| נשלח ב-11/2/2010 11:32 |
 |
| |
משנכנס אדר מרבין בשמחה
(מתוך דרשה של הרב אריה קרן)
מובא בגמרא (תענית כט ע"א) אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. ואומר רש"י (ד"ה משנכנס אדר) ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, ע''כ. וצריך להבין את המאמר הזה, מדוע חז"ל מקשרים בין מיעוט השמחה בחודש אב בגלל תשעה באב שהוא יום החורבן, לריבוי השמחה בחודש אדר בגלל פורים? ואם חז"ל משווים זאת על ידי שאומרים: "כשם", זאת אומרת שישנו איזשהו מכנה משותף או סיבה דומה, שאותה סיבה הגורמת למיעוט השמחה בחודש אב, היא הגורמת לריבוי השמחה בחודש אדר. וכמו כן צריך להבין את דברי רש"י, מה הקשר של שמחת חג הפסח לימי השמחה של חודש אדר?
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (צו ו-ו) הנס דורש התבוננות כידוע המזבח לא היה זקוק כלל וכלל לאש של הדיוט. האש שירדה מן השמים הייתה מסוגלת לאכול קרבן שלם כהרף עין, אלפי קורבנות ביום. מדוע, אם כן, הזהירה התורה כאן בציווי מיוחד שהאש של הדיוט לא תכבה אפילו לרגע? בספר "החינוך" מבואר העניין (מצווה קלב) "ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי ניסים גדולים אשר יעשה הקב''ה לבני האדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים העניינים נעשים קצת כאילו הם בדרכי הטבע ממש, או בקרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורסם, כתוב שם ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה (שמות יד, כא). ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח, אעפ"י ששם יורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס, לפי הדומה שהאש היורדת מן השמים לא הייתה נראית בירידתה חוץ מיום השמיני של מלואים..." כלומר, גם נס גלוי ממש, כדוגמת קריעת ים סוף, וירידת אש מן השמים, אינו מתרחש בלי שיהיה בו משהו מן ההסתר. הסתר זה חשוב לפני הקב"ה עד שלצורך כך ניתנה לנו מצווה מיוחדת, "אש תמיד תוקד על המזבח"! מה עניין ההסתר הזה? כשעושה הקב"ה נס גלוי, שיש בו משום שינוי סדר הבריאה, מטרתו להראות את יד ה', להביא את האדם לידי התבוננות בכדי שיבין שאין המאורעות מתרחשים ללא יד מכוונת. אך גם כאשר הקב"ה עושה נס שלא כדרך הטבע הוא נותן מקום לאדם להיכשל ולא להבחין בנס. "החינוך" מזכיר בדבריו את הגדול שבניסים מאז ומעולם, נס קריעת ים סוף. גם נס זה התחולל באופן שאפשר היה לטעות ולחשוב שרוח הקדים העזה שנשבה כל הלילה, היא זאת שגרמה ל"ויבקעו המים". על כגון דא נאמר "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד, י). כלומר, הצדיק המתבונן ומחפש לראות את יד ה', הוא הולך בדרך הישרה וזוכה להבחין בניסים. אבל הרשעים אשר אינם פוקחים את עיניהם, הם נכשלים ומפרשים כל תופעה בדרך טבעית ולא יבחינו בנס המתחולל נגד עיניהם. גם כאשר הקב"ה עושה נס עדיין נותן הקב"ה פתח לאדם לחשוב שגם בנס זה יש אפשרות לראות אותו כהתרחשות טבעית, ונשאלת השאלה מדוע הקב"ה נותן את האפשרות לאדם לטעות ולמעט בנס? הגר"י לוינשטיין זצ"ל בספרו "אור יחזקאל – אמונה" מבאר, שתכלית עשיית הנס היא עבורנו, כדי שנתבונן ונלמד מזה גדלותו יתברך. עם זאת, כדי שלא לשלול מהאדם את הבחירה, עושה הקב"ה את הנס באופן שעדיין אפשר להכחישו, כלומר, על האדם מוטל להגיע מעצמו להכרת האמונה, ואילו הניסים המתחוללים סביבו היו גלויים לחלוטין הרי האמונה הייתה כה ברורה עד שאין זה נחשב שהגיע אליה מעצמו. מכאן נבין, שגם כשהקב"ה מחזק את אמונתו בו ע"י ניסים גלויים, אין הוא רוצה שניסים אלה יחייבו אותנו בעל כורחנו להאמין בו ולירא מלפניו. תכלית בריאת האדם היא, שיכיר את בוראות מתוך מאמץ שכלי ונפשי, שישקיע מחשבה ועמל ויגלה את הבורא בכוחות עצמו. גם כשנותן לנו הקב"ה מכשיר, שיעזור לנו לגלות ולראות את האמת, בצורה של ניסים גלויים, מכל מקום מוטל עלינו להשתמש במכשיר זה. אם חלילה לא ננצל את ההזדמנות הנפלאה הזאת, יחלוף הנס ללא השפעה עלינו וירד לטמיון. ולא בענין זה בלבד אלא לכך נוצר האדם מתחילת בריאתו, כדי לגלות את ההסתר, להוריד את האבק מעל פני אמת. העובר במעי אמו לומד את כל התורה כולה. הוא צופה ומביט מסוף העולם עד סופו, כל סודות הבריאה גלויים לפניו. ובסוף, ברגע שיוצא לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו, כדי שישכח את כל מה שיודע, לשם מה? שיגלה את התורה, את הבורא, בכוחות עצמו! אם בניסים הגלויים כקריעת ים סוף נאמרו הדברים, אם גם הם עטופים בעטיפה דקה של "טבע", שיש להוריד אותה כדי להפיק מהם תועלת, על אחת כמה וכמה בניסים אחרים, שבהם המעורבות הטבעית היא גדולה יותר. אנחנו מוקפים בניסים מכל עבר אומר הרמב"ן ומכל מקום, אין אנו מסוגלים להתעלות על ידם. מבחינה זו אין כל הבדל בין טבע לנס מי שחפץ לראות את יד ה' יוכל בנקל לגלות אותה גם בטבע, ומי שמעדיף להתעלם ממנה, לא ישפיע עליו כל נס שבעולם, ולכן אין הכופרים בתורה מבחינים ביד ה', שהנהיגה את הטבע בצורה מופלאה וניסית. ללא הכנה מתאימה וללא התבוננות מעמיקה, אין לצפות מניסים השפעה חיובית של חיזוק האמונה והלוואי שלא תהא שלילית... לצערנו, החוט המפריד בין נס ל"טבע" מבחינת אדם הוא דק מאוד וצריכה התבוננות מצד האדם כי לראות צעד אחד קדימה ולהבחין שגם הטבע הוא בעצם נס, רק עוד קצת התבוננות. כתוב בספר "אור יחזקאל", שהכרת האדם בניסים הנסתרים ובהשגחת הבורא היא עיקר יסודות האמונה ובה תלויה כל הצלחת האדם, צריך האדם לדעת שטבע פירושו מלשון מטבע, דהיינו שהקב"ה הטביע בטבע את הנהגתו בעולמו. הקב"ה רצונו שהכל יתנהג עפ"י הטבע ומהלך קבוע, כוח הראייה והשמיעה, כוח העיכול וכוח הדוחה, כל הטבע זו מציאות של נס, וההבדל ביניהם שהנס גלוי והכל מבינים שאין בו מהלך טבעי. ואילו בטבע יש הנהגה ניסית שנסתרת היא מעינינו ואנו לא מבינים אותה כיאות וסבורים שהיא טבע בעולם. הטבע והנס שניהם באים מכוח אחד – מבורא עולם והנהגתו. מאת הרב אריה קרן,
מתוך האתר "רבי"
www.rabi.co.il
תוקן על ידי 3ברית ב- 11/02/2010 11:39:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 11:40 |
|
| |
ועוד על חודש אדר (מתוך אתר אסנט-צפת, חוויית הקבלה).
בהמשך לחודש שבט, המבטא צמיכה וטיפוס לגבהים רוחניים, חודש אדר הוא, המשכת הגילויים הנעלים כאן בעולם הגשמי.
שם החודש מורכב מהמילים: א'-דר. האות א' (אלף), 'אלופו (MASTER) של עולם' - הקב"ה, דר, שוכן ומתגלה במלא עוצמתו, כאן בעולם התחתון.
כיצד זה נעשה ונפעל? ע"י השמחה. 'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה', ו"משנכנס אדר מרבין בשמחה" - מרבים בכל הדברים הטובים והחיוביים, והכל באופן של שמחה. בשנה מעוברת, יש שני חדשי אדר, סה"כ 60 ימים של שמחה. קיים כלל בהלכה שהיחס שבו מתבטל האיסור בתוך ההיתר (לדוגמא: חלב שנפל לתוך סיר בשרי) הוא: אחד חלקי שישים. שישים ימי השמחה בחודש אדר, יש בכוחם לבטל כל אפשרות של ענין המבטא 'היפך' השמחה'.
לכן נהוג בחודש אדר להרבות בעניינים משמחים, הן בענייני קדושה והן בעניינים המוגדרים 'רשות'.
שם החג שבחודש אדר 'פורים', הינו מלשון פריה ורביה – מרבין בשמחה!.
בספר יצירה - ספר הקבלה הקדמון, מובא שחודש אדר מכוון כנגד חוש השחוק. ואכן, במולד הלבנה (NEW MOON) של אדר ניתן להבחין שהירח מחייך :-)
על אדר נאמר שמזלו בריא ותקיף, כמו שנאמר: "אדיר במרום ה'". לכן מופיע בספרות ההלכתית, שאם יהודי צריך להתדיין בערכאות משפטיות עם אינו יהודי, עליו להשתדל לעשות זאת באדר, היות שאז גובר מזלם של ישראל.
בספרות הקבלה כתוב כי מי שנולד בחודש אדר, לא שולטים בו כשפים.
המדרש מסביר כי בחודש אדר גובר מזלם של ישראל, בזכות יום הולדתו של משה רבינו החל ב–ז' באדר. היות שהוא הנשמה הכללית - "הרועה הנאמן", שניצוץ ממנו נמצא בכל יהודי.
