מכב' הרב יעקב רוג'ה
מצוותיה של התורה, נחלקות למצוות עשה ולמצוות לא תעשה. מצוות לא תעשה, רובן ככולן, פסיביות. ומצוות אותנו מה לא לעשות. לעומתן מצוות עשה, כמעט כולן, אקטיביות. והן מצוות אותנו מה לעשות.
המצווה שאנו מצווים בראש השנה, מצוות עשה היא. ועם זאת, אנו מקיימים אותה בצורה פסיבית. המצווה היא: "לשמוע קול שופר". אף אם תקע אדם, אינו יוצא ידי חובת המצווה, אם לא שמע את קול השופר.
כך שנינו במסכת ראש השנה (פרק ג' משנה ז'): "הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא".
אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
במהלך השנה אנו כה רגילים לדבר, להשמיע לאחרים את אשר בלבנו. ביום הדין, זה הראשון לעשרת ימי תשובה, אנו מצווים להאזין, להיות מסוגלים לשמוע לא רק את קול השופר, אלא גם את קול הזולת. כוחה של ההקשבה, חשוב הוא ללימוד התורה במשך כל השנה.
המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו מהו מושב לצים: "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א'), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לא יָשָב".
רבי חיים מוולוז'ין, בפירושו "רוח חיים" על פרקי אבות, מפרש שכוונת המשנה היא שיושבים השנים "ואין ביניהם", אלא יושב כל אחד ולומד בפני עצמו. זהו מושב הלצים המתואר במשנה! מדוע נקרא מצב זה, בו שנים יושבים ועוסקים בתורה: "מושב לצים"?! "שכל אחד מתלוצץ על תורתו של חברו".
העובדה שיושבים שנים זמן רב ולומדים ואינם נעזרים האחד בזולתו, מלמדת שאין הם מעונינים להקשיב זה לזה. מזלזלים הם, זה בזה, ביכולת לקבל וללמוד גם מן השני.
לעומתם: "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ.".
דייקה המשנה בלשון הפסוק: "אז נדברו" ולא: אז דברו. שהרי המדובר בשנים היודעים "להידבר" ולא רק לדבר. הם היודעים להקשיב זה לזה.
תורה כזו, היא תורה לשמה. שכן אין מעניין אותי מי הוא שאמר את דברי התורה. מקבל אני את האמת ממי שאמרה.
לעומתם, יושבי מושב הלצים, אינם מוכנים לקבל את האמת מזולתם. יקרים בעיניהם דברי התורה, רק אם הם נאמרים על ידם.
זו הסיבה שהשנים, שיש דברי תורה ביניהם, זוכים לכך שהקב"ה מקשיב ושומע.
אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ
מידה כנגד מידה נוהג הקב"ה עם בריותיו, מי שיודע להקשיב ולהאזין לזולתו, זוכה, שהקב"ה מקשיב ומאזין לו, לבקשותיו ותפילתו.
לאחר שאנו שומעים ומאזינים זה לזה, אחד לרחשי ליבו של חברו, אנו פונים בתפילה ובבקשה לבורא עולם: אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא. מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ, וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ".
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה
