי אירופה, ובעל הסולם לא הרשה לעצמו להתעלם מעובדה זאת. כאשר הרב"ש היה נער בן 13, החליט אביו לעלות ארצה מפני שהרגיש שזמן הגאולה מתקרב ושהוא חייב להיות בארץ ישראל כדי להשתתף בתהליך.
בעל הסולם ייחל למצוא מקובלים נוספים בארץ ישראל שיחברו אליו בשליחותו להפיץ את חכמת הקבלה. הוא הבין שזו הדרך היחידה למנוע מהעולם את האסון שעתיד היה להתרחש עליו כשני עשורים מאוחר יותר. על כן, בשנת 1921 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים.
בשנותיו הראשונות בארץ למד הרב"ש באחת מהישיבות המרכזיות בירושלים והיה לתלמיד הבולט בה. מוריו ייעדו לו עתיד מזהיר ומגוון תפקידים חשובים, אך הוא לא היה מעוניין בהכרה פומבית ולא נמשך לקבלת תואר כזה או אחר.
אולם, אף שלא היה לו צורך באותות כבוד, הרב"ש נענה לדרישת אביו וקיבל הסמכה לרבנות מהזרם החרדי ומהזרם הציוני גם יחד. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, והרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים ומנהיגה הרוחני והפוליטי של הקהילה החרדית בארץ באותן השנים, הם שהסמיכו אותו והוא בן 17 בלבד.
עם זאת, התשוקה לגלות את סוד החיים שהחלה לפעום בו כבר מגיל צעיר, לא אפשרה לו להסתפק בתארים אלה. רצונו היחיד היה להפוך לתלמידו של אביו, המקובל הגדול ביותר בדורו, להמשיך את דרכו ולהתעמק בלימוד חכמת הקבלה. הוא ידע שרק הקבלה מסוגלת לספק מענה לרצון שבער בו.
ואכן, לאחר שהרב ברוך הוכיח את רצינות כוונותיו, הסכים בעל הסולם לקבלו לקבוצת תלמידיו.
"שמעתי"
הלימוד אצל בעל הסולם היה קשה ותובעני. כדי להגיע לשיעורים היה על הרב"ש לצעוד ברגל מספר קילומטרים מדי לילה, מהעיר העתיקה עד לבית אביו בשכונת גבעת שאול. בדרכו היה עליו להתגבר על קשיים רבים, הוא התגנב דרך מחסומים של השלטון הבריטי וחלף על פני כנופיות רבות שארבו ליהודי העיר.
אף שהמצב בירושלים בראשית שנות השלושים היה קשה מאוד, הרב ברוך אשלג לא הפסיד אף שיעור או אירוע שבו נכח בעל הסולם. הוא לא מש ממנו, וליווה אותו בכל נסיעותיו, מילא עבורו שליחויות רבות ושימש אותו בכל צרכיו.
במרוצת השנים הפך הרב"ש לתלמידו הקרוב ביותר של אביו ואף החל ללמוד עמו ביחידות. בעל הסולם, אחד המקובלים הגדולים ביותר בכל הזמנים, לימד אותו את "תלמוד עשר הספירות" ואת "ספר הזוהר", ענה לשאלותיו הרבות והכין אותו לתפקיד שהרב ברוך אשלג היה עתיד למלא - הפצת חכמת הקבלה ברבים בשפה הפשוטה והמתאימה ביותר לימינו.
את כל ששמע מאביו רשם התלמיד המסור בשקדנות במחברתו האישית שעל כריכתה התנוסס הכיתוב "שמעתי". כך הצטברו ברשותו אלפי רשימות ייחודיות המתעדות את הסבריו של בעל הסולם על עבודתו הרוחנית של האדם. על ערש דווי הוריש הרב"ש את אותה מחברת לתלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, וזה הוציאה לאור שלוש שנים מאוחר יותר.
