בס"ד

לידידת  ברית  היקרה  ...

מצאתי  את  המשניות  שיכולות  לעזור  ולהשכיל  בנושא  הכתבה

מתוך:  סדר  טהרות -  מסכת  אהלות - פירוש ר' עובדיה מברטנורא  ע"ה


פרק ב - משנה ג

עצם כשעורה . מטמא במגע ובמשא . דכתיב (במדבר י''ט) ועל הנוגע וגו' , ושם לא נאמר בעצם אדם . ללמד על עצם כשעורה שמטמא במגע אע''פ שאינו ניכר שהוא של אדם . אבל באוהל , אדם כי ימות באוהל כתיב . ובעצם לענין טומאת אוהל , בעינן שיהא ניכר שהוא של אדם{יב} , שהרי במקום אחר הוא אומר בעצם אדם : וארץ העמים . כל חוץ לארץ קרי ארץ העמים . והכא מיירי בגוש עפר שבא מחוץ לארץ שהוא מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל . אבל הנכנס לארץ העמים , אפילו לא נגע ולא נשא כגון שהיה רוכב על סוס , טמא , דעל אוירה של ארץ העמים נמי גזרו{יג} : בית הפרס . שדה שנחרש בה קבר{יד} ונשברו עצמות המת ונדושו בעפר אותו שדה . ופרס מלשון פרוסה . הלוא פרוס לרעב לחמך (ישעיה נ''ח) : כמה חסרון בשדרה . ולא יטמא באוהל , אלא במגע ובמשא : כמלוא מקדח . מלוא רוחב הנקב שנוקבין במרצע : כדי שינטל מן החי וימות . ושיערו חכמים בחסרון כסלע{טז} : בקטן של רופאים . במרצע קטן שהרופאים פותחים בו הנגעים : בגדול של לשכה . ושיערו חכמים שהוא נקב כפונדיון :

  פרק טו - משנה ח

חצר הקבר . חצר המוקפת מארבע רוחותיה ארבע מערות של קברות : טהור עד שיהא בה ארבע אמות . כל זמן שיש בה ארבע אמות טהור העומד בה{ז} . אבל פחותה מארבע אמות , טמא העומד בה . ואם אין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעית של חצר פתוחה לאויר העולם , אפילו אינו מרוחק מפתח המערה אלא כל שהוא , טהור , ובלבד שלא יגע למשקוף של פתח המערה . והני מילי , חצר הקבר דמסיימא מחיצתה , אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה{ח} : גולל לקבר . כיסוי על פתח הקבר : אלא כנגד הפתח . של הקבר . והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר , טהור : עשה ראשה גולל לקבר . והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן{ט} . הנוגע ממנה בארבע טפחים סמוך לקבר , טמא משום גולל , ומארבע ולמעלה טהור : בזמן שהוא עתיד לגוד . לקוץ . ואע''פ שלא קצץ עדיין . לגוד , כמו גודו אילנא (דניאל ד') : כולה חיבור . כל זמן שלא קצץ , ואע''פ שעתיד לקוץ . ואין הלכה כרבי יהודה :

בס"ד

בהמשך  לדבריי ...


פרק יז - משנה ג

מלטימיא . כמו מלא טמיא . חפירה מלאה מתים זה על גבי זה . טמיא בלשון ארמי עצמות של מתים : ומצבירת העצמות . ממקום שהעצמות צבורים שם {ט} . דזה דבר שאינו מצוי שיהיה אדם חורש על חפירה שהיא מלאה מתים ועל צבירת עצמות גלויים , ולא גזרו אלא בקבר שנחרש שהוא דבר המצוי : ומש דה שאבד בה קבר . דהוי ליה ספק ספיקא , שמא לא חרש במקום הקבר , ואם תימצי לומר חרש שמא לא הוליך ממנה עצם : או שנמצא בה קבר . שחרש ואח''כ נמצא . דבית הפרס דרבנן , ולא קנסו ליה כיון דלא ידע : החורש את שאינו שלו . לא קנסו רבנן למהוי ארעא דחבריה בית הפרס . וכן נכרי לא שייך ביה קנס : שאין בית הפרמ לבותיים . כלומר , שהרי אך על הכותיים לא קנסו , כל שכן שלא קנסו על הנכרי :



פרק יז - משנה א

החורש . בית הפרס . מקום שהטומאה פרושה ומתפשטת שם . ורבותי פירשו , פרס לשון דבר פרוס ושבור , שעצמות של מת נפרסו שם . ומפי אחרים שמעתי , על שם שפרסות בני אדם נמנעים ללכת שם מפני הטומאה : מלוא מענה . של המחרישה . ממקום הקבר שהתחיל לחרוש בו עד מאה אמה באורך השדה על מאה ברוחב , חיישינן שמא הוליכה המחרישה ממנו עצם כשעורה . ואם היה חורש והולך חוץ למאה אמה , ממאה אמה ולחוץ טהור , שאין המחרישה מולכת עצמות הקבר אלא עד מאה אמה : בית ארבעת סאין . מאה אמה אורך על מאה אמה רוחב הוא מקום זריעת ארבע סאין . שהרי חצר המשכן שהיה מאה על חמשים הוא בית סאתים , כדאמרינן בעירובין [כ''ג] , נמצא מאה על מאה בית ארבע סאין : רבי יוסי אומר בית חמ שש , סאין . ואין הלכה כרבי יוסי : ובמורד . כלומר , שיעור זה שאמרנו לתנא קמא ולרבי יוסי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה , הני מילי כשמוליך המחרישה במורד , דמגלגלתו למרחוק , והוא הדין כשהקרקע שוה במישור . אבל במעלה , כשחורש ועולה , לדברי תנא קמא נותן רובע קב כרשינין על בורך המחרישה , הוא עץ חלול כפוף עשוי כעין ברך שהמחרישה תקועה בו , ועושה בשוליו נקב קטן כשיעור שיצא ממנו גרעין אחד מגרעיני הכרשינים , ומוליך המחרישה והגרעינים נופלים מעט מעט , ובמקום שכלו הכרשינים שאין נופל מהם הרבה ביחד אלא שלשה גרעינים זה בצד זה {ו} שם כלה בית הפרס : רבי יוסי אומר במורד ולא במעלה . לא אמרו דין בית הפרס אלא במורד , אבל כשהמחרישה עולה בגובה אין שם בית הפרס כלל , שמיד המחרישה ננערת ואם יש שם עצם נופל . ואין הלכה כר' יוסי :



פרק טו - משנה ה

חצצו מארצו . שכיסה קרקעית הבית בנסרים או יריעות : טומאה בחצץ . אפילו יש בו טפח על טפח ברום טפח : כלים שבבית טמאים . כביב שהוא קמור תחת הבית , דתנן לעיל בפרק ג' , יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח , טומאה בתוכו הבית טמא , טומאה בבית מה שבתוכו טהור : שארצו של בית כמוהו . כשאין בו פותח טפח :



פרק טו - משנה ו

טומאה בפנים . במקום התבן : שכנגד היציאה . מקום פנוי יש כרוחב אמה מן הפתח עד כותל שכנגדו שנכנסים ויוצאים דרך שם להוציא התבן ולהכניס . וכלים שבאותו מקום הפנוי טמאים , מידי דהוה אטומאה בחצץ דכלים שבבית טמאים : טומאה בחוץ . היינו במקום הפנוי מן הפתח עד כותל שכנגדו : כלים שבפנים . במקום התבן : אם יש במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורים ואם לאו טמאים . דבחצץ נמי אם טומאה בבית כלים שבחצץ שאין במקומן טפח טמאים : ואם יש בין התבן ולקורות פותח טפח . לא נתבטל התבן ההוא ליחשב כחצץ והרי הוא כשאר חפצים שבבית , ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומו טפח בין אין במקומו טפח :




פרק טו - משנה ז

וכן כרי של תבואה . שביטלו : אפילו טומאה בצד הכלים . שהיתה הטומאה בתוך הגל , וכלים שם סמוכים לטומאה בתוך הגל אבל אינן נוגעים בטומאה : טומאה בוקעת ועולה . ומה שבצדה טהור . ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח , הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו :



פרק טו - משנה ד

שחצצו . שעשה בו מחיצה : מן הצדדין . שהיריעות והנסרים נתונות כנגד הכתלים של הבית : או מן הקורות . שנתונות תחת תקרת הבית : כלים שבחצץ טהורים . דיריעות ונסרים חוצצים , ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל : כלים שבבית טמאים . דאין חציצה לטומאה , מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל , דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו , ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה : כלים שבחצץ . הכלי שעם הטומאה בתוך המחיצה : אם יש שם פותח טפח . שיש שם חלל רחב טפח : ואם לאו טהורים . הכלים שבחצץ . אבל בית מיהא טמא :




פרק יד - משנה ה

שני זיזין זה על גבי זה . ומכוונים זה כנגד זה : יש בהן פותח טפח . שכל אחד מן הזיזים רחבו טפח על טפח : וביניהן פותח טפח . התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח : וטומאה תחתיהן . תחת התחתון . כל מה שתחתיו טמא ומה שעל גביו טהור , דחוצץ בפני הטומאה : ביניהן . אם טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא , אבל מה שתחת התחתון ושעל העליון , טהור , דחוצצים : על גביהן . על גבי העליון . כנגד הטומאה עד הרקיע , טמא , וכל השאר טהור : היה העליון עודף על התחתון וכו' תחתיהן וביניהן טמא . דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומאה ביניהן , אותו העודף שהעליון יתר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום . אבל מה שעל העליון טהור , דחוצץ : על גביהן . על גבי העליון : היה העליון עודף על התחתון וכו' טומאה תחתיהן . תחת התחתון : תחתיהן וביניהן טמא . דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא את הטומאה למה שתחתיו : ביניהן . אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר , דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון : רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא . דאע''ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון , הואיל ועודף עליו {ו} : ביניהן ותחת המותר טמא . מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר , טמא : ותחתיהן טהור . מה שתחת התחתון . דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון . והלכה כר' יהושע :




פרק יד - משנה א

הזיז שפניו למטה . כמין לוח יוצא מן הכותל לחוץ וראשו כפוף למטה לארץ לצד הפתח , הלכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא וחשיב כאילו יש בו פותח טפח , ואם טומאה תחתיו הבית טמא , שרואין ראשו הכפוף למטה כאילו הגיע לארץ , ומביא טומאה שתחתיו לצד הבית : וגיזרה . שפניה למעלה . ראשה כפוף למעלה ואין אוהל שלה מצטרף עם הפתח , הלכך בעיה פותח טפח : וגבלית . מפרש בתוספתא כלי שמניקה {ב} מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע : שנים עשר טפחים . דשיעור כל נדבך ארבעה טפחים . ונדבך הוא שורה של בנין אבנים : והעטרות . אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי , והיינו עטרה : והפתוחים . שעושים מאבן על הפתח או על החלון לנוי , ופעמים שבולטים מן החלון ומן הפתח טפח או יותר :




פרק יד - משנה ב

זיז שעל גבי הפתח וכו' . הכא מיירי שנסתם הפתח {ג} , ומשום הכי בעינן שיהא בזיז פותח טפח . והכי משמע בתוספתא : ושעל גבי החלון רום אצבעיים . כלומר בין חלון ששיעורו רום אצבעיים כגון שיירי המאור , בין חלון ששיעורו מלוא מקדח כגון העושה מאור בתחלה , זיז שעל גבי שניהם בכל שהוא : ורבי יומי אומר מלואו . חלון ששיעורו רום אצבעיים , זיז שלו שיעורו באצבעיים . וחלון ששיעורו מלוא מקדח זיז שלו נמי משערינן במלוא מקדח . ואין הלכה כר' יוסי :



פרק יד - משנה ג

אפילו גבוה מאה אמה . אע''ג דזיז שיעור גובהו מן הפתח שנים עשר טפחים , בקנה החמירו משום דמיטלטל . ורבי יוחנן בן נורי סבר דאין להחמיר בקנה יותר מן הזיז , ולמעלה משנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח . והלכה כרבי יוחנן בן נורי :



פרק יד - משנה ד

זיז . שהוא רחב טפח וסובב את כל כותלי הבית מבחוץ , וכנגד הפתח אוכל שלש אצבעות ועל שאר הפתח אין זיז . שאם היה אוכל כנגד הפתח טפח היה הבית טמא לדברי הכל : כלים שתחתיו טמאים . בהא לא פליג רבי יהושע כדפליג בסיפא , לפי שדרך טומאה לצאת : רבי אליעזר מטמא את הבית . כיון דזיז חמור שמטמא בכל שהוא , מביא את הטומאה לבית בשלש אצבעות : וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה . והאכסדרה אוכלת בפתח שלש אצבעות , טומאה בבית , כלים שבאכסדרה טמאים . טומאה באכסדרה , ר' אליעזר מטמא הבית , ורבי יהושע מטהר . והלכה כר' יהושע :



פרק יד - משנה ו

ואין ביניהם פותח טפח . שאין התחתון גבוה מן הארץ טפח ואין העליון גבוה מן התחתון טפח : ביניהן ותחתיהן טמא . דאין התחתון חוצץ , כיון דאין תחתיו פותח טפח ולא על גביו פותח טפח {ז} , והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון , וחוצץ למה שעל גביו , כיון דעליון גבוה מן הארץ טפח : כנגדו עד הרקיע טמא . ומה שתחתיו טהור . דאע''ג דאין גבוה מחבירו טפח , הרי גבוה מן הארץ טפח וחוצץ :



פרק יד - משנה ז

אין בהן פותח טפח . שהזיזין אין ברחבן טפח {ח} , הלכך בין שהטומאה למטה בין שהטומאה למעלה לא חייצי כלל : וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ בפותח טפח . וגבוהות זו מזו טפח , דינן כשני זיזין :




פרק יג - משנה ה

אלו ממעטים את הטפח . חלון ששיעורו בפותח טפח והיה אחד מכל הני דחשיב הכא מונח בו וממעט את האויר מטפח , חוצץ , שאין הטומאה עוברת לצד אחר : על ידי רובע עצמות . אם יש בבית רובע עצמות דמטמא באוהל , ופחות מכזית מבשר המת מונח בחלון , ממעט . ודוקא פחות מכזית , דאילו כזית , הוא עצמו מטמא באוהל . ודוקא על ידי רובע עצמות , אבל אי איכא בבית כזית בשר מן המת , אין פחות מכזית זה ממעט , דאדרבה בשר מצטרף עם בשר . והיינו טעמא נמי דדוקא בשר ממעט ע''י עצמות ולא עצמות ע''י עצמות , דעצמות אעצמות מצטרפי : פחות מעצם כשעורה . אבל עצם כשעורה לא ממעט , משום דמטמא במגע ובמשא : פחות מכזית מן המת . השתא הדר תנייה אע''ג דתנא ליה רישא לאשמועינן דממעט על ידי כל המטמאין באוהל , כגון רביעית דם ומלא תרווד רקב וכל אותן השנויין בפרק ב' {ט} : פחות מכזית מן הנבלה וכו' , כל הני דחשיב מכאן ואילך , ממעטי בין ע''י עצמות בין ע''י בשר : ופחות מכביצה אוכלים . שאין אוכל פחות מכביצה מטמא אחרים ולא מקבל טומאה מן התורה {י} , הלכך ממעט וחוצץ בפני הטומאה : והתבואה . שהשרישה רחוק {יא} מן הכותל ונתפשטו ענפיה וסגרו את החלון , דמחובר לקרקע היא : וככיי שיש בהן ממש . קורי עכביש נקראים ככיי . ואני שמעתי כמין קורי עכביש נמצא בתוך הקנה . ופעמים שהוא דק מאד והוא ככיי שאין בו ממש , ופעמים שהוא כעין אריגת בגד והוא ככיי שיש בו ממש : ונבלת עוף טהור שלא חישב עליה . שנבלת עוף טהור אינה מטמאה עד שיחשב עליה לאכילה , ואז מטמאה טומאת אוכלים בכביצה ואינה צריכה הכשר : נבלת עוף טמא שחשב עליה ולא הכשירה . דנבלת עוף טמא צריכה מחשבה וצריכה הכשר , כלומר שיבוא עליה מים או אחד משבעה משקין , ואם חסר מחשבה או הכשר , טהורה , וממעטת וחוצצת בפני הטומא' :