על הביטוי: 'אין מזל לישראל,' מבואר בתורת החסידות כי ישראל נמצאים מעל המזל, באופן שהמזל אינו שולט בהם. מצד שני מבואר כי ה'אין' (אין מזל לישראל) - הוא עצמו המזל של ישראל. ישראל קשורים ב'אין', השורש הקדמון של ה'יש' ('יש מאין'), והוא המזל שלהם. כידוע, פירוש המילה 'מזל' הוא ממשמעות נוזל. המזל 'נוזל', יורד, מאיר ומשפיע כאן למטה בארץ.
כך שבחודש אדר מתגלה השרש הפנימי והאמיתי - מזלם האמיתי והעליון של בני ישראל, ומאיר על כל ענייניהם כאן בעולם הגשמי.
מזלו של החודש הוא מזל דגים , על הדגים נאמר שלא שולטת בהם עין הרע, כיוון שהם מכוסים תמיד בתוך המים, שהם מקור חיותם המבורך המגן עליהם.
כך גם בני ישראל השרויים תמיד בתוך התודעה האלוקית החודרת את כל מציאותם, והיא מקור חיותם ושמחתם - 'אין מים אלא תורה'.
חודש טוב ושמח, שפע מזל וברכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2010 12:14 |
|
| |
בס"ד
משנכנס אדר מרבין בשמחה { :-) (-: }
הלכות לחג הפורים ולמשלוחי מנות
מתוך הקיצור לשולחן ערוך
סימן קמא – הלכות מגילה
סעיף א
משנכנס אדר מרבים בשמחה, וישראל שיש לו דין ודברים עם אינו יהודי ישפוט עמו בחודש זה.
סעיף ב
בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בשלשה עשר לחדש אדר לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' יתברך שמו שיעזרם, ומצינו שכאשר היו ישראל במלחמה, התענו שיעזרם ה', וגם משה רבינו עליו השלום ביום שנלחם עם עמלק התענה, ואם כן מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר התענו ביום י''ג אדר, ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית צבור ונקרא ''תענית אסתר'', כדי לזכור שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפלת כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה לאבותינו בימים ההם. ומכל מקום אין תענית זה חובה כל כך, כמו ארבעה תעניתים שכתובים במקרא, ולכן יש להקל בו בעת הצורך, כגון מעוברות ומניקות או אפילו חולה קצת בכאב עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו וכן יולדת כל שלשים יום, וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו אינו צריך להתענות ויפרעו את התענית אחר כך, אבל שאר הבריאים לא יפרשו את עצמם מן הצבור, ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית מכל מקום צריך להתענות.
סעיף ג
ביום י''ד אדר הוא פורים, ואם חל פורים ביום ראשון מקדימין להתענות ביום חמישי, ואם יש אז ברית מילה יעשו את הסעודה בלילה, אבל הסנדק ואבי הבן מותרין לאכול ביום, ואין צריכין להתענות ביום ששי, אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום חמישי יתענה ביום ששי.
סעיף ד
לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב, וכשבא מבית הכנסת ימצא בביתו נרות דולקים ושלחן ערוך ומטה מוצעת. ערבית לאחר שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, וקורין את המגילה, אחר כך אומרים ואתה קדוש (שהוא במזמור למנצח על אילת השחר, שנאמר על אסתר ושם נאמר אלהי אקרא וגו' דנאמר על מקרא מגילה, דאמר ר' יהושע בן לוי, חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי, וסמיך ליה ואתה קדוש וגו'), ואחר כך קדיש שלם בלא תתקבל, ובמוצאי שבת ויהי נועם ואתה קדוש, קדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך, ומבדילין על הכוס עלינו.
סעיף ה
נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר לצורך קרבנות הצבור, ומנהג ליתן שלש מחצית משום דבפרשת כי תשא כתיב שלשה פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגילה, ומחלקין אותן לעניים. קטן פטור ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת חייב לעולם, בן שלש עשרה שנה יש אומרים דחייב ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים.
סעיף ו
בפורים (דהיינו ביום י''ד) ערבית, שחרית ומנחה אומרים על הנסים, ואם שכח, דינו כמו בחנוכה.
סעיף ז
חייב כל אדם בין איש בין אשה לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום, ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לבית הכנסת, ואם אינן הולכות צריכין לקרות לפניהן בבית וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגילה, ומכל מקום לא יביאו לבית הכנסת קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים.
סעיף ח
מגילה של לילה אסור לקרות קודם צאת הכוכבים, אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית, אך יכול לטעום קצת קודם המגילה, כגון קפה וכדומה, כדי להחזיק מעט מחולשת התענית.
סעיף ט
מצוה מן המובחר לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת במקום שיש רוב אנשים, משום דברוב עם הדרת מלך, ולכל הפחות יראה לשמוע אותה במנין עשרה, ואם אי אפשר לקרותה במנין יקרא אותה כל יחיד מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה, ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע והם ישמעו ויוצאים אף על פי שאינם עשרה, אבל ברכה שלאחריה אין אומרים רק בעשרה, ואך בלא שם ומלכות יכול גם יחיד לאמרה.
סעיף י
מנהג בכל ישראל שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה, אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת, מפני שנקראת ''אגרת הפורים''. אבל השומעים אינם צריכים לפשטה.
סעיף יא
הקורא את המגילה בין ביום ובין בלילה, מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים ושהחיינו. ולאחר קריאתה כורכה כולה ומניחה לפניו, ומברכין ברכת הרב את ריבנו וכו'. אם אבל קורא את המגילה, יברך אחר את הברכות משום ברכת שהחיינו.
סעיף יב
בברכת שהחיינו של יום יכוונו גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים, וכן השליח צבור צריך שיכוין להוציא את הצבור גם על מצות אלו.
סעיף יג
הקורא את המגילה צריך לכוין להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך לכוין לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה. שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע אינו יוצא, ולכן צריך הקורא להשגיח מאד שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן, ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא, וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר מה טוב להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמוע והנשים חייבות כמו האנשים. (אם לא קדשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגילה, עיין לעיל סוף סימן צ''ז).
סעיף יד
הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש הכל בנשימה אחת, ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן יצא, ומה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן אינו מנהג נכון, אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו כמו כל המגילה, כשאומר הקורא בלילה ההוא נדדה וגו' יגביה קולו, כי שם מתחיל עיקר הנס, וכשאומר האגרת הזאת ינענע את המגילה.
סעיף טו
מי שיש לפניו מגילה פסולה או חומש, לא יקרא עם השליח צבור, כי אם הוא קורא אינו יכול לכוין לשמוע מן השליח צבור, ואפילו אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת השליח צבור, וכן לא יסייע שום אדם בעל פה להשליח צבור, ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם, צריך השליח צבור לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה.
סעיף טז
מי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברכות יברך בעצמו, ואם היא אשה טוב יותר שהקורא יברך ויאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע מגילה.
סעיף יז
בשבת (שאינו פורים) מותרין לטלטל את המגילה, ומכל מקום אם חל פורים ביום א' אין להביא בשבת את המגילה לבית הכנסת, אפילו בעיר שהוא מתוקנת בעירובין. משום דהוי מכין משבת לחול.
סעיף יח
צבור שאין להם שליח צבור שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי שלא ישתנה הענין, שאם קרא במקום ומרדכי יושב, ישב או במקום והמן נופל, נפל, וכדומה, אפילו בדיעבד אינו יוצא, ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן, כיון שהוא שעת הדחק, והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החומש אפילו הוא קורא בלחש אינו יכול לכוין דעתו שישמע מהשליח צבור, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא, ואם אירע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה.
סעיף יט
צבור שאין להם מגילה כשרה כדינה, מכל מקום אם היא כתובה כהלכתה רק שחסרים איזה תיבות באמצעה, כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש, אבל אם אין להם מגילה כלל או שחסר בה ענין אחד שלם, או שחסר בה בתחלה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה קורא בה בלא ברכות.
סעיף כ
אבל תוך שבעה נוהג בכל דיני אבלות, ואסור לראות כל מיני שמחה, אך בנעילת הסנדל וישיבה על גבי ספסל מותר מפני שהן דברים הנראין לכל. בלילה אם יכול לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה מוטב, ואם לאו יתפלל בביתו וילך לבית הכנסת לשמוע המגילה. אם חל במוצאי שבת ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום. וביום הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגילה.
סעיף כא
מי שמת לו מת בתענית אסתר ובלילה הוא אונן קודם הקבורה, ישמע קריאת המגילה מאחר, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה, וביום לאחר יציאה מבית הכנסת קוברין את המת, ואחר כך יתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר, ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה יצא. ומכל מקום נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות, ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה כיון שהוא יום ראשון באבלו. ואונן בפורים ביום מותר בבשר וביין.
סעיף כב
שחרית משכימין לבית הכנסת, לאחר שמונה עשרה אומרים חצי קדיש וקורין בתורה בפרשת ויבא עמלק תלתא גברי, ואחר כך חצי קדיש, ולאחר שמכניסין את הספר תורה קורין את המגילה, לאחר ברכה אחרונה אין אומרים בשחרית אשר הניא, ולאחר שסיים האל המושיע אומרים שושנת יעקב וכו' ואומרים אשר ובא לציון, קדיש שלם עם תתקבל. ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה, משום דכתיב בה ויקר, ודרשינן אלו תפילין. אם יש מילה מלין קודם קריאת המגילה משום דכתיב וששון זו מילה.
סעיף כג
עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בה בט''ו.
סימן קמב – הלכות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וסעודת פורים
סעיף א
חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות, דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, משמע שתי מתנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרעים הרי זה משובח, ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקדוש ברוך הוא, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
סעיף ב
לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלי תיקון, כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיין, או מיני מתיקה או פירות או כוס יין ומי דבש וכיוצא בו.
סעיף ג
כל אדם אפילו עני שבישראל המקבל צדקה, חייב ליתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד, דכתיב ומתנות לאביונים משמע שתי מתנות לשני אביונים, ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו. ומי שהוא במקום שאין שם עניים, יעכב את המעות אצלו עד שיזדמנו לו עניים או ישלחם להם.