יותר מ-30 שנה היה הרב"ש תלמידו ועוזרו האישי של בעל הסולם. במשך כל אותה תקופה הוא קיבל מאביו את תורתו וספג ממנו את רוח האהבה לעם ולעולם, ואת ההכרה ש"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה". שנים מאוחר יותר העידו תלמידי הרב"ש כי רוח זו אפיינה אותו במהלך כל חייו והייתה המסר העיקרי שהוא הנחיל לתלמידיו.
מחובר לכל העולם ומבודד ממנו
לאחר פטירתו של אביו נסע הרב"ש לאנגליה. במהלך שהותו שם הוא העביר שיעורי קבלה בעיר גייטסהד לתלמידי הרב דסלר, כמו גם שיעורי קבלה רבים בערים נוספות. לאחר שחזר ארצה הוא התמסר להמשכת דרכו הייחודית של בעל הסולם, הסביר והרחיב את פירושיו והפיץ את הקבלה ברבים.
בדומה לאביו, הרב"ש לא רצה שיכירו אותו ויפרסמו את שמו בחוצות בתור מקובל, ולכן סירב לקבל על עצמו את התפקידים הרשמיים הרבים שהוצעו לו. במקום לזכות לכבוד ולעמוד בראשם של ארגונים ציבוריים גדולים, הקדיש הרב ברוך אשלג את כל כולו לעבודה הפנימית ולהכנת תלמידים מקובלים שיפיצו את חכמת הקבלה וימשיכו בנאמנות את דרכו של בעל הסולם.
בפנימיותו היה הרב"ש מקושר לכל העולם, אך בחיצוניותו הוא היה מבודד ממנו. אלמנתו, הרבנית פייגה אשלג, מעידה על כך: "אפילו שכנינו לא ידעו שהוא מלמד את תורת הנסתר". אבל למרות כל צניעותו, מי שחיפש באמת, מצא לבסוף את דרכו אל הרב"ש. תלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, מספר שבין אלה שהגיעו אליו בסתר היו גם רבנים ידועים מאוד בציבור, שנהגו להגיע לבית הרב"ש כדי ללמוד ממנו ביחידות את חכמת הנסתר.
ירושה שהיא אוצר של ממש
בשנת 1983 התרחשה נקודת מפנה בחיי הרב"ש. עד לאותה תקופה הוא לימד תלמידים ספורים שליוו אותו לאורך שנים. לפתע הגיעו לקבוצתו 40 תלמידים חדשים, צעירים וחילונים מכל רחבי הארץ, שהשתוקקו לגלות את סוד החיים. הם הגיעו מכל שכבות החברה הישראלית והיו שונים מאוד מהתלמידים שבהם פגש הרב"ש עד אז.
בעבודתו הייחודית עם תלמידיו החדשים הוא פיתח את השיטה הרוחנית המתאימה ביותר לדורנו. מדי שבוע כתב להם מאמר ובו תיאר לפרטי פרטים ובשפה פשוטה כל שלב ושלב בעבודתו הפנימית של האדם בדרכו אל הרוחניות. בדרך זו הוא הוריש לנו אוצר של ממש, שיטה שלמה ובדוקה שמסוגלת להביא כל אדם בימינו להרגשת העולם הרוחני.
לאחרונה אספו תלמידיו את המאמרים האלה ואגדו אותם לסדרת ספרים בשם "כתבי הרב"ש".
הרב"ש הותיר אחריו קבוצות לימוד רבות ברחבי הארץ וברחבי העולם, שמתאספות ולומדות מספריו ומספרי בעל הסולם. הרב ברוך אשלג הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו - לפרוש בפני כל אחד מאתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות.