פרק יג - משנה א

העושה מאור . חלון העשוי לאורה : בתחילה . משום דבעי למתנא סיפא שיירי המאור תנא רישא בתחילה : מקדח גדול של לשכה . הוא כפונדיון האטלקי וכסלע נירונית וישנו כמלוא נקב של עול . אם יש בחלון כשיעור הזה , מביא את הטומאה לצד אחר : שיירי המאור . אם נשאר מן החלון שלא נסתם : חררוהו מים . שלא נעשה החור ע''י אדם אלא ע''י מרוצת המים : או שרצים . כגון החולד והעכבר : או שאכלתו מלחת . שהארץ מלחה ומתבקעת מאליה : מלא אגרוף . אגרופו של בן אבטיח . אדם גדול שהיה האגרוף שלו כראש גדול של כל {ב} אדם : חישב עליו לתשמיש . חלון שחררוהו מים או שרצים , שחשב להשתמש בו ולהניח שם חפציו : למאור . להכניס אורה : הסריגות . מחיצה כמין סבכה מסורגת שעושים בחלונות של אוצרות : והרפפות . מחיצה מסורגת שעושים בחלונות של בתי הקיץ שיושבים שם להתקרר : מצטרפות כמלוא מק דח . אויר שבין הסריגות , אע''פ שאין במקום אחד כמלוא מקדח מצטרפין בין כולם לכמלוא מקדח : להביא את הטומאה ולהוציא את . הטומאה . לאו אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קאי , אלא אשיעורים דרישא קאי . והכי קאמר , מלוא מקדח ומלוא אגרוף ופותח טפח דאמרן , כל השיעורין הללו בין להביא את הטומאה לבית בין להוציא את הטומאה מן הבית . ור' שמעון פליג , וסבר בין להביא בין להוציא {ג} כולן שיעורן בפותח טפח , ולית ליה לר' שמעון שיעור של מלוא מקדח ומלוא אגרוף כלל . ואין הלכה כר' שמעון :




פרק יא - משנה ז

ומת הכלב . דאילו חי אפילו כולו בבית , הבית טהור , דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה : ומוטל על האמקופה . וצוארו לפנים : אם יש בצוארו פותח טפח . רוחב הצואר טפח . ומשערין אותו על ידי חוט המקיך את הצואר . דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים : מביא את הטומאה . דצד העליון שבו מאהיל על הטומאה {ח} וממשיך את הטומאה לבית : ואם לאו . דאינו פותח טפח : אינו מביא את הטומאה . דלענין הבאת טומאה בעינן פותח טפח : רבי יוסי אומר רואים את הטומאה . בודקים בגופו של כלב את מקום הטומאה . אם היא מן המשקוף ולפנים , הבית טמא אע''פ שאין בצוארו רוחב טפח , דטומאה טמונה בוקעת ועולה , ונמצא שהבית האהיל על הטומאה . והלכה כר' יוסי : פיי לפנים . ונקב זנבו מבחוץ : הבית טהור . אם טומאה מבחוץ {ט} . דמשום המשכה לא מטמאינן ליה , שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך נקב בית הרעי : פיו לחוץ . ושוליו לפנים : הבית טמא . שהרי דרך פתח קטן זה היה סופה לצאת : בין כך ובין כך . בין פיו לפנים בין פיו לחוץ , בין טומאה מכנגד המשקוף ולפנים בין טומאה לחוץ , בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח , בכל ענין הבית טמא , דטומאה יוצאה בין דרך כניסתה בין דרך יציאתה : כמה תשהה . בשר המת . במעיו . של כלב קודם שימות הכלב ושוב לא יטמא מפני שיהיה חשוב כמעוכל : שלשה ימים מעת לעת . משעה שאכלה . כדאמרינן [שבת דף קנ''ה] גלוי וידוע לפני הקב''ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו בתוך מעיו שלשה ימים : בעופות ובדגים . אם אכלו בשר המת , כדי שתפול לאור ותשרף : ר' יהודה בן בתירא אומר וכו' . והלכה כרבי יהודה בן בתירא :

עד  כאן  לבינתיים ...

והמשכילים  יזהירו  ...

כן  יהי  רצון ...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה'  ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...

היום !!!

אם  בקולו  תשמעו ...

הרב מאזוז פסק: "בניית חדר המיון - פיקוח נפש"

הרב מאזוז פסק: "בניית חדר המיון - פיקוח נפש"

האם אגודה תפרוש מהממשלה ותגרור אחריה את ש"ס בעקבות החלטת ראש הממשלה להשאיר את חדר המיון במקום שלו ?

כתבה מערוץ 7