סעיף ד
גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים, משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן בהיפוך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילן, ואינו נכון אלא יש להחמיר.
סעיף ה
חייבין לאכול ולשתות ולשמוח בפורים, גם בליל י''ד ישמח וירבה קצת בסעודה, וכשחל במוצאי שבת אף שצריך לעשות בשבת סעודה שלישית, ימעט קצת באכילתו ביום ליתן מקום לסעודת ליל פורים. ומכל מקום בסעודה שעושין בלילה אין יוצאין ידי חובתן, דעיקר הסעודה מצותה שתהא ביום דכתיב ימי משתה, ויש להדליק נרות דרך שמחה ויום טוב גם כשעושין הסעודה ביום. וגם בליל ט''ו צריך לשמוח קצת, גם מתנות לאביונים ומנות לרעהו צריך להיות ביום, ומשום דטרידי במשלוח מנות עושין מקצת סעודה בלילה, ומתפללין מנחה בעוד היום גדול, ועושין את הסעודה לאחר מנחה, וצריכין לעשות על כל פנים רוב סעודה ביום, וכשחל בערב שבת עושין אותה בשחרית מפני כבוד שבת. וטוב לעסוק קצת בתורה קודם שמתחיל הסעודה, וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ודרשינן אורה זו תורה, יש אומרים שיש לאכול מיני זרעונין בפורים זכר לזרעונין שאכלו דניאל וחביריו בבבל, וזכר לזרעונין שאכלה אסתר, דאיתא בגמרא וישנה ואת נערותיה לטוב, שהאכילה זרעונים. (דיני על הנסים בברכת המזון עיין סימן מ''ד סעיף ט''ו, ט''ז).
סעיף ו
כיון שכל הנס היה על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין, לכן חייבו חכמינו זכרונם לברכה להשתכר ביין, ואמרו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדי, ולפחות ישתה יותר מהרגלו כדי לזכור את הנס הגדול ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזה מצוה, בברכה או בתפלה או שיבא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא להשתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
סעיף ז
האבל אפילו תוך שבעה חייב במתנות לאביונים וגם לשלוח מנות לרעהו, ומכל מקום לא ישלח דבר של שמחה, אבל להאבל אין שולחין מנות כל שנים עשר חודש אפילו דבר שאינו של שמחה. אם הוא עני מותר לשלוח לו מעות או שאר דבר שאינו של שמחה, ואם אין במקום ההוא רק האבל עם אחד חייב לשלוח לו כדי לקיים המצוה משלוח מנות. (דין האונן עיין לעיל סימן קמ''א סעיף כ''א).
סעיף ח
אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם, ועל ידי אינו יהודי מותר. ומותר לעסוק בפרקמטיא וכן מותר לכתוב אפילו אגרת שלום, וכן חובותיו וכל דבר שאינו צריך עיון גדול, וכל שכן לכתוב דבר מצוה או לעשות שאר דבר מצוה, וכן לצורך פורים מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות.
סעיף ט
יום ט''ו אדר נקרא אצלנו שושן פורים, אין אומרים בו תחנון ולא אל ארך אפים ולא למנצח, ואסור גם בהספד ותענית, ונוהגין בו קצת משתה ושמחה אבל אין אומרים על הנסים, ומותרין לעשות בו נישואין כיון שאין אנו קורין בו את המגילה, אבל ביום שקורין את המגילה שאז עיקר השמחה, אין עושין נישואין, משום דאין מערבין שמחה בשמחה.
סעיף י
יום י''ד וט''ו שבאדר הראשון, גם כן אין אומרים לא תחנון ולא אל ארך אפים ולא למנצח, ואסורין בהספד ותענית, וביום י''ד מרבים קצת בסעודה.
חודש טוב ומבורך ....
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ה - ה' חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 10:54 |
|
| |
בס"ד ...
משנכנס אדר מרבים בשמחה (-: } { :-)
עוד ידיעה בנושא חודש אדר ...
מהלכות חודש אדר
*--$!* א משנכנס אדר מרבים בשמחה [תענית (כט:). מגן אברהם (סי' תרפו סק''ה]. וכמו שנאמר במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, לומר שמזל החודש גורם לטובה, [ירושלמי (ריש מגילה). וכן מצינו כיו''ב בחגיגה (ט.) גבי בחודש השביעי תחגו אותו. ע''ש]. ולכן ישראל שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל על העליונה בחודש אדר, וגבר ישראל. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רעג. חזון עובדיה פורים עמ' לא. ועיין בתענית שם: ''ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה''. וכתב בחידושי הריטב''א, וקשה דאף שאין מזל לישראל. וי''ל דה''מ בשאר ימים, אבל בחודש זה יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים. ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם.]
*--$!* ב היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחלת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. [שם. ועיין בירושלמי (ריש מגילה): כל החודש כשר לקריאת המגילה שנא' והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ובלבד עד חמשה עשר. והובא להלכה בראבי''ה (מגילה סי' תקנח). ובאור זרוע ח''ב (סי' תלח). ובשבולי הלקט (סי' קצה). אולם מרן הב''י (ס''ס תרפח) כתב, שנ''ל דלא סמכינן על הירושלמי בזה אלא בשעה''ד, כיון שלא הובא בש''ס דידן. וכ''פ בש''ע שם שיקראנה בלי ברכה. ויקראנה בלילה וביום].
*--$!* ג מנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. [ילקו''י מועדים (עמוד רעד). חזון עובדיה פורים עמ' לב. וראה בש''ע (ס''ס תקפ). והוא ע''פ הגמ' (קידושין לח.) שפטירת משה בז' באדר].
*--$!* ד כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז' באדר א', ויש נוהגים להתענות ביום ז' באדר ב'. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב'. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז' באדר ב'. וטוב לעשות הלימוד גם בז' באדר א', וגם בז' באדר ב'. [ילקו''י וחזו''ע שם. וע' בשלחן גבוה (סי' תקסו) שכתב כן גם לענין תענית. וסדר הלימוד נזכר בסידור יעב''ץ (עמוד שעה). וכן בספר רב ברכות (דף קצב.). ושם כתב שבשנה מעוברת יש לעשותו בז' באדר ב'. וע' במועד לכל חי (סי' לא אות ז). ובכה''ח (ס''ס תקף).]
*--$!* ה יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים ויחל. וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, וכן לא יוציאו ספר תורה במנחה לקריאת ''ויחל''. וכן לענין נשיאות כפים, שב ואל תעשה עדיף. [ילקו''י מועדים עמ' רעו. חזו''ע פורים עמ' לה. וע' ראבי''ה (תענית סי' תתסה) שאביו רבינו יואל ורבו הר''א בר שמואל תמהו על מה שנהגו בתענית שגזרו על הצבור, לקרות ויחל בס''ת, ולומר עננו ברכה בפני עצמה. וכ''ד הראב''ד, הובא בהרא''ש (ספ''ק דתענית) על תענית בה''ב. אבל הרא''ש עצמו כתב ליישב המנהג שהואיל ועשאום קבע והכל מתענין, רבים מקרו ויכולים לקבוע ברכה. ע''ש. וכ''פ מרן בש''ע (סי' תקסו ס''ב). וסיים שבתענית של תשובה (כגון שובבי''ם) יש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין ויחל ועננו. ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד. וע' בספר בן ידיד (בפי''ב מהלכות תפלה הט''ז) שכתב דלכ''ע בתענית שובבי''ם כיון שלא הונהג מקדמת דנא, כיחידים דמו, ואין להוציא ס''ת במנחה לקרות ויחל. ולפ''ז ה''ה בתענית ז' באדר, שלא נתפשט כל כך, וכמ''ש הב''י (סי' תקפ) שמעולם לא שמענו מי שהתענה תעניות אלו. ולכן במקום שאין מנהג ברור, שוא''ת עדיף].
*--$!* ו מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י''ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצות ולצרפו למנין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א' אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י''ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. [יחו''ד חלק א' סימן פג]
*--$!* ז מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י''ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י''ג עד שיבוא חודש ניסן, ביום לידתו.
*--$!* ח אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי''ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ''ט אדר ראשון וחבירו בא' אדר שני, הרי אם שנת הי''ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא' אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ''ט אדר. [שארית יוסף חלק ב' דיני קדיש. ילקו''י מהדורת תשס''ד ספר על הלכות פסד''ז]
*--$!* ט אדם שנולד בל' אדר ראשון, ונהיה בן י''ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל' אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא' ניסן או כבר מל' שבט, ומהמשנה ברורה (סימן תקס''ח ס''ק מ''ב) משמע שנעשה כגדול בא' דראש חודש אדר שהוא ל' שבט. [שם]
*--$!* י מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. [יחו''ד חלק א' סימן פג].
*--$!* יא בי''ד וט''ו אדר א' אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו. [חזון עובדיה על פורים עמוד רח].
*--$!* יב יש מתענים ביום ט' באדר שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל. [ילקו''י מועדים עמוד רעו].
*--$~*
חודש טוב ומבורך בבשורות טובות ...
לנו וכלל עמו ישראל באשר הם ...
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' ... חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 12:45 |
|
| |
בס"ד
לבקשתך ידידת הברית היקרה ...
הבאתי לפורום כמה ממנהגי פורים
מתוך: קיצור לש"ע ילקוט יוסף החדש ...
לזיכויי הרבים לחברי וצופי הפורום היקרים ...
מנהגי פורים
*--$!* א מה שנוהגים להתחפש וללבוש מסיכות בפורים, אין כל איסור בדבר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שמג. חזון עובדיה על פורים עמוד קצט].