ידיעה שפורסמה בעיתון 'המודיע' לאחר פטירתו של הרב ברוך שלום אשלג
בני ברוך
עם פטירתו בשנת 1991, הקים תלמידו ועוזרו האישי של הרב"ש, הרב מיכאל לייטמן, קבוצת מקובלים, וקרא לה על שם מורו - "בני ברוך". היא שמה לה למטרה להמשיך את דרכו של הרב"ש ולהפיץ את שיטתו ברבים. ברבות הימים גדלה קבוצת "בני ברוך" והפכה לתנועה בין לאומית בשם "קבלה לעם", המונה מאות אלפי תלמידים בארץ וברחבי העולם, העוסקים בלימוד מקורות הקבלה האותנטיים. לצד פעילות הלימוד הענפה, חברי תנועת "בני ברוך" עוסקים בהפצת חכמת הקבלה לכל דורש, בצורה חופשית וללא תשלום.
הרב ברוך אשלג היה יחיד בדורו. מקובל נסתר שכל מטרתו הייתה לחנך דור חדש של מקובלים באמצעות פיתוח שיטה רוחנית שתתאים לכל אדם בדורנו. הוא היה בטוח שאם יתאים את חכמת הקבלה לימינו, יהיה זה הצעד המשמעותי ביותר לקראת עתיד טוב יותר, לנו ולכל העולם. הרב"ש הצליח במשימתו. כל שנותר לנו לעשות הוא לקחת את השיטה הברורה והבטוחה שפיתח וליישם אותה. כשנעשה זאת, נזכה לגלות את המציאות השלמה, האמתית והנצחית שגילו מקובלי כל הדורות.
תוקן על ידי 3ברית ב- 30/08/2009 23:32:12
נשלח ב-31/8/2009 00:32
כמי שלמד במשך כמה שנים את שיטת בעל הסולם והיום מלמד
צריך ענין בדרך העבודה של קבוצת "בני ברוך" (קבלה לעם)
הרב אשלג מזהיר בפירוש (ספר מתן תורה, ובחלק מההקדמות) שיש ללמד קבלה רק ממי שראוי ומוכן לכך, ולא לעשות זאת בצורה פתוחה
הדברים מופעים מפורשות בספריו הנמכרים בדוכנים של "קבלה
לעם" - זה כאילו תרתי דסתרי
הרב"ש היה אכן בנו וממשיך דרכו של הרב אשלג וידיעתיו היו רחבות וגדולות
אך יש לחלק מתלמידיו הבנה לא מדוייקת של דברי הרב עצמו
בכיר תלמידיו של הרב אשלג היה הרב יהודה צבי ברדווין (האדמו"ר מסטרטין) הוא המשיך לפרש את תיקוני הזוהר לאחר פטירת ברב אשלג, ממשיך דרכו הוא חתנו הרב מרדכי שיינברגר (שסיים את הפירוש על תיקוני הזוהר לפני כ-10 שנים), הוא למד יחד עם ברג (מהמכון לחקר הקבלה), שגם אינו פועל על פי דבריו המפורשים של הרב אשלג.
אם תשאלו למה הבאתי דברים שהינם בגדר, הוצאת שם רע, אז זהו שלא.
כפי שכתבתי, הרב אשלג כותב בפירוש שדרך לימודו מיועד רק למי שעשה הכנה לכך
ולא לכל מי שעובר אורח ורוצה ללמוד
ובשני המסגרות האלה הדבר נעשה בניגוד לדברי הרב.
ורק לשם כך הבאתי אותם - מצד כבודו של הרב אשלג עצמו ושל בנו ממשיך דרכו הרב"ש
תוקן על ידי אדמק ב- 31/08/2009 0:50:02
נשלח ב-31/8/2009 00:38
אדמק ערב מבורך.
שמחה לראות אותך. אולי אתה יודע במקרה משהו על המכון לחקר הקבלה , יש קשר כלשהו לאשלג ? שאסרו עלינו להחזיק ספרי קבלה שלהם בבית (השם של הרב ברג קשור לזה?).
תודה ושבוע טוב.
תוקן על ידי אורית09 ב- 31/08/2009 0:35:31
נשלח ב-31/8/2009 00:52
אורית, הזכרתי אותו בדברי קודם.