*--$!* ב אסור באיסור מוחלט לאיש ללבוש בגדי אשה, וכן לא תלבש אשה בגדי איש, גם ביום הפורים. וגם לילדים נכון שלא לעשות כן. [הנה בשו''ת מהר''י מינץ (בסוף הספר דף לא:) כתב, בדבר מה שנהגו במקומו שאיש לובש בגדי אשה, ואשה לובשת בגדי איש בפורים, שיש בזה איסור תורה, שנאמר, לא יהיה כלי גבר על אשה וגו', מ''מ כמה גדולים ראו מנהג זה בפורים, ולא מיחו, שכיון שנוהגים כן לשמחת פורים מותר. וכעין מ''ש הריב''א שמה שחוטפים הבחורים דברי מאכל זה מזה, משום שמחת הפורים, אין בו משום גזל, וה''ה בנידון זה, כיון שאין מכוונים לשם ניאוף אלא לשמחת פורים. ע''כ. והרמ''א (סי' תרצו) הביא דברי המהר''י מינץ, וכתב, שמזה נתפשט המנהג במדינתם ללבוש כלאים דרבנן וכו'. אולם נראה דאשתמטיתיה להרמ''א מ''ש בספר יראים (ס''ס צו), שאפי' דרך עראי ושחוק בעלמא אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה. שהרי לא חילקה התורה בין קבע לעראי. גם הרמב''ם בתשובה (שהובאה בראש ספר מעשה רוקח דף א.) כתב, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, לא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו וכו', וראוי להזהר מזה וכו'. ע''ש. הרי שאע''פ שעושים כן רק לשמחת חתן וכלה אסור. וראה בשו''ת יביע אומר ח''ה (חיו''ד סי' יד אות ג), ובשו''ת יחוה דעת ח''ה (סי' נ). ובחזון עובדיה פורים עמ' קצט].
*--$!* ג וכן אסור להזמין קוסם ביום פורים שעל ידי זריזות תנועותיו נראה כעושה מעשה להטים, לשעשע את הרואים, אף על פי שאינו עושה שום פעולה של כישוף. אלא שיש מקום להתיר בקוסם גוי, שאינו אלא אוחז העינים. [שו''ת יביע אומר ח''ה חיו''ד סי' יד].
*--$!* ד מה שיש נוהגים בישיבות לאחרונה, לבחור להם ''רב'' פורים, אשר משמיע במרום קולו בדברי ליצנות והיתול על ראש הישיבה ורמ''י הישיבה, בדברי בקורת בבדיחות הדעת, לא תהא כזאת בישראל, כי אין שום היתר בדבר, והמבדח הזה על חשבון חכמי ישראל גדול עונו מנשוא. עליו נאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. והוא בכלל מבזה תלמידי חכמים שאין לו חלק לעולם הבא (כמבואר בסנהדרין צט: והרמב''ם פ''ג מהל' תשובה הלכה יד), ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני. וכל היושב שם ואינו מוחה על כבוד התורה נלכד גם הוא בשחיתותם. ומאד יפלא על בני תורה אשר ירהיבו עוז לעשות כן, האם שכחו מה ששנו חכמים: והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה. וכל מי שיש בידו יכולת לבטל המנהג הרע הזה, עליו לשנס מתניו, לבער הרע מקרבנו, ולא ישמע ולא יפקד ולא יזכר עוד כדבר הרע הזה. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. [הנה אין ספק שהעושים כן נכשלים באיסור חמור, וכבר אמרו חז''ל (שבת קיט:): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. וגם השומעים לא ינוקו מעון חמור זה, וכמו שאמרו בב''מ (פד:), במעשה של ר''א בר''ש שנענש על ששמע זלזול ת''ח ושתק. ומכ''ש אלה השומעים ומתבדחים מבזיון של ת''ח שעונשם גדול. ואף בסתם לה''ר, שהוא גם כשהדברים נכונים (כמבואר בפסחים קיג:), יש עונש חמור לאומרו ולמקבלו, והמקבלו יותר חמור מן האומרו, כמבואר בערכין (טז:). וכ''פ הרמב''ם (בפ''ז מהל' דעות ה''ג). וסיים הרמב''ם, שאסור לדור בשכונתו של בעל לה''ר, וכ''ש לשבת עמו ולשמוע דבריו. ולכן חלילה להשתתף במושב לצים זה, כי אין להעלות על הדעת שבשביל שמחת פורים יהיה מותר לעבור על איסורים חמורים, וכמ''ש במטה משה (סי' תתריב), שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכ''כ המאירי (מגילה ז:) שלא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה שמגיעים מהם לאהבת ה'. ועי' בחזו''ע פורים עמוד רא].
*--$~*
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 13:03 |
|
| |
בס"ד
בהמשך למנהגי פורים ...
מובא בהמשך הלכות לתפילות לחג הפורים ...
סימן תרצג - סדר תפלות פורים
א בליל פורים נכנסים לבית הכנסת בבגדי יום טוב, [מהרי''ל. הרמ''א בהגה (סי' תרצה ס''ב). וכתב החיד''א במחז''ב (קו''א סי' תרפז סק''ב), שכן נהגו בירושלים ת''ו שלמים וכן רבים. ע''ש. וכ''כ מהר''ח אבולעפייא. (ורמזו בזה על מה שנאמר ותלבש אסתר מלכות). וכ''כ במועד לכל חי (סי' לא אות יח). ועוד]. ואומרים מזמור ''על אילת השחר'' לפני תפלת ערבית שהוא מענין היום. [הנה במס' סופרים (פי''ח ה''ב) איתא, בפורים אומרים ''שגיון לדוד''. וכתב היעב''ץ, משום דכתיב ביה על דברי כוש בן ימיני, הוא שאול (מ''ק טז:) שיצא ממנו מרדכי. וכתיב ביה בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, הנדרש על המן. ע''ש. אולם יש שכתבו לומר ''למנצח על אילת השחר''. וכ''ה בארחות חיים, וכ''ה ברד''א (דנ''ו:): שמדבר על אסתר, כדאמרינן ביומא כט. למה נמשלה אסתר לאילת השחר וכו'. וגם יש בו רמז לשם המן, הצילה מחרב נפשי, ר''ת המן וכו'. ע''כ. וכן יש לנהוג. שידוע מ''ש בב''י (סי' תכה) שראוי לסמוך על הרד''א שבקי במנהגים. וכ''כ הכנה''ג (סי' תרצג סק''ג), ושכ''כ הכל-בו]. ובתפלת ערבית יאמרו ''ועל הנסים'' אף על פי שעדיין לא קראו המגילה. [כן העלה בב''י (סי' תרצג) בשם הגמ''י, ודלא כסדר רב עמרם שכתב שאין לאומרו עד לאחר המגילה. וכ''כ הרוקח (סי' רלח) ועוד פוסקים לאומרו גם בלילה. ובילקו''י מועדים, עמ' שט, ובחזו''ע פורים עמ' צט]. ויש לומר בתפלה ובברכת המזון, ועל הנסים בתוספת (האות) ו'. [שו''ת יביע אומר ח''ח סי' יא אות כ].
ב מי ששכח לומר ''ועל הנסים'' בתפלה, ונזכר אחר שסיים הברכה, קודם ''שים שלום'', אינו רשאי לומר שם ''ועל הנסים'' אפילו בלא חתימה, אלא כשיסיים אלהי נצור שבסוף התפלה, יאמר: ''מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפרקן וכו', עד ונודה לשמך הגדול סלה'', יהיו לרצון וכו', עושה שלום וכו'. [אליה רבה (סי' תרפב סק''ב). ומאמר מרדכי שם סק''ג]. והוא הדין למי ששכח ''ועל הנסים'' בברכת המזון, ונזכר לאחר שחתם ''על הארץ ועל המזון'', שאינו רשאי לומר שם ''ועל הנסים'' אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה יאמרנו בתוך הרחמן, בנוסח זה: ''הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו'''. ואם נזכר בסיום הברכה כשחתם ברוך אתה ה', בין בתפלה בין בברכת המזון, אינו רשאי לסיים ''למדני חקיך'', כדי לחזור לומר ''ועל הנסים'', אלא יסיים הברכה כנ''ל. אבל אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה', אף שהזכיר שם שמים, שאמר ''האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב'', וכן בברכת המזון אם הזכיר שם שמים, שאמר. ''ועל הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך'', אין בכך כלום, ורשאי לחזור לומר ''ועל הנסים'', ואחר כך ימשיך בתפלה ''ועל כולם יתברך וכו''', ובברכת המזון ''ועל הכל'', ויסיים משם והלאה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שט. שו''ת יחוה דעת חלק ה סימן מט]
ג אין לדלג אמירת ''ועל הנסים'' כדי להספיק לעניית קדיש או קדושה עם הצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שי. שו''ת יביע אומר חלק ב' סימן לד. יחוה דעת חלק א' סימן עז].
ד אחר העמידה יאמר חצי קדיש ולא יאמר קדיש תתקבל עד לאחר סדר קדושה שאומרים לאחר מקרא מגילה. [כן מנהגינו ע''פ הרד''א (דנ''ה ע''ג). (ושלא כד' התוס' מגילה (ד.) שכתבו שאומר קדיש שלם לפני מקרא מגילה. וכ''כ מהרי''ל (סי' נו). ונהרא נהרא ופשטיה. ילקו''י מועדים עמ' שי. חזון עובדיה על פורים עמוד קח]
ה אחר קריאת המגילה בברכותיה בלילה, מתחילים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וסדר קדושה, [אין מתחילים ובא לציון גואל מפני שאין גאולה בלילה. טור, וארחות חיים. וכל בו, והגמ''י. והטעם שסומכים ואתה קדוש למקרא מגילה, מפני שדין מקרא מגילה בלילה וביום, למדוהו חז''ל מהפסוק: אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. וסמיך ליה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. רש''י בספר הפרדס (סי' רה). ומטעם זה נהגו שגם ביום אומרים אשרי ובא לציון גואל עד ואתה קדוש. ואחר קריאת המגילה בברכותיה מתחיל ואתה קדוש כמו בערבית. וכ''כ המהריק''ש בערך לחם כאן. וכן המנהג במצרים. וכ''כ בערך השלחן (סי' תרצג סק''ד).]. ואחר כך אומר השליח צבור קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, יהא שלמא, ועלינו לשבח. והטעם לאמירת קדושת ובא לציון בליל פורים, מפני שבמזמור כ''ב של תהלים, (למנצח על אילת השחר, שהיא אסתר, וכמו שאמרו חז''ל (ביומא כט.) למה נמשלה אסתר לאילת השחר, לומר לך מה השחר סוף לכל הלילה, אף אסתר סוף לכל הנסים שניתנו להכתב. וכן נדרש במגילה (טו:). וראה בתוס' מגילה (ד.) בד''ה פסק, ובגליון שם.) נאמר: אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ומכאן למדו חז''ל (במגילה ד.) שחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. (ופירש רש''י, שמקרא המגילה זכר לנס שהיו זועקים בימי צרתם יומם ולילה). ונאמר אחריו: ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. (וראה בתוס' סוכה נג. ד''ה אם). לפיכך צריך לומר פסוק זה שהוא הקדמה לסדר קדושה, מיד לאחר מקרא מגילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. חזון עובדיה על פורים עמוד קו-קח]
ו אין אומרים וידוי בשני ימי הפורים, לפי שנאמר בהם ימי משתה ושמחה. ואין אומרים למנצח יענך וכו' ותפלה לדוד. [ילקו''י שם. חזון עובדיה על פורים עמוד קז]
ז בשחרית יאמרו בתפלה ''ועל הנסים'', ואחר כך אומר חצי קדיש. ואין נופלין על פניהם בארבעה עשר ובחמשה עשר. [ואף שלדעת רב עמרם גאון בסידורו ח''ב (דצ''ב ע''ב) נופלים על פניהם בפורים, מ''מ לדינא קי''ל כמ''ש רש''י בספר הפרדס (סי' רג) שאין נופלים על פניהם. וכ''כ התוס' מגילה (ד.), ושם (ה:) בד''ה שאסורים בהספד. וכן פסקו הטוש''ע סי' תרצג ס''ג]. ומוציאים ספר תורה וקוראים בו ג' עולים בפרשת ויבוא עמלק, וכופלים הפסוק האחרון להשלים למנין עשרה פסוקים. ואם לא כפל הפסוק אין בכך כלום, ואף על פי שאין בכל פסוקי הקריאה בפרשה זו עשרה פסוקים, אלא תשעה פסוקים בלבד, הואיל ונשלמה הפרשה. [ע' תוס' (מגילה כא:) ד''ה אין, דשאני פרשת עמלק דסליק ענינא בתשעה פסוקים. ומ''מ כתב מרן הב''י שנהגו לכפול הפסוק האחרון להשלים לי' פסוקים. וכ''פ בש''ע (סי' תרצג ס''ד). ובב''י (סי' קלז) הביא מ''ש בארחות חיים, שאע''פ שפרשת ויבא עמלק אין בה י' פסוקים לא יוסיף לקרוא מלמעלה ממנה כי אמר הקב''ה, עמלק הרשע גרם לשמי ולכסאי שיהיו חסרים, שנאמר, כי יד על כס יה, כך תהיה פרשת עמלק חסרה, ובירושלמי אמרו, הוא עשה מעשה קטוע כך פרשתו קטועה. ע''ש]. ואחר כך אומר חצי קדיש. ואומרים אשרי יושבי ביתך, ומדלגים יענך ה' ביום צרה, לפי שהוא יום משתה ושמחה ואין להזכיר בו צרה. [תוס' מגילה (ד.) ד''ה פסק. וכ''פ הרמ''א (סי' תרצג ס''ג).]. ומתחילים ובא לציון גואל עד ואתה קדוש, וקוראים המגילה בברכותיה, חוץ מברכת שהחיינו שכבר בירך בלילה ואינו חוזר לברך ביום. וכשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחלתה ומברך ברכה אחרונה. ויאמר: ארור המן ברוך מרדכי וכו' ג' פעמים, ואחר כך יאמר ואתה קדוש וכו'. ואומרים קדיש תתקבל, ומחזירים הספר תורה למקומו. ומדלגים תפלה לדוד, שאין לומר וביום צרתי אקראך ביום פורים. ואחר כך אומרים בית יעקב, ושיר המעלות לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, שנדרש על המן. [ע' מגילה (יא.) בקום עלינו אדם ולא מלך. ובברכות (סב:) על הפסוק ואתן אדם תחתיך, אל תקרי אדם, אלא אדום. וכתבו המפרשים, שאם הגזרה באה ע''י מלך, בנקל תתבטל, כי לב מלך ביד ה', ואל כל אשר יחפוץ יטנו, ובידו יתברך להטות לבבו לבטל הגזרה, אבל כשהגזרה היא ביד אדם הדיוט, שהוא בחירי, קשה מאד לבטל הגזרה, כי אם בתשובה שלימה וזכות גדולה, כמו ע''י מרדכי בשעתו, וזכות תינוקות של בית רבן אשר חסו בצלו בימים ההם, ונתעוררה על ידם מדת הרחמים]. ואומר היום כך וכך בשבת קודש, ולא יסיים: ''השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן'' כמו שאומר בכל יום. [כי שיר של יום ''שגיון לדוד'' או ''אילת השחר''. וע''ע בשו''ת חקרי לב (חאו''ח ס''ס לב). ובספר שיח יצחק למהר''א מני]. ואחר מזמור שיר של יום יאמר למנצח על אילת השחר. ואחר כך קדיש יהא שלמא. קוה אל ה' וכו', ואחר כך יאמר קדיש על ישראל, ועלינו לשבח. [ילקו''י מועדים עמ' שטו. חזון עובדיה פורים עמ' קז].
ח כשאומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ''ויקר'', ימשמש בתפלין של יד ושל ראש וינשקם. [ע' מגילה (טז:) ויקר אלו תפלין. ובפרש''י שם. וכן מבואר במועד לכל חי (סי' לא אות פח).]. וכשמגיע למה שאומרים ''אגרת הפורים הזאת'' ינענע המגילה. [מג''א (סי' תרצ אות יז). א''ר (שם סק''י)]. והנוהגים בכל יום להחליף תפלין של רש''י בתפלין של ר''ת לפני אשרי יושבי ביתך, גם בפורים ינהגו כן ויקראו המגילה בתפלין דר''ת. ובתיבת ''ויקר'' ינשקו התפלין דר''ת. [כ''כ במשמרת שלום (סי' נ אות ד) שכן נהגו לקרות את המגילה ביום בתפלין של ר''ת, ונתן טעם ע''פ הסוד. ילקו''י מועדים. חזו''ע פורים עמ' קח].
ט אם יש מילה, יש אומרים שמקדימים המילה לקריאת המגילה. [רמ''א בהגה (ס''ס תרצג). מועד לכל חי (סי' לא אות נט). דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ודרשינן (במגילה טז:) אורה זו תורה, וששון זו מילה. וכתב המחה''ש, שמכיון שנסמכה מילה לתורה, יש לנו להסמיך המילה מיד אחר קריאת התורה, קודם קריאת המגילה]. ויש חולקים וסוברים שמניחים המילה לאחר כל סדר התפלה כמו בכל יום, וכן המנהג כסברא אחרונה. [שו''ת תרומת הדשן (סי' רסו). לקט יושר (עמוד קנו). מרן הב''י בבדק הבית (יו''ד ס''ס רסב). שו''ת הרדב''ז (סי' רנא). ומשום דקריאת המגילה קבוע לה זמן, וחשיבא תדיר לגבי מילה. ועוד דאיכא פרסומי ניסא במגילה. ועוד שהיא מצוה דרבים, וראוי להקדימה. והרי אין לך דבר שאינו נדחה מפני מגילה זולת מת מצוה. ע''ש. וכ''כ בשו''ת זרע אמת, שמגילה קודמת לכל המצות. וכ''כ הפר''ח, הגר''א, שלחן גבוה, יוסף אומץ יוזפא, בית יהודה עייאש, בית דינו של שלמה, שו''ת ויקרא אברהם. ואע''פ שבדברי יעקב (סי' מב) כתב לקיים דברי הרמ''א. וגם החיד''א בלדוד אמת (סי' כו אות ד) כתב, שאם יש מילה, יש להקדים המילה לפני המגילה. מ''מ בזמנינו שעושים המילה אחר צאת הקהל מביהכ''נ, יש לקרוא המגילה בביהכ''נ קודם המילה. וכדעת מרן ורוב האחרונים. ילקו''י מועדים עמ' שיז. חזו''ע פורים עמ' קט]
בברכת חג פורים שמח (-: )))-8
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' ... חיים כולכם היום ....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 17:20 |
|
| |
בס"ד
בהמשך לחג הפורים עוד כמה עניינים וסודות הקשורים לחג
א. כמה עיונים הקשורים לפורים
''משנכנס אדר מרבים בשמחה''.
א. ויש להבין מה נשתנה חג הפורים שיש להרבות בו בשמחה כבר מתחילת החודש שחל בו החג.
ב. וכמו כן, מה נשתנה חג זה שיש להרבות בו בשמחה יתרה ''עד דלא ידע'', מה שלא מצינו בשום חג אחר, ואפילו במועדים שנצטווינו מהתורה במצות ''ושמחת בחגך'', לא מצינו ציווי או מנהג בשמחה יתירה כבחג הפורים, ובפרט שהשתיה המרובה היא מנהג הגויים בחגיהם, ומה עניניה לקיימה בחג זה, וכמו כן לא מצינו הקדמת השמחה לפני המועד.
ואם תאמר שהוא מפני הנס המופלא שנעשה בו, לא נבין מדוע נס חג הפסח קטן מנס חג הפורים, או נס החנוכה מה נופל הוא בעוצמתו מנס הפורים, ומדוע אם כן בניסן וכסלו אין מצות הקדמת השמחה כפורים, וכמו כן אין בהם מצות הפרזת השמחה כבפורים.
ג. ובפרט יש להבין, הא דאיתא דמועד חג הפורים הוא היחיד שישאר לעתיד, כמובא במדרש ''שוחר טוב'' (משלי פרשה ט'): כל המועדים בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים, שנאמר: ''וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם''.
ופירש המהר''ש אלקבץ בספר ''מנות הלוי'': כל הימים טובים יהיו בטלים, אין הכוונה שיתבטלו לגמרי ולא יחוגו אותם - חלילה לומר כן, אך יתבטלו כדבר הבטל בשישים נגד הניסים הגדולים אשר תחזינה עינינו במהרה, חוץ מנס הפורים שלא יתבטל, דגדול הוא מהניסים דלעתיד לבוא, עד כאן. ויש לבאר מה היחודיות שבנס פורים ייתר על כל המועדים.