שוב, הוא היה תלמידו של הרב יהודה צבי ברדווין (האדמו"ר מסטרטין), שהיה תלמידו המובחר של בעל הסולם. הרב מרדכי שיינברגר, שמלמד אשלג וגם בירושלים, למד יחד עם ברג, וכפי ששמעתי אישית ממנו, הוא אומר על ברג שהגיע בלימוד שלו עד "צימצום ב'", כלומר בגדול, לא השלים את לימודו (ביותר לעומק יש להגדרה זו כוונה, שלא הבין את עומק תורת עץ חיים של האר"י כראוי). "המכון" הזה מלמד יהודים שאינם יראי שמים, ואף מלמד גויים של ממש (אחת מהן מבקרת כרגע בארץ), זהו איסור מפורש ללמד גויים קבלה, ועל פי דברי הרב אשלג עצמו בספריו, אסור ללמד מי שאינו מוכן לימוד הזה (קרי - ירא שמים, מכיר במצוות התורה ומקיימן), אחרת הדבר יהא לו כסם המוות. הוא אמנם מדגיש שמתוך שלא לשמא יבוא לשמא, אך זה בתנאי שכוונת הלומד והגיע ללימוד לשמא על אף שזה אינו כרגע. אך בודאי מי שאין כוונתו לשמא (על מנת לקיים את התורה), הלימוד יהפוך למכשול. כך על כל פנים זה מה שקרה עם ברג, שגדולי ישראל החרימו את ספריו ואת דרך לימודו. כדאי לקרוא את שני מאמרי הפתיחה של הרב אשלג בספרו מתן תורה, "עת לעשות" ו"גילוי טפח מכסה טפחיים". בהם הוא מדבר על השרלטנות בענין לימוד הקבלה. שוב ספרים אלה נמכרים ע"י המכון שהולך בניגוד למה שכתוב בהן. איני מבין איך אנשים לא רואים את מה שעומד לפניהם...
נשלח ב-31/8/2009 01:18
את המאמרים שהזכרתי לעיל אפשר לקרוא באתר של בני ברוך, קבלה לעם
אם הקישורים אינם מובילים למאמרים עצמם יש לגלול לשם המאמר בדף שעולה בקישור של ספרי הרב אשלג
תוקן על ידי אדמק ב- 31/08/2009 1:24:30
נשלח ב-31/8/2009 02:46
אדמק כתב:
"המכון" הזה מלמד יהודים שאינם יראי שמים, ואף מלמד גויים של ממש (אחת מהן מבקרת כרגע בארץ), זהו איסור מפורש ללמד גויים קבלה, ועל פי דברי הרב אשלג עצמו בספריו, אסור ללמד מי שאינו מוכן לימוד הזה (קרי - ירא שמים, מכיר במצוות התורה ומקיימן), אחרת הדבר יהא לו כסם המוות. הוא אמנם מדגיש שמתוך שלא לשמא יבוא לשמא, אך זה בתנאי שכוונת הלומד והגיע ללימוד לשמא על אף שזה אינו כרגע. אך בודאי מי שאין כוונתו לשמא (על מנת לקיים את התורה), הלימוד יהפוך למכשול.
כך על כל פנים זה מה שקרה עם ברג, שגדולי ישראל החרימו את ספריו ואת דרך לימודו.
כדאי לקרוא את שני מאמרי הפתיחה של הרב אשלג בספרו מתן תורה, "עת לעשות" ו"גילוי טפח מכסה טפחיים".
בהם הוא מדבר על השרלטנות בענין לימוד הקבלה.
שוב ספרים אלה נמכרים ע"י המכון שהולך בניגוד למה שכתוב בהן.
איני מבין איך אנשים לא רואים את מה שעומד לפניהם...
אדמק, תודה על הדברים.