ד. ועוד יש לתמוה תימה גדולה בנוסחת המגילה כפי שנסחוה מרדכי ואסתר, והיא מדוע נסחו מרדכי ואסתר את המגילה בדרך צירוף מיקרים גרידא, ומוכח מנוסחת המגילה שדקדקו וטרחו מרדכי ואסתר לנסח את המגילה בהעלם גמור, ''ונזהרו'' שלא להזכיר שם שמים במגילה לא בשם ולא בכינוי, ואדרבא אם יבוא סופר ויכתוב המגילה בתוספת שם שמים, הלא מגילה זו תהא פסולה, והלא אדרבא כדי לפרסם הנס ולהחדיר בנו אמונת ה' היה להם לנסח את המגילה בדרך של הזכרת שמו יתברך, ולהכניס מתורה שבעל פה המבארת לנו בגמרא את גודל הניסים שהיו במהלך נס פורים, וכגון זכות תפילתו של משה רבנו מלמעלה ומרדכי מלמטה, כ''ב אלף תינוקות של בית רבן, נס נידודי השינה ופתיחת ספר הזכרונות, נס חרבונא שהוא אליהו הנביא וכדומה, ולמה טרחו לנסח המגילה בדרך נעלמת כאילו וכל הנס שארע היה בדרך מקרה, והוא שבדרך סיבה הרג המלך את ושתי, ואם כן טבעי הוא שלאחר מכן יחפש נערה יפה, ומצא את אסתר ש''במקרה'' היתה יפה יותר מכל הבתולות, ו''במקרה'' מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר, ובכך הציל את המלך מבגתן ותרש, וטבעי הוא שיכתב זכותו בספר הזכרונות על שהציל את חיי המלך, טבעי שתידד פעם שנת המלך ו''במקרה'' הביאו לו ספר הזכרונות, ו''במקרה'' נפתח בדיוק בסיפור הצלת חיי המלך על ידי מרדכי, וטבעי הוא מכבוד המלכות לשלם לזה שהציל את חיי המלך. וכמו כן המן היה שר גדול שונא ישראל כנהוג בכל הדורות, ובהיות שאסתר ראתה לנכון להגן על עמה, בקשה עליהם חיים וחסד, ואחשורוש שמלך טפש והפכפך היה, הסכים להרוג את המן - שרו, מפני אשתו, כמו שקודם הרג את אשתו מפני שרו. ובכך גלגלו את כל הנס הגדול של ההצלה, ובודאי כוונה עמוקה היתה להם למרדכי ואסתר בזה.
ואומנם נזכר במגילה: ''לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי וכו'''. אומנם זה נכתב בקיצור בפסוק אחד, וכל אריכות מעשה הנס נזכר במהלך הטבעים והסיבות באריכות גדולה תוך העלם האירועים הניסיים שהיו במהלך הישועה. וכי בכך יתפעל ויתרגש נפש הקורא בפרסום הנס, ובפרט בנס פורים שדוקא עליו נצטווינו לשמוח יותר מכל הניסים שהיו לעם ישראל.
ה. ובכלל יש להבין, מה נשתנה נס הפורים שנצטווינו לנסחו על מגילה ולכתוב ולקרוא את פרטי האירוע מהחל ועד כלה, מה שלא נצטווינו לערוך מגילת אנטיוכוס וכדומה, ולקוראם ברוב עם ובפרסומי ניסא כמגילת אסתר.
ו. וכמו כן יש להבין, מדוע תקנו לנו חכמים מצוה מיוחדת המסתעפת לחג הפורים והיא מצות קריאת פרשת ''זכור'', אחר שעצם המצוה שייכת לכל ימות השנה, והוא אחד מעשר זכירות שיש מצוה לזוכרם בכל זמן.
ב. מטרת הניסים המפורסמים כדי שמהם נודה בניסים הנסתרים
ויש לבאר זאת על פי דברי הרמב''ן בסוף פרשת ''בא'':
מטרת הניסים המפורסמים כדי שמהם יודה האדם בניסים הנסתרים.
ונתחיל ביישוב השאלה האחרונה שהזכרנו, מדוע תקנו לנו חכמים מצות זכירת עמלק דוקא בפורים, כי בתשובה לשאלה זו טמון היישוב לכל התמיהות הקודמות שהזכרנו.
כבר הארכנו לעיל בפרשת ''בא'', שמטרת הניסים המפורסמים שעשה ה' לעמו אין מסתיימת מטרתן בעצם הנס גרידא, אלא מטרתן שמהם נלמוד להמשיך את אמונת ההשגחה גם על המקרים העטופים במקריות וטבעיות החיים, ונשכיל להבין שאין הם מקרה כלל אלא ניסים נסתרים. הרי שכל ניסי החגים הינם בגדר ''אמצעי'' ואינן מטרה בלבד לעצמן, אלא המטרה היא שמהם נשכיל להתבונן ביכולתו הבלעדית והשגחתו של הכל יכול גם בזמנים שהעולם מונהג, לכאורה, בדרך המקרה והטבע.
אם כן התכלית הנדרשת מאתנו היא לא זו בלבד שנודה לה' על ניסיו עמנו, ונחגוג לו את חגינו, שהינם זכר לאותם ניסים שנעשו לנו, אם נסתפק בזה לא הגענו למטרת ה' בניסיו עמנו, אלא רק אם נלמוד ונעיין בניסיו הגלויים, ונעמיק בהם ללמוד כי אין עוד מלבדו, ושליטתו יתברך בכל, ונעתיק את לימוד האמונה הזאת לחיי היום יום שלנו להבין בינה שגם הם ניסים ונפלאות יום יום רגע רגע, וכמו שאומרים אנו בנוסח ''נשמת כל חי'': אילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו, על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו, המורה לפי החשבון על מיליוני ניסים, וכי ראינו מיליוני ניסים שנעשו עמנו ועם אבותינו? אלא מדקדק הרב ''שומר אמונים'', דודאי הכוונה גם על הניסים הטבעיים והנסתרים שאין סוף וקץ למניינם בבריאה ובברואים בכל עת ובכל רגע.
ורק אז מגיעים אנו לתכלית רצון ה' במטרת ניסיו הנגלים והמפורסמים כנס מצרים וכיוצא, שיש בהם כדי לתת כח אמונה לכל הדורות גם כשיפסקו הניסים הגלויים וההשגחה תהא באופן של הסתר, וכפי שדקדקנו לעיל ממעשה בבנו של רבי יוסי דמן יוקרת, המוכיח כי הקדוש ברוך הוא מקפיד על ניסים בחינם ואינו עושה ניסים בחינם, ואם כן ניסי מצרים וכיוצא בהם המפורסמים, היו נצרכים בכמותם ובאיכותם בדיוק כפי שנעשו לא פחות ולא יותר, ויש בהם כדי לפרנס את עצמנו באמונה לכל הזמנים ולכל המצבים, וזאת בכך שנתבונן להעתיק את ההשגחה שראינו אז בגלוי לאירועי ההשגחה הנסתרת של עתה.
ויש להוסיף, דבהכרח יש בהם מספיק ללמד אמונה לכל הדורות שיבואו עד ביאת משיח צדקנו, שהרי אם אין בהם מספיק הרי שנצרך שיהיו ניסים נוספים, ואם אין נעשה לנו ניסים כמותם, הרי שבהכרח יש די ומספיק בהם ללמד אמונה לכל הדורות ואין צורך ביותר, ולא עוד אלא שאם יהיו יותר שלא לצורך כפי הנראה לחכמתו יתברך - תהא גריעותא בכך, וכמו שהסברנו לעיל במאמר כ''ט.
ג. ''זכור את אשר עשה לך עמלק'' שגרם ב' צרות, צינון האמונה, וחילול הקדושה בעם ישראל
לאחר שבארנו כל זאת, נבוא לעומק מצות ''זכור את אשר עשה לך עמלך''. הלא מצינו שפרסם הקדוש ברוך הוא הכרזה על מלחמה בעמלק מדור דור, הרי לנו ברור שזו מלחמה מתמשכת בכל דור ודור. [ובארנו בהרחבה להלן פרשת ''כי תצא'' ענין מלחמה זו, והכיצד מלחמה זו בתוקפה בייתר שאת בימינו, ומה תפקידנו במלחמה זו עד שיבוא הגואל]. ועיקר הטעם הוא על כי זינב בנו את הנחשלים בזמן שהיינו בבחינת ''עייף ויגע ולא ירא אלקים'', דהיינו חלשים פיזית מגלות מצרים, ונפשית - שהרי זה עתה יצאו ממ''ט שערי טומאה, ומצבם של עם ישראל היה אז בשלב של החלמה לרפאותם ולחזק נפשם, וכנא': ''עם זו יצרתי לי'' שהיה נצרך ליצרם מחדש, ובמצב רגיש זה בא עמלק עליהם כאשר ידאה הנשר (כלשון אוה''ח הק'), ולקרר ולצנן את אימת אומות העולם מישראל, ועוד גם לטמאם, וכמו שפירש רש''י אשר קרך בדרך ב' פירושים: קרך - צננך והפשירך, וכן מלשון קרי וטומאה.
וברור שבמלחמתו עם ישראל בעת הזאת, צינן וקרר את אמונתם, בהיותם עד עתה מתחזקים מיום ליום באמונתו ובטחונו יתברך, ובא הוא ונכנס לאמבטיה רותחת, ואף שידע שיכווה אלא שעז היה רצונו לצננה לאחרים, להטיש ולטשטש את ניסי ה' להוריד את האימה וההתפעלות של ''אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד'', שאת זה לא יכל עמלק לסבול, הרי שמלחמת עמלק לא היתה על מנת לנצח - פיזית, שהרי ידע שיכווה, אלא על מנת להרוס את היחודיות של עם ישראל להחשב בעיני עצמם כעם שמעל הטבע, וכמו שיבואר עוד להלן. ולכך מלחמה לה' בעמלק שהכריז מלחמה באמונת השגחתו יתברך, וקרר וצינן את אמונתם ובטחונם של ישראל לומר ''היש ה' בקרבנו אם אין'', והצליח במעשהו זה להטיל ספיקות אצל בני ישראל באמיתות האמונה, ולסלפה בשטותים והבלים.
ה. מלחמת עמלק הינה מלחמה תמידית
נצטווינו אנו בזכירת מעשה עמלק, לזכור את רשעותו וטומאתו שחיבל באמונת ובקדושת עם ישראל, והמצוה להלחם בו היא בכל דור דור, והראיה היא העובדה שכביכול במחיית עמלק תלה ה' את שלימות שמו וכסאו, וכנאמר: ''כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור'', ודרשו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכרו של עמלק, ומאחר ובכל דור ודור מחכים אנו לשלימות כסאו של הקב''ה שתלוי במחיית עמלק, הרי בהכרח שמוטל עלינו בכל דור ודור להלחם בו.
ח. מרדכי ואסתר באו לחזק באופן מתוחכם את יחודיות אמונתנו שאין שום טבע בעולם
מרדכי ואסתר הבינו שזו המלחמה בעמלק אינה מלחמה פיזית בלבד - כפי הנראה להשמיד להרוג ולאבד, אלא בעיקר הינה מלחמה רוחנית בטומאת עמלק. וידעו שהנצחון תלוי רק בכך שיחזקו את אמונתן של ישראל, ולא די בניסים מפורסמים, אלא בעיקר בניסים המלובשים בדרך טבע ומקרה, וכאמור לעיל שזו תכלית מחיית עמלק, וממילא תיבטל מזימתו של להשמיד להרוג וכו'.
ואם כן, דרך הלחימה היא לא בשיטות לביטול המזימה אלא בחיזוק האמונה, ולכך הכריזו צום וזעקה לה', ולאחר שניצלו עם ישראל ונעשה הנס, אזי חשבו מרדכי ואסתר מה לעשות היאך לחדד את סוד ההצלה ולהורות לדורות שלא היה באופן של שכנוע בדרך סיבה ומסובב לבטל מזימת המן, אלא מהחל ועד כלה כל הנס נעשה אך ורק בהשגחת ה', ובזה לנקר את עיניהם של המינים המטעים מאמונת ה' ומאמיתות השגחתו, ולפי שהרי סוף סוף הניסים באופן החיצוני היו בדרכים טבעיים, נתחכמו המה בחכמתם וברוח קודשם לנסח מגילה בדרך של צירוף מקרים דוקא, ועל צירוף מקרים זה לצוות לעם ישראל לשמוח שמחה גדולה ויתרה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה, ולהודות לה' יותר מהניסים המפורסמים, כי דוקא בזה טמון סוד מחיית עמלק, וכמבואר דעיקר מחיית עמלק תלויה לא בהודאתנו על הניסים המפורסמים גרידא, אלא בהודאתנו גם על ניסי ה' המסובבים בדרך מקרה, משום שבזה נבוא להורות בקל וחומר הפוך, שהרי עמלק בא בשיטה לטשטש ולהכחיש את הניסים המפורסמים כדי שבקל וחומר נטשטש את הניסים הנסתרים. ואילו מרדכי ואסתר הורונו ליצור קל וחומר הפוך, אם המקרים והטבעים ניסי ה' המה, ויש להודות עליהם, קל וחומר על ניסים המפורסמים, ואדרבא ניסי ה' המפורסמים מטרתן להורות על ניסי ה' הנסתרים. דרכו של עמלק להפוך את הנס לטבע, על כך באו מרדכי ואסתר להורות כי הטבע הוא נס וכי אין עוד מלבדו, ובזה לעקור את מזימתם ליקח את יחודיותנו, כי אין שום הסבר לכאב העמים ממציאותנו אלא רק מקנאתם ביחודיותנו - ''אין קינאה כקנאת הדת'', כלשון הרמב''ם בספרו ''המורה''.
י. הטעם לשמחה היתרה שחייב אינש בפורים, להיות שהוא מעין שמחת העתיד שתושלם הדעת ביחוד אמונתנו שאין שום טבע בעולם
והטעם לשמחה היתרה, היות וכאן טמון סוד השמחה האמיתית, שהרי כל ציפייתנו ותקוותנו לימים העתידים לבוא עלינו, היא בעבור שאז תהא שלימות הדעת שאין עוד מלבדו כלל, וכל הנהגת הטבע הנראית לעין הינה אחיזת עיניים, וכמבואר ברמח''ל ''בדעת תבונות'': ''שתכלית הטובה לעתיד היא שיתגלה סוד יחודו השלם'', והיא הסיבה לשמחה הגדולה שתהא לעתיד - ''אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה'', כי עיקר הגלות היא גלות הדעת, וממילא עיקר הגאולה היא גאולת הדעת, והשמחה תלויה בשלימות הדעת, וכמבואר בנביא: ''וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ'', ''ושעשע יונק על חור פתן'', דהיינו יתבטלו הצער והמריבה, וזאת מתוך שתושלם הדעת, וכנאמר: ''לא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם'', ואפילו הדוממים ידעו את ה', וכאומרנו בימים נוראים: וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ומובא במדרש (''שוחר טוב'' תהילים מזמור עג), שלעתיד כשבשוגג אדם ישכח ויבוא לקטוף תאנה בשבת, תצווח ותאמר לו: שבת היום. (וכמובא בתשובה להרב ה''בן איש חי'' דאף לעתיד ישאר יצה''ר לענין שוגג).
ומכיון שמשמעות חג הפורים להשריש בנו את הדעת שאין עוד מלבדו, שהיא כל שמחת העתיד, לכך בחג זה יש בו משמחת העתיד.
יא. לפורים ישנה משמעות מיוחדת למצות השמחה יותר מ''ושמחת בחגך'' שבייתר הרגלים
ובהיות שכל תכלית השמחה שתהא לעתיד, היא בזה שתרבה הדעת לדעת את ה' וכי מלכותו בכל משלה, ושאין שום טבע ומקרה בעולם - אפס זולתו, וזאת תכלית מחיית עמלק שתעשה על ידי הקב''ה, וכנאמר: ''כי מחה אמחה את זכר עמלק'', וזה בכח עבודתנו, וכנאמר: ''מחה תמחה את זכר עמלק'', אנו מצווים למחות כביכולתנו, והנשאר יגמור ה' בעדנו, ומחיית עמלק זו עשו מרדכי ואסתר בכך שראו לצוות לנו לראות את ניסי ה' גם כשמסובבים המה בדרך מקרה, שלשלימות זו נזכה לעתיד, ובכך נזכה לתכלית השמחה. ובכן דוקא חג הפורים שנועד לפרסם נס שנעשה במהלך סיבות חיצוניות, בו בעיקר מתבטאת משמעות ההכרה ב''אין עוד מלבדו'', בו בעיקר מתכחשת ומתבטלת מן העולם הע''ז של אמונת כחי ועוצם ידי, וכמה שיותר נרבה בו בשמחה, נפרסם ביותר את גילוי ה', ונחשוף את מעטה הטבע העוטה על הבריאה, הרבה יותר מאשר כשנקום ונשמח בייתר חגינו: פסח, חנוכה, שבהם הניסים היו גלויים, ובהודאתם כאמור אין עדיין תכלית מחיית עמלק, ובכך אין אנו קולעים החץ ללב לבו של עמלק, להביסו תבוסה מוחלטת, וממילא אין זו תכלית השמחה, ורק בפורים מתקיימת המחיית עמלק, כי אז החץ נשלח ללב לבו של עמלק למחותו לגמרי, ובכך תלויה השמחה האמיתית והנצחית.
יג. כל המועדים בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים, לפי שפורים מזדהה עם גילוי העתיד שאין טבע בעולם, משא''כ ייתר החגים שארעו בהם ניסים מפורסמים
ולכך אתי שפיר המובא במדרש ''שוחר טוב'' (משלי ט): כל המועדים בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים, דלעתיד יתגלה סוד יחודו השלם כמבואר ברמח''ל, והוא מפסוקי הנביא שתרבה הדעת, וכנאמר: ''ומלאה הארץ דעה את ה''', וזה יהיה עיקר הגילוי המבושר לנו שבו תלוי שלימות הדעת והשמחה, ולכך נס פורים הוא דוקא החג שמזדהה עם גילוי העתיד, שאין שום טבע בעולם כלל היות שנעשה בו הנס דרך מקרים וסיבות - והרי על כגון דא יתגלה יחודו יתברך - ואם כן למה יהא בטל, אדרבא הניסים המפורסמים המה שיהיו בטלים, לפי שלא יהא בהם שום חידוש לעתיד לפי שגם בזמן ההסתר לא היו אלא כאמצעי לעיקר המטרה - להורות גם בטבע את השגחתו יתברך, כי כן הוא כל עיקר המטרה שתרבה הדעת לדעת את ה' גם בניסים הנסתרים שבזמן ההסתר נעלמו, ואם כן פורים הוא לבדו המורה על כך, לכך לא יבטל.
והוא המבואר במהר''ש אלקבץ שהזכרנו לעיל, דאין הכוונה שלא יחוגו את המועדים האחרים אלא שיתבטלו בייחס לניסים המפורסמים שיהא לעתיד, אולם נס פורים לא יתבטל, לפי שאדרבא מהות החידוש והגילוי שיהא לעתיד יהא בטבע עצמו לגלות שאין טבע בעולם כלל, וכל המקרים משועבדים לו יתברך, ובפורים כמו כן אירע - גילוי הנס שבטבע, ואם כן אותו מסר שיוברר לעתיד כבר נתברר כמוהו בפורים, ולמה שיתבטל לעתיד.
עד כאן לבינתיים ...
המשך יבוא ...