ברג פתח את המכון בת"א קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה, לא זוכרת את השנה, אני חושבת שהיו להם כוונות טובות בהתחלה להפיץ את פנימיות התורה, אח"כ הפכו תלמידים לרבנים כל אחד לימד תחום אחר, יותר מאוחר מכרו ספרים, לא רק זוהר (בסכום עתק), אלא קלטות, ספר היצירה (יש לי אותו בבית מהם), הם שלחו את הפעילים שלהם לרחובות ולבתים למכור ספרים וקלטות, פרסומות בעתונות, ברחובות ובכל מקום.
עברתי שם לפני כמה שנים וראיתי שהמכון הקטן הזה הפך להיות מרכז סביבו יש עוד מכונים ושמעתי שהם הפכו להיות "כת", מה שאתה אומר מחזק מה ששמעתי , באותה תקופה הרבה כסף זרם שם. מה קורה איתם היום אני לא יודעת.
אורית, כדאי להתייעץ עם הרב שלך, אצלנו בקהילה נאמר במפורש לא להשתמש בספרים שלהם. לפני שנה פעילים שלהם(?) הביאו לישוב כמויות של ספרי זוהר ברוסית ועברית, ידוע לי שכולם הושלכו לפח.
לילה טוב.
נשלח ב-31/8/2009 11:50
אדמק כתב:
את המאמרים שהזכרתי לעיל אפשר לקרוא באתר של בני ברוך, קבלה לעם
אם הקישורים אינם מובילים למאמרים עצמם יש לגלול לשם המאמר בדף שעולה בקישור של ספרי הרב אשלג
אדמק תודה! מכירה שלא זרקו את הספרים ואמרו שממילא צריך את הכתוב ולא את מי שמכר. אולי חשבו שחבל לזרוק משהו שעלה להם הרבה כסף. אדמק העתקתי את הכתבה שהבאת הראשונה.
זה זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם כראוי, באופים וצביונם האמיתי.
ולפנים בישראל, בטרם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוס, לא היו בקרבנו ספרים מזויפים בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו', משום שכמעט לא היה בקרבנו מחבר בלתי אחראי על דבריו, וזאת מטעם פשוט, כי הנה אדם בלתי אחראי על פי רוב איננו מהמפורסמים, לפיכך אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו שכר טרחתו אשר עלה כרגיל סכום חשוב, ונמצא שהיה משפטו חרוץ מאליו להאבד מתוך הקהל. ובעת ההיא גם יודעי דבר לא היה להם שום ענין ותביעה לחבר ספרים מהסוג הנ"ל משום שהידיעות הללו אינן נחוצות להמון העם, אלא להיפך היה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר", כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה מאותם שאינם צריכים לה או אינם כדאים לה, ולא לזלזל בה ולהציגה בחלונות ראוה לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייב אותנו.
אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם ונתמעט המחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם לעשות ספרים ככל אות נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה, ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.
ומהעת ההיא התחילו להתרבות הספרים גם מן הסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים מחבריהם ו מוציאים סברות מדמם ובשרם עצמם ומכל בוקי סריקי, ותולין הדברים ברומו של עולם לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאוותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.
ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפורניהם בחכמת הקבלה, מבלי לשים לב אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה, עד אשר אין יוצא ובא בתוכה להבין אף מלה אחת במשמעותה הראויה ואין צריך לומר איזה קשר בין מלה אחת לחברתה, כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה" ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר אשר עושים שם מטעמים כאלה שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.
ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל להורות לצבור איזה ספר ראוי להגות בו ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו משום שמלא דברי הזיה ח"ו, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזאת מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות, ועתה נבערים יתעללו בה.
ולפיכך נשתבשה מאד דעת הצבור בתפיסת הענינים האלה, ועוד נוסף כי נוצרה אוירה של קלות דעת וכל אחד חושב לעצמו אשר די לו בסקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן ולבקר בדברים נשגבים אלו, ועוברים ביעף על כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות בטיסה אחת כמו המלאך הנודע, ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.
ואלה הן הסיבות שהוציאו אותי מחוץ לגדרי, והחלטתי כי עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעת לסוג האמור ולהפיצו בקרב העם.