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 17:31 |
|
| |
בס"ד
המשך מנהגים וסודות לחג הפורים
מתוך : הספר "בים דרך"
טו. המנהג להתחפש בפורים - להורות כי מציאות הטבע הינה תחפושת חיצונית העוטה על ההשגחה, מאחר והוא סוד שמחת הפורים לגלות אמת זו
וכמו כן בזה יובן טעם מנהג ישראל להתחפש בפורים, דההתחפשות מורה על חיצוניות המטעה מהמציאות האמיתית, והוא המצווה עלינו בפורים להכריז כי אין שום מציאות לטבע, וכולו תחפושת והטעיה לאמת האמיתית כי אין עוד מלבדו, וכדי לבטאות את תחפושת הטבע והמקרה והכחי ועוצם ידי שכביכול ויש להם כח ויכולת בפני עצמם אף שבעצם הנם שקר גמור המטעה את העין - מתחפשים אנו כמו כן, להורות שכל הטבע והסיבות הנראות לעין שכאילו והם הגורמות מציאות שנעשית, אינם אלא תחפושת חיצונית המכסה ועוטפת ומסתירה את המציאות האמיתית, כי אין עוד מלבדו.
טז. משלוח מנות איש לרעהו - להורות על יחודיות עמנו להיות לו ה' לאלקים ואין מלך בלא עם המאוחד בדעה אחת ללא פילוגים
וכמו כן יבואר טעם משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, דהרי המן מזרע עמלק - אחז כאמור בשיטת סבותיו, וטשטש את ניסי ה', ובכך חפץ לבטל ולצנן את אמונת יחודו וסגולתו של עם ישראל מכל העמים, והוא אומרו - עם מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות, ואם כן אם אכן זה עם שייחדו וסיגלו האלוקים לו לעם, היאך אם כן הינו עם נודד וגולה, ואם תאמרו הרי סוף סוף זה עם שעשה לו הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות ויש לו היסטוריה עשירה ומפוארת, ואם כן הניסים יוכיחו עליהם שיש להם דת אחת ותורה אחת מאת האלוקים, על כך משיב עמלק בהוצאת דיבה ושם רע: ''ודתיהם שונות'', דהיינו עם זה מפורד גם בדתו, וכל קבוצה מהם נוהגת מנהגיה כפי העולה על לבה, ואין שום איחוד בדתם, ולכן פתח בלשון יחיד: ''עם'' מפוזר ומפורד, וסיים בלשון רבים: ''ודתיהם שונות'', והיה לו לסיים ''ודתו שונה'' כפי שפתח בלשון יחיד, אלא רצה לומר דתות רבות יש להם, והעובדה, המנהגים השונים שאצלם, וכל אחד נוהג כרבותיו, ודתות רבות יש להם מחמת המחלוקות הרבות בין רבותיהם, ואם כן דבר זה יכחיש כי יחדם לו הבורא וסגלם לו לעם מיוחד, שהרי אין מלך בלא עם, כדי שיהא שם ''מלכות'' למלך הוא בתנאי שיהא לו עם מיוחד באותם נוהגים אשר יחפוץ בהם המלך, דאם לא כן איש הישר בעיני יעשה ואין שם מלכות למלכם, וזה רצה המן להוכיח, דלא יתכן שהאלקים ייחד מלכותו על עם מפוזר ומפורד.
ולכך כדי לשקרו ולהכחישו, אנו מתאחדים ביום זה באהבה יתרה איש לרעהו, וכמו כן מרחמים על האביונים, להורות כי אם אכן אמנם פיזית אנו מפוזרים ומפורדים בין האומות, וזה מה שגרם לנו שנשתכחו הלכות ונתרבו חילוקי הדעות בין רבותינו, אולם בלבותינו אנו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, כולם אהובים כולם ברורים, ואם כן הפירוד והפיזור אינו אלא מגזירת א-ל עליון, אולם השגחתו עלינו אחר היותנו עמו ונחלתו, והראיה כי איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ואין מלך בלא עם, ואנו עמו ונחלתו הקשורים בלב ונפש לעזור ולסייע אחד לחבירו, והוא היות המקשר בינינו הוא חבל הזהב אמונתנו הטהורה בו יתברך שלא תתנתק לעולם, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבינינו לבורא, ועדיפים אנו להחשב לעם מאוחד על אף פיזורנו הפיזי מאשר אומות העולם שאינם מפוזרים פיזי ושוכנים המה על אדמתם בהשקט ובשלווה, אחר שעיקר האחדות והקשר הינו בלב אוהב ומקשר בין אחד לחבירו, והחיבור הנפשי והרוחני שיש בינינו עדיף עשרת מונים מהחיבור הפיזי החיצוני בלבד של אומות העולם המפורדים בלבותם זה מזה, ואיש את רעהו חיים בלעו, ואילו עם ישראל - עַם ה' - אחד ומאוחד, וכאומרנו: ''ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ''.
יז. שמירת חג הפורים כהלכתו ובקדושה - דיו כדי להביא את הגאולה - חיד''א
בסגולתו וכוחו של היום הפליא לספר החיד''א (''לב דוד'' פרק כט) וזה לשונו:
ובעיני הדבר פשוט. שאם כל ישראל היום הזה, אשר זרע עמלק לטבח יובל, ונפל המן הרע הזה - ראש מבית רשע, היו נוהגים בסדר קדושה, והשמחה היתה מקודשת לשמים, ויתר היום עוסקים בתורה כל אחד כפי שיעורו, על כן בשכר זה היינו נגאלים גאולת עולם וימחה זכר עמלק. כי היום הזה אשר החל לנפול ונפל מהם רב. הן עם ישראל אם היינו מתאמצים בתורה ומצוות כהיום הזה, רעה תבוא אליהם לזרע עמלק עד כלותם אותם, ובא לציון גואל. ומה גם, אשר רוב ישראל מרבים צדקה היום הזה, עם עמלי תורה, ועניים מרודים, ובינונים אשריך ישראל, כמה מאות נתונים נתונים המה למצות והוא אשר דברתי, כי בכח מעשה הצדקה, אשר היא היתה אם לכל הטובה, לכפרה ולבטל גזירות רעות, ולהחיש תשועתנו, ובכל עבודתנו לה' יתברך היום - אין ספק שהיתה מפלת עמלק גמורה ותפרה ישע גאולה שלימה.
וכידוע שכל דבר שהוא בכלל ישנו בפרט. ואם גדול כח הפורים לגאולה כללית, לפחות בוודאי יועיל לגאולה פרטית לאדם השומרו כראוי בתורה וצדקה, וידוע מדברי האר''י והרמח''ל, דבכל חג נמשך ונשפע שפע הארה ללבות עם ישראל מעין אותה הארה שנמשכה בימים ההם בהיות האירוע בראשיתו.
חג פורים שבו נמשך חידוד ובהירות לאמונת ''אין עוד מלבדו'' בתוך הסיבות והמקרים, וכי כל הסיבות והמקרים אינם אלא תחפושת ואחיזת עינים חיצונית בלבד. וזו עיקר מלחמת עמלק עמנו בכל הדורות, ובפרט בדורנו זמן עקבות משיחא, כמה ראוי לנו להכין עצמנו לקבל שפע אמונה מהיום הזה שהאור שמתגלה בו הוא מעין אור העתיד שיתגלה כמבואר, הרי שיש לנו אפשרות ביום זה להמשיך עלינו מאור העתיד שיתגלה אז האמונה והיחוד השלם - עתה - לתוך חשכת הגלות שאנו בה, לחזק עצמנו באמונה זו של ''אפס זולתו''.
וככל שיחכם האדם ביום זה, יכין לבו להכיל אמונה זו בקרבו בייתר שאת, ומלבד המצוות המעשיות שיש לנו ביום זה כסעודת פורים משלוח מנות וכו', ירחיב לבו בתפילה כראוי, בשעת המגילה יתאמץ לחזק בלבו את אמונת אין עוד מלבדו, להודות לה' על ניסיו הנסתרים כמו הגלויים, וכמה שיצליח ביום זה שלא להסיח דעת מהאמונה הקדושה של יחוד ה' באמיתות ובייתר יסודות האמונה, כן ישריש בקרבו עמוק עמוק יסודות אלו, ומה שיוכל עשות ביום פורים בנקל - יקשה מאד לעשותו בייתר ימות השנה, לפי שזוהי סגולתו ויחודו של היום, ובכך יביא האדם לעצמו את הגאולה הפרטית במידת מה מעין הגאולה הכללית שתהא לעתיד במהרה כמבואר.
יח. חודש של סגולה
בשולחן ערוך מבואר שמי שיש לו דין עם גוי ידון עמו באדר, שאז מזלם של ישראל עולה. ויובן על פי המבואר, דבהיות שבחודש זה מכחישים ומשקרים אנו את כוחות הטבעיים, כמו כן כוחות הטבעיים נכפפים תחתנו.
וכידוע הסגולה גדולה ונפלאה המובאת ב''נפש החיים'' לבטל דינים וגזירות - להתחזק באמונת אין עוד מלבדו ולהכחיש ולשקר הטבע, ואז מידה כנגד מידה כשם שהאדם בלבו מכחיש ומשקר הטבע, כן יעשה ה' שלא יוכל הטבע לשלוט בו, ובזה מזלנו עולה בחודש זה לגבור על כל כוחות הטבעיים להכניעם, וזהו הזמן לנצח בדינינו את הגויים הכפופים לטבע והרחוקים מאמונת היחוד - לכופפם תחת ידינו המאמינים ביחוד ה' ובכוחו הבלעדי.
עד כאן לבינתיים ...
אם תרצי עוד ידע בנושא "פורים" נא להשאיר בקשה ...
ובלי נדר אשתדל בהמשך לשלוח, אולי בדף חדש שתעלי ???
וכן יהי רצון ...
ובחסדו הגדול של הקב"ה יתברך ויתעלה שמו לעד ולעלמי עלמיא ...
אשתדל לשלוח בהמשך ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלךים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' .... חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 23:01 |
|
| |
ערב טוב יבי.
הדפסתי לעצמי מה שכתבת פה אמצא זמן ביום שבת לקרוא. כל הכבוד.
אתה יכול לפתוח אשכול חדש "הלכות פורים" לזכות כל מי שקורא בפורום.
תודה וברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 23:27 |
|
| |
בס"ד
יישר כ"ח ...
וחזק וברוך ... על העידוד הפירגון וההתעניינות ...
(ובזכות תמיכתך ... זה הי'ה שוה את המאמץ)...
תודה (-: )))-8
לדף הבא אני אחכה בסבלנות שידידתינו ידידת הברית היקרה תיפתח דף חדש בעניני "פורים"
שאי ברכה ...
אשרייך ....
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' ... חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
